עוֹשִׂין פַּסִּין לְבֵירָאוֹת, אַרְבָּעָה דְּיוֹמְדִין נִרְאִין כִּשְׁמוֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

עוֹשִׂין פַּסִּין, מעמידים לוחות, סביב לְבֵירָאוֹת (לבארות) כדי לעשות את השטח המוקף לרשות היחיד, וכך ניתן לשאוב מים מן הבאר ולהשקות בהמות. את הפסים יש למקם כך: עושים בארבע פינות אַרְבָּעָה דְּיוֹמְדִין (עמודים כפולים) נִרְאִין כִּשְׁמוֹנָה, בכל פינה עמוד עשוי משני לוחות, אחד פונה לכאן ואחד לכאן. אלה דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׁמוֹנָה נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה דְּיוֹמְדִין וְאַרְבָּעָה פְּשׁוּטִין.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: עושים שְׁמוֹנָה עמודים הנִּרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר, כיצד? עושה אַרְבָּעָה דְּיוֹמְדִין בארבע הפינות, ומוסיף אַרְבָּעָה עמודים פְּשׁוּטִין אחד בכל צד, בין כל דיומד לדיומד. והלכה כרבי יהודה.

גּוֹבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרוֹחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעוֹבְיָין כָּל שֶׁהוּא.

גּוֹבְהָן של הפסים עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס״מ) לפחות, וְרוֹחְבָּן שִׁשָּׁה טפחים (כ-48 ס״מ), וְעוֹבְיָין כָּל שֶׁהוּא.

וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ בָּקָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וּבֵינֵיהֶן, בין העמודים, ניתן להשאיר רווח כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת (קבוצות בקר) שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ בָּקָר (פרות) כל אחת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כמלוא שתי רבקות שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע פרות.

קְשׁוּרוֹת וְלֹא מוּתָּרוֹת, אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת.

ומחשבים בפרות קְשׁוּרוֹת זו לזו וְלֹא מוּתָּרוֹת, וכן כאשר רבקה אַחַת נִכְנֶסֶת וְרבקה אַחַת יוֹצֵאת בו זמנית. והלכה כרבי יהודה.

מוּתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָּרָה רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה.

מוּתָּר לְהַקְרִיב, לקרב, את הפסים לַבְּאֵר, וּבִלְבַד שיהא די מקום כדי שֶׁתְּהֵא פָּרָה עומדת רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ בִּפְנִים, בין הפסים לבאר, וְשׁוֹתָה מן הדלי.

מוּתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין.

מוּתָּר לְהַרְחִיק את הפסים ולהגדיל את ההיקף כָּל שֶׁהוּא, כמה שירצה, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין בין הדיומדין, כך שהמרחק ביניהם לא יעלה על זה ששנינו במשנה הקודמת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד בֵּית סָאתַיִם.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עושים היקף זה עַד שטח של בֵּית סָאתַיִם (שטח שזורעים בו שתי סאים תבואה, חמשת אלפים אמות מרובעות, כ-1152 מ"ר), ולא יותר.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ בֵּית סָאתַיִם אֶלָּא לַגִּנָּה וְלַקַּרְפֵּף. אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר. אוֹ מוּקְצֶה אוֹ חָצֵר – אֲפִילּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִילּוּ בֵּית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מוּתָּר.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא אָמְרוּ חכמים עד בֵּית סָאתַיִם (להלן משנה ה) אֶלָּא לַגִּנָּה, גן ירק, וְלַקַּרְפֵּף, מגרש שמחוץ לעיר, שאינם מיועדים לדירה או לשימוש האדם. אֲבָל אִם הָיָה זה דִּיר לגידול צאן, אוֹ סַחַר, שטח מגודר לבהמות, אוֹ מוּקְצֶה, שטח מאחורי הבית, אוֹ חָצֵר שלפני הבית המיועדים לשימוש האדם – אֲפִילּוּ היו בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין (כור=30 סאה), אֲפִילּוּ בֵּית עֲשָׂרָה כּוֹרִין – מוּתָּר לטלטל בתוכם, אם היו מוקפים במחיצה. ואם כן, הוא הדין לבאר, ששואבים שם מים לבהמות.

וּמוּתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין.

ולכן מוּתָּר לְהַרְחִיק את הפסים שסביבה כָּל מרחק שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין, כך שהרווח שביניהם לא יעלה על זה ששנינו במשנה א. וכך הלכה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסְקָתַן – יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה דֶּרֶךְ הָרַבִּים מַפְסְקָתַן, עוברת בין הפסים – יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין, שיעברו הרבים מסביב, שהרי לא ייתכן ששטח שעוברים בו הרבים ייחשב כרשות היחיד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וכך הלכה.

אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד – עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין. אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

אֶחָד בּוֹר מים של הָרַבִּים, וּבְאֵר, שמימיה נובעים, של הָרַבִּים, ואפילו בְּאֵר הַיָּחִיד – עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין להתירם. אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד, שיש בו שני חסרונות: שהוא של יחיד, ושאין מימיו נובעים – אין די בפסים, אלא עוֹשִׂין לוֹ מְחִיצָּה גמורה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס״מ), אלו דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבָד, וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבָד. וְלַשְּׁאָר – בור הרבים, באר היחיד ובור היחיד – עוֹשִׂין חֲגוֹרָה, היקף של מחיצה, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, כפי ששנינו בפרק הקודם (משנה ט). והלכה כרבי יהודה בן בבא.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא: הַגִּינָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים, מוּקֶפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ; וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵּית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר.

וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא: הַגִּינָּה, גן ירק, וְהַקַּרְפֵּף, מגרש שמחוץ לעיר, שֶׁהֵן בשטח של שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים, ועוד קצת, עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים, כלומר בית סאתיים, חמשת אלפים אמות מרובעות (כ-1152 מ״ר) – אם היא מוּקֶפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ כדין רשות יחיד; וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ שׁוֹמֵירָה, סוכת שומרים, אוֹ בֵּית דִּירָה, שהבעלים דר שם לעתים, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר, כך שניתן להשתמש בה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ בגינה אֶלָּא בּוֹר או שִׁיחַ, מאגר מים פתוח, או מְעָרָה המשמשים לאגירת מים – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, אם היא מוקפת, מפני שהיא עומדת לשימוש האדם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ; וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא בָּהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, אם היא מוקפת, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ לא יותר משִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִים.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת – אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִילּוּ אַמָּה אַחַת – אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, אף על פי שאין שטחה עולה על בית סאתיים. שלא הותר טלטול בשטח שאינו מיועד לדירה או תשמיש האדם, אלא אם כן היה ריבוע, שאורכו כרוחבו.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, ואין להקפיד על הריבוע. והלכה כמותו.

אָמַר רַבִּי אֶלְעַאי: שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר – וַאֲפִילּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר.

אָמַר רַבִּי אֶלְעַאי: שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִילּוּ גינה זו הִיא גדולה כְּבֵית כּוֹר (שלושים סאים) מותר לטלטל בתוכה.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ: אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב – בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא לוֹ, אֲבָל לָהֶם מוּתָּר.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, מרבי אליעזר, הלכה בעניין אחר: אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵירֵב, לא השתתף עם שאר אנשי החצר ב׳עירוב חצרות׳ – בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא חפצים מן הבית לחצר, ואולם רק לוֹ, לזה ששכח לערב, אֲבָל לָהֶם, לשאר אנשי החצר – מוּתָּר, ואין אנו אומרים שבגלל הדייר שלא עירב בטלה תורת עירוב מכל החצר כולה.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרְבָנִים בַּפֶּסַח.

וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ עוד הלכה: שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרְבָנִים (מין ירק מר) ידי חובת אכילת מרור בַּפֶּסַח.

וְחָזַרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי.

ובכל שלושת הלכות אלו חָזַרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו של ר׳ אליעזר וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, שגם הוא שמע דברים אלו מפיו, וְלֹא מָצָאתִי. ואין הלכה כרבי אליעזר בכל שלוש ההלכות שמסר רבי אלעאי בשמו.