וְלַד חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ – יָמוּתוּ.

וְלַד של בהמת חַטָּאת, וּתְמוּרַת חַטָּאת, שהמיר בהמת חולין בבהמת חטאת שלו, וחלה גם עליה קדושת חטאת; ובהמת חַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְּעָלֶיהָ, ואין מביאים כפרה על מת – יָמוּתוּ בהמות אלו, שכולאים אותן ללא מזון.

שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת בַּעֲלַת מוּם; אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים – תָּמוּת, וְאֵינָהּ עוֹשָׂה תְּמוּרָה, לֹא נֶהֱנִין, וְלֹא מוֹעֲלִין.

חטאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ, שמלאה שנה ללידתה, ובכך נפסלה להקרבה (פרה פ"א מ"ג), וְשֶׁאָבְדָה וְנִמְצֵאת כשהיא בַּעֲלַת מוּם ופסולה להקרבה, יש להבחין: אִם מִשֶּׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים, אם כבר הקריב חטאת אחרת – תָּמוּת הפסולה. וְלפני שתמות, אם המיר בה בהמת חולין, אֵינָהּ עוֹשָׂה אותה תְּמוּרָה, ולֹא נֶהֱנִין, אסור ליהנות, ממנה בשימוש כלשהו, וְאולם אם נהנו, לֹא מוֹעֲלִין, כלומר אין לכך דין מעילה בקדשים לחייב קרבן אשם.

אִם עַד שֶׁלֹּא כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים – תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב, וְתִמָּכֵר, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת, וְעוֹשָׂה תְּמוּרָה, וּמוֹעֲלִין בָּהּ.

אִם עַד שֶׁלֹּא כִּפְּרוּ (טרם התכפרו) הַבְּעָלִים בבהמה אחרת – אינה מתה. אלא בעלת המום תימכר לחולין, וכן זו שעברה שנתה תִּרְעֶה עַד שֶׁתִּסְתָּאֵב (שייפול בה מום) ותיפסל להקרבה וְתִמָּכֵר לחולין, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ (בכסף המכירה) בהמה אַחֶרֶת לחטאת. וְכל עוד לא נמכרה עוֹשָׂה תְּמוּרָה, אם המירו בה בהמת חולין, וּּמוֹעֲלִין בָּהּ, יש בה דין מעילה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה – תָּמוּת.

אדם שחייב קרבן חטאת הַמַּפְרִישׁ בהמה לשם חַטָּאתוֹ, וְאָבְדָה, וְהִקְרִיב אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ והתכפר, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הבהמה הָרִאשׁוֹנָה – תָּמוּת.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאת וְאָבְדוּ, וְהִקְרִיב חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת – יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח.

וכן הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת (כסף) כדי לקנות בהמה לְחַטָּאת, וְאָבְדוּ המעות, וְהִקְרִיב קרבן חַטָּאת מכסף אחר תַּחְתֵּיהֶן (במקומן), וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמָּעוֹת – יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח, ישליכו אותן לתוכו, כדי שיאבדו. שהן אסורות בהנאה ודינן 'מיתה' כמו חטאת שכיפרו בעליה.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן; לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת – יָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת (כסף) כדי לקנות בהמה לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ המעות, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן (במקומן), ולֹא הִסְפִּיק לִקַּח (לקנות) בָּהֶן בהמה לחַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, כך שיש בידו סכום גדול מהנצרך – יקנה ויָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ בהמת חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר, המעות העודפות, יִפְּלוּ (יינתנו) לִנְדָבָה, לקופה שבמקדש שממנה מביאים עולות נדבה של הציבור.

הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ חַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן; לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי חַטָּאת בַּעֲלַת מוּם – תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

וכן, הַמַּפְרִישׁ מָעוֹת לְחַטָּאתוֹ וְאָבְדוּ, וְהִפְרִישׁ בהמה לחַטָּאת תַּחְתֵּיהֶן, ולֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצְאוּ הַמָּעוֹת, וַהֲרֵי בהמת החַטָּאת נעשתה בינתיים בַּעֲלַת מוּם – תִּמָּכֵר לחולין, ככל קרבן שנפל בו מום, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, מן המעות שאבדו ונמצאו ומן המעות שקיבל בעבורה, בהמת חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת תַּחְתֶּיהָ; לֹא הִסְפִּיק לִקַּח בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם – תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

וכן, הַמַּפְרִישׁ בהמה לחַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ מָעוֹת כדי לקנות אחרת תַּחְתֶּיהָ, ולֹא הִסְפִּיק לִקַּח (לקנות) בָּהֶן חַטָּאת עַד שֶׁנִּמְצֵאת חַטָּאתוֹ האבודה, וַהֲרֵי הִיא עכשיו בַּעֲלַת מוּם – תִּמָּכֵר, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, מכל המעות חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר, העודף, יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ; לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן בַּעֲלוֹת מוּם – יִמָּכְרוּ, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

וכן, הַמַּפְרִישׁ בהמה לחַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ בהמה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, ולֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כעת בַּעֲלוֹת מוּם – יִמָּכְרוּ לחולין, וְיָבִיא מֵאֵלּוּ וּמֵאֵלּוּ, מן המעות שקיבל בעבור שתיהן, קרבן חַטָּאת, וְהַשְּׁאָר יִפְּלוּ לִנְדָבָה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ; לֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת – אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב חַטָּאת, וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת, דִּבְרֵי רַבִּי.

הַמַּפְרִישׁ בהמה לחַטָּאתוֹ, וְאָבְדָה, וְהִפְרִישׁ בהמה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, ולֹא הִסְפִּיק לְהַקְרִיבָהּ עַד שֶׁנִּמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן תְּמִימוֹת (ללא מום) וכשרות להקרבה – אַחַת מֵהֶן תִּקְרַב חַטָּאת, וְהַשְּׁנִיָּה תָּמוּת, ככל חטאת שהתכפרו בעליה באחרת. אלו דִּבְרֵי רַבִּי.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַטָּאת מֵתָה, אֶלָּא שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים. וְאֵין הַמָּעוֹת הוֹלְכוֹת לְיַם הַמֶּלַח, אֶלָּא שֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין חַטָּאת שהתכפרו בעליה באחרת מֵתָה, אֶלָּא במקרה שֶׁנִּמְצֵאת מֵאַחַר (לאחר) שֶׁכִּפְּרוּ כבר הַבְּעָלִים. וְכן אֵין הַמָּעוֹת נאסרות והוֹלְכוֹת לְיַם הַמֶּלַח, אֶלָּא רק כשֶׁנִּמְצְאוּ מֵאַחַר שֶׁכִּפְּרוּ כבר הַבְּעָלִים. ואם עדיין לא התכפרו – הבהמה תרעה ותיפדה כשיהיה בה מום, והכסף ילך לקרבנות נדבה.

הַמַּפְרִישׁ חַטָּאתוֹ וַהֲרֵי הִיא בַּעֲלַת מוּם – מוֹכְרָהּ וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ אַחֶרֶת.

הַמַּפְרִישׁ בהמה לחַטָּאתוֹ, וַהֲרֵי הִיא נעשתה בַּעֲלַת מוּם, ואינו יכול להביאה לקרבן – מוֹכְרָהּ והיא יוצאת לחולין, וְיָבִיא בְּדָמֶיהָ, בכסף שקיבל בעבורה, חטאת אַחֶרֶת.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם קָרְבָה הַשְּׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה הָרִאשׁוֹנָה – תָּמוּת, שֶׁכְּבָר כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יש לשחוט את הראשונה שיצאה לחולין לפני הקרבת החטאת, שאִם קָרְבָה הַשְּׁנִיָּה עַד שֶׁלֹּא (בטרם) נִשְׁחֲטָה הָרִאשׁוֹנָה – תָּמוּת הראשונה, מפני שֶׁכְּבָר כִּפְּרוּ הַבְּעָלִים על חטאם, ודינה ככל בהמה שהופרשה לחטאת, והתכפרו בעליה באחרת, שתמות. ואין הלכה כמותו, אלא בהמת חטאת שכבר נפדתה אינה נחשבת עוד חטאת כלל.