חזור
זבחים
פרק האֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים?
אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים? כלומר, מהו המקום המדויק לעבודתם ולאכילתם של הזבחים השונים?
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן.
קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כולם שְׁחִיטָתָן נעשית בַּצָּפוֹן, בחלק הצפוני של העזרה, החצר הפנימית של המקדש (ראו הרחבות ואיורים).
פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
ומפרטים את קדשי הקדשים: פָּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, קרבנות החטאת המיוחדים לכפרה של יום זה (ויקרא פרק טז) – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן.
וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָן, קבלת הדם שלהם בִּכְלִי שָׁרֵת – נעשה גם הוא בַּצָּפוֹן.
וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים, וְעַל הַפָּרוֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
וְדָמָן טָעוּן (צריך) הֲזָיָה, מספר נתינות של הדם עַל בֵּין הַבַּדִּים של הארון שבקודש הקודשים, וְעַל הַפָּרוֹכֶת שבין הקודש לקודש הקודשים, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב שבהיכל.
מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת.
ובכל אותן הזאות, אפילו מַתָּנָה (נתינה) אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת, שאם לא עשה את כולן נפסל הקרבן.
שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן – לֹא עִכֵּב.
שְׁיָרֵי הַדָּם של קרבן זה, שנשארו בכלי, הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל היְסוֹד, הבסיס הבולט, בצד המַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שבעזרה. ואולם במקרה זה, אִם לֹא נָתַן את השיריים הללו – לֹא עִכֵּב את הכפרה, והקרבן כשר.
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן,
פָּרִים הַנִּשְׂרָפִים וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִים, פר של כהן משיח (ויקרא ד, א–יב), פר ‘העלם דבר׳ של ציבור (שם פסוקים יג–כא), וכן שעיר שמביא הציבור ב׳העלם דבר׳ של עבודה זרה (במדבר טו,כב–כו) – שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, בצפון העזרה,
וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
וְקִבּוּל דָּמָן, קבלת הדם שלהם בִּכְלִי שָׁרֵת, נעשה גם הוא בַּצָּפוֹן.
וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל הַפָּרוֹכֶת, וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
וְדָמָן טָעוּן הֲזָיָה, מספר הזאות, נתינות עַל הַפָּרוֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב.
מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת.
ובכל אותן הזאות, אפילו מַתָּנָה (נתינה) אַחַת מֵהֶן מְעַכֶּבֶת, שאם לא עשה את כולן, נפסל הקרבן.
שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן.
שְׁיָרֵי הַדָּם שנותרו בכלי השרת הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן,
אִם לֹא נָתַן – לֹא עִכֵּב.
ואִם לֹא נָתַן את השיירים – לֹא עִכֵּב את הכפרה, והקרבן כשר.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ נִשְׂרָפִין בְּבֵית הַדֶּשֶׁן.
אֵלּוּ וָאֵלּוּ, הן פר ושעיר של יום הכיפורים שנזכרו במשנה הקודמת והן פרים ושעירים הנשרפים, נִשְׂרָפִין לאחר זריקת הדם בְּבֵית הַדֶּשֶׁן, מקום שרפה מיוחד שמחוץ לירושלים.
חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד.
חַטֹּאות הַצִּבּוּר וְהַיָּחִיד, אף הן בכלל קדשי הקדשים.
אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר – שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת,
ותחילה מגדירים: אֵלּוּ הֵן חַטֹּאות הַצִּבּוּר שעליהן מדובר כאן: שְׂעִירֵי חטאת של רָאשֵׁי חֳדָשִׁים (במדבר כח,טו), וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת, שמקריבים בימים אלה (ראו במדבר פרק כח).
שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
כל אלו שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, בצפון העזרה. וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת גם הוא נעשה בַּצָּפוֹן.
וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קְרָנוֹת.
וְדָמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת (נתינות), הזאות, עַל אַרְבַּע הקְרָנוֹת של המזבח החיצון.
כֵּיצַד? עָלָה בַּכֶּבֶשׁ, וּפָנָה לַסּוֹבֵב, וּבָא לוֹ לְקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית,
כֵּיצַד נעשית נתינת הדם? עָלָה הכהן בַּכֶּבֶשׁ העולה אל המזבח מדרום, כשכלי השרת בידו, וּלאחר שעלה מעט יותר מחצי גובה המזבח פָנָה ימינה לַסּוֹבֵב, מעין מדרגה גבוהה הסובבת את המזבח, וכך בָא לוֹ תחילה לְקֶרֶן הדְּרוֹמִית מִזְרָחִית ונתן עליה באצבעו מדם החטאת שבכלי. משם המשיך לקרן המִזְרָחִית צְפוֹנִית ונתן שם מתנה שנייה, משם לקרן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, ומשם לקרן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית, ומשם ירד מן המזבח. ואז שְׁיָרֵי הַדָּם שבכלי השרת הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית, שבדרום המזבח.
וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
וְחטאות אלה, נֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, בתוך העזרה, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, על ידי כהנים זכרים בלבד, בְּכָל אופן של מַאֲכָל, כגון צלי או מבושל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת, כלומר במשך יום ההקרבה עד חצות הלילה שאחריו.
הָעוֹלָה – קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.
הָעוֹלָה – גם היא קָדְשֵׁי קָדָשִׁים.
שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
וכך דרך עבודתה: שְׁחִיטָתָהּ בַּצָּפוֹן, בצפון העזרה, וְקִבּוּל דָּמָהּ בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע.
וְדָמָהּ טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת (נתינות) שֶׁהֵן אַרְבַּע, שזורק את הדם בכלי השרת על שתי זוויות המזבח, בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית, כך שהדם ניתז על ארבעת צדדיו (ראו איור במשנה ו').
וּטְעוּנָה הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ, וְכָלִיל לָאִישִּׁים.
וּלאחר מכן טְעוּנָה (צריכה) העולה הֶפְשֵׁט של העור וְנִתּוּחַ הבשר לחלקים, וְהיא מוקטרת כָלִיל (כולה) לָאִישִּׁים, על אש המזבח, חוץ מן העור, הניתן לכהנים.
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר וַאֲשָׁמוֹת.
זִבְחֵי שַׁלְמֵי צִבּוּר, שני כבשים שמביא הציבור בחג השבועות לקרבן שלמים (ויקרא כג,יט), וַאֲשָׁמוֹת, קרבנות אשם שמביא אדם פרטי, אף הם 'קדשי קדשים''.
אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת?
ותחילה מפרטים, אֵלּוּ הֵן אֲשָׁמוֹת:
אֲשַׁם גְּזֵלוֹת, אֲשַׁם מְעִילוֹת, אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, אֲשַׁם נָזִיר, אֲשַׁם מְצוֹרָע, אָשָׁם תָּלוּי.
אֲשַׁם גְּזֵילוֹת, שמביא אדם שחברו טוען שגזל ממנו, והוא מכחש בו ונשבע על כך לשקר (ויקרא ה,כ–כו), אֲשַׁם מְעִילוֹת, שמביא מי שנהנה מן ההקדש בשגגה (שם פסוקים יד–טז). אֲשַׁם שִׁפְחָה חֲרוּפָה, שמביא מי שבא על שפחה כנענית המאורסת לעבד עברי (שם יט,כ–כב). אֲשַׁם נָזִיר, שמביא הנזיר שנטמא למת, כאשר הוא נטהר מטומאה זו (במדבר ו,יב). אֲשַׁם מְצוֹרָע, שמביא המצורע, כאשר הוא נטהר מטומאתו (ויקרא יד,יב). אָשָׁם תָּלוּי, שצריך להביא אדם שספק אם הוא חייב חטאת או לא (שם ה,יז–יח) –
שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
כל אלה שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן,
וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע,
וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, שזורק את הדם בכלי השרת על שתי זוויות המזבח, כך שהוא ניתז על ארבעת צדדיו.
וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
וְנֶאֱכָלִין לִפְנִים מִן הַקְּלָעִים כלומר בתוך העזרה, לְזִכְרֵי כְהוּנָּה על ידי כהנים זכרים, בְּכָל מַאֲכָל, כגון צלי או מבושל, ונאכלים לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת, במשך יום ההקרבה עד חצות הלילה שאחריו.
הַתּוֹדָה וְאֵיל נָזִיר – קָדָשִׁים קַלִּים.
קרבן הַתּוֹדָה (ראו ויקרא ז,יב) וְאֵיל נָזִיר (במדבר ו,יד) שמביא הנזיר בגמר נזירותו – קָדָשִׁים קַלִּים הם.
שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,
שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה, ולא רק בצפון כקדשי קדשים,
וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע,
וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, שזורק את הדם בכלי השרת על שתי זוויות המזבח, כך שהדם ניתז על ארבעת צדדיו.
וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לְיוֹם וָלַיְלָה עַד חֲצוֹת.
וְנֶאֱכָלִין, התודה ואיל נזיר, בְּכָל הָעִיר ירושלים, לְכָל אָדָם מישראל, ואף מי שאינו כהן, בְּכָל דרך מַאֲכָל, ונאכלים לְיוֹם וָלַיְלָה, יום ההקרבה והלילה שאחריו, עַד חֲצוֹת הלילה.
הַמּוּרָם מֵהֶם – כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.
הַמּוּרָם מֵהֶם, החלק שמרימים מקרבנות אלה ונותנים לכהנים – דינו כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, כמו בשר הקרבן עצמו, לגבי זמן האכילה ומקומה (בכל העיר ליום ולילה עד חצות), אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל רק לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.
שְׁלָמִים – קָדָשִׁים קַלִּים.
שְׁלָמִים – קָדָשִׁים קַלִּים הם.
שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,
שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה.
וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע,
וְדָמָן טָעוּן שְׁתֵּי מַתָּנוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע על שתי זוויות המזבח, כך שהדם ניתז על ארבעה צדדיו.
וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד, ביום השחיטה ולמחרתו, ובלילה שביניהם.
הַמּוּרָם מֵהֶם – כַּיּוֹצֵא בָּהֶם,
החלק הַמּוּרָם מֵהֶם לכהנים, החזה והשוק – דינו כַּיּוֹצֵא בָּהֶם, לגבי מקום וזמן האכילה,
אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.
אֶלָּא שֶׁהַמּוּרָם נֶאֱכָל רק לַכֹּהֲנִים, לִנְשֵׁיהֶם וְלִבְנֵיהֶם וּלְעַבְדֵיהֶם.
הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – קָדָשִׁים קַלִּים.
הַבְּכוֹר של בהמה טהורה שצריך לתת לכהן, והוא מקריב אותו במקדש, וְהַמַּעֲשֵׂר שצריך אדם להפריש מבהמותיו כל שנה ולהקריב, וְהַפֶּסַח, שמקריבים כל ישראל בארבעה עשר בניסן – קָדָשִׁים קַלִּים הם.
שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה,
שְׁחִיטָתָן בְּכָל מָקוֹם בָּעֲזָרָה.
וְדָמָן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן כְּנֶגֶד הַיְסוֹד.
וְדָמָן טָעוּן רק מַתָּנָה אַחַת על המזבח, שזורק את הדם בכלי השרת על קיר המזבח, וּבִלְבָד שֶׁיִּתֵּן את הדם כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד, כלומר במקום שיש בו יסוד למזבח (ראו איור במשנה ג).
שִׁנָּה בַּאֲכִילָתָן:
אף שלעניין עבודתם שווים הבכור והמעשר והפסח, שִׁינָּה, יש הבדל ביניהם, בּדיני אֲכִילָתָן. כיצד?
הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים, וְהַמַּעֲשֵׂר לְכָל אָדָם.
הַבְּכוֹר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים בלבד, וְהַמַּעֲשֵׂר נאכל לְכָל אָדָם.
וְנֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
ושני אלה נֶאֱכָלִין בְּכָל הָעִיר ירושלים, לְכָל אָדָם, בְּכָל מַאֲכָל, צלי או מבושל, לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד.
הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת,
ואילו הַפֶּסַח אֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא בַּלַּיְלָה (שמות יב,י), ליל ט״ו בניסן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא עַד חֲצוֹת הלילה,
וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָיו, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי.
וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא לִמְנוּיָו, לאלה שנמנו מראש שיאכלו ממנו (שם פסוק ד), וְאֵינוֹ נֶאֱכָל אֶלָּא צָלִי, ולא מבושל או נא (שם פסוק ט).