Zevahim 7

חזור

זבחים

פרק ז

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה,

חַטַּאת הָעוֹף, עוף שהוקדש לשם חטאת, שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, שהוא מקומה הראוי;

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁרָה.

אם עשאה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת, שכאשר מלק אותה לא הבדיל את הראש מן הגוף; וכן אם היזה את הדם מצווארה על קיר המזבח ורק אחר כך מיצה (סחט) את שארית הדם; ועשה פעולות אלו לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁרָה, שעשה כראוי.

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה,

אבל אם עשאה למטה כְּכל מַעֲשֵׂה חַטָּאת העוף, אך לְשֵׁם עוֹלָה,

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת,

או שעשה את החטאת כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, שכשמלק הבדיל את הראש מן הגוף; וכן אם לא היזה תחילה את הדם מגופה אלא מיצה את כולו; אף שעשאה לְשֵׁם חַטָּאת,

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה.

או שעשאה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה – בכל אלה הרי היא פְּסוּלָה.

עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כוּלָּם – פְּסוּלָה.

וכן אם עֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵׂה כוּלָּם, בכל אחד מן האופנים שנשנו לפני כן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת – פְּסוּלָה, לפי שעשאה שלא במקומה.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה,

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַעְלָה מחוט הסיקרא שבאמצע המזבח, שהוא מקומה הראוי;

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה – כְּשֵׁרָה,

אם עשאה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה, שכשמלק הבדיל את הראש מן הגוף, וכן לא היזה תחילה את הדם מגופה, אלא מיצה את כולו על קיר המזבח; ועשאה לְשֵׁם עוֹלָה – כְּשֵׁרָה.

כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.

וכן אם עשאה כְּמַעֲשֵׂה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד (אלא) שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה,

אם עשאה למעלה אך כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת, שמלק ולא הבדיל את הראש מן הגוף; וכן אם היזה את הדם מצווארה על קיר המזבח ואחר כך מיצה (סחט) את שארית הדם שם; אף שעשאה לְשֵׁם עוֹלָה,

כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת – פְּסוּלָה.

או שעשאה למעלה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת – פְּסוּלָה.

עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה כּוּלָּן – פְּסוּלָה.

עֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה כּוּלָּן, בכל אחד מן האופנים שנשנו לפני כן, ואפילו כמעשה עולה לשם עולה – פְּסוּלָה, לפי שעשאה שלא במקומה.

וְכוּלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן,

וְכוּלָּן, כל החטאות והעולות, אף כאשר עשה אותן שלא כראוי, והן פסולות ואסורות בהקרבה ובאכילה, אֵינָן מְטַמְּאוֹת את האדם האוכל מהן כשהן מצויות בְּבֵית הַבְּלִיעָה (הלוֹע) שלו, כפי שנטמא האוכל נבלת עוף. שהמליקה של קרבן העוף – דינה כשחיטה, שמוציאה את העוף מכלל נבלה. וכן מוֹעֲלִין בָּהֶן, הנהנה בכל אחת מהם נחשב כמועל בקדשים.

חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת.

חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת, שכיוון שנעשתה כראוי, הרי היא מותרת באכילה לכהנים, ומאותה שעה אין בה דין מעילה. אבל כל שאר העופות יש בהם דין מעילה, שהרי לא הותרו באכילה, בין אם מדובר בחטאות שנפסלו בעשייתן, ובין בעולות שמתחילתן אינן מיועדות לכהנים.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵׂה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ.

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָׂאָהּ לְמַטָּה, במקום המיועד לחטאת; וכְמַעֲשֵׂה חַטָּאת, שכשמלק אותה לא הבדיל את הראש מהגוף, וכן שהיזה מדמה לפני שמיצה אותו על קיר המזבח; וכן עשה את עבודתה לְשֵׁם חַטָּאת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהּ, שהרי הוקדשה לעולה, ואין בה היתר לכהנים. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ, שכיוון שעשה אותה במקום החטאת, כמעשה חטאת ולשם חטאת – דינה כחטאת העוף, שלאחר שהיזו מדמה כראוי אין מועלים בה.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: מָה אִם חַטָּאת, שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּה לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ – מוֹעֲלִין בָּהּ; עוֹלָה, שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ – אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ?

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לרבי יהושע, והרי יש כאן קל וחומר: מָה אִם חַטָּאת העוף, שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ, אם נעשתה לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ ועשאה לשם עולה – מוֹעֲלִין בָּהּ, כפי ששנינו במשנה הקודמת; עוֹלָה, שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ, גם כאשר היא נעשית כראוי לִשְׁמָהּ, כְּשֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ ועשאה לשם חטאת – האם אֵינוֹ דִּין (אין זה קל וחומר) שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּחַטָּאת שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה, שֶׁכֵּן שִׁינָּה שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְעִילָה; תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת? שֶׁכֵּן שִׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה!

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לרבי אליעזר: לֹא, אין להוכיח מכאן, אִם אָמַרְתָּ שמועלים בְּחַטָּאת שֶׁשִּׁינָּה שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה, שֶׁכֵּן (שהרי) שִׁינָּה את שְׁמָהּ לְשם דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְעִילָה, האם תֹּאמַר שמועלים בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת? שֶׁכֵּן (שהרי) שִׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה!

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ, שֶׁכֵּן שִׁינָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן; אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ!

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲרֵי בהמות קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם, ולא במקומם הראוי, בצפון העזרה, ושינה וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, ששחיטתם בכל העזרה, יוֹכִיחוּ כשיטתי. שֶׁכֵּן הרי שִׁינָּה אֶת שְׁמָן של קדשי הקדשים לְשם דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שאין מועלים בבשרם של קדשים קלים, וּבכל זאת מוֹעֲלִין בָּהֶן, כדין קדשי קדשים. אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל שיטתי בדין הָעוֹלָה (עולת העוף) שעשאה כמעשה חטאת העוף, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ לְשם חטאת העוף, שהיא דָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ, כדין עולה!

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁכֵּן שִׁינָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִיסּוּר וְהֶיתֵּר – תֹּאמַר בְּעוֹלָה, שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכּוּלּוֹ הֶיתֵּר?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לֹא, אין מכאן ראיה, שכן אִם אָמַרְתָּ שמועלים בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים, שֶׁכֵּן שִׁינָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר (לשם דבר) שֶׁיֵּשׁ גם בּוֹ אִיסּוּר וְגם הֶיתֵּר, שאמנם אין דין מעילה בבשר קדשים קלים, אבל יש דין מעילה באֵמורים הקרבים על המזבח; האם תֹּאמַר כן גם בְּעוֹלָה שעשאה לשם חטאת, שֶׁשִּׁינָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכּוּלּוֹ הֶיתֵּר? שהרי חטאת העוף נאכלת כולה לכהנים, ואין בה כל צד של מעילה. ומכיוון שעשאה כמעשה חטאת ולשם חטאת – אין בה מעילה. והלכה כרבי יהושע.

מָלַק בִּשְׂמֹאל אוֹ בַּלַּיְלָה, שָׁחַט חוּלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ – אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

מָלַק הכהן את קרבן העוף בּיד שְׂמֹאל, ולא בידו הימנית, אוֹ שמלק בַּלַּיְלָה; או אם שָׁחַט (ולא מלק) עוף חוּלִּין בִּפְנִים, בעזרה שבמקדש, וְכן אם שחט עוף של קָדָשִׁים בַּחוּץ, מחוץ לעזרה – אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה, את האוכל מהם, אף שהם פסולים להקרבה.

מָלַק בְּסַכִּין, מָלַק חוּלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ, תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן, שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּה, וְשֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ – מְטַמָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

אבל אם מָלַק עוף קדשים מן העורף בְּסַכִּין, ולא בציפורן כדינו; או אם מָלַק עוף חוּלִּין בִּפְנִים, בעזרה, וְעוף קָדָשִׁים בַּחוּץ, מחוץ לעזרה; וכן אם מלק תּוֹרִין צעירים שֶׁעדיין לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּן להיות ראויים להקרבה, או בְּנֵי יוֹנָה שֶׁכבר בגרו ועָבַר זְמַנָּן; או מלק חטאת או עולה בעלות מום הפוסל אותה לקרבן, שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּהּ (כנפה), או שֶׁנִּסְמֵית (שנתעוורה) עֵינָהּ, וְכן שֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ – כל אחד מאלו מְטַמָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. לֹא הָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ – מְטַמָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ – מְלִיקָתָן פְּסוּלָה, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

זֶה הַכְּלָל בעניין זה: כֹּל חטאת או עולה מן העוף שֶׁהָיָה פְּסוּלָה בַּקֹּדֶשׁ, הייתה כשרה מתחילה, ונפסלה בתוך כדי עבודה – אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. וכל שלֹא הָיָה פְּסוּלָה בַּקֹּדֶשׁ, שנפסלה לפני עבודת ההקרבה – מְטַמָּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה כנבלת העוף, שמליקתה לא טיהרה אותה. וְכָל האנשים הַפְּסוּלִים לעבודת הקרבנות שֶׁמָּלְקוּ עוף קדשים – מְלִיקָתָן של אותם עופות פְּסוּלָה, קרבנות פסולים הם, וְאף על פי כן, אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

מָלַק וְנִמְצָא טְרֵיפָה,

מָלַק הכהן את חטאת העוף או את עולת העוף כראוי, ולאחר מכן נִמְצָא שהיה טְרֵיפָה, שיש בו מכה או מחלה שהיה עתיד למות ממנה, ופסול להקרבה –

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה, שהמליקה הוציאה אותה מכלל נבלה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הרי היא כשאר נבלת העוף, וכזית ממנה מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ; נִבְלַת הָעוֹף, שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ?

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: יש ללמוד שאינה מטמאה בדרך ‘קל וחומר׳: ומָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה שדינה חמור, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, כלומר מטמאת את הנוגע בה ואת הנושא אותה (ויקרא יא,לט–מ) – שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ, שאם נמצא לאחר השחיטה שהיא טרפה, אינה מטמאה טומאת נבלה; נִבְלַת הָעוֹף, שקל דינה, שֶׁהרי אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, אלא רק כשהיא נמצאת בבית הבליעה של האוכל ממנה – אֵינוֹ דִּין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ?

מַה מָּצִינוּ בִּשְׁחִיטָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה, וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה – תְּטַהֵר אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ.

ומעתה, לאחר שלמדנו שהשחיטה מטהרת את עוף הטרפה, יש להמשיך ולומר כך: מַה מָּצִינוּ (כשם שמצאנו) בִּשְׁחִיטָתָהּ של עוף שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה כאשר אינה טרפה, ואם נמצא שהיא טרפה, הרי השחיטה מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ, אַף מְלִיקָתָהּ, שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה בקרבן העוף, נאמר, שתְּטַהֵר אֶת טְרֵיפָתָהּ מִטּוּמְאָתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה, שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אמנם יש ללמוד בקל וחומר מבהמה, ששחיטה מטהרת את העוף מטומאתו, אך כדרך לימוד בקל וחומר, יש לסייג את הדבר: דַּיָּהּ לנבלת העוף שיהא דינה כְּדין נִבְלַת בְּהֵמָה, שממנה אנו לומדים, ולכן רק שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ מלטמא, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ. וכך הלכה.