Tamid 7

חזור

תמיד

פרק ז

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲוֹת –

בִּזְמַן שֶׁהכֹּהֵן הגָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲוֹת בהיכל,

שְׁלשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ: אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד בָּאֲבָנִים טוֹבוֹת.

שְׁלשָׁה כהנים אוֹחֲזִין בּוֹ: אֶחָד אוחז בּיד יְמִינוֹ, וְאֶחָד אוחז בּיד שְׂמֹאלוֹ, וְאֶחָד אוחז בָּאֲבָנִים הטוֹבוֹת, אבני השוהם שעל כתפות האפוד, כדי לתמוך בכהן כשהוא משתחווה וכשהוא קם.

וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמוּנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא – הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרוֹכֶת.

וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְמוּנֶּה את קוֹל רַגְלָיו שֶׁל הכֹּהֵן הגָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא מן ההיכל, לאחר שהשתחווה, הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרוֹכֶת התלויה בפתח ההיכל, כדי שיצא משם.

נִכְנַס, וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא.

ולאחר מכן, נִכְנַס הממונה וְהִשְׁתַּחֲוָה, וְיָצָא.

וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וְהִשְׁתַּחֲווּ, וְיָצְאוּ.

וְאחר כך נִכְנְסוּ שאר אֶחָיו הַכֹּהֲנִים, וְהִשְׁתַּחֲווּ, וְיָצְאוּ.

בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם.

בָּאוּ, הכהנים שהשתחוו בהיכל ויצאו, וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת (מדרגות) הָאוּלָם.

עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, וַחֲמִשָּׁה כֵּלִים בְּיָדָם: הַטֶּנִי בְּיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְּיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד.

ואופן עמידתם כך הוא: עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים, חמשת הכהנים שעבדו בהיכל, לִדְרוֹם שאר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, שיצאו מההיכל והצטרפו אליהם, וַחֲמִשָּׁה כֵּלִים בְּיָדָם, כל אחד כפי עבודתו: הַטֶּנִי, ששימש לדישון המזבח הפנימי, בְּיַד אֶחָד, וְהַכּוּז, ששימש לדישון המנורה, בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה, שבה הכניסו את הגחלים, בְּיַד אֶחָד, בידי הזוכה במחתה. וְהַבָּזָךְ, שבו הכניסו את הקטורת להיכל, בְּיַד אֶחָד, מקטיר הקטורת, וְהכַּף, שבה נתנו את הבזך, וְכִסּוּיָה של הכף בְּיַד אֶחָד, אוהבו של המקטיר, שנכנס להיכל לסייע לו.

וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת.

וּבֵרְכוּ הכהנים העומדים על מעלות האולם אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, והיא ברכת כהנים שאומרים בכל יום מחוץ למקדש.

אֶלָא שֶׁבַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת.

אֶלָּא שֶׁבַּמְּדִינָה (מחוץ למקדש) אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, שכל פסוק נחשב ברכה בפני עצמו, ועונים "אמן" לאחר כל פסוק, וּבַמִּקְדָּשׁ – בְּרָכָה אַחַת, ששלושת הפסוקים נאמרים ברצף, ואין מפסיקים ביניהם.

בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה – בְּכִנּוּיוֹ.

אגב כך מביאים הבדלים נוספים: בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת שם הַשֵּׁם שבברכה כִּכְתָבוֹ, כפי שנכתב בתורה (י-ה-ו-ה), וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ, כפי שקוראים אותו (אֲ-דֹנָי).

בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם, וּבַמִּקְדָּשׁ – עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן. חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ.

והבדל נוסף: בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים (מגביהים) אֶת כַּפֵּיהֶם כאשר יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶם (בגובה הכתפיים), וּבַמִּקְדָּשׁ הכהנים נושאים את כפיהם עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן (למעלה מהראש), חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאף במקדש אֵין מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ הנתון על מצחו. וכן הלכה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם".

רִַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" (ויקרא ט,כב), הרי שאהרן, שהיה כהן גדול, הגביה ("נשא") את ידיו. ואין הלכה כמותו.

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר, הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן בִּימִינוֹ. הִגִּיעַ לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ – אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ וְהֶעֱלָהוּ.

בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל רוֹצֶה לְהַקְטִיר את איברי קרבן התמיד במזבח, הָיָה עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ וְהַסְּגָן (הממונה על הכהנים במקדש) בִּימִינוֹ, הולך בצד ימין שלו. וכאשר הִגִּיעַ הכהן הגדול לְמַחֲצִית הַכֶּבֶשׁ, אָחַז הַסְּגָן בִּימִינוֹ (ביד ימינו), וְהֶעֱלָהוּ לראש הכבש.

הוֹשִׁיט לוֹ הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן. הוֹשִׁיט הַשֵּׁנִי לָרִאשׁוֹן שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן. נִשְׁמַט הַשֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ שְׁאָר כָּל הָאֵיבָרִין, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא רוֹצֶה – הוּא סוֹמֵךְ וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין.

הוֹשִׁיט לוֹ הכהן הָרִאשׁוֹן הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל של הקרבן, וְסָמַךְ הכהן הגדול עֲלֵיהֶם את ידיו, וּזְרָקָן מראש הכבש לאש מזבח. לאחר מכן, הוֹשִׁיט הכהן הַשֵּׁנִי לכהן הרִאשׁוֹן את שְׁתֵּי הַיָּדַיִם (הרגלים הקדמיות) של הקרבן, והראשון נוֹתְנָן לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם וּזְרָקָן. נִשְׁמַט (עזב) הַכהן השֵּׁנִי וְהָלַךְ לוֹ, והכהן הראשון נשאר במקומו. וְכָךְ הָיוּ מוֹשִׁיטִין לוֹ, לכהן הראשון, שְׁאָר כָּל הָאֵיבָרִין, ונותן לכהן הגדול, וְהוּא סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן וְזוֹרְקָן. וּבִזְמַן שֶׁהוּא (הכהן הגדול) רוֹצֶה, הוּא סוֹמֵךְ על איברי הקרבן, וַאֲחֵרִים זוֹרְקִין.

בָּא לוֹ לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, מִזְרָחִית צְפוֹנִית, צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.

בָּא לוֹ הכהן הגדול, לְהַקִּיף אֶת הַמִּזְבֵּחַ כדי להגיע לפינה המערבית דרומית שבה מנסכים את היין. מֵהֵיכָן הוּא מַתְחִיל? מִקֶּרֶן (פינה) דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, שכאשר הוא עולה בכבש שבדרום המזבח, היא לצד ימין שלו, ומשם ממשיך לקרן מִזְרָחִית צְפוֹנִית, משם לקרן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית, ומשם מגיע לקרן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית.

נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ.

כשהגיע לשם, נָתְנוּ לוֹ יַיִן לְנַסֵּךְ.

הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן וְהַסּוּדָרִים בְּיָדוֹ, וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן הַחֲלָבִים וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם.

הַסְּגָן עוֹמֵד עַל הַקֶּרֶן, מעין 'קובייה' בפינת המזבח, סמוך לכהן הגדול, וְהַסּוּדָרִים (מעין מטפחות גדולות) בְּיָדוֹ, מוכנים להנפה. וּשְׁנֵי כֹהֲנִים עוֹמְדִים עַל שֻׁלְחַן השיש ממערב לכבש, שולחן המיועד להניח עליו את הַחֲלָבִים (אמורי הקרבנות) לפני הקרבתם, וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁל כֶּסֶף בְּיָדָם.

תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. בָּאוּ וְעָמְדוּ אֵצֶל בֶּן אַרְזָא, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ.

תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ (תקיעה, תרועה ותקיעה) בחצוצרות, לקבץ את הלוויים שיהיו מוכנים לשיר. לאחר מכן, בָּאוּ התוקעים וְעָמְדוּ אֵצֶל (ליד) בֶּן אַרְזָא, הממונה על המנגנים בכלים, אֶחָד מִימִינוֹ וְאֶחָד מִשְּׂמֹאלוֹ.

שָׁחָה לְנַסֵּךְ – וְהֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל, וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר.

שָׁחָה (התכופף) הכהן כדי לְנַסֵּךְ את היין, ומיד הֵנִיף הַסְּגָן בַּסּוּדָרִין, לסמן שיש להתחיל בשירה, וְהִקִּישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל (מצלתיים), וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר, מזמור תהלים השייך לאותו יום מימות השבוע.

הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק – תָּקְעוּ, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם. עַל כָּל פֶּרֶק – תְּקִיעָה, וְעַל כָּל תְּקִיעָה – הִשְׁתַּחֲוָיָה.

וכל שיר היה מחולק לשלושה חלקים ("פרקים"), ובכל פעם כאשר הִגִּיעוּ לַפֶּרֶק, לסופו – תָּקְעוּ הכהנים, וְהִשְׁתַּחֲווּ הָעָם הנמצאים בעזרה. עַל כָּל פֶּרֶק מפרקי השיר – תְּקִיעָה (סדר תקיעות, כאמור לעיל), וְעַל כָּל תְּקִיעָה – הִשְׁתַּחֲוָיָה.

זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.

ומסכמים את המסכת: זֶה הוּא סֵדֶר הַתָּמִיד לַעֲבוֹדַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.

הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ.

הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ.

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: "לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ".

בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים: "לְדָוִד מִזְמוֹר לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ" (מזמור כד).

בַּשֵּׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: "גָּדוֹל ה' וּמְהוּלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ".

בַּיום השֵׁנִי הָיוּ אוֹמְרִים: "שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח. גָּדוֹל ה' וּמְהוּלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ" (מזמור מח).

בַּשְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט".

בַּיום השְּׁלִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט" (מזמור פב).

בָּרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים: "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ וְגוֹ'".

בַּיום הרְבִיעִי הָיוּ אוֹמְרִים "אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ" (מזמור צד).

בַּחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: "הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עֻזֵּנוּ, הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב".

בַּיום החֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים: "לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית לְאָסָף הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עֻזֵּנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב" (מזמור פא).

בַּשִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וְגוֹ'".

בַּיום השִּׁשִּׁי הָיוּ אוֹמְרִים: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט" (מזמור צג).

בַּשַּׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים: "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" – מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכּוּלּוֹ שַׁבָּת מְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

בַּשַׁבָּת הָיוּ אוֹמְרִים "מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת" (מזמור צב) — וזהו מִזְמוֹר שִׁיר לֶעָתִיד לָבֹא, לְיוֹם שֶׁכּוּלּוֹ שַׁבָּת ומְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.