קֵן סְתוּמָה שֶׁפָּרַח מִמֶּנָּה גּוֹזָל לָאֲוִיר,

קֵן סְתוּמָה, שֶׁפָּרַח מִמֶּנָּה גּוֹזָל לָאֲוִיר ונעלם,

אוֹ שֶׁפָּרַח בֵּין הַמֵּתוֹת,

אוֹ שֶׁפָּרַח לבֵין הקינים הַמֵּתוֹת, שדינם למות (ראו פ"א מ"ב), ולא ניתן לזהות אותו, ודינו שימות עמם,

אוֹ שֶׁמֵּת אֶחָד מֵהֶן –

אוֹ שֶׁמֵּת אֶחָד מֵהֶן, מהגוזלות שבקן הסתומה –

יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.

יִקַּח בן זוּג לַשֵּׁנִי, ויקבע אחד מהם לחטאת ואחד לעולה.

פָּרַח לְבֵין הַקְּרֵיבוֹת –

אבל אם פָּרַח אחד מהגוזלות שבקן הסתומה לְבֵין הקינים הַקְּרֵיבוֹת של אישה אחרת, שהם עדיין סתומות –

פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ.

פָּסוּל להקרבה, כלומר גוזל אחד בתערובת פסול להקרבה, וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ, בקן הסתומה שפרח ממנה.

שֶׁהַגּוֹזָל הַפּוֹרֵחַ – פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ.

והוא לפי הכלל שֶׁאמרו חכמים: הַגּוֹזָל הַפּוֹרֵחַ מקן סתומה לבין קינים סתומות – פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ, כאשר יפורט במשנה הבאה.

כֵּיצַד?

כֵּיצַד?

שְׁתֵּי נָשִׁים, לָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים וְלָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים,

כגון שְׁתֵּי נָשִׁים, רחל ולאה, שהיו לָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים סתומות (ארבעה גוזלות), וְלָזוֹ שְׁתֵּי קִנִּים סתומות;

פָּרַח מִזּוֹ לָזוֹ – פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ.

פָּרַח גוזל מִזּוֹ לָזוֹ, מקיני רחל לקיני לאה – פּוֹסֵל אֶחָד משלושת הגוזלות שנותרו לרחל בַּהֲלִיכָתוֹ, שמעתה היא רשאית להקריב רק שני גוזלות, אחד לחטאת ואחד לעולה. ושלישי לא תקריב, שאין ידוע אם הגוזל שכנגדו קרב לעולה או לחטאת.

חָזַר – פּוֹסֵל אֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ.

חָזַר אחד מתוך חמשת הגוזלות המצויים כעת בידי לאה, והצטרף לשלושת הגוזלות שנותרו אצל רחל – פּוֹסֵל אֶחָד מן הגוזלות שאצל לאה בַּחֲזִירָתוֹ, שמא הגוזל שחזר הוא אחד מהגוזלות שהיו שלה בתחילה, ולא תקריב מן הארבעה שנותרו אצלה אלא שניים – אחד לחטאת ואחד לעולה.

פָּרַח וְחָזַר, פָּרַח וְחָזַר – לֹא הִפְסִיד כְּלוּם,

ואף אם אחר כך פָּרַח גוזל מרחל ללאה, וְשוב חָזַר גוזל מלאה לרחל, ושוב פָּרַח גוזל, וְשוב חָזַר גוזל – לֹא הִפְסִיד הגוזל שפרח כְּלוּם,

שֶׁאֲפִילּוּ הֵן מְעוֹרָבוֹת – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם.

שֶׁאֲפִילּוּ הֵן ארבע הקינים של שתי הנשים מְעוֹרָבוֹת לגמרי – אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתַּיִם, משתי קינים כשרות. וכפי ששנינו לעיל (פ"א מ"ג), שבכל מקרה שקיני חובה (סתומות) בכמות שווה מתערבות זו בזו – מחצה כשר, ומחצה פסול.

לָזוֹ אַחַת, לָזוֹ שְׁתַּיִם, לָזוֹ שָׁלשׁ, לָזוֹ אַרְבַּע, לָזוֹ חָמֵשׁ, לָזוֹ שֵׁשׁ, לָזוֹ שֶׁבַע,

כמה נשים שהביאו קיניהן, לָזוֹ קן אַחַת, ולָזוֹ שְׁתַּיִם, ולָזוֹ שָׁלשׁ, ולָזוֹ אַרְבַּע, ולָזוֹ חָמֵשׁ, ולָזוֹ שֵׁשׁ, ולָזוֹ שֶׁבַע. וכל אלה קינים סתומות,

פָּרַח מִן הָרִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה, לַשְּׁלִישִׁית, לָרְבִיעִית, לַחֲמִישִׁית, לַשִּׁשִּׁית, לַשְּׁבִיעִית, חָזַר – פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ, וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ;

פָּרַח גוזל מִן הָרִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה, וממנה פרח גוזל לַשְּׁלִישִׁית, וממנה לָרְבִיעִית, וממנה לַחֲמִישִׁית, וממנה לַשִּׁשִּׁית, וממנה לַשְּׁבִיעִית, וחָזַר ופרח גוזל מהתערובת שבידי האישה השביעית בחזרה לקיני האישה השישית, ואחר כך פרח ממנה גוזל לקיני החמישית, ומהחמישית לרביעית, ומהרביעית לשלישית, ומן השלישית לשנייה, ומן השנייה לראשונה, וכך חזר מניין הגוזלות שבידי כל אחת מהנשים להיות כבתחילה – כל גוזל הפורח פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ.

הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵין לָהֶם כְּלוּם, הַשְּׁלִישִׁית יֵשׁ לָהּ אַחַת, הָרְבִיעִית יֵשׁ לָהּ שְׁתַּיִם, הַחֲמִישִׁית יֵשׁ לָהּ שָׁלשׁ, הַשִּׁישִׁית יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע, הַשְּׁבִיעִית יֵשׁ לָהּ שֵׁשׁ.

ומכיוון שבכל קן הייתה גם פריחה ממנה וגם פריחה (חזרה) אליה, הופסדו שתי קינים לכל אחת מן הנשים, שאין ידוע האם הגוזלות שבהן נקבעו לעולה או לחטאת. ולכן, הָרִאשׁוֹנָה וְהַשְּׁנִיָּה אֵין לָהֶם כְּלוּם, שאלו שבידיהן פסולות וימותו, וצריכות להביא קנים אחרות. הַשְּׁלִישִׁית יֵשׁ לָהּ אַחַת, הָרְבִיעִית יֵשׁ לָהּ שְׁתַּיִם, הַחֲמִישִׁית יֵשׁ לָהּ שָׁלשׁ, הַשִּׁשִּׁית יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע. אמנם, הַשְּׁבִיעִית יֵשׁ לָהּ שֵׁשׁ, מפני שאירע אצלה רק מקרה אחד של פריחה וחזרה, ונפסלה רק קן אחת מתוך שבע הקינים שבידיה.

פָּרַח וְחָזַר – פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ, וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ; הַשְּׁלִישִׁית וְהָרְבִיעִית אֵין לָהֶם כְּלוּם, הַחֲמִישִׁית יֵשׁ לָהּ אַחַת, הַשִּׁשִּׁית יֵשׁ לָהּ שְׁתַּיִם, הַשְּׁבִיעִית יֵשׁ לָהּ חָמֵשׁ.

אם לאחר שנפסלו קיני הראשונה והשנייה, אירע הדבר שוב, שפָּרַח גוזל מן השלישית אל הרביעית ומן הרביעית אל החמישית וכן הלאה, וְאחר כך חָזַר ופרח גוזל בכיוון ההפוך, מן השביעית אל השישית וכו' עד השלישית – שוב פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ, שתי קינים לכל אישה, מלבד האחרונה שמפסידה קן אחת. ולכן: הַשְּׁלִישִׁית וְהָרְבִיעִית אֵין לָהֶם כְּלוּם, הַחֲמִישִׁית יֵשׁ לָהּ אַחַת, הַשִּׁשִּׁית יֵשׁ לָהּ שְׁתַּיִם, הַשְּׁבִיעִית יֵשׁ לָהּ חָמֵשׁ.

פָּרַח וְחָזַר – פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ, וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ; הַחֲמִישִׁית וְהַשִּׁשִּׁית אֵין לָהֶם כְּלוּם, הַשְּׁבִיעִית יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע.

ואם שוב פָּרַח גוזל מן החמישית לשישית, ומן השישית לשביעית, וְאחר כך חָזַר ופרח גוזל מן השביעית לשישית, וממנה לחמישית – שוב פּוֹסֵל אֶחָד בַּהֲלִיכָתוֹ וְאֶחָד בַּחֲזִירָתוֹ. ולכן: הַחֲמִישִׁית וְהַשִּׁשִּׁית אֵין לָהֶם כְּלוּם, והַשְּׁבִיעִית יֵשׁ לָהּ היתר להקריב אַרְבַּע קינים.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: הַשְּׁבִיעִית לֹא הִפְסִידָה כְּלוּם.

וְיֵשׁ אוֹמְרִים: במקרה האחרון, הַשְּׁבִיעִית לֹא הִפְסִידָה כְּלוּם, מפני שהגוזל שחזר ופרח מהשביעית הצטרף לגוזלות שאינם קרבים, ואין חשש לתקלה בהקרבת הגוזל שנותר כנגדו. ואין הלכה כמותם.

וְאִם פָּרַח מִבֵּין הַמֵּתוֹת לְכוּלָּם – הֲרֵי כּוּלָּם יָמוּתוּ.

וְאִם פָּרַח גוזל מִבֵּין הקינים הַמֵּתוֹת, שנפסלו, ודינן למות, לְכוּלָּם, לכל אחת מקבוצות הקינים העומדות להקרבה – הֲרֵי כּוּלָּם, כל הקינים שבאותה התערובת, יָמוּתוּ, שאי אפשר להקריב אף גוזל, מחשש שמא זהו הגוזל שדינו למות.

קֵן סְתוּמָה וְקֵן מְפוֹרֶשֶׁת,

קֵן סְתוּמָה, שבה שני גוזלות שלא התפרשו איזה לחטאת ואיזה לעולה, וְקֵן מְפוֹרֶשֶׁת, שאחד מן הגוזלות שבה מפורש לחטאת, והאחד לעולה,

פָּרַח מִן הַסְּתוּמָה לַמְפוֹרֶשֶׁת –

אם פָּרַח גוזל מִן הקן הַסְּתוּמָה לַקן המְפוֹרֶשֶׁת, ואין הגוזל הפורח ניכר –

יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.

יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי שנותר בקן הסתומה, ויעשה אחד חטאת ואחד עולה. והשלושה שבתערובת ימותו, שאין ידוע כל אחד מהם, האם הוא חטאת או עולה.

חָזַר, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הַמְפוֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן –

חָזַר אחד משלושת הגוזלות שבתערובת, שדינם למות, אל הגוזל שנותר בקן הסתומה, וכעת יש בה שני גוזלות, אוֹ שֶׁפָּרַח גוזל מִן הַמְפוֹרֶשֶׁת רִאשׁוֹן (בתחילה) לקן הסתומה –

הֲרֵי כּוּלָּן יָמוּתוּ.

הֲרֵי כּוּלָּן, כל ארבעת הגוזלות, יָמוּתוּ, שהרי בכל גוזל קיים ספק, שמא הוא עולה, ושמא חטאת.

חַטָּאת מִיכָּן, וְעוֹלָה מִיכָּן, וּסְתוּמָה בָּאֶמְצַע;

גוזלי חַטָּאת מִיכָּן, וְגוזלי עוֹלָה מִיכָּן, וקן סְתוּמָה (או כמה קנים סתומות) בָּאֶמְצַע,

פָּרַח מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין, אֶחָד הֵלָךְ וְאֶחָד הֵלָךְ –

פָּרַח מִן הָאֶמְצַע, מן הקן הסתומה, לַצְּדָדִין, אֶחָד הֵלָךְ, לחטאות, וְאֶחָד הֵלָךְ, לעולות –

לֹא הִפְסִיד כְּלוּם, אֶלָּא יֹאמַר: זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חַטָּאוֹת – חַטָּאת, וְזֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל עוֹלוֹת – עוֹלָה.

לֹא הִפְסִיד כְּלוּם. אֶלָּא יֹאמַר המקריב: זֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל חַטָּאוֹת הריהו חַטָּאת, ויקריבהו לחטאת, וְזֶה שֶׁהָלַךְ אֵצֶל עוֹלוֹת הריהו עוֹלָה, ויקריבהו לעולה.

חָזַר לָאֶמְצַע –

אם חָזַר אחר כך לָאֶמְצַע גוזל מכל צד, וחזר מניין הגוזלות שבאמצע להיות כבתחילה –

הָאֶמְצָעִיִּים יָמוּתוּ, אֵלּוּ יִקְרְבוּ חַטָּאוֹת, וְאֵלּוּ יִקְרְבוּ עוֹלוֹת.

כל הָאֶמְצָעִיִּים יָמוּתוּ, שמא אין אלו הגוזלות שפרחו מתחילה אלא גוזלות מפורשים, ובכל אחד מהם קיים ספק, האם הוא חטאת או עולה. אבל אֵלּוּ שנותרו בצד החטאת יִקְרְבוּ חַטָּאוֹת, וְאֵלּוּ שנותרו בצד העולה יִקְרְבוּ עוֹלוֹת, כאמור לעיל.

חָזַר, אוֹ שֶׁפָּרַח מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין – הֲרֵי כּוּלָּן יָמוּתוּ.

חָזַר גוזל מן האמצע לצד אחד, ואין ידוע לאן, אוֹ שֶׁפָּרַח גוזל מִן הָאֶמְצַע לַצְּדָדִין, אחד לכאן ואחד לכאן – הֲרֵי כּוּלָּן יָמוּתוּ, מפני שבכל גוזל קיים ספק, האם הוא עולה או חטאת, ואין ידוע כיצד להקריבו.

אֵין מְבִיאִין תּוֹרִין כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה, וְלֹא בְּנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִין.

אֵין מְבִיאִין תּוֹרִין כְּנֶגֶד בְּנֵי יוֹנָה, וְלֹא בְּנֵי יוֹנָה כְּנֶגֶד תּוֹרִין. כלומר, אין מביאים קן שבו עוף אחד תור ועוף אחד בן יונה.

כֵּיצַד?

ומפרטים, כֵּיצַד מיושם כלל זה למעשה?

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה – תִּכְפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ תּוֹר.

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ תּוֹר וְעוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה – תִּכְפּוֹל וְתָבִיא לעוֹלָתָהּ תּוֹר, כדי שעולתה תהיה ממין חטאתה.

עוֹלָתָהּ תּוֹר, וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה – תִּכְפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה.

וכן, אם הביאה עוֹלָתָהּ תּוֹר וְחַטָּאתָהּ בֶּן יוֹנָה – תִּכְפּוֹל וְתָבִיא עוֹלָתָהּ בֶּן יוֹנָה, מפני שהגוזל שהופרש לחטאת קובע את סוג הגוזלות.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: הוֹלְכִין אַחַר הָרִאשׁוֹן.

בֶּן עַזַּאי חולק ואוֹמֵר: הוֹלְכִין אַחַר הָרִאשׁוֹן שהופרש, בין אם הופרש לחטאת, ובין אם הופרש לעולה.

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ, וּמֵתָה – יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין עוֹלָתָהּ.

הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ, וּמֵתָה לפני שהספיקה להביא את עולתה – יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין את עוֹלָתָהּ.

עוֹלָתָהּ וּמֵתָהּ – לֹא יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין חַטָּאתָהּ.

ואולם, אם הביאה את עוֹלָתָהּ, וּמֵתָהּ לפני שהספיקה להביא את חטאתה – לֹא יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁין את חַטָּאתָהּ, מפני שחטאת שמתו בעליה אינה קרבה (ראו תמורה פ"ד מ"א).