חזור
עירובין
פרק אמָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה – יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.
המָבוֹי, שמעל פתחו מונחת הקורה, שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה (כ-10 מטר) – יְמַעֵט אותו, ינמיך את הקורה לגובה זה בתוך חלל הפתח, או יגביה את הקרקע באותו מקום. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ למעט, אלא ניתן לטלטל במבוי, אף אם הוא גבוה ביותר, על ידי הנחת הקורה מעליו. ואין הלכה כרבי יהודה.
וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת – יְמַעֵט.
וְכן אם היה פתח המבוי רָחָב יותר מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת (כ-5 מטר) – יְמַעֵט את רוחב הפתח, מפני שאינו נחשב כפתח.
וְאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת – אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט.
וְאִם יֵשׁ לוֹ למבוי צוּרַת הַפֶּתַח, כלומר, שיש משני צדי הפתח שני עמודים, ועליהם מונח עמוד נוסף, כעין שתי מזוזות ומשקוף על גביהן, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת – אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט.
הֶכְשֵׁר מָבוֹי –
הֶכְשֵׁר מָבוֹי, מהו? כלומר כיצד מכשירים את פתח המבוי שיהא ראוי לטלטל בו?
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יש צורך גם בלֶחִי (לוח) בצד הפתח וְגם בקוֹרָה מעליו.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶחִי אוֹ קוֹרָה.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֶחִי אוֹ קוֹרָה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְחָיַיִן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְחָיַיִן, כלומר אינו כשר אלא בשתי לחיים, אחת מכל צד.
מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָּחוּת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁהוּא אוֹ בְּלֶחִי אוֹ בְּקוֹרָה.
מִשּׁוּם (בשם) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא: לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל פתח מָבוֹי שֶׁהוּא פָּחוּת מֵרוחב אַרְבַּע אַמּוֹת (כ-2 מטר), שֶׁלדעת כולם הוּא ניתר אוֹ בְּלֶחִי אוֹ בְּקוֹרָה.
עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר; שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה.
עַל מָה נֶחְלְקוּ? עַל מבוי שפתחו רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר אמות, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אינו ניתר אלא בלֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אוֹ בְּלֶחִי אוֹ בְּקוֹרָה.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ.
אָמַר לו רַבִּי עֲקִיבָא: לא כן הוא, אלא עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלְקוּ. והלכה כבית הלל.
הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ – רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וְאָרִיחַ – חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלשָׁה טְפָחִים.
הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ חכמים בתיקון מבוי – צריך שתהא רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל עליה אָרִיחַ (לבנה צרה) שאורכו מונח לאורכה. וְאָרִיחַ זה שאמרו – שיעורו חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלשָׁה על שלושה טְפָחִים, כלומר אורכו שלושה טפחים (כ-24 ס"מ) ורוחבו טפח ומחצה (כ-12 ס"מ).
דַּיָּהּ לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ לְאָרְכּוֹ.
ומוסיפים: דַּיָּהּ (די לה) לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח (כ-8 ס״מ), כְּדֵי שתוכל לְקַבֵּל עליה אָרִיחַ לְאָרְכּוֹ, כשהוא מונח לאורך הקורה, וברוחב הוא בולט ממנה מעט מכאן ומכאן.
רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וּבְרִיאָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ.
צריכה הקורה להיות רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וגם בְּרִיאָה, חזקה, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, שאפשר יהא להניח עליה שורת אריחים לאורכה, ולא תתמוטט.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרִיאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: די שתהיה רְחָבָה כדי לקבל עליה אריח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרִיאָה. ואין הלכה כרבי יהודה.
הָיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת.
הָיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים ואינה יכולה להחזיק אריח – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת. ואין הלכה כמותו.
עֲקוּמָּה – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא פְּשׁוּטָה.
הייתה הקורה עֲקוּמָּה, ואי אפשר להניח עליה אריח – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא פְּשׁוּטָה, ישרה,
עֲגוּלָּה – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת.
וכן אם הייתה עֲגוּלָּה, ואי אפשר להניח עליה אריח – רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא מְרוּבַּעַת, ורוחבה טפח.
כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים – יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח.
וכלל אמרו לגבי רוחבה של קורה עגולה: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים – יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח.
לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ – גֹּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן וְעוֹבְיָין – כָּל שֶׁהוּא.
לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ בהכשר המבוי גֹּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים לפחות (כ-80 ס״מ), וְרָחְבָּן וְעוֹבְיָין כָּל שֶׁהוּא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רָחְבָּן שְׁלשָׁה טְפָחִים.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: רָחְבָּן שְׁלשָׁה טְפָחִים.
בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
בַּכֹּל, בכל דבר, עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, כגון שקשרו בעל חיים בפתח המבוי. וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. ואין הלכה כמותו.
וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל. וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר.
ודבר שיש בו רוח חיים מְטַמֵּא מִשּׁוּם טומאת גּוֹלֵל (כיסוי הקבר), כשמשתמשים בו לצורך זה. וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. ואין הלכה כמותו.
וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּיטֵּי נָשִׁים. וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵל.
וְכן כּוֹתְבִין עָלָיו, על דבר שיש בו רוח חיים, גִּיטֵּי נָשִׁים. וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פּוֹסֵל. ואין הלכה כמותו.
שַׁיָּירָא שֶׁחָנְתָה בַּבִּקְעָה וְהִקִּיפוּהָ בִּכְלֵי בְהֵמָה – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְלֹא יִהְיוּ פְּרָצוֹת יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן.
שַׁיָּירָא שֶׁחָנְתָה בַּבִּקְעָה, מחוץ לשטח מיושב, וְהִקִּיפוּהָ בני השיירה מערב שבת בִּכְלֵי בְהֵמָה, כגון שקים ואוכפים המונחים זה על זה, וכך יצרו מחיצה – מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ בתוך השטח המוקף, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זה גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס״מ), וְכן שלֹא יִהְיוּ הפְּרָצוֹת שבין כלי הבהמה יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן (החלק הבנוי, הגדור).
כָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת – מוּתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח. יָתֵר מִכָּאן – אָסוּר.
כָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת – מוּתֶּרֶת, ואינה פוסלת את המחיצה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּפֶתַח. הייתה שם פרצה יָתֵר מִכָּאן – אָסוּר לטלטל בכל השטח המוקף.
מַקִּיפִין שְׁלשָׁה חֲבָלִים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים.
מַקִּיפִין סביב למקום השיירה בשְׁלשָׁה חֲבָלִים מתוחים בין עמודים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים (כ-24 ס"מ), כדי שהדבר ייחשב למחיצה.
שִׁיעוּר חֲבָלִים וְעָבְיָין – יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים.
ומוסיפים: שִׁיעוּר החֲבָלִים וְעוֹבְיָין, כלומר שיעור עובי שלושת החבלים יחד, צריך להיות יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכֹּל, החבלים והחלל שביניהם, עֲשָׂרָה טְפָחִים (כ-80 ס"מ), שהוא גובה מינימלי של מחיצה.
מַקִּיפִין בְּקָנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים.
כדרך שמקיפים בחבלים זה למעלה מזה, אם יש בין חבל לחברו פחות משלושה טפחים, כך מַקִּיפִין את השיירה בְּקָנִים הנעוצים בקרקע, זה בצד זה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵירוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים (כ-24 ס"מ).
בַּשַּׁיָּירָא דִבְּרוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
בַּשַּׁיָּירָא דִּבְּרוּ חכמים, שהקלו לטלטל בה על ידי הקפה או בחבלים או בקנים; אבל אדם יחיד או אפילו שני אנשים – צריכים מחיצה גמורה עשויה ׳שתי וערב׳, כמין סורג, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא דִבְּרוּ בַּשַּׁיָּירָא אֶלָּא בַּהוֹוֶה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: לֹא דִּבְּרוּ בַּשַּׁיָּירָא דווקא אֶלָּא בַּהוֹוֶה, שדרך שיירה לעשות מעין מחנה בדרך, אבל גם יחיד רשאי להקיף בחבלים או בקנים.
כָּל מְחִיצָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וְשֶׁל עֵרֶב, אֵינָהּ מְחִיצָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה.
כָּל מְחִיצָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וְשֶׁל עֵרֶב – אֵינָהּ קרויה מְחִיצָּה, ואף בשיירה לא התירו מחיצה כזו, אלו דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים, או שתי או ערב. והלכה כחכמים.
אַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ בַּמַּחֲנֶה: מְבִיאִין עֵצִים מִכָּל מָקוֹם, וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם, וּמִדְּמַאי, וּמִלְּעָרֵב.
אַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ בַּמַּחֲנֶה של אנשי צבא היוצאים למלחמה: מְבִיאִין עֵצִים להסקה מִכָּל מָקוֹם, ואין חוששים משום גזל העצים מבעליהם. וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם לפני האכילה. וּפטורין מִלעשר דְּמַאי, תבואה שנלקחה מעם הארץ ואין ידוע אם היא מעושרת, שחכמים חייבו להפריש ממנה מעשרות מספק. וּפטורים מִלְּעָרֵב עירובי חצרות.