כָּל הַפְּסוּלִין שֶׁשָּׁחֲטוּ – שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה.

כָּל הַפְּסוּלִין לעבודת הקרבנות שֶׁשָּׁחֲטוּ את הקרבן – שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה,

שֶׁהַשְּׁחִיטָה כְּשֵׁרָה בְּזָרִים, בְּנָשִׁים, וּבַעֲבָדִים, וּבִטְמֵאִים, אֲפִלּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים נוֹגְעִים בַּבָּשָׂר.

שֶׁהַשְּׁחִיטָה בקדשים כְּשֵׁרָה לכתחילה בְּזָרִים שאינם כהנים, ובְנָשִׁים, וּבַעֲבָדִים כנענים, וּבִטְמֵאִים; ושחיטתם כשרה אֲפִילּוּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים נוֹגְעִים בַּבָּשָׂר של הבהמה, שאסור לטמא את בשר הקדשים.

לְפִיכָךְ, הֵם פּוֹסְלִים בְּמַחֲשָׁבָה.

ומוסיפים: לְפִיכָךְ, כיוון ששחיטתם של כל אלה כשרה – הֵם פּוֹסְלִים את הקרבן, כששחטו אותו בְּמַחֲשָׁבָה פסולה, כגון על מנת לאכול את בשרו חוץ למקומו או חוץ לזמנו.

וְכֻלָּן שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ – יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.

וְכוּלָּן, כל הפסולים לעבודה, שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַדָּם מצוואר הבהמה בכלי, במחשבה להקריבו או לאכול ממנו חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ, אף שעבודתם פסולה, אִם יֵשׁ עדיין דַּם הַנֶּפֶשׁ, הדם שיוצאת בו נפש הבהמה, שאותו זורקים על המזבח – יַחֲזוֹר הכהן הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל את הדם, ויזרוק אותו על המזבח.

קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל – יַחֲזִיר לַכָּשֵׁר.

קִבֵּל הכהן הַכָּשֵׁר את הדם מצוואר הבהמה בכלי, וְנָתַן את הכלי לַפָּסוּל, כגון זר – יַחֲזִיר הפסול לַכָּשֵׁר, שיוליך אותו ויזרוק אותו על המזבח, ואין הדם נפסל בכך.

קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ – יַחֲזִיר לִימִינוֹ.

כיוצא בדבר, קִבֵּל הכשר את הדם בכלי בִּימִינוֹ וְנָתַן אחר כך את הכלי ליד שְׂמֹאלוֹ, וקיבלה בשמאל פסולה (לעיל פ״ב מ״א) – יַחֲזִיר לִימִינוֹ.

קִבֵּל בִּכְלִי קֹדֶשׁ וְנָתַן בִּכְלִי חֹל – יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ.

וכן קִבֵּל את הדם מצוואר הבהמה בִּכְלִי קֹדֶשׁ, כפי הראוי, וְנָתַן אותו בִּכְלִי חוֹל – יַחֲזִיר לִכְלִי קֹדֶשׁ.

נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה, וַאֲסָפוֹ – כָּשֵׁר.

וכן אם נִשְׁפַּךְ הדם מִן הַכְּלִי, שקיבל בו את הדם, עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ בכלי – כָּשֵׁר.

נְתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד, נָתַן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים; אִם יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ – יַחֲזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל.

נְתָנוֹ (זרקו) הפסול את הדם עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, או על קיר המזבח אך שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד, כלומר במקום שאין שם יסוד; או אם נָתַן אֶת הדמים הַנִּתָּנִין לְמַטָּה מחצי המזבח, כגון דם עולה, לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִים לְמַעְלָה כגון דם חטאת, לְמַטָּה; או שאֶת הַנִּתָּנִים בִּפְנִים בהיכל, כגון דם פר ושעיר של יום הכיפורים, נתן בַּחוּץ על מזבח העולה, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ נתן בִּפְנִים; בכל המקרים האלה, אִם עדיין יֵשׁ דַּם הַנֶּפֶשׁ בצוואר הבהמה – יַחֲזוֹר הכהן הַכָּשֵׁר וִיקַבֵּל את הדם, וייתן אותו במקומו הראוי.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר – כָּשֵׁר.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח על מנת לֶאֱכוֹל ממנו דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, כגון אֵמורים; או לְהַקְטִיר ממנו על המזבח דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, כגון בשר, חוץ לזמנו או חוץ למקומו – הרי זה כָּשֵׁר, שמחשבות אלו פוסלות, רק אם חשב לעשות את הדבר כפי שהוא ראוי להיעשות, אלא שנתכוון לעשותו חוץ למקומו או חוץ לזמנו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

ורַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת – כָּשֵׁר.

השוחט על מנת לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, וּלְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, אבל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת – כָּשֵׁר, שאכילה בפחות מכזית אינה נחשבת אכילה לדיני התורה.

לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת, וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.

וכן אם שחט על מנת לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת, חוץ לזמנו או חוץ למקומו – כָּשֵׁר, מפני שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין יחד להיחשב כאיסור אחד, להתחייב עליו.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מִן הָעוֹר, מִן הָרֹטֶב, מִן הַקִּיפָה, מִן הָאָלָל, מִן הָעֲצָמוֹת, מִן הַגִּידִים, מִן הַטְּלָפַיִם, מִן הַקַּרְנַיִם, חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – כָּשֵׁר,

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח על מנת לֶאֱכוֹל כַּזַּיִת מִן הָעוֹר של הקרבן, או מִן הָרוֹטֶב, או מִן הַקִּיפָה, משקע התבלין המצטבר בשולי הקדרה ויש עמו מעט בשר, או מִן הָאָלָל (גיד הצוואר), או מִן הָעֲצָמוֹת, או מִן הַגִּידִים, מִן הַטְּלָפַיִם (פרסות), או מִן הַקַּרְנַיִם של הבהמה, חוּץ לִזְמַנּוֹ אוֹ חוּץ לִמְקוֹמוֹ – הזבח כָּשֵׁר, משום שאין הם נחשבים דבר הנאכל.

וְאֵין חַיָּבִים עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

ומאותו טעם גם אֵין חַיָּיבִים עֲלֵיהֶם, על אכילתם, כרת, מִשּׁוּם איסור אכילת פִּגּוּל, אם הזבח נעשה פיגול במחשבת ‘חוץ לזמנו׳; ומשום אכילת נוֹתָר, אם אכל מהם לאחר שעבר זמן אכילתם; ומשום איסור אכילת קדשים בטומאה, אם היה טָמֵא.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁין, לֶאֱכוֹל שְׁלִיל אוֹ שִׁלְיָא בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל.

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמּוּקְדָּשִׁין, והיה זה קרבן ממין נקבה, על מנת לֶאֱכוֹל את השְׁלִיל (עובר) של אותה בהמה אוֹ את השִׁלְיָא שלה בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל, לא פסל את הזבח על ידי כך.

הַמּוֹלֵק תּוֹרִין בִּפְנִים, לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל.

הַמּוֹלֵק תּוֹרִין של קרבן העוף בִּפְנִים על מנת לֶאֱכוֹל בֵּיצֵיהֶם המצויות עדיין בגופם, בַּחוּץ – לֹא פִּיגֵּל, לא פסל את הזבח על ידי כך, שאין הביצים נחשבות חלק מגוף התור.

חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין – אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.

ומאותו טעם, חֲלֵב הַמּוּקְדָּשִׁין וּבֵיצֵי תוֹרִין, אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן (על אכילתן) כרת מִשּׁוּם אכילת פִּיגּוּל, אם חשב לאכול את התורים לאחר זמנם; ומשום אכילת נוֹתָר, אם אכל מהם לאחר שעבר זמן אכילת הקרבן; ומשום איסור אכילת קדשים בטומאה, אם היה טָמֵא.

שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לְהַנִּיחַ דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, אוֹ לְהוֹצִיאָן לַחוּץ – רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.

שְׁחָטוֹ את הזבח עַל מְנָת לְהַנִּיחַ את דָּמוֹ אוֹ אֶת אֵמוּרָיו לְמָחָר, ולא להקריבם כלל על המזבח, אפילו לאחר זמן; אוֹ שחטו על מנת לְהוֹצִיאָן לַחוּץ, אבל לא על מנת להקריבם בחוץ – רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל את הקרבן במחשבה זו. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין, שהרי לא חשב על אכילה או הקטרה חוץ לזמנו או חוץ למקומו.

שְׁחָטוֹ עַל מְנָת לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד, לִתֵּן אֶת הַנִּתָּנִין לְמַטָּה לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה לְמַטָּה, אֶת הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בַּחוּץ, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ בִּפְנִים,

אם שְׁחָטוֹ, את הזבח, עַל מְנָת לִיתְּנוֹ את דמו עַל גַבֵּי הַכֶּבֶשׁ, שאינו מקום זריקת הדם; או לתת את הדם על קיר המזבח, אבל שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַיְּסוֹד; וכן אם חשב בזמן השחיטה לִיתֵּן אֶת הדמים הַנִּתָּנִין לְמַטָּה מחצי המזבח – לְמַעְלָה, וְאֶת הַנִּתָּנִין לְמַעְלָה – לְמַטָּה, או חשב לתת אֶת הדמים הַנִּתָּנִין בִּפְנִים בתוך ההיכל – בַּחוּץ, על מזבח העולה, וְאֶת הַנִּתָּנִין בַּחוּץ - בִּפְנִים.

שֶׁיֹּאכְלוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ טְמֵאִים, שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים, שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ עֲרֵלִים, לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח, וְלֶאֱכוֹל הֵימֶנּוּ נָא, לְעָרֵב דָּמוֹ בְּדַם פְּסוּלִין – כָּשֵׁר.

וכן אם שחט על מנת שֶׁיֹּאכְלוּהוּ, את בשרו, אנשים טְמֵאִים, או שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ על המזבח כהנים טְמֵאִים, או על מנת שֶׁיֹּאכְלוּהוּ עֲרֵלִים שלא נימולו, או שֶׁיַּקְרִיבוּהוּ כהנים עֲרֵלִים, והם אסורים באכילת קדשים ובהקרבה; או ששחט קרבן פסח על מנת לְשַׁבֵּר עַצְמוֹת הַפֶּסַח, או לֶאֱכוֹל מִמֶּנּוּ (מן הפסח) נָא, שהם דברים שהתורה אסרה (שמות יב,מו, ושם פסוק ט). וכן אם שחט קרבן על מנת לְעָרֵב דָּמוֹ בְּדַם קרבנות פְּסוּלִין, וכך אסור יהיה לזרוק אותו על המזבח (להלן פ״ח מ״ז) – בכל אלה הקרבן כָּשֵׁר, אף על פי שחשב בשעת עבודת הקרבן לעשות דבר אסור, ואפילו דבר הפוסל את הקרבן.

שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת אֶלָּא חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ,

והכלל בעניין זה הוא, שֶׁאֵין הַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת את הקרבן אֶלָּא במחשבת חוּץ לִזְמַנּוֹ וְחוּץ לִמְקוֹמוֹ,

וְהַפֶּסַח וְהַחַטָּאת – שֶׁלֹּא לִשְׁמָן.

וְכן את קרבן הַפֶּסַח וְהַחַטָּאת במחשבה שֶׁלֹּא לִשְׁמָן, כפי ששנינו בפרק הראשון (משנה א).