קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ –

קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים, שֶׁשְּׁחָטָן בְּרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ –

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּאִילּוּ נִשְׁחֲטוּ בַּצָּפוֹן.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כַּצָּפוֹן. מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם.

רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר: אם שחטן מֵחֲצִי (מאמצע) הַמִּזְבֵּחַ וְלַצָּפוֹן – כּאילו נשחטו בצָּפוֹן, מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וְלַדָּרוֹם – כַּדָּרוֹם, והם פסולים. והלכה כרבי יוסי.

הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,

הַמְּנָחוֹת הָיוּ נִקְמָצוֹת, כלומר הכהן נוטל קומץ מן המנחה כדי להקטירו על המזבח, בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, ולא רק בצפון,

וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים (בתוך העזרה), לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, לכהנים זכרים, בְּכָל צורת מַאֲכָל, בישול, אפייה ועוד, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.

חַטַּאת הָעוֹף הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל קֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית.

חַטַּאת הָעוֹף, עבודת הקרבתה הָיְתָה נַעֲשֵׂית עַל הקֶרֶן (הפינה) הדְּרוֹמִית מַעֲרָבִית של מזבח העולה.

בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁרָה, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ.

ומעירים: בְּכָל מָקוֹם הָיְתָה כְּשֵׁרָה, אֶלָּא זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ שקבעו לה.

וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּן, וּשְׁלשָׁה מִלְמַעְלָן.

ומוסיפים: וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה אוֹתָהּ הַקֶּרֶן מְשַׁמֶּשֶׁת מִלְּמַטָּן, בחלקה התחתון, וּשְׁלשָׁה מִלְמַעְלָן, בחלקה העליון:

מִלְּמַטָּן: חַטַּאת הָעוֹף, וְהַהֲגָשׁוֹת, וּשְׁיָרֵי הַדָּם.

מִלְּמַטָּן – מעשה חַטַּאת הָעוֹף, וְהַהֲגָשׁוֹת של המנחות אל המזבח לפני הקמיצה, וּשפיכת שְׁיָרֵי הַדָּם של הזבחים.

מִלְמַעְלָן: נִיסּוּךְ הַמַּיִם, וְהַיַּיִן, וְעוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח.

מִלְמַעְלָן – נִיסּוּךְ הַמַּיִם בחג הסוכות. וְניסוך הַיַּיִן שמביאים עם הקרבנות על ראש הקרן. וְכן הייתה אותה קרן משמשת למעלה לעשיית עוֹלַת הָעוֹף כְּשֶׁהִיא רַבָּה בַּמִּזְרָח (בקרן דרומית מזרחית), ששם היה מקומה העיקרי. שאם היו עולות מרובות, ולא היה שם מקום לכהן נוסף, היו עושים אותה בקרן הדרומית מערבית.

כָּל הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ – עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, וּמַקִּיפִין וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל,

כלל אמרו: כָּל הכהנים הָעוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ דרך הכבש שמדרום לו – עוֹלִין דֶּרֶךְ יָמִין, בצדו הימני של הכבש, לקרן הדרומית-מזרחית, וּמַקִּיפִין את המזבח, וְיוֹרְדִין דֶּרֶךְ שְׂמֹאל, בקרן הדרומית-מערבית;

חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, שֶׁהָיוּ עוֹלִים וְחוֹזְרִים לֶעָקֵב.

חוּץ מִן הָעוֹלֶה לִשְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, שהיו נעשים בראש הקרן הדרומית-מערבית, שֶׁהָיוּ עוֹלִים בצדו השמאלי (המערבי) של הכבש ופונים ישר לקרן זו, וכשגומרים עבודתם, חוֹזְרִים לֶעָקֵב, כלומר בדרך שבה באו.

חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית?

חַטַּאת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית?

הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ, וְאֵינוֹ מַבְדִּיל, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.

הָיָה הכהן מוֹלֵק, חותך בציפורן אגודלו אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ, כלומר בצד האחורי של צווארה, וְאֵינוֹ מַבְדִּיל (מפריד) את הראש מן הגוף, וּמַזֶּה מִדָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ, כשהוא אוחז בה.

שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה מִתְמַצֶּה עַל הַיְּסוֹד.

שְׁיָרֵי הַדָּם שנותרו בצווארה לאחר ההזאה הָיָה מִתְמַצֶּה (נסחט) עַל הַיְּסוֹד, שהיה דוחק את צווארה לקיר המזבח, ומשם היה הדם שותת ויורד ליסוד המזבח.

אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ, וְכוּלָּהּ לַכֹּהֲנִים.

אֵין לַמִּזְבֵּחַ אֶלָּא דָּמָהּ של חטאת העוף, וְכוּלָּהּ נאכלת לַכֹּהֲנִים.

עוֹלַת הָעוֹף, כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית?

עוֹלַת הָעוֹף כֵּיצַד הָיְתָה נַעֲשֵׂית?

עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לַסּוֹבֵב, בָּא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית.

עָלָה הכהן בַּכֶּבֶשׁ העולה אל המזבח מדרום, כשכלי השרת בידו, וּלאחר שעלה מעט יותר מחצי גובה המזבח, פָנָה ימינה לַסּוֹבֵב, מעין מדרגה גבוהה הסובבת את המזבח, וכך בָא לוֹ תחילה לְקֶרֶן הדְּרוֹמִית מִזְרָחִית.

הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ, וּמַבְדִּיל, וּמְמַצֶּה אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.

הָיָה מוֹלֵק אֶת רֹאשָׁהּ מִמּוּל עָרְפָּהּ, בצד האחורי של צווארה, וּמַבְדִּיל לגמרי את הראש מן הגוף, וּכשהוא אוחז בגופה, מְמַצֶּה (סוחט) אֶת דָּמָהּ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ.

נָטַל אֶת הָרֹאשׁ, וְהִקִּיף בֵּית מְלִיקָתוֹ לַמִּזְבֵּחַ, וּסְפָגוֹ בְּמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים.

נָטַל אֶת הָרֹאשׁ וְהִקִּיף (הצמיד) בֵּית מְלִיקָתוֹ (מקום המליקה) לַמִּזְבֵּחַ, כדי שיתמצה הדם ממנו. וּסְפָגוֹ את הדם שבראש בְּמֶלַח שהניח על מקום המליקה, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים (האש) שעל המזבח.

בָּא לוֹ לַגּוּף, וְהֵסִיר אֶת הַמּוּרְאָה, וְאֶת הַנּוֹצָה, וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּהּ, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן.

בָּא לוֹ לַגּוּף, וְהֵסִיר אֶת הַמּוּרְאָה (הזפק) וְאֶת הַנּוֹצָה שעליה, וְאֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִים עִמָּה, עם המוראה, וְהִשְׁלִיכָן לְבֵית הַדֶּשֶׁן, מקום בצד המזרחי של המזבח שאליו היו מורידים את הדשן.

שִׁיסַּע וְלֹא הִבְדִּיל. וְאִם הִבְדִּיל – כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בְּמֶלַח, וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים.

שִׁיסַּע את גוף העוף לאורכו, וְלֹא הִבְדִּיל, לא הפריד לגמרי את שני חלקי העוף, וְאִם הִבְדִּיל – כָּשֵׁר. וּסְפָגוֹ בְּמֶלַח וּזְרָקוֹ עַל גַּבֵּי הָאִישִּׁים.

לֹא הֵסִיר לֹא אֶת הַמּוּרְאָה, וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה, וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּהּ, וְלֹא סְפָגוֹ בְּמֶלַח, כָּל שֶׁשִּׁינָּה בָּהּ מֵאַחַר שֶׁמִּיצָּה אֶת דָּמָהּ – כְּשֵׁרָה.

לֹא הֵסִיר מעולת העוף לֹא אֶת הַמּוּרְאָה, וְלֹא אֶת הַנּוֹצָה, וְלֹא אֶת בְּנֵי מֵעַיִם הַיּוֹצְאִין עִמָּה, וְלֹא סְפָגוֹ בְּמֶלַח, את ראש העולה או גופה; כָּל דבר שֶׁשִּׁינָּה בָּהּ מֵאַחַר שֶׁמִּיצָּה אֶת דָּמָהּ – כְּשֵׁרָה.

הִבְדִּיל בַּחַטָּאת, וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה – פָּסַל.

אבל אם הִבְדִּיל את הראש מן הגוף בַּחַטָּאת, וְלֹא הִבְדִּיל בָּעוֹלָה – בשניהם פָּסַל, שדבר זה נעשה לפני מיצוי הדם.

מִיצָּה דַּם הָרֹאשׁ, וְלֹא מִיצָּה דַּם הַגּוּף – פְּסוּלָה. מִיצָּה דַּם הַגּוּף, וְלֹא מִיצָּה דַּם הָרֹאשׁ – כְּשֵׁרָה.

ובמיצוי הדם עצמו יש הבדל, שדווקא אם מִיצָּה בעולת העוף את דַּם הָרֹאשׁ, וְלֹא מִיצָּה דַּם הַגּוּף – פְּסוּלָה, שעיקר הדם נמצא בגוף. אבל מִיצָּה דַּם הַגּוּף בעולת העוף וְלֹא מִיצָּה דַּם הָרֹאשׁ – כְּשֵׁרָה.

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, מִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, שלא לשם חטאת, או מִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ;

אוֹ לִשְׁמָהּ וְשֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְלִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה.

אוֹ שעשה זאת לִשְׁמָהּ וְאחר כך שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, אוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְאחר כך לִשְׁמָהּ – פְּסוּלָה.

עוֹלַת הָעוֹף – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים.

אבל עוֹלַת הָעוֹף שעשאה שלא לשמה – כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים לשם חובה.

אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף, שֶׁמְּלָקָן וְשֶׁמִּיצָּה דָּמָן לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר;

אֶחָד חַטַּאת הָעוֹף וְאֶחָד עוֹלַת הָעוֹף, שֶׁמְּלָקָן וְכן שֶׁמִּיצָּה את דָּמָן, במחשבה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, כלומר חטאת העוף, שנאכלת על ידי הכהנים, או לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כלומר עולת העוף, שקרבה על אש המזבח;

חוּץ לִמְקוֹמוֹ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

אם חישב לאכול או להקטיר חוּץ לִמְקוֹמוֹ, כלומר חוץ לעזרה – פָּסוּל הקרבן, וְאולם אֵין בּוֹ כָּרֵת באכילתו.

חוּץ לִזְמַנּוֹ – פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

ואם חישב שיעשה זאת חוּץ לִזְמַנּוֹ למחרת – הרי זה פִּגּוּל וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת, וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרַב הַמַּתִּיר (הדם, שמתיר את הבשר להקטרה או לאכילה) כְּמִצְוָתוֹ, שלא יהיה בו פסול של מחשבה אחרת.

כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?

ומפרטים: כֵּיצַד קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?

מָלַק בִּשְׁתִיקָה, וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה; אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ – זֶה שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

מָלַק בִּשְׁתִיקָה (שלא במחשבת פסול), וּמִיצָּה הַדָּם במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם בִּשְׁתִיקָה; אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ – זֶה שֶׁקָּרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ, והאוכל מבשרה חייב עונש כרת.

כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?

כֵּיצַד לֹא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ?

מָלַק חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ.

מָלַק במחשבת חוּץ לִמְקוֹמוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק חוּץ לִזְמַנּוֹ, וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ; אוֹ שֶׁמָּלַק וּמִיצָּה הַדָּם חוּץ לִמְקוֹמוֹ.

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וּמִיצָּה דָּמָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ; אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ, וּמִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ; אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ –

וכן חַטַּאת הָעוֹף שֶׁמְּלָקָהּ במחשבת שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וּמִיצָּה דָּמָהּ במחשבה לאוכלה חוּץ לִזְמַנָּהּ; אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ חוּץ לִזְמַנָּהּ וּמִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ; אוֹ שֶׁמְּלָקָהּ וּמִיצָּה דָּמָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ –

זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ.

זֶה הוּא שֶׁלֹּא קָרַב הַמַּתִּיר כְּמִצְוָתוֹ, והיא פסולה, אבל האוכל ממנה אינו חייב כרת.

לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ וְכַזַּיִת לְמָחָר, כַּזַּיִת לְמָחָר וְכַזַּיִת בַּחוּץ,

מלק או מיצה את הדם חטאת העוף על מנת לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת בַּחוּץ, וְאחר כך, בתוך כדי המליקה או המיצוי, חשב גם לאכול כַּזַּיִת לְמָחָר; או שמתחילה חשב לאכול כַּזַּיִת לְמָחָר וְאחר כך חשב לאכול כַּזַּיִת בַּחוּץ.

כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ וְכַחֲצִי זַיִת לְמָחָר, כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

ואפילו שחט על מנת לאכול כַּחֲצִי זַיִת בַּחוּץ ואחר כך חשב לאכול כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר; או כַּחֲצִי זַיִת לְמָחָר וְכַחֲצִי זַיִת בַּחוּץ, שאין שיעור אכילה בכל אחת מן המחשבות הפסולות – בכל המקרים הללו הקרבן פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, באכילת בשרו.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, זֶה הַכְּלָל: אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם – פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: זֶה הַכְּלָל, אִם מַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם – פִּגּוּל, וְחַיָּיבִין עָלָיו כָּרֵת,

וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

וְאִם מַחֲשֶׁבֶת הַמָּקוֹם קָדְמָה לְמַחֲשֶׁבֶת הַזְּמַן – פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זֶה וְזֶה, בין אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן, ובין אם מחשבת הזמן קדמה למחשבת המקום – פָּסוּל וְאֵין בּוֹ כָּרֵת. והלכה כחכמים.

לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.

מה ששנינו, שמחשבות פסולות מצטרפות לפסול את הקרבן, אמור דווקא, כשחשב שתי מחשבות של אכילה. אבל אם מלק או מיצה את הדם לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – הקרבן כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.