אָמְרוּ לוֹ: "אָכַלְתָּ חֵלֶב" – מֵבִיא חַטָּאת.

אָמְרוּ לוֹ לאדם: "ראינו שאָכַלְתָּ חֵלֶב (שומן אסור באכילה) בשגגה", והוא אינו מכחיש – הרי זה מֵבִיא חַטָּאת על פי הנאמר לו, ואפילו הוא עד אחד.

עֵד אוֹמֵר: "אָכַל", וְעֵד אוֹמֵר: "לֹא אָכַל", אִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "אָכַל", וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת: "לֹא אָכַל" – מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי.

אם עֵד אחד אוֹמֵר: "פלוני אָכַל חלב", וְעֵד אחר אוֹמֵר: "לֹא אָכַל". וכן אם אִשָּׁה אחת אוֹמֶרֶת: "אָכַל", וְאִשָּׁה אחרת אוֹמֶרֶת: "לֹא אָכַל" – מֵבִיא קרבן אָשָׁם תָּלוּי, הבא לכפר במצב של ספק (לעיל פ"א מ"ב).

עֵד אוֹמֵר: "אָכַל", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא אָכַלְתִּי" – פָּטוּר.

אם עֵד אוֹמֵר: "אָכַל חלב", וְהוּא עצמו אוֹמֵר: "לֹא אָכַלְתִּי" – פָּטוּר מקרבן.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים: "אָכַל", וְהוּא אוֹמֵר: "לֹא אָכַלְתִּי" – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב.

אם היו שְׁנַיִם עדים אוֹמְרִים: "אָכַל חלב", וְהוּא עצמו אוֹמֵר: "לֹא אָכַלְתִּי" – רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּיב חטאת.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם לְמִיתָה חֲמוּרָה – לֹא יְבִיאוּהוּ לְקָרְבָּן הַקַּל?

אָמַר רַבִּי מֵאִיר טעם לדבר: אִם הֱבִיאוּהוּ שְׁנַיִם (שני עדים) לידי מִיתָה שהיא חֲמוּרָה, שאדם נידון למיתה בבית דין על פי שני עדים, ואפילו הוא מכחיש אותם – האם לֹא יְבִיאוּהוּ לידי חיוב קָרְבָּן, הַקַּל יותר?

אָמְרוּ לוֹ: מָה אִם יִרְצֶה לוֹמַר "מֵזִיד הָיִיתִי"!

אָמְרוּ לוֹ לרבי מאיר: אין זו ראיה, שכן מָה אִם יִרְצֶה להודות ולוֹמַר: "אמנם אכלתי חלב, אבל מֵזִיד הָיִיתִי"? ובמקרה זה הוא פטור מקרבן, שהרי אין מביאים קרבן חטאת אלא על השגגה, ונמצא, שחיובו בקרבן תלוי לעולם בהודאתו. ואין הלכה כרבי מאיר.

אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.

אָכַל חֵלֶב והפסיק, וְאכל שוב חתיכת חֵלֶב, בְּהֶעְלֵם (בשגגה, הסח דעת) אֶחָד, שלא נודע לו בין שתי האכילות שהחֵלב אסור באכילה, או שהחתיכה שאכל הייתה חֵלב – אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, מפני שהייתה כאן שגגה אחת, ואפילו עבר בין האכילות זמן רב.

אָכַל חֵלֶב, וְדָם וְנוֹתָר, וּפִיגּוּל, בְּהֶעְלֵם אֶחָד – חַיָּיב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

אבל אם אָכַל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר (בשר קרבן שנשאר לאחר זמן אכילתו), וּפִיגּוּל (קרבן שבזמן הקרבתו חשבו עליו לאכלו לאחר זמנו) בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שנודע לו שחטא לאחר כל האכילות – חַיָּיב חטאת עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, מפני שכל מין של איסור קובע חיוב קרבן לעצמו.

זֶה חוֹמֶר בְּמִינִין הַרְבֵּה מִמִּין אֶחָד.

זֶה, הדין האמור, הוא חוֹמֶר (חומרה) שיש בְּמִינִין הַרְבֵּה של איסור מִמִּין איסור אֶחָד.

וְחוֹמֶר בְּמִין אֶחָד מִמִּינִין הַרְבֵּה: שֶׁאִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת, וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת, מִמִּין אֶחָד – חַיָּיב. מִשְּׁנֵי מִינִין – פָּטוּר.

ולעומת זאת, יש חוֹמֶר בְּמִין אֶחָד יותר מִמִּינִין הַרְבֵּה: שֶׁאִם אָכַל כַּחֲצִי זַיִת, שהוא חצי מן השיעור המינימלי שמתחייבים עליו, וְחָזַר וְאָכַל כַּחֲצִי זַיִת נוסף, ושתי האכילות היו בהעלם אחד, אזי אם שתי החתיכות היו מִמִּין אֶחָד, כגון ששניהם חֵלב – חַיָּיב, שהרי אכל כזית שלם של איסור. אבל אם היו מִשְּׁנֵי מִינִין, כגון כחצי זית חֵלב וכחצי זית דם – פָּטוּר, מפני שלא אכל מאף אחד מן האיסורים כדי שיעור אכילה המחייבת.

וְכַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן? כְּאִילּוּ אֲכָלָן קְלָיוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

וְעד כַמָּה יִשְׁהֶה הָאוֹכְלָן, את שני החצאים, ויתחייב משום אכילת כזית איסור? כְּאִילּוּ אֲכָלָן בתור קְלָיוֹת (גרעינים קלויים), שנאכלות גרעין גרעין, זה אחר זה. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּשְׁהֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס (חצי כיכר לחם), שהוא שיעור סעודה. אך ביותר מזמן זה אין האכילה מצטרפת לשיעור כזית, ואפילו נעשתה ברציפות. וכן הלכה.

אָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, שָׁתָה רְבִיעִית יַיִן וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְשָׁהָה כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס.

אדם שאָכַל אוֹכָלִין טְמֵאִין או שָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִין, בכמות של 'חצי פרס', שפוסלת אותו מלאכול בתרומה עד שיטהר, צריך טבילה רק אם עשה זאת בתוך כדי אכילת פרס. וכן מי ששָׁתָה רְבִיעִית הלוג יַיִן (כ-86 סמ"ק) וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ, וְשָׁהָה בשתיית ה'רביעית' כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס, ולא יותר – חייב משום איסור כניסת 'שתוי יין' למקדש.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם הִפְסִיק בָּהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהוּא – פָּטוּר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לעניין שתיית היין: אִם הִפְסִיק בָּהּ, בשתיית 'רביעית' היין, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ (לתוך היין) מַיִם כָּל שֶׁהוּא (אפילו מעט) – פָּטוּר.

יֵשׁ אוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת, וְחַיָּיב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד:

יֵשׁ מי שאוֹכֵל אֲכִילָה אַחַת, וְחַיָּיב עָלֶיהָ אַרְבַּע חַטָּאוֹת וְאָשָׁם אֶחָד. כיצד?

טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב, וְהָיָה נוֹתָר מִן מוּקְדָּשִׁים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים.

אדם טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב, וְהָיָה זה חלב נוֹתָר מִן המוּקְדָּשִׁים (קרבן שנשאר לאחר זמן אכילתו), והיה זה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, חייב ארבעה קרבנות חטאת: משום אכילת חֵלב, ואכילת נותר, וטמא שאכל את הקודש, ואכילה ביום הכיפורים. וקרבן אשם על שמעל בקודש.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה שַׁבָּת וְהוֹצִיאוֹ בְּפִיו – חַיָּיב.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אִם הָיְתָה שַׁבָּת, וְהוֹצִיאוֹ מרשות היחיד לרשות הרבים בְּפִיו תוך כדי אכילתו – חַיָּיב חטאת נוספת על שחילל את השבת.

אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם.

אָמְרוּ לוֹ: זה אֵינוֹ מִן הַשֵּׁם, מן העניין שמדובר עליו, שחיוב זה אינו על האכילה, ועל כן לא נמנה ברשימה.

יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְחַיָּיב עָלֶיהָ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת:

יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְחַיָּיב עָלֶיהָ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת. כיצד?

הַבָּא עַל בִּתּוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ, וַאֲחוֹתוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה.

הַבָּא עַל בִּתּוֹ – ייתכן שיהא חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ, ומשום אֲחוֹתוֹ, כאשר אותה הבת נולדה לו באיסור מאמו, ומשום אֵשֶׁת אָחִיו, אם נשאהּ אחיו, ומשום אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, אם לאחר שהייתה נשואה לאחיו הלכה ונישאה לאחי אביו, ומשום אֵשֶׁת אִישׁ, כשעדיין היא נשואה, ומשום נִדָּה, אם בא עליה בנידתה.

וְהַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ, וְכַלָּתוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ וְנִדָּה.

וְכדומה, הַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ – פעמים שחַיָּיב עָלֶיהָ בביאה אחת שבע חטאות: מִשּׁוּם בַּת בִּתּוֹ, וְכַלָּתוֹ, אם נשאה בנו, ומשום אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אם אחותה מאביה נשואה לו, ומשום אֵשֶׁת אָחִיו, אם נישאה לאחיו, ומשום אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, אם לאחר שהייתה נשואה לאחיו נישאה לאחי אביו, ומשום אֵשֶׁת אִישׁ, כשעדיין היא נשואה, ומשום נִדָּה, כשהיא בנידתה.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עָבַר הַזָּקֵן וּנְשָׂאָהּ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם עָבַר הַזָּקֵן (אביו של זה) על גזרת חכמים, וּנְשָׂאָהּ באופן של ייבום, לאחר שמת אחיו בלא בנים – חַיָּיב עָלֶיהָ הבן גם מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. וכן הלכה.

וְכֵן הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בַּת אִשְׁתּוֹ.

וְכֵן ייתכן שיתחייב הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ בדומה לבא על בתו: משום בת אשתו, ואחותו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונידה. וְכן הבא עַל בַּת בַּת אִשְׁתּוֹ, יש וחייב עליה בדומה לבא על בת בתו: משום בת בת אשתו, וכלתו, ואחות אשתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונידה.

הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְכַלָּתוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה.

הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ בשוגג, פעמים שחַיָּיב עָלֶיהָ בביאה אחת שבע חטאות. כיצד? מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ (אם אשתו), וְכַלָּתוֹ, אם נישאה לבנו מאישה אחרת, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, כאשר אשתו נולדה לאִמה מאבי-אִמה, ונמצא, שחמותו היא גם אחות אשתו מאביה, וְאֵשֶׁת אָחִיו, אם נישאה לאחיו, ומשום אֵשֶׁת אָחִי אָבִיו, אם נישאה לו לאחר שהייתה נשואה לאחיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה, אם בא עליה בנידתה.

וְכֵן הַבָּא עַל אֵם חֲמוֹתוֹ, וְעַל אֵם חָמִיו.

וְכֵן הַבָּא עַל אֵם חֲמוֹתוֹ, או עַל אֵם חָמִיו, יכול שיתחייב שבע חטאות על ביאה אחת, בדומה לזה שבא על חמותו.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ – חַיָּיב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ בשוגג, יש אפשרות שיהא חַיָּיב עָלֶיהָ בביאה זו שלוש חטאות: מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו, כאשר היה נשוי לשלוש נשים – לבתה, ולבת בתה, ולבת בנה.

אָמְרוּ לוֹ: שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן.

אָמְרוּ לוֹ: שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד של איסור הֵן, כפי שלמדו מן הכתובים, ואינו מתחייב על כך אלא קרבן חטאת אחד. וכן הלכה.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִטְלִס שֶׁל אַמָּאוֹם, שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח בְּהֵמָה לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְאֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בָּאִטְלִס (שוק) שֶׁל העיר אַמָּאוֹם (אמאוס) בשעה שֶׁהָלְכוּ לִיקַּח (לקנות) בְּהֵמָה לְמִשְׁתֶּה חתונתו של בְּנוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ? חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

הַבָּא בשוגג עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, בשגגה אחת, שלא נודע לו בין הביאות על האיסור, מַהוּ דינו? האם חַיָּיב חטאת אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ חייב חטאת אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

וְאָמְרוּ לִי: לֹא שָׁמַעְנוּ. אֲבָל שָׁמַעְנוּ, הַבָּא עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו נִדּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר.

וְאָמְרוּ לִי: דבר זה בפירוש לֹא שָׁמַעְנוּ מרבותינו, אֲבָל שָׁמַעְנוּ, שהַבָּא בשוגג עַל חָמֵשׁ נָשָׁיו כשהיו נִדּוֹת, והיה זה בְּהֶעְלֵם אֶחָד, כגון שלא נודע לו בין הביאות שיש איסור בדבר – שֶׁהוּא חַיָּיב חטאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר לעניין ששאלת עליו, שחייב על כל אחת ואחת, שהרי הם שלושה איסורים שונים. וכן הלכה.

וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא:

וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא את רבן גמליאל ורבי יהושע:

אֵבֶר הַמְדוּלְדָּל בַּבְּהֵמָה, מַהוּ?

אֵבֶר הַמְדוּלְדָּל (שנחתך ומחובר במקצת לגוף) בַּבְּהֵמָה, מַהוּ? האם דינו כאבר שנחתך מן החי, שהוא מטמא (כנבלה) את הנושא אותו והנוגע בו, שהרי כבר לא יתחבר לגוף לעולם, או שדינו ככל אברי הבהמה?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ, אֲבָל שָׁמַעְנוּ בְּאֵבֶר הַמְדוּלְדָּל בָּאָדָם שֶׁהוּא טָהוֹר.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ מרבותינו תשובה לכך, אֲבָל שָׁמַעְנוּ בְּאֵבֶר הַמְדוּלְדָּל בָּאָדָם שֶׁהוּא טָהוֹר, ואין דינו כאבר מן החי, שמטמא כמת.

שֶׁכָּךְ הָיוּ מוּכֵּי שְׁחִין בִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין; הוֹלֵךְ לוֹ עֶרֶב פֶּסַח אֵצֶל הָרוֹפֵא, וְחוֹתְכוֹ עַד שֶׁהוּא מַנִּיחַ בּוֹ כַּשְּׂעוֹרָה, וְתוֹחֲבוֹ בְּסִירָה, וְהוּא נִמְשָׁךְ מִמֶּנּוּ – וְהַלָּה עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ, וְהָרוֹפֵא עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ.

שֶׁכָּךְ הָיוּ מוּכֵּי (נגועי) שְׁחִין בִּירוּשָׁלַיִם בזמן המקדש עוֹשִׂין: אם היה לחולה אבר מדולדל, הוֹלֵךְ לוֹ בעֶרֶב פֶּסַח אֵצֶל הָרוֹפֵא, וְחוֹתְכוֹ הרופא אך לא לגמרי, אלא רק עַד שֶׁהוּא מַנִּיחַ (משאיר) בּוֹ חיבור דק כִּשְׂעוֹרָה, וְתוֹחֲבוֹ את האבר בְּסִירָה (קוץ) התקוע בקרקע או בכותל, וכשהחולה הולך הוּא (האיבר) נִמְשָׁךְ וניתק מִמֶּנּוּ בבת אחת, ללא מגע אדם, וְכך הַלָּה (מוכה השחין) עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ בטהרה, וְגם הָרוֹפֵא עוֹשֶׂה פִּסְחוֹ, ששניהם לא נגעו באבר לאחר שנתלש. ומכאן שהאיבר המדולדל באדם אינו מטמא את הנוגעים בו עד שייתלש לגמרי.

וְרוֹאִין אָנוּ שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר.

וְרוֹאִין אָנוּ, נראה לנו, שֶׁהַדְּבָרִים נלמדים בקַל וָחוֹמֶר, שאם איבר המדולדל באדם, שטומאתו חמורה, שהוא מטמא כמת באוהל, אינו מטמא – קל וחומר שכן הדין באיבר המדולדל בבהמה, שטומאתו קלה יותר. וכן הלכה.

וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא: הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ? חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּם, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא את רבן גמליאל ורבי יהושע: הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ (מחוץ למקדש) בשוגג, וחייב על כך חטאת, כפי ששנינו בראש המסכת, אם שחט כולם בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא נודע לו האיסור בין שחיטה לשחיטה, מַהוּ? האם חַיָּיב חטאת אַחַת עַל כּוּלָּם, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מהשחיטות ששחט?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ.

אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ מרבותינו הלכה בעניין זה.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשּׁוּם מְעִילָה. וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אמנם שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל בשר מִזֶּבַח (קרבן) אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִים (כלי הגשה), כלומר במיני תבשיל שונים, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד קרבן אשם מִשּׁוּם מְעִילָה, אם אכל מן הבשר לפני שהותר באכילה. וְרוֹאֶה אֲנִי, שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר. שאם הבישולים השונים מחלקים את החיובים, כל שכן שגופי הבהמות מחלקים בין השחיטות השונות.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא כָּךְ שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא. אֶלָּא בָּאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ? חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: לֹא על כָּךְ שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא, על השוחט חמישה זבחים בחוץ, אֶלָּא שאלתו הייתה בָּאוֹכֵל נוֹתָר (בשר קרבן לאחר שעבר זמן אכילתו) מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים שונים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ? האם חַיָּיב חטאת אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מהאכילות?

אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה. וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר.

ועל כך אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ. ואָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אמנם שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַּמְחוּיִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה, וְרוֹאֶה אֲנִי, שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחוֹמֶר, שאם התמחויים של זבח אחד מחלקים לעניין חיוב חטאת, כל שכן שהגופים השונים של הזבחים מחלקים.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: אִם הֲלָכָה – נְקַבֵּל. וְאִם לַדִּין – יֵשׁ תְּשׁוּבָה.

אָמַר לו רַבִּי עֲקִיבָא: אִם הֲלָכָה מסורה היא, בעניין האוכל נותר מחמישה זבחים, שהוא חייב על כל אחד בנפרד – נְקַבֵּל. אבל אִם מזדקקים לַדִּין (לסברת קל וחומר) ממעילה – יֵשׁ על כך תְּשׁוּבָה לדחות את הלימוד בדרך זו.

אָמַר לוֹ: הָשֵׁב.

אָמַר לוֹ רבי יהושע לרבי עקיבא תלמידו: הָשֵׁב.

אָמַר לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ מִמְּעִילָה, שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, וְאֶת הַמְהַנֶּה כַּנֶּהֱנֶה, צֵירַף הַמְּעִילָה לִזְמַן מְרוּבֶּה, תֹּאמַר בַּנּוֹתָר, שֶׁאֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ?

אָמַר לוֹ: לֹא, אין זה 'דין', אִם אָמַרְתָּ (אומר אתה) כן מִמְּעִילָה (במעילה), שיש בה צדדים מיוחדים של חומרה: שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, שהנותן בשר קודש לחברו שיאכל ממנו מתחייב במעילה, כאילו הוא עצמו אכל את הבשר; וְכן, שעשה בה אֶת הַמְהַנֶּה את חברו משל הקדש כַּנֶּהֱנֶה עצמו; ועוד, שצֵירַף את הַמְּעִילָה לִזְמַן מְרוּבֶּה, שאם נהנה בכחצי פרוטה, ולאחר זמן רב נהנה בכחצי פרוטה נוספת – מצטרפות לחייבו בקרבן מעילה, שהוא על שווה פרוטה. האם תֹּאמַר כן בַּנּוֹתָר, שהוא קל יותר, שֶׁהרי אֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ? והלכה כרבי עקיבא, שהאוכל נותר (וכיוצא בו) מכמה זבחים בהעלם אחד – חייב רק חטאת אחת.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם אַחַת – מַה הוּא? חַיָּיב אַחַת עַל כּוּלָּן אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, וכל אותן מלאכות היו מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, שהיו שייכות לאותו אב מלאכה, כגון שזרע ונטע והבריך בכמה שבתות, ועשה כן בְּהֶעְלֵם (בשגגה) אַחַת, שלא נודע לו באמצע שהדבר אסור – מַה הוּא? האם חַיָּיב חטאת אַחַת עַל כּוּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

אָמַר לִי: חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, מִקַּל וָחוֹמֶר; וּמָה אִם הַנִּדָּה, שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה – חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת; שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה – אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת?

אָמַר לִי: חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, ואני לומד זאת מִקַּל וָחוֹמֶר: וּמָה אִם הַנִּדָּה, שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת (סעיפים, תולדות) הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה, שאין בה אלא איסור אחד של ביאה, שחייב עליו חטאת, אם בא על כמה נידות בהעלם אחד, חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מהן; שַׁבָּת, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה, מלאכות שונות, שבכל אחת מהן יש איסור וחיוב חטאת בפני עצמה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מהעברות?

אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּנִּדָּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת – שֶׁהוּא מוּזְהָר עַל הַנִּדָּה, וְהַנִּדָּה מוּזְהֶרֶת עָלָיו, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת?

אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא, אין להוכיח מכאן. ואדרבה, אִם אָמַרְתָּ בַּנִּדָּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת – שֶׁגם הוּא מוּזְהָר עַל הַנִּדָּה, וְגם הַנִּדָּה מוּזְהֶרֶת עָלָיו, ולכן, יש לחייב על כל אחת מן הנידות שבא עליה; האם תֹּאמַר כך גם בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת על האדם, שלא יחלל את השבת? וייתכן שחייב קרבן אחד על כמה שבתות, אם היה זה בהעלם אחד!

אָמַר לִי: הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת, וְחַיָּיב עַלּ כָּל אַחַת וְאַחַת!

אָמַר לִי: דינו של הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת, על מספר בנות קטנות נידות בהעלם אחד, יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת, שרק הגדול מוזהר עליהן, ואילו הקטנה פטורה מן המצוות, ומכל מקום, חַיָּיב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. והוא הדין לשבת, שאין בה אלא אזהרה אחת!

אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו, יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמַן – תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ לֹא עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמַן?

אָמַרְתִּי לוֹ: לֹא, אין להוכיח מקטנות על השבת, שכן אִם אָמַרְתָּ בַּבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן שתי אזהרות עַכְשָׁיו, יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמַן, לכשיגדלו, ולכן כל אחת ואחת נבחנת כבר כעת בפני עצמה – תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ שתי אזהרות לֹא עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמַן?

אָמַר לִי: הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ.

אָמַר לִי: הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ, שאין בה שתי אזהרות לעולם, וחייב על כל ביאה וביאה.

אָמַרְתִּי לוֹ: בְּהֵמָה כַּשַּׁבָּת.

אָמַרְתִּי לוֹ: אכן, בְּהֵמָה כַּשַּׁבָּת, וגם לגביה אני מסופק מהו הדין.