קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם – מוֹעֲלִים בָּהֶן.

קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, כגון חטאת ואשם, שֶׁשְּׁחָטָן בצד דָּרוֹם של העזרה שבמקדש, ולא בצפון כדינם (זבחים פ"ה מ"א), אף על פי שנפסלו להקרבה – מוֹעֲלִים בָּהֶן, נוהג בהם דין מעילה, שעדיין לא הותרו באכילה לכהנים. ומצד אחר, אין דינם כקדשים שמתו מעצמם או בשחיטה פסולה, שיצאו מדין מעילה.

שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִבֵּל דָּמָן בַּצָּפוֹן, בַּצָּפוֹן וְקִבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם, שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְזָרַק בַּיּוֹם, אוֹ שֶׁשְּׁחָטָן חוּץ לִזְמַנָּן וְחוּץ לִמְקוֹמָן – מוֹעֲלִין בָּהֶן.

שְׁחָטָן בַּדָּרוֹם וְקִבֵּל דָּמָן בכלי בַּצָּפוֹן כהלכה, או ששחטם בַּצָּפוֹן כדינם וְקִבֵּל דָּמָן בַּדָּרוֹם שלא כדין (ראו זבחים פ"ה מ"א). וכן לעניין זמן העבודה, שְׁחָטָן בַּיּוֹם וְזָרַק את דמם בַּלַּיְלָה, שאינו ראוי לעבודת הקרבנות (ראו זבחים פ"ט מ"ב), או שחטם בַּלַּיְלָה וְזָרַק את דמם בַּיּוֹם. אוֹ שנפסלו במחשבה פסולה, שֶׁשְּׁחָטָן על מנת לאכול את בשרם או להקריב אותם חוּץ לִזְמַנָּן, למחרת, או חוּץ לִמְקוֹמָן, מחוץ לעזרה – בכל אלה מוֹעֲלִין בָּהֶן (יש בהם חיובי מעילה), שלא הותרו לכהנים.

כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ. וְשֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – מוֹעֲלִין בָּהּ.

ומוסיפים, כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר אכילה לַכֹּהֲנִים – אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ עוד, אף אם נפסלה אחר כך, כי יצאה מכלל 'קָדְשֵׁי ה'' שמועלים בהם. וְכל שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים – מוֹעֲלִין בָּהּ.

אֵיזוֹ הִיא שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁלָּנָה, וְשֶׁנִּטְמְאָה, וְשֶׁיָּצְאָה.

ומפרטים: אֵיזוֹ הִיא חטאת שֶׁהָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים ונפסלה? כגון שֶׁלאחר זריקת הדם לָנָה, עבר לילה על הבשר בלא שנאכל, ובכך נפסל, או שֶׁנִּטְמְאָה, או שֶׁיָּצְאָה מהעזרה.

אֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה חוּץ לִזְמַנָּהּ, חוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְשֶׁקִּבְּלוּ פְּסוּלִין וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ.

ואֵיזוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ שְׁעַת הֶיתֵּר לַכֹּהֲנִים? שֶׁנִּשְׁחֲטָה על מנת לאכול ממנה, או להקריב את דמה או את אימוריה (החלקים הפנימיים) חוּץ לִזְמַנָּהּ, או חוּץ לִמְקוֹמָהּ, וְכן שֶׁקִּיבְּלוּ אנשים הפְּסוּלִין לעבודה, כגון בעלי מומים, את דמה בכלי, וְזָרְקוּ אֶת דָּמָהּ. במקרים אלה לא התירה הזריקה את הבשר באכילה, ולכן מועלים בהם.

בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים –

בְּשַׂר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁיָּצָא אל מחוץ לעזרה לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים, ונפסל –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בּוֹ, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בּוֹ, אף לאחר זריקת הדם, שהרי לא הועילה לו זריקת הדם להתירו באכילה לכהנים. ומצד אחר, אֵין חַיָּיבִין עונש עָלָיו, על אכילת בשר זה, מִשּׁוּם פִּגּוּל, אם הקרבן נתפגל במחשבת 'חוץ לזמנו', ולא משום אכילת נוֹתָר, אם נותר לאחר זמן אכילת הקרבן, וְלא משום טָמֵא, אם אכלו בטומאת הגוף או בטומאת הבשר. שכן חיובים אלו חלים רק על בשר שהועילה לו זריקת הדם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, אֲבָל חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

ואילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הזריקה מועילה לבשר היוצא מהעזרה, אף על פי שנפסל. ולכן מצד אחד, אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ, כדין בשר קרבן שנזרק דמו, אֲבָל מצד אחר, מטעם זה עצמו, חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ חַטָּאת וְאָבְדָה וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ, וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת, לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ, כָּךְ הוּא פּוֹטֵר אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ? וְאִם פָּטַר דָּמָהּ אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה, דִּין הוּא שֶׁיִּפְטוֹר אֶת בְּשָׂרָהּ!

כראיה לכך אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: וַהֲרֵי הַמַּפְרִישׁ בהמה לקרבן חַטָּאת שנתחייב, וְאָבְדָה, וחזר וְהִפְרִישׁ אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ (במקומה), וְאַחַר כָּךְ נִמְצֵאת הָרִאשׁוֹנָה, וַהֲרֵי עכשיו שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת להקרבה, ושחט את שתיהן, וזרק דמה של אחת מהן על המזבח, ובכך נפסלה השנייה להקרבה, האם לֹא כְּשֵׁם שֶׁדָּמָהּ של זו שניתן על המזבח פּוֹטֵר אֶת בְּשָׂרָהּ מחיוב מעילה, כָּךְ הוּא פּוֹטֵר גם אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ? מעתה נדון לעניין זריקת הדם בקרבן שבשרו יצא: וְאִם פָּטַר דָּמָהּ של זו אֶת בְּשַׂר חֲבֶרְתָּהּ מִן הַמְּעִילָה, אף על פי שהחטאת הזו נפסלה מהקרבה ואכילה, דִּין (קל וחומר) הוּא שֶׁיִּפְטוֹר אֶת בְּשָׂרָהּ שלה עצמה מדין המעילה, אף שיצא ונפסל. והלכה כרבי עקיבא.

אֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים –

אֵמוּרֵי קָדָשִׁים קַלִּים שֶׁיָּצְאוּ מהעזרה לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – האם זריקת הדם מועילה להחיל עליהם דין מעילה?

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אין זריקה זו מועילה על היוצא, ומשום כך אֵין מוֹעֲלִין בָּהֶן, וכמו כן, אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר וְטָמֵא, כאילו לא נזרק הדם.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְחַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

ואילו רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הזריקה מועילה על היוצא, ולכן מוֹעֲלִין בָּהֶן, כדין אימורי קדשים קלים, שמשעת הזריקה הכשרה נעשים 'קָדְשֵׁי ה', ומאותו הטעם, חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא. והלכה כרבי עקיבא.

מַעֲשֵׂה דָּמִים, בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים – לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר. וּבְקָדָשִׁים קַלִּים – כּוּלָּן לְהַחְמִיר.

מַעֲשֵׂה דָּמִים, זריקת דם הקרבן על מזבח בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים, צד לְהָקֵל וגם צד לְהַחְמִיר. וּבְקָדָשִׁים קַלִּים – כּוּלָּן (מכל צד) רק לְהַחְמִיר.

כֵּיצַד? קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִין בָּאֵימוּרִין וּבַבָּשָׂר. לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִים בָּאֵימוּרִים, וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר.

ומפרטים: מה ששנינו, שמעשה דמים בקדשי קדשים יש בו להקל ולהחמיר, כֵּיצַד? קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִין (יש דין מעילה) גם בָּאֵימוּרִין וגם בַּבָּשָׂר. ואילו לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִים בָּאֵימוּרִים, שהם קדשי ה' וְאולם אֵין מוֹעֲלִין עוד בַּבָּשָׂר, שכן בזריקה הוא הותר לאכילת כהנים. הרי צד להקל – בבשר, וצד להחמיר – באימורים.

עַל זֶה וְעַל זֶה חַיָּיבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

ומעירים: הן עַל זֶה וְהן עַל זֶה (הבשר) חַיָּיבִין עליהם לאחר זריקת הדם מִשּׁוּם אכילת פִּגּוּל, אם נעשתה עבודת הקרבן במחשבת חוץ לזמנו, משום אכילת נוֹתָר, אם אכלו לאחר הזמן הראוי, ומשום טָמֵא, אם אכלם כשהוא טמא.

וּבְקָדָשִׁים קַלִּים כּוּלָּם לְהַחְמִיר, כֵּיצַד? קָדָשִׁים קַלִּים, לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – אֵין מוֹעֲלִין לֹא בָּאֵימוּרִין וְלֹא בַּבָּשָׂר. לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִין בָּאֵימוּרִין וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר. עַל זֶה וְעַל זֶה חַיָּיבִין מִשּׁוּם פִּגּוּל נוֹתָר וְטָמֵא.

ומה ששנינו: וּבְקָדָשִׁים קַלִּים כּוּלָּם, כל הצדדים שיש בזריקה, הם רק לְהַחְמִיר, כֵּיצַד? קָדָשִׁים קַלִּים לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים – אֵין מוֹעֲלִין לֹא בָּאֵימוּרִין וְלֹא בַּבָּשָׂר, ואילו לְאַחַר זְרִיקַת דָּמִים – מוֹעֲלִין בָּאֵימוּרִין וְאֵין מוֹעֲלִין בַּבָּשָׂר. עַל זֶה וְעַל זֶה חַיָּיבִין לאחר זריקת הדמים מִשּׁוּם פִּגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא.

נִמְצָא מַעֲשֵׂה דָּמִים, בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים – לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וּבְקָדָשִׁים קַלִּים – כּוּלּוֹ לְהַחְמִיר.

נִמְצָא לסיכום: מַעֲשֵׂה דָּמִים, בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים – לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, וּבְקָדָשִׁים קַלִּים – כּוּלּוֹ לְהַחְמִיר.