חזור
כריתות
פרק אשְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵיתוֹת בַּתּוֹרָה:
שְׁלשִׁים וְשֵׁשׁ כָּרֵיתוֹת (עונשי כרת) יש בַּתּוֹרָה:
הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה. הַבָּא עַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ. הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ. הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה.
ופותחים באיסורי עריות: הַבָּא עַל הָאֵם (על אמו), וְעַל אֵשֶׁת הָאָב אף על פי שאינה אמו, וְעַל הַכַּלָּה (אשת בנו); הַבָּא עַל הַזְּכוּר (משכב זכר), וְהבא עַל הַבְּהֵמָה, וְהאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וְהבא עַל אֵשֶׁת אִישׁ; הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ בחיי אשתו, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְהבא עַל הַנִּדָּה, בין שהיא אשתו בין שאיננה אשתו.
הַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמּוֹלֶךְ, וּבַעַל אוֹב. הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
ועוברים לעברות הקשורות ביסודי הדת: הַמְגַדֵּף (מקלל) את השם, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ, מבניו או מבנותיו, לַמּוֹלֶךְ (אליל, או פולחן, שכלל טקסי שרפה של ילדים כקרבן), וּבַעַל אוֹב (המתַקְשֵר עם המת), והַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת.
וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא. הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, נוֹתָר, פִּגּוּל. הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ.
ועברות הקשורות למקדש ולקדשיו: וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ (מהקָרבנות), וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ כשגופו טָמֵא. הָאוֹכֵל חֵלֶב (שומן אסור בבהמה) גם מבהמת חולין, וְכן האוכל דָם בהמה, חיה או עוף, גם של חולין, והאוכל 'נוֹתָר' (שנשאר מן הקרבן לאחר שעבר זמן אכילתו), והאוכל פִּגּוּל (קרבן שבעת עשייתו חשבו להקריב או לאכול ממנו לאחר הזמן הראוי לכך). הַשּׁוֹחֵט קרבנות מחוץ לבית המקדש, וְהַמַּעֲלֶה (מקטיר על מזבח, במה וכדומה) קרבנות בַּחוּץ (מחוץ למקדש).
הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
ואיסורים הקשורים בזמן: הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, וְהָאוֹכֵל או שותה, ביום הכיפורים, וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
הַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
איסורים נוספים: הַמְפַטֵּם (רוקח) אֶת הַשֶּׁמֶן בבשמים כדי לסוך בו, ועושה זאת כמתכונת 'שמן המשחה' שעשה משה במדבר למשיחת המשכן וכליו, וממנו היו מושחים את המלכים ואת הכהנים הגדולים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטוֹרֶת כעשייתה במקדש, כדי להריח בה, וְהַסָּךְ על גופו בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שעשה משה במדבר.
הַפֶּסַח וְהַמִּילָה בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה.
ושניים נוספים – מי שלא עשה את קרבן הַפֶּסַח, ומי שביטל את מצוות הַמִּילָה. והמיוחד בשני אלה, שהם בְּמִצְוֹת 'עֲשֵׂה', והחיוב בכרת הוא בהימנעות מעשייתן ולא במעשה פעיל של עברה על מצוות 'לא תעשה'.
עַל אֵלּוּ חַיָּיבִים, עַל זְדוֹנָם – כָּרֵת, וְעַל שִׁגְגָתָם – חַטָּאת, וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן – אָשָׁם תָּלוּי.
עַל אֵלּוּ מצוות ה'לא תעשה' שנמנו לעיל (אך לא על ביטול פסח ומילה) חַיָּיבִים עַל זְדוֹנָם (עשייתם במזיד) – כָּרֵת, וְעַל שִׁגְגָתָם (עשייתם מתוך טעות) – קרבן חַטָּאת, וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן, שיש ספק האם נעשתה עברה בשוגג או לאו – חייבים בקרבן 'אָשָׁם תָּלוּי', שבא במצבי ספק (ויקרא ה,יז–יח).
חוּץ מִן הַמְטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
חוּץ מִן הַמְטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שנכנס בטומאה אל המקדש או שאכל מן הקרבנות בטומאה, שאינו מביא אשם תלוי בספק, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חייב על שגגתו בְּקרבן 'עוֹלֶה וְיוֹרֵד' (שערכו עולה או יורד, בהתאם למעמדו הכלכלי של החוטא), ולפיכך פטור לגמרי במצב של ספק. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַמְגַדֵּף, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" – יָצָא מְגַדֵּף, שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אַף הַמְגַדֵּף, שאינו מביא אשם תלוי ולא חטאת בשגגה, מפני שֶׁנֶּאֱמַר בעניין החטאת: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעוֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו,כט) – ומן המילה "לעושה" למדו: יָצָא מְגַדֵּף (וכן העברות הדומות לו בעניין זה) שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה אלא חוטא בדיבור בלבד. וכן הלכה.
יֵשׁ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל, וְיֵשׁ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת.
יֵשׁ מן הנשים שהפילו שמְבִיאוֹת קָרְבָּן חטאת של יולדת, וְהוא נֶאֱכָל על ידי הכהנים; וְיֵשׁ שמְבִיאוֹת קרבן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל; וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת כלל.
אֵלּוּ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל:
ומפרטים: אֵלּוּ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל:
הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
הַמַּפֶּלֶת ולד שאין בו צורת אדם, אלא כְּמִין בְּהֵמָה, חַיָּה או עוֹף. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אינה מביאה קרבן עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ משהו מִצּוּרַת הָאָדָם. וכן הלכה.
הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וְשָׁפִיר מְרוּקָּם, וְהַיּוֹצֵא מְחוּתָּךְ, וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה – מְבִיאָה קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.
הַמַּפֶּלֶת חתיכת בשר שטוחה כמין סַנְדָּל, שהוא סימן לעובר פגום, אוֹ שהפילה שִׁלְיָא, או שָׁפִיר (שפופרת, מעטפת של עובר) מְרוּקָּם, שניכרת בו צורת ולד, וְכן ולד הַיּוֹצֵא מבטן אמו כשהוא מְחוּתָּךְ איברים איברים, וְכֵן שִׁפְחָה כנענית של ישראל שֶׁהִפִּילָה – כל אחת מאלו מְבִיאָה קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.
אֵלּוּ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל:
אֵלּוּ נשים שהפילו ולדן מְבִיאוֹת חטאת יולדת, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל על ידי הכהנים:
הַמַּפֶּלֶת וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה;
הַמַּפֶּלֶת דבר, וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה, אם היה מן הדברים שחייבים עליהם קרבן או לאו (ראו במשנה הקודמת),
וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ, אַחַת מִמִּין פְּטוּר וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה.
וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ, אַחַת הפילה בוודאות מִמִּין פְּטוּר, שפטורים בו מהבאת קרבן, וְאַחַת הפילה בוודאות מִמִּין חוֹבָה, ושני הנפלים התערבו, ואין ידוע מי מהן החייבת – צריכה כל אחת מהן להביא קרבן יולדת, ואינו נאכל מפני הספק.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זוֹ לַמִּזְרָח וְזוֹ לַמַּעֲרָב. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת כְּאַחַת – מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זוֹ לַמִּזְרָח וְזוֹ לַמַּעֲרָב, כלומר שנפרדו דרכיהן, וכל אחת מביאה קרבנה בנפרד, אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת לפנינו כְּאַחַת, להביא קרבנן יחד – שתיהן מְבִיאוֹת קָרְבָּן חטאת אחד, והן מתנות שהחטאת תוקרב בעבור מי מהן שחייבת בקרבן, וְהוא נֶאֱכָל.
אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת:
אֵלּוּ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת קרבן:
הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם, מָלֵא דָּם, מָלֵא גְּנִינִים;
הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר (מעטפת של עובר) מָלֵא מַיִם או מָלֵא דָּם או מָלֵא גְּנִינִים (חתיכות דקות כעין תולעים),
הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים;
וכן הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים.
הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים,
וכן הַמַּפֶּלֶת עד יוֹם אַרְבָּעִים להריונה.
וְיוֹצֵא דּוֹפֶן.
וְכן יוֹצֵא דּוֹפֶן (עובר שהוצא על ידי חיתוך דופן הרחם), שאין קרוי לידה לעניין זה.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן היה מְחַיֵּיב בְּיוֹצֵא דּוֹפֶן קרבן לידה. ואין הלכה כמותו.
הַמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן, בֵּית הִלֵּל מְחַיְּיבִים.
הַמַּפֶּלֶת אוֹר (ליל) היום השְׁמֹנִים וְאֶחָד לאחר שילדה בת – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן על הפלה זו לעצמה, ובֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִים.
אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מַאי שְׁנָא אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד? אִם שָׁוֶה לוֹ לַטּוּמְאָה, לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לַקָּרְבָּן?
אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: מַאי שְׁנָא (במה שונה) המפלת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד מהמפלת ביוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד עצמו, שחייבת קרבן נפרד? אִם שָׁוֶה לוֹ הלילה ליום שאחריו לעניין טוּמְאָה, שדם שרואה בליל שמונים ואחד מטמא אותה כנידה – האם לֹא יִשְׁוֶה לוֹ גם לְעניין קָרְבָּן, שתתחייב בהבאתו על הפלה זו?
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁכֵּן יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן, תֹּאמְרוּ בַּמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן?
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אין הדברים דומים: אִם אמנם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד, שחייבת בקרבן נוסף, שֶׁכֵּן כבר יָצְאָה בְּשָׁעָה (הגיעה לזמן) שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן על הלידה הראשונה – האם תשוו ותֹאמְרוּ כך בַּמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁעדיין לֹא יָצְאָה בְּשָׁעָה (לזמן) שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן?! שהרי אין מקריבים קרבן בלילה, ועדיין לא חל עליה דין הבאת הקרבן על הלידה הראשונה.
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל: וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת תּוֹכִיחַ, שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן, וְחַיֶּיבֶת בְּקָרְבָּן!
אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל: וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַׁבָּת תּוֹכִיחַ כדברינו, שֶׁהרי במקרה זה לֹא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן, שאין מקריבים קרבנות יחיד בשבת, וְגם אתם מודים שחַיֶּיבֶת בְּקָרְבָּן נוסף אם הפילה בשבת זו.
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד – רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר, תֹּאמְרוּ בַּמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר?
אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי: לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד, מכל מקום, רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר שזמנו קבוע, ונמצא, שזמן זה כשר מצד עצמו להבאת קרבנות, אלא שאסור ליחיד לחלל את השבת לצורך כך – תֹּאמְרוּ בַּמַּפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמֹנִים וְאֶחָד, שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי להקרבה כלל, לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר? והרי עדיין לא נשלם זמן הקרבן של תקופת הלידה הראשונה!
הַדָּמִים אֵינָן מוֹכִיחִין, שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת – דָּמֶיהָ טְמֵאִין, וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן.
ומעירים: הַדָּמִים, שאם האישה רואה בלילה זה הם מטמאים אותה כנידה, אֵינָן מוֹכִיחִין לעניין החיוב בקרבן אם תפיל אז. שֶׁהרי הַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת שמונים הימים – דָּמֶיהָ טְמֵאִין כדין דם יולדת, וּמכל מקום, פְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן, והרי שאין קשר מחייב בין דין הטומאה לדין הקרבן. והלכה כבית הלל.
הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חֲמִשָּׁה זִיבוֹת, וּסְפֵק חֲמִשָּׁה לֵידוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חֲמִשָּׁה זִיבוֹת, שהייתה חמש פעמים ספק זבה, או אם היו עליה סְפֵק חֲמִשָּׁה לֵידוֹת, כגון בספק הפלות (ראו משנה ד) – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, של שני תורים או בני יונה, ואינו נאכל, ומאותה שעה היא מותרת להיות אוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים (בקרבנות), וכן בכניסה אל המקדש, וְאֵין הַשְּׁאָר (קרבנות יתר הזיבות או הלידות) עָלֶיהָ חוֹבָה. שכל עניינו של קרבן זה של ספק הוא להתירה בקדשים.
חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
אך אם היו עליה חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת (ודאיות) או חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאולם הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. שחובתה בקרבנות אלה היא מצד עצמם ולא רק כדי להתירה.
מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִינִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינְרֵי זָהָב.
ובעניין זה מסופר: מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִינִּים (זוג ציפורים לקרבן – שתי תורים או שני בני יונה) בִּירוּשָׁלַיִם במחיר מופקע של דִּינָרֵי זָהָב, בגלל ביקוש גדול שנוצר לקרבנות יולדת וזבה.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: הַמָּעוֹן הַזֶּה, לֹא אָלִין הַלַּיְלָה, עַד שֶׁיְּהוּ בְּדִינָרִין!
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בלשון שבועה: הַמָּעוֹן (בית המקדש) הַזֶּה! לֹא אָלִין (אישן) הַלַּיְלָה עַד שֶׁיְּהוּ הקינים בְּדִינָרִין של כסף, כל קן בדינר, ששוויו אחד חלקי עשרים וחמש מדינר זהב.
נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִימֵּד: הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת, חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד, וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְעָמְדוּ קִינִּים בּוֹ בַּיּוֹם בְּרִבְעָתַיִם.
מה עשה? נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִימֵּד: הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת, או חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת – מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בַּזְּבָחִים, וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. ובעקבות כך פחת הביקוש, עד שהוזלו וְעָמְדוּ קִינִּים בּוֹ בַּיּוֹם בְּרִבְעָתַיִם, ברבע דינר כסף כל אחד.