בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּכֹהֵן נִמְלָךְ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בהלכות שפורטו בפרקים הקודמים? בְּכֹהֵן הנִמְלָךְ (מתייעץ), שבא לשאול את החכם כיצד לנהוג לכתחילה.

אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵינוֹ נִמְלָךְ –

אֲבָל בְּכֹהֵן שֶׁאֵינוֹ נִמְלָךְ אלא עשה כראות עיניו – הדין הוא אחר:

אַחַת לָזוֹ וְאַחַת לָזוֹ, שְׁתַּיִם לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, שָׁלשׁ לָזוֹ וְשָׁלשׁ לָזוֹ;

שכאשר היו לשתי הנשים מספר שווה של קינים סתומות, שלא התפרש איזה גוזל לחטאת, ואיזה לעולה, כגון אַחַת לָזוֹ, וְאַחַת לָזוֹ, או שְׁתַּיִם לָזוֹ, וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, או שָׁלשׁ לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ;

עָשָׂה כּוּלָּן לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

אם עָשָׂה הכהן כּוּלָּן לְמַעְלָה, בחצי העליון של המזבח, כדין עולה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהרי מחצית הגוזלות שבתערובת היו צריכים להיות עולה, ומחציתם האחרת היו לחטאת, ופסולים.

כּוּלָּן לְמַטָּן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

וכן אם עשה כּוּלָּן לְמַטָּן, כדין חטאת – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהרי מחצית מן הגוזלים של כל אחת צריכים להיעשות למטה כחטאות, ומחצית למעלה כעולות, ולכן נפסלו.

חֶצְיָם לְמַעְלָה וְחֶצְיָם לְמַטָּה; אֵת שֶׁלְּמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל, וְאֵת שֶׁלְּמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

עשה חֶצְיָם לְמַעְלָה וְחֶצְיָם לְמַטָּה – אֵת שֶׁעשה לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שמא כל הגוזלות שלמעלה הם מקיני אישה אחת, ומחצית מהם צריכים היו להיות מוקרבים למטה לחטאת, וְאֵת שֶׁלְּמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שמא כל הגוזלות שלמטה הם מקיני אישה אחת, ומחצית מהם צריכים היו להיות מוקרבים למעלה, לעולה.

אַחַת לָזוֹ וּשְׁתַּיִם לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ;

הייתה קן אַחַת סתומה לָזוֹ, וּשְׁתַּיִם סתומות לָזוֹ, וְשָׁלשׁ לָזוֹ, וְעֶשֶׂר לָזוֹ, וּמֵאָה לָזוֹ, והתערבו הגוזלות אלו באלו;

עָשָׂה כּוּלָּן לְמַעְלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

עָשָׂה הכהן כּוּלָּן לְמַעְלָה מ'חוט הסקרא', במקום הקרבת העולה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהרי מחצית מן הגוזלים של כל אחת צריכות לעלות לקרבן למעלה כעולות, והשאר הם חטאות ונפסלו.

כּוּלָּן לְמַטָּן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

וכן אם עשה כּוּלָּן לְמַטָּן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהרי מחצית מן הגוזלים של כל אחת צריכות לעלות לקרבן למטה כחטאות, והשאר הם עולות ונפסלו.

חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן – הַמְרוּבֶּה כָּשֵׁר.

אם עשה חֶצְיָן של התערובת לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן – הַמְרוּבֶּה כָּשֵׁר, כמניין בעלת הקינים המרובות ביותר.

זֶה הַכְּלָל:

זֶה הַכְּלָל, כאשר הכהן מקריב חצי מן הגוזלות המעורבים למעלה וחצי למטה:

כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין וְלֹא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת, בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין, מחצה למעלה ומחצה למטה, וְייתכן, שלֹא יְהוּ מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן (גם למעלה גם למטה), אלא ייתכן שהוקרבו כל הגוזלות שלה למעלה או כולם למטה, כגון כאשר יש קן לזו וקן לזו, או שתי קינים לזו ושתיים לזו – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שמא קרב הכול למטה, או שמא הכול קרב למעלה.

כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין, עַד שֶׁהוּא מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן – הַמְרוּבֶּה כָּשֵׁר.

וכָל מָקוֹם שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַחֲלוֹק אֶת הַקִּנִּין, עַד שֶׁהוּא מִשֶּׁל אִשָּׁה אַחַת בֵּין מִלְמַעְלָן בֵּין מִלְּמַטָּן, וכגון שלזו קן אחת (שני גוזלים), ולזו שתיים (ארבעה גוזלים), וכשהכהן הקריב מחצה (שלושה גוזלים) למעלה ומחצה למטה – הַמְרוּבֶּה כָּשֵׁר, שהוא מספר הקינים הכשרות שהוקרבו בוודאי, בין שהיה של אישה אחת, ובין שהיה של כמה נשים.

חַטָּאת לָזוֹ וְעוֹלָה לָזוֹ;

חַטָּאת לָזוֹ, וְעוֹלָה לָזוֹ, גוזלי חטאת של אישה אחת שהתערבו בגוזלי עולה של אישה אחרת שמספרם שווה, והתערבו אלו באלו,

עָשָׂה כּוּלָּן לְמַעְלָן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

אם עָשָׂה הכהן כּוּלָּן לְמַעְלָן מ'חוט הסיקרא', כדין עולה – מֶחֱצָה (העולות) כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה (החטאות) פָּסוּל.

כּוּלָּן לְמַטָּן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

וכן, אם עשה כּוּלָּן לְמַטָּן – מֱחֱצָה (החטאות) כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה (העולות) פָּסוּל.

חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן – שְׁתֵּיהֶן פָּסוּל, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: חַטָּאת קְרֵיבָה לְמַעְלָן וְעוֹלָה לְמַטָּן.

עשה חֶצְיָן של התערובת לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן – דין שְׁתֵּיהֶן שפָּסוּל, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שמא כל חַטָּאת קְרֵיבָה לְמַעְלָן, וְכל עוֹלָה קרבה לְמַטָּן, שלא כדינן.

חַטָּאת, וְעוֹלָה, וּסְתוּמָה, וּמְפוֹרֶשֶׁת,

כאשר הייתה תערובת גוזלות של שתי נשים, שיש בה גוזל חַטָּאת לאישה זו וְגוזל עוֹלָה לשנייה, וקן סְתוּמָה, ששני גוזלות שבה לא התפרשו לעולה או לחטאת, וקן מְפוֹרֶשֶׁת, שיש בה אחד חטאת ואחד עולה, ומסרו את הגוזלים לכהן.

עָשָׂה כּוּלָּן לְמַעְלָן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

אם עָשָׂה הכהן כּוּלָּן לְמַעְלָן – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהעולות קרבו כראוי, והחטאות פסולות.

כּוּלָּן לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

וכן, אם הכהן עשה כּוּלָּן לְמַטָּה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל, שהחטאות קרבו כראוי, והעולות פסולות.

חֶצְיָן לְמַעְלָן וְחֶצְיָן לְמַטָּן – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה, וְהִיא מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן.

חֶצְיָן לְמַעְלָן, וְחֶצְיָן לְמַטָּן, והכהן אינו זוכר היכן הקריב כל אחד מן הגוזלים – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא סְתוּמָה, שהכהן יכול לקבוע בעשייתו איזה גוזל חטאת, ואיזה עולה. וְהִיא, הסתומה, מִתְחַלֶּקֶת בֵּינֵיהֶן.

חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחוֹבָה – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה.

חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּקיני חוֹבָה סתומות – אֵין כָּשֵׁר להקרבה אֶלָּא חטאות במִנְיַן חַטָּאת שֶׁבַּחוֹבָה.

חוֹבָה שְׁנַיִם בְּחַטָּאת – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

אם מספר הגוזלים שבקיני החוֹבָה פי שְׁנַיִם בְּחַטָּאת – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל. וכגון, שהיו לו שתי קיני חובה סתומות (שהם ארבעה גוזלים), והתערבו בהן שתי חטאות, ועשה הכהן שלושה גוזלים למעלה ושלושה למטה, הרי שלושה מתוכם כשרים – שתי חטאות ועולה אחת.

וְחַטָּאת שְׁנַיִם בַּחוֹבָה – הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר.

וְאם מספר גוזלי החַטָּאת פי שְׁנַיִם בַּחוֹבָה – הַמִּנְיָן שֶׁבּגוזלי קיני החוֹבָה כָּשֵׁר. וכגון, שארבע חטאות התערבו בקן סתומה, והקריב שלושה גוזלים למעלה ושלושה למטה – שתי חטאות כשרות.

וְכֵן עוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחוֹבָה – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא מִנְיַן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה.

וְכֵן, מה ששנינו, שעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּקיני חוֹבָה סתומות – אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא עולות כמִנְיָן עוֹלוֹת שֶׁבַּחוֹבָה. דין זה הוא לכתחילה. ואם טעה הכהן והקריב מחצית מן הגוזלים למעלה ומחצית למטה, יש לחלק:

חוֹבָה שְׁנַיִם בָּעוֹלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

אם מספר הגוזלים שבקיני החוֹבָה הוא פי שְׁנַיִם בָּעוֹלָה – מֶחֱצָה כָּשֵׁר, וּמֶחֱצָה פָּסוּל.

עוֹלָה שְׁנַיִם בַּחוֹבָה – הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר.

ואם מספר גוזלי העוֹלָה הוא פי שְׁנַיִם בַּחוֹבָה – הַמִּנְיָן שֶׁבַּחוֹבָה כָּשֵׁר.

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה: "הֲרֵי עָלַי קֵן כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר", יָלְדָה זָכָר – מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים, אַחַת לְנִדְרָהּ וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ.

הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה ונדרה במהלך ההיריון: "הֲרֵי עָלַי להקריב קֵן, זוג תורים או בני יונה, כְּשֶׁאֵלֵד זָכָר", אם אכן יָלְדָה זָכָר – מְבִיאָה שְׁתֵּי קִנִּים, אַחַת לְקיום נִדְרָהּ, ושני הגוזלים שבה קרבים לעולה, וְאַחַת לְחוֹבָתָהּ ככל יולדת, אחד עולה, ואחד חטאת.

נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלשׁ פְּרִידִים מִלְמַעְלָן, וְאַחַת מִלְּמַטָּן.

נְתָנָתַם לַכֹּהֵן, את ארבעת הגוזלים, ולא פירשה, מה חטאת, ומה עולה – וְהַכֹּהֵן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלשׁ פְּרִידִים (גוזלים) מִלְמַעְלָן, למעלה מ'חוט הסיקרא' שבמזבח, לקרבן עולה, וְאַחַת הפרידים מִלְּמַטָּן, כדין חטאת העוף.

לֹא עָשָׂה כֵּן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן, וְלֹא נִמְלַךְ – צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת, וְיַקְרִיבֶנָּה לְמַעְלָן. מִמִּין אֶחָד.

אם לֹא עָשָׂה כֵּן, אֶלָּא עָשָׂה שְׁתַּיִם לְמַעְלָן וּשְׁתַּיִם לְמַטָּן, וְעשה כן כיוון שלֹא נִמְלַךְ באישה, וחשב, שאלו הן שתי קיני חובה – צְרִיכָה האישה לְהָבִיא עוֹד פְּרִידָה אַחַת, וְיַקְרִיבֶנָּה הכהן מִלְמַעְלָן לשם עולה להשלים את נדרה. וכל זה אמור, כאשר כל הגוזלים היו מִמִּין אֶחָד, שהיו ארבעתם בני יונה או ארבעתם תורים.

מִשְּׁנֵי מִינִין – תָּבִיא שְׁתַּיִם.

ואולם, אם היו שתי הקינים מִשְּׁנֵי מִינִין שונים, זוג אחד של תורים וזוג אחד של בני יונה, והכהן הקריב מכל מין גוזל אחד למעלה ואחד למטה. והוא צריך להקריב פרידה אחת לעולה לקיום נדרה, אלא שאינו יודע, האם הביא לנדרה קן תורים או קן בני יונה, ואינו רשאי להקריב קן שיש בו שני מינים – תָּבִיא שְׁתַּיִם, תור ובן יונה, ויקריבם הכהן למעלה, מספק, איזה מין הביאה לנדרה.

פֵּירְשָׁה נִדְרָהּ – צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידִים. מִמִּין אֶחָד.

אם בזמן שנדרה פֵּירְשָׁה נִדְרָהּ, שאמרה במפורש, מאיזה מין תביא לנדרה, תורים או בני היונה, ואינה זוכרת עתה מה נדרה, והביאה את שתי קיניה ממין אחד, כגון תורים, והכהן הקריב שני תורים למעלה ושניים למטה – צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד שָׁלשׁ פְּרִידִים לעולת העוף: תור אחד במקום התור שנעשה למטה, ושני בני יונה מהמין השני, שמא ממין זה נדרה. ואף כאן, דין זה נאמר כאשר הביאה את שתי קיניה, החובה והנדר, מִמִּין אֶחָד.

מִשְּׁנֵי מִינִין – תָּבִיא אַרְבַּע.

אבל אם הביאה את שתי קיניה מִשְּׁנֵי מִינִין, קן אחת של בני יונה וקן אחת של תורים, ואין הכהן זוכר, איזו מהם הקריב ראשונה (והוא נחשב קן חובתה) ואיזו הקריב שנייה (והוא הנחשב קן לנדרה) – תָּבִיא אַרְבַּע גוזלים לעולה: תור ובן יונה – מספק איזה מין היה הגוזל שנעשה למטה לנדרה ונפסל, ועוד תור ובן יונה – שמא הכהן הקריב חובתה מן המין שפירשה לנדרה, וצריכה עוף נוסף מכל אחד משני המינים להשלים קן נדרה.

קָבְעָה נִדְרָהּ – צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים. מִמִּין אֶחָד.

אם קָבְעָה נִדְרָהּ עם עולת חובתה, שנדרה, שתביא יחד שלוש עולות, וגם פירשה, מאיזה מין תביא נדרה. ואחר כך שכחה מאיזה מין נדרה, והכהן עשה שני גוזלות למעלה ושני גוזלות למטה, ומכיוון שלא הוקרבו שלוש עולות יחד, לא התקיים נדרה כלל – צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד חָמֵשׁ פְּרִידִים למעלה לעולה: גוזל עולה לחובתה, ושני תורים ושני בני יונה מספק מה נדרה. וכל זה – כשהביאה את שתי הקינים מִמִּין אֶחָד, ולפיכך היא יודעת מאיזה מין הוקרבה החטאת.

מִשְּׁנֵי מִינִין – תָּבִיא שֵׁשׁ.

אבל אם הביאה את שתי הקינים מִשְּׁנֵי מִינִין, ואינה יודעת מאיזה מין קרבה החטאת לחובתה – תָּבִיא שֵׁשׁ פרידים לעולה: שני תורים ושני בני יונה על נדרה, שאינה יודעת מאיזה מין צריך להיות, ועוד תור ובן יונה להשלמת העולה של קן חובתה, שצריכה להיות ממין החטאת (לעיל פ"ב מ"ה), שאינו ידוע לה.

נְתָנָתַם לַכֹּהֵן וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה,

אם פירשה את נדרה, ושכחה את מינו, ונְתָנָתַם, את שתי הקינים, לחובתה ולנדרה, לַכֹּהֵן, וְאֵין יָדוּעַ מַה נָּתְנָה, האם היו שתיהן של תורים או שתיהן של בני יונה, או אחד של בני יונה ואחד של תורים,

הָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה –

והָלַךְ הַכֹּהֵן וְעָשָׂה, וְאֵין יָדוּעַ מֶה עָשָׂה, האם עשה את שתי הקינים למטה או את שתיהן למעלה או חציין למטה וחציין למעלה, וייתכן שלא יצאה אף ידי קן חובתה –

צְרִיכָה לְהָבִיא עוֹד אַרְבָּעָה פְּרִידִים לְנִדְרָהּ, וּשְׁתַּיִם לְחוֹבָתָהּ, וְחַטָּאת אַחַת.

צְרִיכָה האישה לְהָבִיא עוֹד אַרְבָּעָה פְּרִידִים לְנִדְרָהּ: שני בני יונה ושני תורים, שהרי אינה יודעת מה נדרה. וּשְׁתַּיִם לְעולת חוֹבָתָהּ, בן יונה ותור, שמא נעשו שתי הקינים הראשונות למטה כמעשה חטאת, ואין היא יודעת מאיזה מין הקריב ראשון, שהוא חובתה וממנו צריכה להביא את עולת החובה. וְחַטָּאת אַחַת, או תור או בן יונה, שמא נעשו שתי הקינים הראשונות למעלה, ולא קרבה החטאת עדיין כלל.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַטָּאוֹת.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: שְׁתֵּי חַטָּאוֹת, תור ובן יונה, מספק מאיזו מין קרבה עולת חובתו, שאם היה זה תור – גם החטאת צריכה להיות תור, ואם בן יונה – החטאת צריכה להיות בן יונה. והיינו, שבסך הכול תקריב שמונה פרידים, שש למעלה ושתיים למטה,

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ: כְּשֶׁהוּא חַי – קוֹלוֹ אֶחָד, וּכְשֶׁהוּא מֵת – קוֹלוֹ שִׁבְעָה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כעין זֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ על הכבש: כְּשֶׁהוּא חַי – קוֹלוֹ אֶחָד, קול פעיית הכבש, וּכְשֶׁהוּא מֵת – קוֹלוֹ שִׁבְעָה.

כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה? שְׁתֵּי קַרְנָיו – שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת. שְׁתֵּי שׁוֹקָיו – שְׁנֵי חֲלִילִין. עוֹרוֹ – לְתוֹף, מֵעָיו – לִנְבָלִים, בְּנֵי מֵעָיו – לְכִינּוֹרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צַמְרוֹ לִתְכֵלֶת.

כֵּיצַד קוֹלוֹ שִׁבְעָה? משְׁתֵּי קַרְנָיו – נעשים שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת (שופרות); משְׁתֵּי עצמות שׁוֹקָיו – מייצרים שְׁנֵי חֲלִילִין; עוֹרוֹ – נמתח ונעשה לְקול התוֹף; מֵעָיו הגסים – נעשים מיתרים לִנְבָלִים; בְּנֵי מֵעָיו הדקים – נעשים מיתרים לְכִינּוֹרוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף צַמְרוֹ משמש לעשיית בגד תְּכֵלֶת לכהן הגדול, בגד שבשוליו תלויים פעמונים (הרי קולו שמונה).

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין – דַּעְתָּן מִיטָּרֶפֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח". אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵּן, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִין – דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאוֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה".

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ, שאין בהם תורה, כָּל זְמַן שֶׁהם מַזְקִינִין – דַּעְתָּן מִיטָּרֶפֶת (מתבלבלת ונאבדת) עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח" (איוב יב,כ). אֲבָל זִקְנֵי תוֹרָה אֵינָן כֵּן, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהם מַזְקִינִין, וכוחם הגופני מתמעט – דַּעְתָּן מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאוֹרֶךְ יָמִים תְּבוּנָה" (שם יב,יב).