menu
small logo

חזור

חולין

פרק ח

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

כָּל הַבָּשָׂר, בשר של כל בעל חיים כשר, אָסוּר לְבַשֵּׁל אותו בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

וְכן כל בשר אָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל אותו הַשֻּׁלְחָן, שמא יאכלם יחד, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר – מוּתָּר בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

ועוד, כל הַנּוֹדֵר שלא יאכל מִן הַבָּשָׂר – מוּתָּר בּאכילת בְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים, שאינו קרוי "בשר".

הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאֵינוֹ נֶאֱכָל, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לֹא עוֹלֶה וְלֹא נֶאֱכָל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: זוֹ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל.

בשר הָעוֹף עוֹלֶה עִם הַגְּבִינָה עַל אותו הַשֻּׁלְחָן, וְאולם אֵינוֹ נֶאֱכָל יחד אתה, אלו דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בשר העוף לֹא עוֹלֶה על שולחן אחד עם הגבינה, וְלֹא נֶאֱכָל אתה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מחלוקת זוֹ היא מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּאי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל, מן המחלוקות הבודדות שבית שמאי מקילים בהן, ובית הלל מחמירים בהן, והלכה כבית הלל.

בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ? בְּשֻׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו. אֲבָל בְּשֻׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל – נוֹתֵן זֶה בְּצַד זֶה וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ.

ומוסיפים: בְּאֵיזֶה שֻׁלְחָן אָמְרוּ שאסור להניח עליו יחד בשר וגבינה? דווקא בְּשֻׁלְחָן שֶׁאוֹכֵל עָלָיו, שם יש חשש שיבוא לאכול אותם יחד. אֲבָל בְּשֻׁלְחָן שֶׁסּוֹדֵר (מסדר) עָלָיו אֶת הַתַּבְשִׁיל, לפני שהוא מוגש לאכילה – נוֹתֵן בשר וגבינה זֶה בְּצַד זֶה, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שמא יתערבו, ויבוא לאכלם כאחד.

צוֹרֵר אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּמִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה.

צוֹרֵר (אורז יחד) אָדָם בָּשָׂר וּגְבִינָה בְּתוך מִטְפַּחַת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ נוֹגְעִין זֶה בָּזֶה.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָאִין אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנֵי אַכְסְנָאִין (אורחים) המתארחים במקום אחד, ואינם מכירים זה את זה, אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, זֶה בָּשָׂר וְזֶה גְּבִינָה, וְאֵין חוֹשְׁשִׁין, שמא יבוא האחד לאכול ממאכלו של חברו, וייכשל באיסור בשר בחלב.

טִיפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה – אָסוּר.

טִיפַּת חָלָב שֶׁנָּפְלָה עַל הַחֲתִיכָה של בשר המתבשלת בקדרה; אִם יֵשׁ בָּהּ, בְּטיפת החלב הזו, שיעור שיהא נוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ חֲתִיכָה של בשר – דין אותה החתיכה אָסוּר.

נִיעֵר אֶת הַקְּדֵרָה, אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָה – אָסוּר.

אך אם מיד לאחר שנפלה טיפת החלב, נִיעֵר אֶת הַקְּדֵרָה, וכך התערבה טיפת החלב בכל הקדרה; אִם יֵשׁ בָּהּ, בְּטיפת החלב הזו, שיעור שיהא נוֹתֵן טַעַם בְּאוֹתָהּ קְדֵרָהאָסוּר כל הנמצא בקדרה.

הַכְּחָל – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ.

הַכְּחָל (עטין) של בהמה שנשחטה, שיש בו חלב – קוֹרְעוֹ (עושה בו חתכים) לפני בישולו, וּמוֹצִיא אֶת חֲלָבוֹ מתוכו, ואחר כך רשאי לבשלו.

לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

ואם עבר ובישלו בלֹא שקְרָעוֹ לפני כן – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, בבישולו, על איסור בשר בחלב, מפני שהחלב שבכחל אינו מוגדר כ'חלב'.

הַלֵּב – קוֹרְעוֹ וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ. לֹא קְרָעוֹ – אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

הַלֵּב המלא בדם – קוֹרְעוֹ (חותכו) וּמוֹצִיא אֶת דָּמוֹ, את הדם שנמצא בחלל הלב, ורק אחר כך יכול להמשיך בתהליך ההכשרה של הלב לאכילה. ואם לֹא קְרָעוֹ, אלא בישל את הלב כך אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו, אינו חייב על אכילתו עונש כרת.

הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן – אֵינוֹ עוֹבֵר בְּ׳לֹא תַעֲשֶׂה'.

הַמַּעֲלֶה אֶת הָעוֹף עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן שאוכל עליו – אֵינוֹ עוֹבֵר בְּאיסור לֹא תַעֲשֶׂה מן התורה, אף אם ייכשל ויאכל אותם יחד.

בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – אָסוּר לְבַשֵּׁל וְאָסוּר בַּהֲנָאָה.

בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – הרי זה אָסוּר לְבַשֵּׁל מן התורה, וְאם עבר ובישל – אָסוּר לא רק באכילה אלא גם בַּהֲנָאָה, כגון לתת לכלבו, או למכור לגוי וליהנות מן התמורה.

בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה – מוּתָּר לְבַשֵּׁל וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.

ואולם בְּשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְמֵאָה, או בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה בַּחֲלֵב בְּהֵמָה טְהוֹרָה מוּתָּר לכתחילה לְבַשֵּׁל, וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּה וְעוֹף אֵינָם מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" שָׁלשׁ פְּעָמִים – פְּרָט לַחַיָּה וְלָעוֹף וְלִבְהֵמָה טְמֵאָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חַיָּה וְעוֹף אֵינָם אסורים בבישול בחלב מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" שָׁלשׁ פְּעָמִים (שמות כג,יט, שם לד,כו, דברים יד,כא), והמלה ״גדי״ הנאמרת שלוש פעמים מלמדת שפְּרָט לַחַיָּה, ופרט לָעוֹף, ופרט לִבְהֵמָה טְמֵאָה, שאין בהם איסור זה.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: נֶאֱמַר: ״לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה״, וְנֶאֱמַר: ״לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ״; אֶת שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה – אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב. עוֹף שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב? תַּלְמוּד לוֹמַר: "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" – יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: יש ללמוד באופן אחר, שנֶאֱמַר: "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה" (דברים שם), וְנֶאֱמַר באותו פסוק: "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ", ללמד שאֶת בעל החיים שֶׁהוא אָסוּר באכילה מִשּׁוּם (בגלל איסור) נְבֵלָה, אם לא נשחט כראוי, כגון בהמה וחיה טהורה – אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, אך בהמה טמאה, שאין בה איסור אכילת נבלה (שהרי היא אסורה גם אם נשחטה כראוי), אין בה גם איסור בישול בחלב. ומעתה יש לשאול: עוֹף שֶׁאָסוּר מִשּׁוּם נְבֵלָה, יָכוֹל שגם הוא יְהֵא אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב? תַּלְמוּד לוֹמַר, לכך נאמר: "בַּחֲלֵב אִמּוֹ" יָצָא עוֹף, שֶׁאֵין לוֹ חֲלֵב אֵם.

קֵבַת הַנָּכְרִי וְשֶׁל נְבֵלָה – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

קֵבַת בהמה ששחט הַנָּכְרִי, כלומר החלב שהחמיץ (נעשה גבינה) בתוכה, וְכן החלב בקיבתה שֶׁל נְבֵלָה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה באכילה, כחלק מגוף הבהמה.

הַמַּעֲמִיד בְּעוֹר שֶׁל קֵבָה כְּשֵׁרָה, אִם יֵשׁ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.

הַמַּעֲמִיד (מקריש את החלב לעשותו גבינה) בְּאמצעות עוֹר שֶׁל קֵבָה של בהמה כְּשֵׁרָה, שנשחטה כראוי, שנותנים לתוך החלב; אִם יֵשׁ בעור הקיבה (שהוא בשר), בְּנוֹתֵן טַעַם, כמות שיש בה כדי לתת טעם בחלב – הֲרֵי זוֹ הגבינה שנעשתה מן החלב אֲסוּרָה, משום איסור בשר בחלב.

כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַטְּרֵפָה – קֵבָתָהּ אֲסוּרָה.

בהמה כְּשֵׁרָה שֶׁיָּנְקָה מִן הבהמה הַטְּרֵפָה קֵבָתָהּ, החלב הקרוש שבקיבה, אֲסוּרָה.

טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הַכְּשֵׁרָה – קֵבָתָהּ מוּתֶּרֶת,

ומן הצד השני, בהמה טְרֵפָה שֶׁיָּנְקָה מִן הבהמה הַכְּשֵׁרָה קֵבָתָהּ מוּתֶּרֶת.

מִפְּנֵי שֶׁכָּנוּס בְּמֵיעֶיהָ.

וטעמן של הלכות אלו – מִפְּנֵי שֶׁהחלב שיונקת הבהמה מבהמה אחרת הוא כָּנוּס בְּמֵיעֶיהָ, ואינו חלק מגופה.

חוֹמֶר בַּחֵלֶב מִבַּדָּם, וְחוֹמֶר בַּדָּם מִבַּחֵלֶב.

צד חוֹמֶר (חומרה) בַּחֵלֶב יותר מִבַּדָּם, וְיש צד חוֹמֶר בַּדָּם יותר מִבַּחֵלֶב.

חוֹמֶר בַּחֵלֶב – שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ,

ומפרטים: חוֹמֶר בַּחֵלֶב מבדם – שֶׁהַחֵלֶב מוֹעֲלִין בּוֹ, שאם נהנה בשוגג מחלב של בהמת קדשים –חייב להביא קרבן מעילה.

וְחַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם.

וְחַיָּיבִין עָלָיו, על אכילת חלב של קרבן עונש כרת (או קרבן חטאת בשוגג), מִשּׁוּם איסור פִּגּוּל, אם עבודת הקרבן נעשתה במחשבה להקריבו או לאכול ממנו לאחר זמנו, וְנוֹתָר, אם אכל מחלב של קרבן שנותר לאחר זמן אכילתו, וְטָמֵא, אם אכל חלב של קרבן כשהוא טמא. שדינו של החלב כבשר הקרבן לכל דבר. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּם, שאין דין מעילה נוהג בדם הקרבן, ואין חייבים על אכילת דמו משום פיגול, נותר וטמא, אלא רק משום איסור אכילת דם.

וְחוֹמֶר בַּדָּם – שֶׁהַדָּם נוֹהֵג בִּבְהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, וְחֵלֶב אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד.

ומצד שני יש חוֹמֶר בַּדָּם מבחלב – שֶׁאיסור הַדָּם נוֹהֵג בַּבְּהֵמָה ובחַיָּה ובעוֹף, בֵּין שהם ממינים טְמֵאִים (שאסורים באכילה), וּבֵין שהם ממינים טְהוֹרִים (שמותרים באכילה); וְאילו איסור חֵלֶב אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בִּבְהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד.