סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל.

מי שסָפֵק אם אָכַל בשגגה חֵלֶב (רקמה שומנית בבהמה, שאסורה באכילה), סָפֵק לֹא אָכַל.

וַאֲפִילּוּ אָכַל – סָפֵק יֵשׁ בּוֹ כַּשִּׁיעוּר, סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ;

וַאֲפִילּוּ במקרה שיודע בוודאות שאָכַל חלב, אלא שסָפֵק אם יֵשׁ (היה) בּוֹ כַּשִּׁיעוּר שחייבים עליו, שהוא כזית, סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ כשיעור.

חֵלֶב וְשׁוּמָן לְפָנָיו, אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל;

וכן מי שהיו חתיכות חֵלֶב (שאסור באכילה) וְשׁוּמָן (שמותר באכילה) לְפָנָיו, ואָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן, במחשבה שהוא דבר המותר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל;

אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג;

או אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ היו עִמּוֹ בַּבַּיִת, ושָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן, שבא על אחת מהן במחשבה שהיא אשתו, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג, האם בא על אשתו או על אחותו;

שַׁבָּת וְיוֹם חוֹל וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶם עָשָׂה –

וכן, מי שעברו עליו שַׁבָּת וְיוֹם חוֹל, וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאַחַת מֵהֶן (מהימים), וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶם עָשָׂה –

מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

בכל האופנים הללו מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד.

כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וחזר וְאכל חֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא ידע בינתיים שאכל חלב, אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת; כָּךְ עַל לֹא-הוֹדַע (ספק) שֶׁלָּהֶן, שאכל בהעלם אחד שתי חתיכות במחשבה שהן מותרות, ואחר כך הסתפק לגבי שתיהן שמא היו של איסור – אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תלוי אֶחָד.

אִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵּינְתַיִם, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

אִם הָיְתָה יְדִיעָה שחטא בֵּינְתַיִם, בין שתי האכילות, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, אם נודע לו באמצע שחטא; כָּךְ אם התעורר הספק בין אכילה לאכילה, הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.

כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם נוֹתָר וּפִיגּוּל בְּהֶעְלֵם אַחַת חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם ונוֹתָר (בשר קרבן שנותר לאחר הזמן הקצוב לו) וּפִיגּוּל (קרבן שחשב בעת עבודתו לאכלו חוץ לזמנו) בְּהֶעְלֵם אַחַת, חַיָּיב חטאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת; כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן, שהתעורר לו ספק שמא מה שאכל היה חֵלב ודם וכו' – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

חֵלֶב וְנוֹתָר לְפָנָיו, אָכַל אֶחָד מֵהֶם וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל; אִשְׁתּוֹ נִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן שָׁגַג; שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְעָשָׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם עָשָׂה –

היו חֵלֶב וְנוֹתָר (שומן של קרבן שנאסר באכילה לאחר זמנו) לְפָנָיו, ואָכַל אֶחָד מֵהֶם בשגגה, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם אָכַל; וכן שהיו אִשְׁתּוֹ הנִדָּה וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַּבַּיִת, ושָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן ובא עליה, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן שָׁגַג; או שהיו שַׁבָּת וְיוֹם הַכִּפּוּרִים סמוכים זה לזה, וְעָשָׂה מְלָאכָה בזמן בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שביניהם, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶם עָשָׂה, אם בשבת או ביום הכיפורים –

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

בכל אלה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, שהרי בוודאי חטא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, מפני שאינו יודע על איזה חֵטא עבר.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא נֶחְלְקוּ עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא פָּטוּר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר; מִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם וּמִקְצָתָהּ לְמָחָר.

ובעניין שבת ויום הכיפורים, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: לֹא נֶחְלְקוּ רבי אליעזר ורבי יהושע עַל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, שֶׁהוּא פָּטוּר מחטאת לדברי הכול, מפני שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: שמא מִקְצָת מְלָאכָה עָשָׂה מֵהַיּוֹם, וּמִקְצָתָהּ עשה לְמָחָר, ולא עבר איסור שלם באף אחד מן הימים.

וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל הָעוֹשֶׂה בְּתוֹךְ הַיּוֹם, וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָׂה וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה. אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה, וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל הָעוֹשֶׂה מלאכה בְּתוֹךְ הַיּוֹם, וְאֵין יָדוּעַ אִם בַּשַּׁבָּת עָשָׂה וְאִם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים עָשָׂה. אוֹ עַל הָעוֹשֶׂה מעשה בתוך היום, וְאֵין יָדוּעַ מֵעֵין אֵיזוֹ מְלָאכָה עָשָׂה, כגון אם חרש או אם זרע, שבזה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר מחטאת.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: פּוֹטְרוֹ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, את מי שאינו יודע במה חטא, אַף מֵאָשָׁם תָּלוּי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב.

רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בר יוחאי אוֹמְרִים: לֹא נֶחְלְקוּ רבי אליעזר ורבי יהושע עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שֵׁם (איסור) אֶחָד, שהספק הוא בין שני דברים שיש בהם אותו איסור, כגון שאכל חתיכה אחת מתוך שתי חתיכות של חֵלב, ואינו יודע איזו משתי החתיכות אכל, שמוסכם בזה שֶׁהוּא חַיָּיב חטאת.

וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

וְעַל מַה נֶּחְלְקוּ? עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת, כגון שאינו זוכר אם אכל חֵלב או נותר, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, שהרי הוא יודע שחטא, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, כי לא נודע לו במה חטא.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲפִילּוּ נִתְכַּוֵּון לְלַקֵּט תְּאֵנִים וְלִקֵּט עֲנָבִים, עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים, שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט לְבָנוֹת, לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֲפִילּוּ ב'שם אחד' נחלקו, וכגון שנִתְכַּוֵּון לְלַקֵּט תְּאֵנִים בשבת בשגגה וְלִקֵּט במקום זה עֲנָבִים, או נתכוון ללקט עֲנָבִים וְלִקֵּט תְּאֵנִים; ואפילו נתכוון ללקט תאנים שְׁחוֹרוֹת וְלִקֵּט תאנים לְבָנוֹת, או נתכוון לתאנים לְבָנוֹת וְלִקֵּט שְׁחוֹרוֹת – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּיב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: תָּמֵהַּ אֲנִי, אִם יִפְטֹר בָּהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

והוסיף ואָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אף שכך שמעתי מרבותיי, שרבי יהושע פוטר במקרה שידע שהוא חוטא, אלא שסבור היה, שהוא חוטא בדבר אחר, תָּמֵהַּ אֲנִי, האִם אכן יִפְטֹר בָּהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: "אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ"? פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק.

ותמהה המשנה: אִם כֵּן הוא, שרבי יהושע אינו פוטר גם במקרה זה, לָמָּה נֶאֱמַר בכתוב: "חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ" (ויקרא ד,כג), שלכאורה, פירושו שצריך שיתכוון לדבר שחטא בו? על כך יש להשיב, שכוונת הכתוב היא – פְּרָט לַמִּתְעַסֵּק, מי שעבר איסור מבלי משים, כגון שלא התכוון כלל ללקט, או שלא התכוון ללקט תאנים אלא ענבים, וליקט תאנים.