אָמַר לָהֶם הַמְּמוּנֶּה: "בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת!", וְהֵן בֵּרְכוּ.

אָמַר לָהֶם הַמְּמוּנֶּה: "בָּרְכוּ בְּרָכָה אַחַת", היא ברכת 'אהבה רבה' שבברכות קריאת שמע, וְהֵן בֵּרְכוּ.

קָרְאוּ עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים, "שְׁמַע", "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ", "וַיֹּאמֶר",

לאחר שבירכו קָרְאוּ את עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים (עשרת הדיברות. שמות כ,א–יד) ואת שלוש הפרשיות שקוראים בכל יום: "שְׁמַע" (דברים ו,ד–ט), "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ" (שם יא,יג–כא) ו"וַיֹּאמֶר" (במדבר טו,לז–מא).

בֵּרְכוּ אֶת הָעָם שָׁלשׁ בְּרָכוֹת: "אֱמֶת וְיַצִּיב", וַ"עֲבוֹדָה", וּבִרְכוֹת כֹּהֲנִים.

בֵּרְכוּ אֶת הָעָם בשָׁלשׁ בְּרָכוֹת, והן: "אֶמֶת וְיַצִּיב" (ברכת 'גאל ישראל' שאומרים לאחר קריאת שמע), וַעֲבוֹדָה (ברכת 'רצה' שבתפילת שמונה עשרה), וּבִרְכוֹת כֹּהֲנִים ("יְבָרֶכְךָ... יָאֵר... יִשָּׂא...". במדבר ו,כד–כו).

וּבַשַּׁבָּת מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא.

וּביום השַׁבָּת, שבו מתחלפים משמרות הכהנים, מוֹסִיפִין בְּרָכָה אַחַת לַמִּשְׁמָר הַיּוֹצֵא, שהוא מברך את המשמר הנכנס.

אָמַר לָהֶם: "חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת בֹּאוּ וְהָפִיסוּ!". הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.

אָמַר לָהֶם הממונה: "חֲדָשִׁים לַקְּטֹרֶת, כהנים שלא הקטירו קטורת מימיהם, בֹּאוּ וְהָפִיסוּ!". הֵפִיסוּ, וזָכָה בהקטרת הקטורת מִי שֶׁזָּכָה.

"חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ!".

לאחר מכן אמר להם הממונה: "חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים, כלומר כולם, בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ מִי מַעֲלֶה את האֵבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ!" לצורך הקטרה שלהם על אש המזבח.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: הַמַּעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, הוּא מַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לא היו עורכים פיס רביעי על כך, אלא הַמַּעֲלֶה את האֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ, על פי הפיס שנעשה לשם כך (לעיל פ"ד מ"א), הוּא המַעֲלֶה אוֹתָן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. ואין הלכה כמותו.

מְסָרוּם לַחַזָּנִים, הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, לֹא הָיוּ מַנִּיחִין עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבַד.

מְסָרוּם האחראים על העבודה, את הכהנים שלא זכו בפיס, לַחַזָּנִים (שמשים), האחראים על בגדי הכהונה, והם הָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, בגדי הכהונה שהיו לבושים בהם לקראת הפיס, המצנפת, האבנט והכותונת, ולֹא הָיוּ מַנִּיחִין (משאירים) עֲלֵיהֶם אֶלָּא מִכְנָסַיִם בִּלְבַד, מפני הצניעות. ולאחר שלבשו את בגדי החול, פשטו והחליפו את מכנסיהם.

וְחַלּוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים.

וְחַלּוֹנוֹת (תאי אחסון) הָיוּ שָׁם במקדש להנחת בגדי הכהונה, וְכָתוּב עֲלֵיהֶם (על החלונות) את תַּשְׁמִישֵׁי הַכֵּלִים (הבגדים), מה משמשים הבגדים שבחלון זה: 'מכנסיים', 'כתונת', 'אבנט', 'מצנפת'.

מִי שֶׁזָּכָה בַּקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף.

מִי שֶׁזָּכָה בפיס בַּקְּטֹרֶת, הָיָה נוֹטֵל אֶת הַכַּף.

וְהַכַּף דּוֹמֶה לְתַרְקַב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק שְׁלשֶׁת קַבִּים.

וְהַכַּף דּוֹמָה לְתַרְקַב (כלי) גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק (מכיל) שְׁלשֶׁת קַבִּים (כארבעה ליטר).

וְהַבָּזָךְ הָיָה בְּתוֹכוֹ, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת.

וְהַבָּזָךְ (קערית) הָיָה בְּתוֹכוֹ, בתוך הכף, מָלֵא וְגָדוּשׁ קְטֹרֶת מעל לשפתו.

וְכִסּוּי הָיָה לוֹ, וּכְמִין מְטוּטֶלֶת הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן.

וְכִסּוּי הָיָה לוֹ לבזך, וּכְמִין מְטוּטֶלֶת (מטלית בד) הָיָה עָלָיו מִלְמַעְלָן, מעל הכיסוי.

מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה, נָטַל מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ, וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים הֵילָךְ וְהֵילָךְ וְחָתָה.

מִי שֶׁזָּכָה בַּמַּחְתָּה, להכניס להיכל את מחתת הגחלים שישמשו להקטרת הקטורת, נָטַל את מַחְתַּת הַכֶּסֶף, וְעָלָה לְרֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ החיצון, שם הייתה מערכה מיוחדת של עצים לשם כך (לעיל פ"ב מ"ה), וּפִנָּה אֶת הַגֶּחָלִים החיצוניים, שאינם בוערים, הֵילָךְ וְהֵילָךְ (לכאן ולכאן, לצדדים), וְחָתָה (נטל גחלי אש) מהגחלים הפנימיים הבוערים.

יָרַד וְעֵירָן לְתוֹךְ שֶׁל זָהָב.

לאחר מכן יָרַד מן המזבח וְעֵירָן (שפכם) לְתוֹךְ מחתה שֶׁל זָהָב.

נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ כְּקַב גֶּחָלִים, וְהָיָה מְכַבְּדָן לָאַמָּה.

ומחתת הכסף הכילה יותר ממחתת הזהב, ולכן כשעירה מזו לזו – נִתְפַּזֵּר מִמֶּנּוּ כְּקַב (כ-1.4 ליטר) גֶּחָלִים על קרקע העזרה, וְהָיָה מְכַבְּדָן (מטאטאם) לָאַמָּה, תעלת המים העוברת בעזרה.

וּבַשַּׁבָּת הָיָה כּוֹפֶה עֲלֵיהֶן פְּסַכְתֵּר.

וּבַשַּׁבָּת, שאסור לכבות את הגחלים באמת המים, הָיָה כּוֹפֶה (הופך) עֲלֵיהֶן פְּסַכְתֵּר, גיגית נחושת גדולה.

וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְּלִי גָדוֹל, מַחֲזֶקֶת לֶתֶךְ, וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָּהּ: אַחַת – שֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד, וְאַחַת – שֶׁהוּא אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל.

וּפְסַכְתֵּר הָיְתָה כְּלִי גָּדוֹל המַחֲזֶקֶת (מכילה) לֶתֶךְ (כ-125 ליטר). וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרוֹת הָיוּ בָּהּ, שמחמת הכובד שלה, לא היה ניתן להורידה בכבשׁ המזבח אלא בעזרת שרשראות אלו: שרשרת אַחַת שֶׁהוּא (המוריד את הפסכתר), מוֹשֵׁךְ בָּהּ וְיוֹרֵד. וְשרשרת אַחַת שֶׁהוּא (כהן נוסף), אוֹחֵז בָּהּ מִלְמַעְלָן, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל ותתהפך בשיפוע הכבש.

וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת: כּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים וְעַל הַשֶּׁרֶץ בַּשַּׁבָּת, וּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ.

וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה הפסכתר מְשַׁמֶּשֶׁת: אחד – שכּוֹפִין אוֹתָהּ עַל גַּב גֶּחָלִים בשבת, כפי ששנינו למעלה, וְהשני – שכופים אותה עַל הַשֶּׁרֶץ המת בַּשַּׁבָּת, אם נמצא במקדש, ואסור לטלטלו ולהוציאו בשבת, והשלישי – שּמוֹרִידִין בָּהּ אֶת הַדֶּשֶׁן (האפר) מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ בעזרת השרשראות, וכפי המתואר לעיל.

הִגִּיעוּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, נָטַל אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.

כאשר הלכו הזוכים בקטורת ובמחתה לכיוון ההיכל, הִגִּיעוּ אל בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, סמוך למזבח, ואז נָטַל כהן אֶחָד אֶת הַמַּגְרֵפָה, כלי בצורת מגרפה, המשמיע קול חזק כשזורקים אותו, וְזוֹרְקָהּ בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.

אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל הַמַּגְרֵפָה.

ומתארת המשנה: אֵין אָדָם שׁוֹמֵעַ קוֹל חֲבֵרוֹ העומד לידו בִּירוּשָׁלַיִם מִקּוֹל רעש הַמַּגְרֵפָה שהיה חזק ביותר.

וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת:

וּשְׁלשָׁה דְּבָרִים הָיְתָה המגרפה מְשַׁמֶּשֶׁת בקולה, כשזרקו אותה:

כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְהִשְׁתַּחֲווֹת, וְהוּא רָץ וּבָא;

כֹּהֵן שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ – יוֹדֵעַ שֶׁתכף אֶחָיו הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים להיכל לְהִשְׁתַּחֲווֹת לאחר הקטרת הקטורת (להלן פ"ז מ"א), וְהוּא רָץ וּבָא להשתחוות אתם.

וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לְדַבֵּר בַּשִּׁיר, וְהוּא רָץ וּבָא.

וּבֶן לֵוִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ — יוֹדֵעַ שֶׁתכף אֶחָיו הַלְוִיִּם נִכְנָסִים לעזרה לְדַבֵּר בַּשִּׁיר (לשיר) בעת ניסוך היין על המזבח (להלן פ"ז מ"ג), וְהוּא רָץ וּבָא לשיר אתם.

וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד הָיָה מַעֲמִיד אֶת הַטְּמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח.

וְרֹאשׁ הַמַּעֲמָד (הממונה על אנשי המעמד), כששומע את קולה – הָיָה מַעֲמִיד אֶת הכהנים הַטְּמֵאִים בְּשַׁעַר הַמִּזְרָח, כדי שיראו אותם.