כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים?

כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים, כיצד מצרפים שטח נוסף לעיר כדי להרחיב את תחום השבת שלה?

בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא; הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה – מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְּנֶגְדָּן;

אם קו הבתים החיצונים של העיר אינו אחיד, אלא בַּיִת נִכְנָס ובַּיִת יוֹצֵא; וכן אם הייתה חומה לעיר ואינה אחידה, אלא פָּגוּם, מבנה כעין מגדל, נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא; וכן אם הָיוּ שָׁם בסמוך לעיר גְּדוּדִיּוֹת, הריסות בתים, גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, מבני קבורה, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה – מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה, מרחיבים את מידת העיר כְּנֶגְדָּן בכל אותו צד;

וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרוּבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיוֹת.

וְכן אם הייתה העיר עגולה או בכל צורה אחרת, עוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא, לוח, מְרוּבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת של המרובע. ומודדים תחום אלפיים אמה מקצה המרובע.

נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

נוֹתְנִין קַרְפֵּף, מגרש, לָעִיר נוסף על תחומה הממשי, שבעים אמה ושני שליש (כ-34 מטר), ומשם מודדים את תחום העיר, אלה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף, אֶלָּא בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת; אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם – עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹת כְּאַחַת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא אָמְרוּ הלכה זו של תוספת קַרְפֵּף אֶלָּא בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת סמוכות, כיצד? אִם בשטח שביניהן יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, כלומר שיש ביניהן עד מאה ארבעים ואחת אמות ושליש האמה (כ-68 מטר) – עוֹשֶׂה הקַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹת כְּעיר אַחַת, ומודדים תחום אלפיים אמה סביב שתיהן.

וְכֵן שְׁלשָׁה כְּפָרִים הַמְשׁוּלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ – עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד.

וְכֵן שְׁלשָׁה כְּפָרִים הַמְשׁוּלָּשִׁין, היוצרים ביניהם משולש (ראו איור), רואים את האמצעי כאילו הוא נמצא בין שני האחרים, ואִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד אמות וּשְׁלִישׁ – עָשָׂה האֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹת כּכפר אֶחָד למדוד תחום אלפיים אמה סביב כולם יחד.

אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

אֵין מוֹדְדִין תחומים אֶלָּא בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִׁים אַמָּה (כ-24 מטר), לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ.

וְלֹא יִמְדוֹד אֶלָּא כְּנֶגֶד לִבּוֹ, שכל אחד מהמודדים יחזיק את החבל בגובה הלב, ולא אחד גבוה ואחד נמוך, כדי שלא יפסידו באורך התחום על ידי שיפוע החבל.

הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ;

ולכן, אם הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא (ערוץ נחל) שצריך לרדת לתוכו ולעלות ממנו אוֹ לְגָדֵר שצריך לעלות עליה ולרדת ממנה – מַבְלִיעוֹ, אינו מודד את העלייה והירידה אלא מותח חבל מידה מעל הגיא או הולך מצד הגיא ומודד, וְאחר כך חוֹזֵר לְמִדָּתוֹ, למדידתו, ממשיך למדוד בקו שהחל בו.

הִגִּיעַ לְהָר – מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.

וכן אם הִגִּיעַ לְהָר, אינו צריך למדוד את העלייה והירידה אלא מַבְלִיעוֹ, מחפש שטח מישורי מצד ההר ומודד שם את האורך, וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ מן העבר השני של ההר; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם של העיר, כשהוא מתרחק הצדה, שמא יטעו הרואים אותו מודד, ויחשבו שהתחום מגיע עד לשם.

אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ – בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים.

אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, את ההר, כגון שצריך להרחיק מחוץ לתחום לשם כך – בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דּוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין, מנקבים, בֶּהָרִים, כלומר מודדים את ההר כאילו עשו בו נקבים והעבירו דרכם את חבל המדידה. כיצד? מודדים קטעים קצרים (של ארבע אמות, כ-2 מטר), כאשר המודד התחתון מחזיק את החבל כנגד לבו, והמודד העליון מחזיק אותו בגובה רגליו, וכך שיפוע ההר אינו משפיע על המדידה.

אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמּוּמְחֶה.

אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן, על ידי, הַמּוּמְחֶה בענייני מדידה.

רִיבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר – שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִיבָּה.

אם כשמדד המודד את התחום רִיבָּה, הגדיל, את התחום לְמָקוֹם אֶחָד, וּמִיעֵט לְמָקוֹם אַחֵר באותו צד של העיר – שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִיבָּה, ומיישרים לפיו את התחום.

רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאַחֵר – שׁוֹמְעִין לַמְרוּבֶּה.

וכן אם רִיבָּה לְאֶחָד וּמִיעֵט לְאַחֵר, כלומר אם מודד אחד ריבה, ומודד אחר מיעט – שׁוֹמְעִין לַמְרוּבֶּה.

אֲפִילּוּ עֶבֶד, אֲפִילּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר: "עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת".

אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה, שאינם נאמנים בעדויות אחרות, נֶאֱמָנִין לוֹמַר: עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת.

שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחְמִיר, אֶלָּא לְהָקֵל.

והעיקרון בכל הלכות אלו, הוא שֶׁלֹא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר, את האיסור לצאת מן התחום, לְהַחְמִיר בדיניו אֶלָּא לְהָקֵל, ככל דבר שהוא מדברי חכמים.

עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים – מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ.

עִיר שֶׁל יָחִיד, שהייתה שייכת כולה לאדם אחד, והיה משכיר את הבתים, וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים – מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּה, מטלטלים בכולה על ידי שיתוף אחד לכל מבואות העיר.

וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד – אֵין מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיּוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

וְאולם עיר שהייתה שֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית במשך הזמן שֶׁל יָחִיד, וכגון שקנה את כולה – אֵין מְעָרְבִין אֶת כּוּלָּה, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ אזור שאיננו נוטל חלק בשיתוף של העיר כולה, ואסור לתושבי העיר להוציא לשם חפצים, וגודלו כְּמו עִיר ששמה 'חֲדָשָׁה׳ אשר בִּיהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיּוּרִים, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: די להשאיר מחוץ לעירוב הכללי שָׁלשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים בכל אחת מהן.

מִי שֶׁהָיָה בַּמִּזְרָח וְאָמַר לִבְנוֹ: ״עָרֵב לִי בַּמַּעֲרָב״; בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ: ״עָרֵב לִי בַּמִּזְרָח"; אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן – מוּתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ.

מִי שֶׁהָיָה בשעת כניסת השבת מחוץ לביתו בַּמִּזְרָח, וְאָמַר לִבְנוֹ מבעוד יום: "עָרֵב לִי בַּמַּעֲרָב", הנח בעבורי עירוב מצד מערב, או שהיה בַּמַּעֲרָב, וְאָמַר לִבְנוֹ: "עָרֵב לִי בַּמִּזְרָח"; אִם בכניסת השבת יֵשׁ הֵימֶנּוּ, ממנו, וּלְבֵיתוֹ עד אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, מאלפיים אמות – מוּתָּר ללכת לְבֵיתוֹ, וְאָסוּר ללכת לְעֵרוּבוֹ. לעירובו אסור ללכת – שהרי הוא רחוק ממנו יותר מאלפיים אמות בכניסת השבת. ולביתו מותר ללכת – מפני ששם מקום שביתתו הקבוע, ומה שעירב בנו התברר כטעות.

לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן – אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמוּתָּר לְעֵרוּבוֹ.

אך אם היה ממנו למקום עֵירוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן – אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמוּתָּר לְעֵרוּבוֹ.

הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם.

בן עיר הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, כלומר בשטחים המצורפים לעיר, כפי ששנינו במשנה א, על מנת ללכת בשבת אלפיים אמה ממקום עירובו – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְּלוּם, אין תועלת במה שעשה, שהרי ממילא מודדים את תחום השבת מקצה העיבור ולחוץ, שכל העיר ועיבורה נחשבים כארבע אמות של האדם.

נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – מַה שֶּׁנִּשְׂכָּר הוּא מַפְסִיד.

אם נְתָנוֹ את העירוב חוּץ לַתְּחוּם, חוץ לעיבורה של העיר, אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת, מַה שֶּׁהוא נִּשְׂכָּר, מרוויח, לצד שהניח בו את העירוב – הוּא מַפְסִיד בצד האחר של העיר. ולדוגמה, אם הניח את עירובו למזרח במרחק חמישים אמה מעיבורה של העיר – רשאי ללכת מן העיר לצד מערב אלפיים אמה פחות חמישים.

אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.

אם היו שתי ערים סמוכות זו לזו, אחת גדולה ואחת קטנה, כך שהקטנה מצויה כולה בתוך תחום השבת של הגדולה, אבל תחום השבת של הקטנה מסתיים באמצע העיר הגדולה – אַנְשֵׁי העִיר הגְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל העִיר הקְטַנָּה, והיא נחשבת לגביהם כארבע אמות, מפני שהיא מובלעת בתחום שלהם, וְאֵין אַנְשֵׁי העִיר הקְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל העִיר הגְּדוֹלָה אלא עד אלפיים אמה ממקומם.

כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה – מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

כֵּיצַד? מִי שֶׁהָיָה בְּעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר קְטַנָּה, או מי שהיה בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְּעִיר גְּדוֹלָה – מְהַלֵּךְ גם אֶת העיר כּוּלָּהּ וְגם חוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. שכיוון שנתן את עירובו בעיר האחרת, נחשבת כל העיר כארבע אמות שלו, שהרי קבע שם את שביתתו.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.

וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: גם מי שנתן את עירובו בעיר אחרת אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה ולא אלפיים אמה מקצה העיר; שנתינת העירוב באותה עיר אינה עושה אותה כארבע אמות, כיוון שאינו דר בה בפועל. ואין הלכה כרבי עקיבא.

אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא: אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִּמְעָרָה, שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה?

אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא לחכמים: וכי אִי, אין, אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִּמְעָרָה שבשדה, שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה, ואין העירוב שהניח במערה עושה אותה כארבע אמות שלו, שמודד מקצה המערה אלפיים אמה? ואם כן, הוא הדין למי שמניח עירובו בעיר אחרת!

אָמְרוּ לוֹ: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיּוּרִין, אֲבָל יֵשׁ בָּהּ דִּיּוּרִין – מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

אָמְרוּ לוֹ חכמים: אֵימָתַי נאמר דבר זה? בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ, במערה, דִּיּוּרִין, שאינה ראויה למגורים. אֲבָל יֵשׁ בָּהּ דִּיּוּרִין – הרי זה מְהַלֵּךְ גם אֶת כּוּלָּהּ וְגם חוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה, כמי שמניח את עירובו בעיר אחרת.

נִמְצָא קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ.

ומעירים: נִמְצָא לשיטת חכמים, קַל תּוֹכָהּ של מערה מֵעַל גַּבָּהּ, מעל גג המערה, בשדה. שאם נתן בתוכה את עירובו, ויש בה דיורים – מותר להלך את כולה וגם אלפיים אמה חוצה לה. ואם הניח את העירוב על גבה, שאין שם דיורים – אין לו אלא אלפיים אמה ממקום העירוב.

וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם, שֶׁאֲפִילּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בַּמְּעָרָה.

ומוסיפים: וכל זה הוא דווקא במי שמניח את עירובו במערה. וְאולם לַמּוֹדֵד תחום שבת ממקום מושבו, שֶׁאָמְרוּ שנותנים לו אלפיים אמה – מודים חכמים שנוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם אמה ולא יותר, שֶׁאֲפִילּוּ, כלומר ואפילו אם סוֹף מִדָּתוֹ, מידת אלפיים האמה, כָּלֶה בּתוך המְּעָרָה.