חזור
חולין
פרק זגִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בַּחוּלִּין וּבַמּוּקְדָּשִׁים.
איסור אכילת גִּיד הַנָּשֶׁה נוֹהֵג בין בָּאָרֶץ וּבין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; בין בִּפְנֵי הַבַּיִת (בזמן שבית המקדש קיים), ובין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת; בין בּבעלי חיים שהם חוּלִּין, וּבין בַּמּוּקְדָּשִׁים.
וְנוֹהֵג בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בְּיָרֵךְ שֶׁל יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל שְׂמֹאל.
וְנוֹהֵג איסור זה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, בְּיָרֵךְ הרגל האחורית שֶׁל צד יָמִין וּבְיָרֵךְ שֶׁל צד שְׂמֹאל שבהן.
וְאֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף.
וְאולם אֵינוֹ נוֹהֵג בָּעוֹף, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ כַּף, הצד הפנימי של עצם הירך, ששם עובר גיד הנשה, אינו מעוגל ככף אלא שטוח, והרי נאמר, שגיד הנשה הוא "עַל כַּף הַיָּרֵךְ" (בראשית לב,לג).
וְנוֹהֵג בַּשְּׁלִיל.
וְנוֹהֵג איסור גיד הנשה אף בַּשְּׁלִיל (עובּר) שנמצא במעי בהמה שנשחטה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל,
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ נוֹהֵג בַּשְּׁלִיל.
וְחֶלְבּוֹ מוּתָּר.
אגב כך הוא מוסיף: וְכן חֶלְבּוֹ של השליל, אותם חלקי השומן האסורים בדרך כלל בבהמה, מוּתָּר.
וְאֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וְאֵין הַטַּבָּחִין (קצבים) נֶאֱמָנִין עַל גִּיד הַנָּשֶׁה, לומר שהוציאו אותו מהירך, פעולה הכרוכה בטרחה מרובה של חיטוט ו׳ניקור׳ הגיד מן הירך. אלא הקונה צריך לבדוק, שניטל ממנה כל הגיד. אלו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הטבחים נֶאֱמָנִין עָלָיו, על גיד הנשה, לומר שהוציאוהו.
וְעַל הַחֵלֶב.
וְכן נאמנים לומר עַל הַחֵלֶב, על חלקי השומן האסורים בבהמה, לומר שהוציאום.
שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לַנָּכְרִי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִיכָּר.
שׁוֹלֵחַ אָדָם מישראל יָרֵךְ שלמה של בהמה לַנָּכְרִי כמתנה, אם הוא רוצה, אף על פי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה מצוי בְּתוֹכָהּ, ואין אנו חוששים שמא יחזור הגוי וימכור אותה לאדם מישראל, וייכשל באכילתו, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ של גיד הנשה נִיכָּר בירך, אם הוציאו אותו. ומכיוון שלא ניכר שהוציאוהו – יוציא אותו הישראל השני בעצמו ולא יסמוך על הגוי.
הַנּוֹטֵל גִּיד הַנָּשֶׁה – צָרִיךְ שֶׁיִּטּוֹל אֶת כּוּלּוֹ.
הַנּוֹטֵל את גִּיד הַנָּשֶׁה מן הירך, צָרִיךְ שיחטט היטב בכל מקום בירך שבו נמצא הגיד, עד שֶׁיִּטּוֹל אֶת הגיד כּוּלּוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לְקַיֵּים בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: די שיחתוך באופן שיהיה בו כְּדֵי לְקַיֵּים בּוֹ מִצְוַת נְטִילָה, כלומר לחתוך מלמעלה, ואין צורך ביותר מכך. ואין הלכה כרבי יהודה.
הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה כַּזַּיִת – סוֹפֵג אַרְבָּעִים.
הָאוֹכֵל מִגִּיד הַנָּשֶׁה שיעור כַּזַּיִת – סוֹפֵג (לוקה) אַרְבָּעִים מלקות, ככל העובר על 'לא תעשה' מן התורה.
אֲכָלוֹ וְאֵין בּוֹ כַּזַּיִת – חַיָּיב.
וכן, אם אֲכָלוֹ, את גיד הנשה כולו, וְאולם אֵין בּוֹ בגיד זה כולו שיעור כַּזַּיִת, וכגון שבא מבהמה קטנה ביותר – חַיָּיב מלקות על כך.
אָכַל מִזֶּה כַּזַּיִת וּמִזֶּה כַּזַּיִת – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
אָכַל מִזֶּה, מגיד הנשה של ירך ימין, שיעור כַּזַּיִת, וּמִזֶּה, הגיד של ירך שמאל, שיעור כַּזַּיִת – סוֹפֵג שְׁמוֹנִים, פעמיים ארבעים מלקות חסר אחת, שעבר על שני איסורים נפרדים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים מלקות על אכילת גיד הנשה של ירך ימין. ואין הלכה כמותו.
יָרֵךְ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בָּהּ גִּיד הַנָּשֶׁה,
יָרֵךְ שֶׁנִתְבַּשֵּׁל בָּהּ, בתוכה, גִּיד הַנָּשֶׁה,
אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם – הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה.
אִם יֵשׁ בָּהּ בְּנוֹתֵן טַעַם, אם הגיד נותן טעם בירך – הֲרֵי זוֹ, הירך, אֲסוּרָה באכילה.
כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ? כְּבָשָׂר בְּלֶפֶת.
ומוסיפים: כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין (אומדים) אוֹתָהּ ויודעים האם נתן בה גיד הנשה מטעמו? כאילו היה גיד הנשה שבירך כְּבָשָׂר המתבשל בְּלֶפֶת; שאם בשר בשיעור גיד הנשה הזה היה נותן טעם בלפת שהתבשלה עמו – הירך אסורה.
גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים; בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירוֹ – בְּנוֹתֵן טַעַם.
גִּיד הַנָּשֶׁה שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל עִם הַגִּידִים האחרים, המותרים באכילה, מה הדין? בִּזְמַן שֶׁאדם מַכִּירוֹ את גיד הנשה, ומוציאו מבין שאר הגידים – בְּנוֹתֵן טַעַם, שאם יש בגיד הנשה כמות שיש בה לתת טעם בשאר התבשיל – הכול אסור.
וְאִם לָאו – כּוּלָּן אֲסוּרִין, וְהָרוֹטֶב – בְּנוֹתֵן טַעַם.
וְאִם לָאו, שאינו יכול לזהות את גיד הנשה – הגידים כּוּלָּן אֲסוּרִין, שמא כל אחד מהם הוא גיד הנשה. וְאם הוציא את הגיד האסור מהתבשיל, הָרוֹטֶב שלהם בפני עצמו נאסר רק בְּנוֹתֵן טַעַם, רק אם יש בגיד הנשה כמות שיש בה כדי לתת טעם ברוטב.
וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל נְבֵלָה, וְכֵן חֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת; בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן – בְּנוֹתֵן טַעַם. וְאִם לָאו – כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרוֹטֶב בְּנוֹתֵן טַעַם.
ומוסיפים: וְכֵן הדין בחֲתִיכָה שֶׁל בשר נְבֵלָה, וְכֵן הוא בחֲתִיכָה שֶׁל דָּג טָמֵא, שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת האחרות המותרות באכילה; בִּזְמַן שֶׁמַּכִּירָן את החתיכה האסורה, של נבלה או דג – הריהו מוציא אותן משאר החתיכות, ושאר התבשיל נאסר רק בְּמידה שיש בו נוֹתֵן טַעַם. וְאִם לָאו, שאינו מזהה את החתיכות האסורות – החתיכות כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. וְהָרוֹטֶב שבו נתבשלו החתיכות, אם הוציא ממנו את החתיכות, אסור בפני עצמו בְּנוֹתֵן טַעַם.
נוֹהֵג בַּטְּהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בַּטְּמֵאָה.
איסור גיד הנשה נוֹהֵג דווקא בּבהמה ובחיה טְהוֹרָה, וְאֵינוֹ נוֹהֵג בּבהמה ובחיה טְמֵאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף בַּטְּמֵאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: נוהג אַף בַּטְּמֵאָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲלֹא מִבְּנֵי יַעֲקֹב נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, וַעֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה מוּתֶּרֶת לָהֶן!
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בטעם דבריו: וַהֲלֹא כבר מִבְּנֵי יַעֲקֹב אבינו נֶאֱסַר גִּיד הַנָּשֶׁה, שלאחר מאבק יעקב אבינו במלאך נאמר: “עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל (=יעקב) אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״ (בראשית לב,לג), ובאותה עת עֲדַיִין בְּהֵמָה טְמֵאָה הייתה מוּתֶּרֶת לָהֶן, שעדיין לא ניתנה התורה! ומכאן שאיסור אכילת הגיד נאמר גם לגבי גיד בהמה טמאה.
אָמְרוּ לוֹ: בְּסִינַי נֶאֱמַר, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בִּמְקוֹמוֹ.
אָמְרוּ לוֹ חכמים לרבי יהודה: איסור גיד הנשה בְּסִינַי נֶאֱמַר לבני ישראל, אֶלָּא שֶׁנִּכְתַּב בתורה בִּמְקוֹמוֹ, במלחמת יעקב והמלאך, לומר שבגלל אותה מלחמה הוא עתיד להיאסר.