כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין?

כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין, כיצד משתף אדם עמו אנשים נוספים בּעירובי תְּחוּמִין?

מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי, לְכָל מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה.

מַנִּיחַ לפני השבת אֶת הֶחָבִית, ובה המזון במקום המיועד לשביתה, וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה עירוב לְכָל בְּנֵי עִירִי, לְכָל מִי מהם שֶׁיֵּלֵךְ בשבת לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה (שמחת נישואין), שנמצא מחוץ לתחום.

וְכָל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם – מוּתָּר; מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ – אָסוּר, שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ.

וְכָל שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם, שידע על כך לפני כניסת שבת – מוּתָּר, ואם ידע על העירוב רק מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ – אָסוּר. מפני שאין מערבים עירובי תחומין אלא לדעתו של האדם, וכלל הוא שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ.

כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ? מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדּוֹת לְכָל אֶחָד.

כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ של עירוב התחומין? מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדּוֹת לְכָל אֶחָד ואחד.

מְזוֹנוֹ לַחוֹל וְלא לַשַּׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לַשַּׁבָּת וְלֹא לַחוֹל.

מְזוֹנוֹ לשתי סעודות של יום חוֹל וְלֹא לַשַּׁבָּת, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מזונו לשתי סעודות של שַּׁבָּת וְלֹא לַחוֹל.

וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּונִין לְהָקֵל.

וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּונִין לְהָקֵל, להצריך כמות מועטה, שרבי מאיר הלך אחר האוכלים פחות בסעודות יום חול, ורבי יהודה אחר האוכלים פחות בסעודות השבת.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: מִכִּכָּר בְּפוּנְדְּיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: שתי סעודות עושים מִכִּכָּר לחם שקונים בְּפוּנְדְּיוֹן (1/12 דינר), כאשר אַרְבַּע סְאִין (כ-33 ליטר) של חיטים נמכרות בְּסֶלַע כסף (4 דינרים). ולאחר ניכוי ההוצאות, קונים בפונדיון כיכר בגודל רבע הקב (כ-345 סמ"ק).

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁתֵּי יָדוֹת לְכִכָּר מִשָּׁלשׁ לַקַּב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שתי סעודות הן מעט פחות מהשיעור שנקט ר׳ יוחנן, שְׁתֵּי יָדוֹת, חלקים, לְכִכָּר, שני שליש של כיכר לחם, מִשָּׁלשׁ לַקַּב, כאשר עושים שלוש כיכרות מקב חיטים (כ-1.38 ליטר). והיא פת בנפח כ-307 סמ"ק.

חֶצְיָיהּ – לְבַיִת הַמְנוּגָּע, וַחֲצִי חֶצְיָהּ – לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה.

אגב כך מעירים: חֶצְיָיהּ של כיכר כזו, שנזכרה לעניין עירובי תחומין, נאמר לעניין בַּיִת הַמְנוּגָּע, שיש בכתליו נגע צרעת. אדם השוהה בבית מנוגע במשך זמן אכילת חצי כיכר כזו – בגדיו נטמאים. וַחֲצִי חֶצְיָהּ, רבע של כיכר כזו הוא השיעור של מאכל טמא, שגורם לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה, את גופו, של האדם שאכל אותו מלאכול בתרומה.

אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ; כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – לַמִּרְפֶּסֶת, פָּחוֹת מִכָּאן – לֶחָצֵר.

אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת, מקום מוגבה מן החצר, שפתוחים אליו בתים, וממנו יורדים לחצר, שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵירְבוּ ביניהם, אף שאלו עירבו לעצמם, ואלו עירבו לעצמם; כָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס״מ) לפחות – שייך לאנשי המִּרְפֶּסֶת, ומותר להם להוציא מבתיהם ולהניח עליו או ליטול ממנו ולהכניס לבית, ומה שפָּחוֹת מִכָּאן שייך לשימוש אנשי החָצֵר.

חוּלְיַית הַבּוֹר וְהַסֶּלַע, גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים – לַמִּרְפֶּסֶת, פָּחוֹת מִכָּאן – לֶחָצֵר.

ולכן חוּלְיַית הַבּוֹר, האבן שמסביב לפתח הבור, וְהַסֶּלַע העומדים בחצר, אם היו גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים – לַמִּרְפֶּסֶת, פָּחוֹת מִכָּאן הרי הם לְשימושה של חָצֵר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְמוּכָה. אֲבָל בְּמוּפְלֶגֶת, אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – לֶחָצֵר.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּחוליית הבור שסְמוּכָה למרפסת, אֲבָל בְּמקרה שהייתה מוּפְלֶגֶת, מרוחקת, אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – שייכת לֶחָצֵר.

וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה? כָּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים.

וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה? כָּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה מן המרפסת אַרְבָּעָה טְפָחִים (כ-32 ס"מ).

הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת – אֵינוֹ עֵירוּב; וְהַדָּר שָׁם אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו.

הַנּוֹתֵן אֶת עֵירוּבוֹ, עירוב חצרות, בְּבֵית שַׁעַר, חדר קטן הנמצא בצד שער החצר, או באַכְסַדְרָא, שטח מקורה על עמודים, או מִרְפֶּסֶת – אֵינוֹ עֵירוּב, מפני שצריך לתת את העירוב בבית שאפשר לגור בו, שדווקא הוא צריך להשתתף בעירוב, ומבנים אלו אינם ראויים לדירה. וְכן הַדָּר שָׁם, באחד מכל אלה, ולא עשה עירוב עם בעל החצר – אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו, על בעל החצר, להוציא חפצים לחצר, כאחד מדיירי החצר שלא עירב (ראו לעיל פ"ו מ"ג).

בְּבֵית הַתֶּבֶן, וּבְבֵית הַבָּקָר, וּבְבֵית הָעֵצִים, וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת – הֲרֵי זֶה עֵירוּב; וְהַדָּר שָׁם אוֹסֵר עָלָיו.

אבל המניח את עירובו בְּבֵית הַתֶּבֶן, וכן בְבֵית הַבָּקָר, רפת, וכן בְבֵית הָעֵצִים וכן בְבֵית הָאוֹצָרוֹת, מחסן – הֲרֵי זֶה עֵירוּב, וְהַדָּר שָׁם ברשות אוֹסֵר עָלָיו, על בעל הבית, להוציא חפצים לחצר, אם לא עירב עמו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם יֵשׁ שָׁם בביתו של הדייר תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, זכות שימוש, כגון להניח שם חפצים – הדייר אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו את ההוצאה לחצר.

הַמַּנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת; אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

הַמַּנִּיחַ את בֵּיתוֹ שבחצר, וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת, לגור בשבת, בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי שלא השכיר את רשותו, וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל שלא עירב – הֲרֵי זֶה אוֹסֵר על דיירי החצר את ההוצאה מבתיהם, כאילו היה מצוי בביתו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹסֵר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ אוֹסֵר, שדירה ללא בעלים בתוכה אינה אוסרת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל – אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נָכְרִי אוֹסֵר, שמא יחזור בשבת, אבל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֲפִילּוּ הִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר – אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יותר מכך, אֲפִילּוּ הִנִּיחַ ישראל בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְּאוֹתָהּ הָעִיר, ויכול לחזור בכל עת – אֵינוֹ אוֹסֵר, מפני שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ, הסיח, מִלִּבּוֹ לחזור אל הבית, וקבע דירתו לשבת במקום אחר.

בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים; בֵּין מִלְמַעְלָה, בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין מִתּוֹךְ אוֹגְנוֹ.

בּוֹר מים שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, חלקו בחצר זו וחלקו בחצר האחרת – אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בַּשַּׁבָּת, שלא יהא אחד ממלא מרשות חברו, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ באמצעו מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס״מ), המבדילה בין חצר לחצר, בֵּין שהיא מִלְמַעְלָה מן המים, בֵּין מִלְּמַטָּה, בתוך המים, בֵּין מִתּוֹךְ אוֹגְנוֹ, חוליית הבור, מעין גדר מלמעלה סביב הבור.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: מִלְּמַטָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: מִלְמַעְלָה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מחלוקת קדומה יש בדבר זה, שבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: צריך שתהא המחיצה מִלְּמַטָּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אף אם הייתה מִלְמַעְלָה. והלכה כבית הלל.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא תְּהֵא מְחִיצָה גְּדוֹלָה מִן הַכּוֹתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: לֹא תְּהֵא מְחִיצָה גְּדוֹלָה מִן הַכּוֹתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם, בין החצרות. כלומר, כוחו של הכותל שעובר מעל הבור ואוגנו אינו פחות משל מחיצה, ואין צורך במחיצה נוספת בבור עצמו. ואין הלכה כרבי יהודה.

אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר – אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בַּכְּנִיסָה וּבַיְּצִיאָה.

אַמַּת, תעלת, הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר – אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה, ממנה, בַּשַּׁבָּת, מפני שהיא רשות לעצמה, העוברת דרך החצר, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס״מ) בַּכְּנִיסָה שלה לחצר וּבַיְּצִיאָה ממנה, ההופכת אותה לחלק מן החצר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִיצָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כּוֹתֶל החצר שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִיצָה, ואין צריך מחיצה מיוחדת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאַמָּה שֶׁל אָבֵל, שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַל פִּי זְקֵנִים בַּשַּׁבָּת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּאַמָּה, תעלת המים, שֶׁל העיר אָבֵל בגליל התחתון, שהייתה מוליכה מים לציפורי, שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה בחצרות שבציפורי עַל פִּי זְקֵנִים, החכמים, בַּשַּׁבָּת בלי לעשות מחיצה, ומכאן שהכתלים של החצר מועילים!

אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָּהּ כַּשִּׁיעוּר.

אָמְרוּ לוֹ: חכמים התירו למלא מן האמה מִפְּנֵי שֶׁלּא הָיָה בָּהּ כַּשִּׁיעוּר, עומק עשרה טפחים (כ-80 ס"מ) ורוחב ארבעה טפחים (כ-32 ס"מ), העושים אותה רשות לעצמה, ולכן מותר היה למלא ממנה בלא מחיצה כלל.

גְּזוּזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם – אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה.

גְּזוּזְטְרָא, מרפסת, שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, כגון מעל נהר או ים, ויש בתחתיתה חור שדרכו משלשלים דלי למילוי מים – אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה, ממנה, מים בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מסביבה (או סביב החור) מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים כדי לשאוב דרכה את המים, בֵּין שעשו את המחיצה מִלְמַעְלָה, על הגזוזטרא, בֵּין שעשו מִלְּמַטָּה, שחיברו אותה לתחתית הגזוזטרא.

וְכֵן שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.

וְכֵן אם היו שְׁתֵּי גְזוּזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ של שני דיירים, והחור שבעליונה מכוון כנגד זה שבתחתונה, אם עשו מחיצה גבוהה עשרה טפחים מתחת לכל אחת מהן, ממלאים בהן מים בשבת.

עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ.

אבל עָשׂוּ מחיצה לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה – שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת למלא מים, עַד שֶׁיְּעָרְבוּ זו עם זו עירוב חצרות, ההופך אותן לרשות אחת, ואז מחיצות העליונה מועילות לשתיהן.

חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה,

חָצֵר שֶׁהִיא פְּחוּתָה בשטחה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת על ארבע אמות (כ-2 מטר על 2 מטר) – אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת, מפני שהם נשפכים לרשות הרבים, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה, גומה, שהיא מַחֲזֶקֶת, מכילה, סָאתַיִם (כ-16 וחצי ליטרים) מִן הַנֶּקֶב שהמים יוצאים בו לרשות הרבים וּלְמַטָּה.

בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים; אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ – צָרִיךְ לִקְמוֹר, מִבִּפְנִים – אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר.

ומוסיפים: ניתן לעשות עוקה זאת בֵּין מִבַּחוּץ לחצר, סמוך לפתח; בֵּין מִבִּפְנִים, בתוך החצר עצמה. אֶלָּא שֶׁאם הייתה מִבַּחוּץ – צָרִיךְ לִקְמוֹר, לעשות מעליה קימור, מעין כיפה, כדי שלא תיחשב חלק מרשות הרבים. ואם הייתה מִבִּפְנִים – אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: בִּיב, תעלת ביוב, היוצא מן החצר לרשות הרבים, שֶׁהוּא קָמוּר, מכוסה מלמעלה, לאורך אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר) בִּרְשׁוּת הָרַבִּים – שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ גַּג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה – לֹא יִשְׁפּוֹךְ עַל פִּי הַבִּיב; אֲבָל שׁוֹפֵךְ מִגַּג לְגַג, וְהַמַּיִם יוֹרְדִין לַבִּיב.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֲפִילּוּ גַּג אוֹ חָצֵר שאורכם מֵאָה אַמָּה, ועובר לאורכם ביב היוצא לרשות הרבים – לֹא יִשְׁפּוֹךְ מים עַל פִּי הַבִּיב עצמו; אֲבָל שׁוֹפֵךְ אדם מים מִגַּג לְגַג אחר, וְהַמַּיִם יוֹרְדִין מן הגג לַבִּיב היוצא לרשות הרבים.

הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת.

הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה, שטח מקורה על עמודים הצמוד לבית שבחצר, מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת, שאם יש בשתיהן יחד ארבע על ארבע אמות – מותר לשפוך שם מים בשבת, גם אם אין עוקה.

וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה; אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה – מוּתָּרִין. וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה – אֲסוּרִין.

וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת, קומות מגורים, זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, הפתוחות לחצר שאין בה ארבע על ארבע אמות, מִקְצָתָן, בני דיוטא אחת, עָשׂוּ עוּקָה בחצר בסמוך לדיוטא, וּמִקְצָתָן, בני הדיוטא האחרת, לֹא עָשׂוּ עוּקָה; אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה – מוּתָּרִין לשפוך מים לחצר, וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה – אֲסוּרִין.