אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה:

אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה על עבודת הכהנים:

בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ, מִי שׁוֹחֵט, מִי זוֹרֵק, מִי מְדַשֵּׁן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה,

בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ (עשו הגרלה), מִי שׁוֹחֵט את קרבן התמיד של שחר; מִי זוֹרֵק את דמו על המזבח; מִי מְדַשֵּׁן את המִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי (מזבח הקטורת), כלומר מסיר את שרידי הגחלים והקטורת של אתמול; מִי מְדַשֵּׁן אֶת הַמְּנוֹרָה, מסיר ממנה את שרידי הפתילות והשמן.

מִי מַעֲלֶה אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ: הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל, וּשְׁתֵּי הַיָּדַיִם, הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל, הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה, וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת, הַקְּרָבַיִם, וְהַסֹּלֶת, וְהַחֲבִיתִּים, וְהַיַּיִן.

מִי מַעֲלֶה את האֵבָרִים של קרבן התמיד לַכֶּבֶשׁ של המזבח, שיועלו בשלב מאוחר יותר להקטירם על המזבח. ותשעה כהנים זכו בכך: אחד שמעלה את הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל (האחורית) הימנית; ושני שמעלה את שְׁתֵּי הַיָּדַיִם (הרגליים הקדמיות); ושלישי את הָעוֹקֶץ (הזנב) וְהָרֶגֶל השמאלית; ורביעי את הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה (הצוואר) ומקצת איברים המחוברים אליו; וחמישי את שְׁתֵּי הדְפָנוֹת (הצלעות) עם השדרה; ושישי את הַקְּרָבַיִם (מעיים); ושביעי את הַסֹּלֶת המובאת עם קרבן התמיד (שמות כט,מ); ושמיני את מנחת הַחֲבִיתִּים, שהכהן הגדול מביא בכל יום (ויקרא ו,יג); ותשיעי את הַיַּיִן לניסוך על המזבח (שמות כט,מ).

הֵפִיסוּ, זָכָה מִי שֶׁזָּכָה.

הֵפִיסוּ (ערך הממונה את הפיס בין הכהנים), וזָכָה מהם מִי שֶׁזָּכָה, שלושה עשר כהנים בסך הכול.

אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה: "צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה!"

אָמַר לָהֶם הַמְמוּנֶּה לכהנים: "צְאוּ וּרְאוּ אִם הִגִּיעַ זְמַן הַשְּׁחִיטָה!" כלומר אם כבר האיר היום, כי אז מתחיל זמן השחיטה.

אִם הִגִּיעַ – הָרוֹאֶה אוֹמֵר: "בַּרְקַאי".

אִם הִגִּיעַ הזמן, הָרוֹאֶה, שעלה על מקום גבוה, אוֹמֵר: "בַּרְקַאי" – הבריק, האיר, האור.

מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: "הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁהוּא בְּחֶבְרוֹן?" וְהוּא אוֹמֵר: "הֵין".

מַתְיָא בֶּן שְׁמוּאֵל אוֹמֵר: שהעומד למטה מוסיף ושואל: "הֵאִיר פְּנֵי כָּל הַמִּזְרָח עַד שֶׁהוּא (האור) נראה אף בְּחֶבְרוֹן?" וְהוּא (הרואה) אוֹמֵר: "הֵין!".

אָמַר לָהֶם: צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים.

אָמַר לָהֶם הממונה לכהנים: צְאוּ וְהָבִיאוּ טָלֶה מִלִּשְׁכַּת הַטְּלָאִים.

וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית.

ומציינים את מקומה: וַהֲרֵי לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים הָיְתָה בְּמִקְצוֹעַ (בפינה) הצְפוֹנִית מַעֲרָבִית של העזרה, ב'בית המוקד' (ראו לעיל פ"א מ"א) שהיו פתוחות אליו כמה לשכות.

וְאַרְבַּע לְשָׁכוֹת הָיוּ שָׁם: אַחַת – לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים, וְאַחַת – לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, וְאַחַת – לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת – לִשְׁכַּת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לֶחֶם הַפָּנִים.

ומעירים: אַרְבַּע לְשָׁכוֹת (חדרים) הָיוּ שָׁם, פתוחות לבית המוקד, ואלו הן: אַחַת – לִשְׁכַּת הַטְּלָאִים המוזכרת כאן. וְאַחַת – לִשְׁכַּת הַחוֹתָמוֹת, שבה הצריכים נסכים לקרבנותיהם משלמים ומקבלים 'חותמות' – אישורי תשלום שכנגדם מקבלים את נסכיהם. וְאַחַת – לִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד, וְאַחַת – לִשְׁכַּת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין (אופים) בָּהּ את לֶחֶם הַפָּנִים.

נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים, וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.

נִכְנְסוּ הכהנים לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים שבעזרה, שבה היו נתונים כלי השרת, והוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלשָׁה כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב המיועדים לעבודת היום.

הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב.

הִשְׁקוּ מים אֶת טלה הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, כדי שעורו יהיה נוח יותר להפשטה לאחר השחיטה, ובדקו אותו, אם יש בו מום שפוסל אותו להקרבה.

אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבוּקָּר מִבָּעֶרֶב, מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת.

ומעירים: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא כבר מְבוּקָּר (בדוק) מִבָּעֶרֶב, מאתמול – חוזרים ומְבַקְּרִין אוֹתוֹ שוב לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת, שמא נפל בו מום מאז הבדיקה האחרונה.

מִי שֶׁזָּכָה בַּתָּמִיד מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, וּמִי שֶׁזָּכוּ בָּאֵיבָרִים הוֹלְכִין אַחֲרָיו.

מִי שֶׁזָּכָה בּפיס לשחוט את קרבן התָּמִיד – מוֹשְׁכוֹ וְהוֹלֵךְ עמו לְבֵית הַמִּטְבָּחַיִם, מקום השחיטה, וכל מִי שֶׁזָּכָה בהעלאת האֵיבָרִים לכבש (לעיל משנה א), היו הוֹלְכִין אַחֲרָיו.

בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, וְעָלָיו שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין, וּרְבִיעִית שֶׁל אֶרֶז עַל גַּבֵּיהֶן, וְאוּנְקְלָיוֹת שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁבָּהֶן תּוֹלִין וּמַפְשִׁיטִין עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים.

בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם הָיָה לִצְפוֹנוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ, היכן שהיו טבעות שסייעו לשחיטת הקרבנות; וְעָלָיו היו מוצבים, סמוך למקום השחיטה, שְׁמוֹנָה עַמּוּדִים נַנָּסִין (נמוכים) של אבן, וּרְבִיעִית (חתיכות עץ מרובעות) שֶׁל אֶרֶז היו קבועים עַל גַּבֵּיהֶן, על ראש עמודים אלה, וְאוּנְקְלָיוֹת (ווים) שֶׁל בַּרְזֶל הָיוּ קְבוּעִין בָּהֶן, באותן חתיכות עץ, וּשְׁלשָׁה סְדָרִים של ווים הָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מחתיכות העץ, שֶׁבָּהֶן היו תּוֹלִין את הקרבנות לאחר שנשחטו, וּמַפְשִׁיטִין את עורם כשהם תלויים על הווים, ומונחים באותה שעה עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁהיו בֵּין הָעַמּוּדִים.

מִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין, וְאַרְבָּעָה כֵּלִים בְּיָדָם: הַטֶּנִי, וְהַכּוּז, וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת.

מִי שֶׁזָּכָה בפיס בְּדִישּׁוּן (ניקוי דשן) המִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי ומי שזכה בדישון הַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין להגיע ליד שער ההיכל, וְאַרְבָּעָה כֵּלִים היו בְּיָדָם: הַטֶּנִי לדישון מזבח הפנימי, וְהַכּוּז לדישון המנורה, וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת לפתוח את הפשפש הצפוני שבצד שער ההיכל.

הַטֶּנִי – דוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל שֶׁל זָהָב, מַחֲזִיק קַבַּיִן וָחֵצִי. וְהַכּוּז – דּוֹמֶה לְקִתּוֹן גָּדוֹל שֶׁל זָהָב.

הַטֶּנִי – דּוֹמֶה לְתַרְקָב גָּדוֹל (כלי של שלושה קבים), והיה שֶׁל זָהָב, ומַחֲזִיק (מכיל) קַבַּיִן וָחֵצִי (שניים וחצי קבים – כ-3.5 ליטרים). וְהַכּוּז – דּוֹמֶה לְקִתּוֹן (כלי שתייה) גָּדוֹל, ואף הוא שֶׁל זָהָב.

וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת – אֶחָד יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, וְאֶחָד פּוֹתֵחַ כֵּיוָן.

וּשְׁתֵּי מַפְתְּחוֹת – לפתיחה של שני מנעולים של הפשפש. אֶחָד מהם יוֹרֵד לְאַמַּת הַשֶּׁחִי, שהיה צריך להכניס ידו (דרך חור בכותל או בדלת) עד בית השחי, כדי לפתוח את המנעול שהיה בתוך הפתח מבפנים, וְעוד מפתח אֶחָד שפּוֹתֵחַ בו כֵּיוָן (באופן מידי) מבחוץ.

בָּא לוֹ לַפִּשְׁפָּשׁ הַצְּפוֹנִי.

בָּא לוֹ מי שפותח את שער ההיכל לַפִּשְׁפָּשׁ (פתח קטן בצד שער גדול) שהיה בצד הַצְּפוֹנִי של השער.

וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, אֶחָד בַּצָּפוֹן וְאֶחָד בַּדָּרוֹם.

וּשְׁנֵי פִשְׁפָּשִׁין הָיוּ לוֹ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל של ההיכל, אֶחָד בַּצָּפוֹן, מצד ימין של השער, וְאֶחָד בַּדָּרוֹם, בשמאלו של השער.

שֶׁבַּדָּרוֹם – לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם. וְעָלָיו הוּא מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל: "וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר".

זה שֶׁבַּדָּרוֹם – לֹא נִכְנַס בּוֹ אָדָם מֵעוֹלָם, וְעָלָיו הוּא המְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל הנביא: "וַיֹּאמֶר אֵלַי ה' הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהָיָה סָגוּר" (יחזקאל מד,ב).

נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ. נִכְנַס לַתָּא, וּמִן הַתָּא אֶל הֵהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל.

וממשיכים: נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח בו אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ הצפוני (ראו איור במשנה הקודמת), ונִכְנַס לַתָּא שבצד ההיכל, וּמִן הַתָּא נכנס אֶל הַהֵיכָל, עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ מתוך ההיכל לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל.

הִגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל – הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת וּפְתָחוֹ.

הִגִּיעַ לַשַּׁעַר הַגָּדוֹל, שהיה נעול מבפנים, הֶעֱבִיר אֶת הַנֶּגֶר (הבריח) שהיה לרוחב השער וְאֶת הַפּוֹתְחוֹת (מנעולים) וּפְתָחוֹ.

לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הַשּׁוֹחֵט, עַד שֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.

ומעירים: לֹא הָיָה שׁוֹחֵט הכהן הַשּׁוֹחֵט את קרבן התמיד, עַד שֶׁהיה שׁוֹמֵעַ קוֹל השַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.

ומעירים: קול זה היה נשמע למרחקים, עד שאף מהעיר יְרִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵיפָה.

אגב כך מספרים: מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין את קוֹל הַמַּגְרֵיפָה (כלי נגינה שבמקדש).

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר.

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין את קוֹל הָעֵץ של ה'מוכני', שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין לשקע את הכִּיּוֹר בלילה (לעיל פ"א מ"ד).

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז.

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין את הקוֹל של גְּבִינִי הכָּרוֹז במקדש, שהיה עומד ומכריז בכל בוקר: "עמדו כהנים לעבודתכם ולוויים לדוכנכם וישראל למעמדכם".

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר. מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר.

מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין את קוֹל הֶחָלִיל המנגן לפני המזבח בימים מיוחדים (ערכין פ"ב מ"ג). מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים את הקוֹל של הַצִּלְצָל (מצלתיים) שניגנו בו במקדש; מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין את קוֹל הַשִּׁיר ששרו הלוויים במקדש; מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים את קוֹל הַשּׁוֹפָר (החצוצרה) שהיו תוקעים במקדש בכל יום (ראו להלן פ"ז מ"ג–מ"ד).

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף קוֹל שֶׁל הכֹּהֵן הגָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם המפורש בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי: עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָור, וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטוֹרֶת.

ועוד, מִירִיחוֹ הָיוּ מְרִיחִים את רֵיחַ פִּטּוּם (רקיחת) הַקְּטֹרֶת במקדש. ובעניין זה אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי: עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא, והיו רועות בתחום הַר מִכְוָור שבעבר הירדן, הרחק מיריחו, וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטוֹרֶת שהריחו.

מִי שֶׁזָּכָה בְּדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי – נִכְנַס, וְנָטַל הַטֶּנִי וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו, וְהָיָה חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹכוֹ, וּבָאַחֲרוֹנָה כִּיבֵּד אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ. וְהִנִּיחוֹ וְיָצָא.

מִי שֶׁזָּכָה בפיס בְּדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי, נִכְנַס להיכל, וְנָטַל את הַטֶּנִי שהביא עמו (לעיל משנה ו) וְהִנִּיחוֹ לְפָנָיו על רצפת ההיכל בינו לבין המזבח, וְהָיָה חוֹפֵן (לוקח מלוא חפניו) מן האפר שעל גבי המזבח, וְנוֹתֵן אותו לְתוֹכוֹ של הטני. וּבָאַחֲרוֹנָה (ולבסוף), כאשר לא נותר על המזבח אלא מעט דשן, כִּיבֵּד (טאטא) אֶת הַשְּׁאָר לְתוֹכוֹ של הטני. וְהִנִּיחוֹ את הטני במקומו, וְיָצָא אל מחוץ להיכל.

מִי שֶׁזָּכָה בְּדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה – נִכְנַס, וּמָצָא שְׁתֵּי נֵרוֹת מִזְרָחִיּוֹת דּוֹלְקִים; מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר, וּמַנִּיחַ אֶת אֵלּוּ דּוֹלְקִים בִּמְקוֹמָן.

מִי שֶׁזָּכָה בפיס בְּדִישּׁוּן הַמְּנוֹרָה –אם נִכְנַס להיכל וּמָצָא במנורה את שְׁתֵּי הנֵרוֹת המִזְרָחִיּוֹת כשהם עדיין דּוֹלְקִים. היה מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר, מסיר את הפתילות והשמן מחמשת הנרות האחרים אל תוך הכוז שהביא עמו, ונותן בנרות שמן ופתילות חדשים, וּמַנִּיחַ (משאיר) אֶת אֵלּוּ, שני הנרות המזרחיים, כשהם דּוֹלְקִים בִּמְקוֹמָן.

מְצָאָן שֶׁכָּבוּ – מְדַשְּׁנָן, וּמַדְלִיקָן מִן הַדּוֹלְקִים, וְאַחַר כָּךְ מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר.

אם כשנכנס להיכל מְצָאָן לשני הנרות המזרחיים שֶׁכָּבוּ – היה מְדַשְּׁנָן, ומכין אותן להדלקה בתיקון הפתילות והשמן, וּמַדְלִיקָן מִן הַנרות האחרים שעדיין דּוֹלְקִים. וְאַחַר כָּךְ היה מְדַשֵּׁן אֶת הַשְּׁאָר.

וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת, שֶׁעָלֶיהָ הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. וְהִנִּיחַ אֶת הַכּוּז עַל מַעֲלָה שְׁנִיָּה וְיָצָא.

ומעירים: וְאֶבֶן הָיְתָה לִפְנֵי הַמְּנוֹרָה, וּבָהּ שָׁלשׁ מַעֲלוֹת (מדרגות), שֶׁעָלֶיהָ היה הַכֹּהֵן עוֹמֵד וּמֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. ולאחר שדישן את הנרות, הִנִּיחַ אֶת הַכּוּז ובו הדשן עַל המַעֲלָה השְׁנִיָּה שבאותה אבן, וְיָצָא מההיכל.