הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר –

הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה על מנת לֶאֱכוֹל ממנה למחרת או מחוץ לעזרה, דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, הקומץ והלבונה שמוקטרים על מזבח, או על מנת לְהַקְטִיר על המזבח דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, המנחה עצמה –

כָּשֵׁר.

הרי זה כָּשֵׁר. שמחשבות אלו פוסלות, רק אם חשב לעשות את הדבר כפי שהוא ראוי להיעשות, אלא שנתכוון לעשותו חוץ למקומו או חוץ לזמנו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל את המנחה במקרים אלו. ואין הלכה כמותו.

לֶאֱכוֹל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל, לְהַקְטִיר דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, פָּחוֹת מִכַּזַּיִת – כָּשֵׁר.

קמץ על מנת לֶאֱכוֹל למחרת או מחוץ לעזרה דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל או על מנת לְהַקְטִיר למחרת או מחוץ לעזרה דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַקְטִיר, אבל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת, שהוא שיעור אכילה והקטרה – הרי זה כָּשֵׁר.

לֶאֱכוֹל כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.

וכן אם קמץ על מנת לֶאֱכוֹל חוץ לזמנו כַּחֲצִי זַיִת וּלְהַקְטִיר כַּחֲצִי זַיִת – כָּשֵׁר, משום שֶׁאֵין אֲכִילָה וְהַקְטָרָה מִצְטָרְפִין.

לֹא יָצַק, לֹא בָּלַל, לֹא פָּתַת, לֹא מָלַח, לֹא הֵנִיף, לֹא הִגִּישׁ, אוֹ שֶׁפְּתָתָן פִּתִּים מְרוּבּוֹת, וְלֹא מְשָׁחָן – כְּשֵׁרוֹת.

לֹא יָצַק (שפך) שמן על המנחה, או לֹא בָּלַל (ערבב) את המנחה בשמן, או לֹא פָּתַת את המנחה לפתיתים לאחר אפייתה, וכן אם לֹא מָלַח את המנחה, או לֹא הֵנִיף את המנחות הטעונות תנופה (ראו פ״ו מ״ו), או לֹא הִגִּישׁ את המנחה לקרן המזבח לפני הקמיצה, אוֹ שֶׁפְּתָתָן, עשה אותן פִּתִּים מְרוּבּוֹת בכמותן או בגודלן מן השיעור הראוי, או לֹא מְשָׁחָן בשמן את הרקיקים (ראו פ״ו מ״ג) – בכל המקרים האלה המנחות כְּשֵׁרוֹת.

נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בְּקוֹמֶץ חֲבֶרְתָּהּ, בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, בְּמִנְחַת נְסָכִין – כְּשֵׁרָה.

נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ של מנחה אחת בְּקוֹמֶץ של חֲבֶרְתָּהּ, או נתערב בְּמִנְחַת כֹּהֲנִים, או בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, המנחה שהכהן הגדול מביא בכל יום, או בְּמִנְחַת נְסָכִין שמביאים עם נסכי הקרבנות – הרי היא כְּשֵׁרָה, ויקטירם כך על המזבח, שכל אלה קרבים כליל על המזבח.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, וּבְמִנְחַת נְסָכִין – פְּסוּלָה, שֶׁזּוֹ בְּלִילָתָהּ עָבָה, וְזוֹ בְּלִילָתָהּ רַכָּה, וְהֵן בּוֹלְעוֹת זוֹ מִזּוֹ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם נתערב הקומץ בְּמִנְחַת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, או בְּמִנְחַת נְסָכִין – פְּסוּלָה. וטעם הדבר, לפי שֶׁזּוֹ המנחה רגילה – בְּלִילָתָהּ עָבָה (סמיכה), לוג שמן לעישרון סולת, וְזוֹ, מנחת כהן משיח ומנחת נסכים – בְּלִילָתָהּ רַכָּה, שנותנים בהן שלושה לוגים שמן לכל עישרון סולת (במנחת נסכי כבש ובמנחת כהן משיח) או שניים (בנסכי אילים ובקר), וְכיוון שאינן שוות, הֵן בּוֹלְעוֹת שמן זוֹ מִזּוֹ, ונמצא, שריבה שמנו של קומץ המנחה הרגילה, ומיעט שמנה של מנחת כהן משיח ומנחת נסכים, ודבר זה פוסל אותן (לעיל פ"א מ"ג). ואין הלכה כרבי יהודה.

שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְּזוֹ; אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁרוֹת. וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת.

שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ עדיין, וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בְּזוֹ; אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ, שיש בכל אחת חלק שלא מעורב עם האחרת, ויכול לקמוץ ממנו ולהקטיר – הרי הן כְּשֵׁרוֹת. וְאִם לָאו, אם אינו יכול לקמוץ מכל אחת קומץ לעצמה – פְּסוּלוֹת, שרק קומץ שניטל מן המנחה עצמה מתיר אותה.

הַקּוֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה – לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר, זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה – עָלְתָה לַבְּעָלִים. וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה – לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים.

הַקּוֹמֶץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִנְחָה שֶׁלֹּא נִקְמְצָה – לֹא יַקְטִיר את התערובת, שמצווה להקטיר את הקומץ בפני עצמו. וְאִם טעה והִקְטִיר – זוֹ שֶׁנִּקְמְצָה עָלְתָה לַבְּעָלִים, ויצאו בה ידי חובתם, מפני שבפועל הוקטר קומצה על המזבח, וְזוֹ שֶׁלֹּא נִקְמְצָה לֹא עָלְתָה לַבְּעָלִים.

נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ בִּשְׁיָרֶיהָ אוֹ בִּשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ – לֹא יַקְטִיר. וְאִם הִקְטִיר – עָלְתָה לַבְּעָלִים.

וכן, אם לאחר שקמץ מן המנחה, נִתְעָרֵב קוּמְצָהּ של המנחה בִּשְׁיָרֶיהָ, בחלק שנותר ומיועד לאכילה על ידי הכהנים, אוֹ בִּשְׁיָרֶיהָ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, של מנחה אחרת שנקמצה – לֹא יַקְטִיר את התערובת. וְאִם טעה והִקְטִיר את הכול – עָלְתָה לַבְּעָלִים, שהרי הקטיר את הקומץ.

נִטְמָא הַקּוֹמֶץ וְהִקְרִיבוֹ – הַצִּיץ מְרַצֶּה.

אם לאחר שנטל קומץ מן המנחה, נִטְמָא הַקּוֹמֶץ ונפסל להקרבה, ובכל זאת הִקְרִיבוֹ – הַצִּיץ שעל מצח הכהן הגדול מְרַצֶּה, מכפר על כך, והמנחה כשרה, ושייריה נאכלים לכהנים.

יָצָא וְהִקְרִיבוֹ – אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה, שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא.

אבל אם יָצָא הקומץ מחוץ לעזרה, וְאחר כך הִקְרִיבוֹ ונפסל להקרבה – אֵין הַצִּיץ מְרַצֶּה, והמנחה פסולה לגמרי, מפני שֶׁהַצִּיץ מְרַצֶּה עַל הַטָּמֵא שהוקרב, וְאֵינוֹ מְרַצֶּה עַל הַיּוֹצֵא.

נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ, נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ, כְּמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – כְּשֵׁרָה. וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ – פְּסוּלָה.

אם לאחר שקמץ מן המנחה, נִטְמְאוּ שְׁיָרֶיהָ המיועדים לאכילה, או נִשְׂרְפוּ שְׁיָרֶיהָ, או אָבְדוּ שְׁיָרֶיהָ; כְּמִדַּת (לפי שיטת) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר – הרי היא כְּשֵׁרָה, ויקטירו את הקומץ. וּכְמִדַּת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פְּסוּלָה – ואינו מקטיר את הקומץ, שלפי דעתו, אין הקומץ קרב, אם אין שיריים.

שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת – פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.

אם הקטיר את הקומץ שֶׁלֹּא בִּכְלִי שָׁרֵת, שלא הניחו תחילה בכלי שרת וממנו שפך את הקומץ על אש המזבח – המנחה פְּסוּלָה. ורַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר. ואין הלכה כרבי שמעון.

הִקְטִיר קוּמְצָהּ פַּעֲמַיִם – כְּשֵׁרָה.

אם הִקְטִיר קוּמְצָהּ של המנחה פַּעֲמַיִם, לחצאים, ולא כולו בבת אחת – כְּשֵׁרָה.

הַקּוֹמֶץ – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הַקּוֹמֶץ – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ, שאם חסר כל שהוא, אף שרובו קיים – פסול להקטרה.

הָעִשָּׂרוֹן – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הָעִשָּׂרוֹן, המנחה הקטנה ביותר, שעשויה עשירית האיפה סולת – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הַיַּיִן – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הַיַּיִן שמביאים לנסכים, לפי הכמות שנאמרה בתורה לכל סוג קרבן בהמה (במדבר פרק טו) – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הַשֶּׁמֶן – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הַשֶּׁמֶן שמביאים למנחה, כל מנחה לפי הכמות שנאמרה בה (שם) – מִעוּטוֹ מְעַכֵּב אֶת רוּבּוֹ.

הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

הַסֹּלֶת וְהַשֶּׁמֶן של המנחה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאין המנחה כשרה ללא אחד מהם.

הַקּוֹמֶץ וְהַלְּבוֹנָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

הַקּוֹמֶץ של המנחה וְהַלְּבוֹנָה שנותנים עליה, שמקטיר את שניהם כדי להתיר את המנחה, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, השעיר לה׳ והשעיר לעזאזל (ויקרא טז,ח), מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאין עושים עבודתו של האחד בלא האחר.

שְׁנֵי כִּבְשֵׁי עֲצֶרֶת מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי כִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת הבאים עם קרבן ‘שתי הלחם׳ בחג השבועות (ויקרא כג,כ) מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁתֵּי חַלּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שְׁתֵּי חַלּוֹת, ‘שתי הלחם׳ שמביאים בחג השבועות (שם פסוק יז), מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שְׁנֵי סְדָרִים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי סְדָרִים (מערכות) של לחם הפנים, שבכל אחד שישה לחמים, המונחים על שולחן הפנים שבהיכל (ויקרא כד,ו), מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי בָזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי בָזִיכִין של לבונה שמניחים על שולחן לחם הפנים, אחד לכל מערכת (שם פסוק ז), וכשמקטירים אותם מותר לחם הפנים באכילה, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

הַסְּדָרִים וְהַבָּזִיכִין מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

הַסְּדָרִים וְהַבָּזִיכִין של לחם הפנים מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁנֵי מִינִים שֶׁבַּנָּזִיר,

שְׁנֵי מִינִים של לחם שֶׁבּקרבן הנָּזִיר, חלות מצות ורקיקי מצות (במדבר ו,טו),

שְׁלשָׁה שֶׁבַּפָּרָה,

שְׁלשָׁה מינים שֶׁבַּפָּרָה האדומה, ששורפים עמה עץ ארז ואזוב וצמר צבוע בתולעת שני (במדבר יט,ו),

אַרְבָּעָה שֶׁבַּתּוֹדָה,

אַרְבָּעָה מיני לחם שֶׁבַּתּוֹדָה: חלות מצות, ורקיקי מצות, וחלות סולת מורבכת וחלות חמץ (ויקרא ז,יב–יג),

אַרְבָּעָה שֶׁבַּלּוּלָב,

אַרְבָּעָה מינים שֶׁבַּלּוּלָב: שנוטלים יחד לולב, אתרוג, הדס וערבה (ויקרא כג,מ),

אַרְבָּעָה שֶׁבַּמְּצוֹרָע –

ואַרְבָּעָה מינים שֶׁבַּמְּצוֹרָע שהוא נטהר על ידם: עץ ארז, ואזוב, וצמר צבוע בתולעת שני וציפורים (ויקרא יד,ד) –

מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁבַּפָּרָה אדומה, שמזה הכהן מדמה כנגד פתח ההיכל (במדבר יט,ד), מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים, וְשֶׁעַל הַפָּרוֹכֶת, וְשֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ.

שֶׁבַע הַזָּיוֹת שֶׁל בֵּין הַבַּדִּים, שהכהן הגדול מזה בין בדי הארון בקודש הקודשים, מדם הפר ומדם השעיר של יום הכיפורים, וְכן שבע ההזיות שֶׁעַל הַפָּרוֹכֶת וְשבע שֶׁעַל מִזְבַּח הַזָּהָב (ויקרא טז,יד–יט), – מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שאם חיסר אחת מהן נפסלו הקרבנות.

שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שִׁבְעָה קְנֵי מְנוֹרָה, מנורת הזהב שבמקדש, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה, שאין מדליקים במקדש מנורה שאין בה שבעה קנים.

שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שִׁבְעָה נֵרוֹתֶיהָ, מעין קעריות קטנות שיש בראשי הקנים, שנותנים בתוכן את השמן והפתילה, מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה.

שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.

שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּמְּזוּזָה, “שמע״ (דברים ו,ד–ט), “והיה אם שמוע״ (שם יא,יג–כא), מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד, אות אחת חסרה, מְעַכְּבָן.

אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.

וכן אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת שֶׁבַּתְּפִילִּין, “שמע״, “והיה אם שמוע״, “קדש לי״ (שמות יג,א-י), “והיה כי יביאך״ (שם פסוקים יא–טז), מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וַאֲפִילּוּ כְּתָב אֶחָד מְעַכְּבָן.

אַרְבַּע צִיצִיּוֹת מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת.

אַרְבַּע צִיצִיּוֹת שבבגד מְעַכְּבוֹת זוֹ אֶת זוֹ, ואם חיסר אחת לא קיים את המצווה, לפי שֶׁאַרְבַּעְתָּן מִצְוָה אַחַת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְוֹת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אַרְבַּעְתָּן אַרְבַּע מִצְו‍ֹת נבדלות הן, ואינן מעכבות זו את זו. ואין הלכה כמותו.