אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה:

אֵלּוּ הן הטְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה, מחלה או מכה שבגללן אסורה הבהמה באכילה, אף אם תישחט כראוי:

נְקוּבַת הַוֶּושֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ, נִיקַּב הַלֵּב לְבֵית חֲלָלוֹ, נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְנִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ, נִיטַּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנּוּ כְּלוּם,

נְקוּבַת נקב מפולש בדופן הַוֶּושֶׁט, וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, שנחתכה הגרגרת (קנה הנשימה) או רובה לרוחבה. נִיקַּב הקְרוּם שֶׁל המוֹחַ. נִיקַּב הַלֵּב, והגיע הנקב עד לְבֵית חֲלָלוֹ (לחלל הלב). נִשְׁבְּרָה עמוד הַשִּׁדְרָה, וְנִפְסַק (נחתך) הַחוּט שֶׁלָּהּ, חוט השדרה העובר בתוכה. נִיטַּל הַכָּבֵד, וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנּוּ (ממנו) כְּלוּם,

הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד שֶׁתִּינָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת.

הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה, שנחסר ממנה חלק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ריאה שניקבה אינה טרפה עַד שֶׁתִּינָּקֵב לְבֵית הַסִּמְפּוֹנוֹת, הסמפון (הקנה) הראשי שממנו הולכים ומתפצלים הסמפונות בתוך הריאה. ואין הלכה כמותו.

נִיקְּבָה הַקֵּיבָה, נִיקְּבָה הַמָּרָה, נִיקְּבוּ הַדַּקִּין,

נִיקְּבָה הַקֵּיבָה. נִיקְּבָה כיס הַמָּרָה. נִיקְּבוּ הַדַּקִּין (המעיים הדקים).

הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּיקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רוֹב הַחִיצוֹנָה.

הַכֶּרֶס הַפְּנִימִית שֶׁנִּיקְּבָה, אוֹ שֶׁנִּקְרַע רוֹב הכרס הַחִיצוֹנָה, דופן הבטן שמול מקום הכרס.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַגְּדוֹלָה – טֶפַח, וְהַקְּטַנָּה – בְּרוּבָּהּ.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שיש לחלק: בבהמה הַגְּדוֹלָה אם נקרעה החיצונה טֶפַח (8 ס״מ), אפילו לא היה זה רובה, ובבהמה הַקְּטַנָּה – אם נקרעה בְּרוּבָּהּ.

הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּיקְּבוּ לַחוּץ,

הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת, שני איברי עיכול (‘קיבות׳) המחוברים זה לזה, שֶׁנִּיקְּבוּ לַחוּץ, שיש באחד מהם נקב לחלל הבטן (ולא שניקבו ביניהם, ראו להלן משנה ב).

נָפְלָה מִן הַגַּג, נִשְׁתַּבְּרוּ רוֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב.

בהמה שנָפְלָה מִן הַגַּג, או שנִשְׁתַּבְּרוּ רוֹב צַלְעוֹתֶיהָ, וּדְרוּסַת הַזְּאֵב, שנעץ בה זאב את ציפורניו.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דְּרוּסַת הַזְּאֵב בַּדַּקָּה, וּדְרוּסַת אֲרִי בַּגַּסָּה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דְּרוּסַת הַזְּאֵב טרפה רק בַּבהמה הדַּקָּה, כגון כבשים ועזים, ולא בבהמה גסה, כגון פרה. וּדְרוּסַת אֲרִי טרפה גם בַּבהמה הגַּסָּה.

דְּרוּסַת הַנֵּץ בָּעוֹף הַדַּק, וּדְרוּסַת הַגַּס בָּעוֹף הַגַּס.

וכן בטרפה בעוף, דְּרוּסַת הַנֵּץ טרפה בָּעוֹף הַדַּק, הקטן, וּדְרוּסַת הַגַּס, עוף דורס גדול – בָּעוֹף הַגַּס הגדול.

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה – טְרֵפָה.

זֶה הַכְּלָל בטרפות: כֹּל שנחבלה באופן שֶׁאֵין כָּמוֹהָ חַיָּה, שאינה יכולה לחיות כך לאורך זמן – הרי זו טְרֵפָה שאסרה התורה באכילה.

וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה:

וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בַּבְּהֵמָה:

נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה.

אם נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת (הקנה) אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה לאורכה.

עַד כַּמָּה תֶּחְסַר? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כְּאִיסָּר הָאִיטַלְקִי.

ומבררים: עַד כַּמָּה תֶּחְסַר הגרגרת, כמה גדול יהיה הנקב, ועדיין תהא כשרה? רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: עַד כְּגודל המטבע אִיסָּר הָאִיטַלְקִי.

נִפְחֲתָה הַגֻּלְגֹּלֶת וְלֹא נִיקַּב קְרוּם שֶׁל מוֹחַ.

נִפְחֲתָה (נשברה) הַגֻּלְגֹּלֶת, וְאולם לֹא נִיקַּב הקְרוּם שֶׁל מוֹחַ.

נִיקַּב הַלֵּב וְלֹא לְבֵית חֲלָלוֹ.

נִיקַּב הַלֵּב, וְלֹא הגיע הנקב עד לְבֵית חֲלָלוֹ (לתוך חלל הלב),

נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ.

נִשְׁבְּרָה הַשִּׁדְרָה, וְלֹא נִפְסַק הַחוּט שֶׁלָּהּ שעובר בתוכה,

נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כַּזַּיִת.

נִיטְּלָה הַכָּבֵד וְנִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה (ממנה) כַּזַּיִת,

הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת שֶׁנִּיקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה.

הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת, שתי קיבות הצמודות זו לזו במערכת העיכול של הבהמה, שֶׁנִּיקְּבוּ זֶה לְתוֹךְ זֶה ולא לחלל הבטן.

נִיטַּל הַטְּחוֹל. נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת. נִיטַּל לֶחִי הַתַּחְתּוֹן. נִיטַּל הָאֵם שֶׁלָּהּ.

נִיטַּל הַטְּחוֹל. נִיטְּלוּ הַכְּלָיוֹת. נִיטַּל לֶחִי (לסת) הַתַּחְתּוֹן. בהמה נקבה שנִיטַּל הָאֵם (הרחם) שֶׁלָּהּ.

וַחֲרוּתָה בִּידֵי שָׁמַיִם.

וַחֲרוּתָה, שריאתה הצטמקה והתקשתה בִּידֵי שָׁמַיִם.

הַגְּלוּדָה – רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

הַגְּלוּדָה, שעורה התקלף מעליה – רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין את הבהמה באכילה. והלכה כמותם.

וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף:

וְאֵלּוּ טְרֵפוֹת בָּעוֹף:

נְקוּבַת הַוֵּושֶׁט.

נְקוּבַת הַוֵּושֶׁט, אם ניקב הוושט של העוף.

פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת.

פְּסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת, שנחתכה הגרגרת (הקנה) שלה לרוחבה.

הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה.

הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ במָקוֹם שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, שיש להניח, שניקב קרום המוח.

נִיקַּב הַקּוּרְקְבָן. נִיקְּבוּ הַדַּקִּין.

נִיקַּב הַקּוּרְקְבָן, מעין קיבה שבה נטחן האוכל. נִיקְּבוּ המעיים הַדַּקִּין.

נָפְלָה לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ;

נָפְלָה לָאוּר (לאש), וְנֶחְמְרוּ (נכוו) בְּנֵי מֵעֶיהָ, איבריה הפנימיים;

אִם יְרוּקִּים – פְּסוּלִין. אִם אֲדוּמִּים – כְּשֵׁרִים.

אִם נשתנה צבעם ונעשו יְרוּקִּים – פְּסוּלִין, והעוף טרפה, אִם נותרו אֲדוּמִּים – כְּשֵׁרִים.

דְּרָסָהּ, וּטְרָפָהּ בַּכּוֹתֶל, אוֹ שֶׁרִיצַּצְתָּהּ בְּהֵמָה, וּמְפַרְכֶּסֶת; וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת, וּשְׁחָטָהּ – כְּשֵׁרָה.

דְּרָסָהּ אדם ברגליו, את העוף, וכן אם טְרָפָהּ (הטיח אותה) בַּכּוֹתֶל, אוֹ שֶׁרִיצַּצְתָּהּ (דחקה ומעכה אותה) בְּהֵמָה, וכעת היא מְפַרְכֶּסֶת, וְשָׁהֲתָה מֵעֵת לְעֵת (עשרים וארבע שעות) ולא מתה, ואחר כך שְׁחָטָהּ – הרי זו כְּשֵׁרָה.

וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בָּעוֹף:

וְאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת בָּעוֹף:

נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה,

נִיקְּבָה הַגַּרְגֶּרֶת (הקנה), אוֹ שֶׁנִּסְדְּקָה לאורכה,

הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ, מָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה.

הִכְּתָה חוּלְדָּה עַל רֹאשָׁהּ במָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה, שלא כנגד המוח.

נִיקַּב הַזֶּפֶק,

נִיקַּב הַזֶּפֶק, מעין כיס בתחתית הוושט.

רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִיטַּל.

רַבִּי אוֹמֵר: אֲפִילּוּ נִיטַּל הזפק – כשרה.

יָצְאוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ וְלֹא נִקְּבוּ.

יָצְאוּ בְּנֵי מֵעֶיהָ מדופן הבטן וְלֹא נִקְּבוּ,

נִשְׁתַּבְּרוּ גַּפֶּיהָ. נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ. נִמְרְטוּ כְּנָפֶיהָ.

נִשְׁתַּבְּרוּ גַּפֶּיהָ (כנפיה), או נִשְׁתַּבְּרוּ רַגְלֶיהָ, או נִמְרְטוּ נוצות כְּנָפֶיהָ – כל אלו כשרות.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה – פְּסוּלָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם נִטְּלָה הַנּוֹצָה הדקה המכסה את גופה – פְּסוּלָה.

אֲחוּזַת הַדָּם, וְהַמְעוּשֶּׁנֶת, וְהַמְצוּנֶּנֶת, וְשֶׁאָכְלָה הַרְדּוּפְנִי, וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁשָּׁתַת מַיִם הָרָעִים – כְּשֵׁרָה.

בהמה שהיא אֲחוּזַת הַדָּם כלומר, שיש לה עודף דם; וְהַמְעוּשֶּׁנֶת, שהזיק לה העשן; וְהַמְצוּנֶּנֶת, שהתקררה וחלתה; וְשֶׁאָכְלָה הַרְדּוּפְנִי (שיח רעיל), וְשֶׁאָכְלָה צוֹאַת תַּרְנְגוֹלִים, אוֹ שֶׁשָּׁתַת (שתתה) מַיִם הָרָעִים –כְּשֵׁרָה, אף שחייה בסכנה.

אָכְלָה סַם הַמָּוֶת, אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ – מוּתֶּרֶת מִשּׁוּם טְרֵפָה, וַאֲסוּרָה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת.

אם אָכְלָה סַם הַמָּוֶת, אוֹ שֶׁהִכִּישָׁהּ נָחָשׁ – מוּתֶּרֶת מִשּׁוּם איסור טְרֵפָה, אבל אֲסוּרָה באכילה מִשּׁוּם סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, בגלל הרעל שנספג בגופה.

סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה, וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ.

סִימָנֵי בְהֵמָה וְחַיָּה הטהורים והטמאים נֶאֶמְרוּ מִן הַתּוֹרָה – כל שהיא מעלת גרה, ויש לה פרסה שסועה (ויקרא יא,ג), וְסִימָנֵי הָעוֹף לֹא נֶאֶמְרוּ במפורש.

אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס – טָמֵא.

אֲבָל אָמְרוּ בהם חֲכָמִים סימנים: כָּל עוֹף הַדּוֹרֵס, שנועץ ציפורניו בטרפו ואוכל – טָמֵא.

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה, וְזֶפֶק, וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף – טָהוֹר.

כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְבַּע יְתֵירָה מאחורי הרגל, וְזֶפֶק, מעין כיס בצד הוושט, כיס שבו שוהה המזון לפני העיכול, וְקוּרְקְבָנוֹ נִקְלָף, שעורו הפנימי הצהבהב של הקורקבן נקלף ממנו – טָהוֹר.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו – טָמֵא.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר: כָּל עוֹף הַחוֹלֵק אֶת רַגְלָיו, שכאשר הוא עומד על חוט, שתיים מאצבעותיו מצויות מלפנים ושתיים מאחור – הרי הוא טָמֵא. והלכה כמותו.

וּבַחֲגָבִים – כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסוּלַיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רוּבּוֹ.

וּבַחֲגָבִים, גם בהם, כמו בעופות, נתנו חכמים סימנים לכשרות: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסוּלַיִם, כלומר רגלי ניתור גבוהות, וּכְנָפָיו חוֹפִין (מכסים) אֶת רוּבּוֹ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: וּשְׁמוֹ חָגָב.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר תנאי נוסף: וּשְׁמוֹ חָגָב.

וּבַדָּגִים – כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת.

וּבַדָּגִים, סימן טהרתם כתוב בתורה: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ על גופו סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת (ויקרא יא,ט).

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: צריכים שיהיו לו לפחות שְׁנֵי קַשְׂקַשִּׂין וּסְנַפִּיר אֶחָד.

וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין – הַקְּבוּעִין בּוֹ. וּסְנַפִּירִין – הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן.

וְאֵלּוּ הֵן קַשְׂקַשִּׂין – אותם הַקְּבוּעִין בּוֹ, וּסְנַפִּירִין – הם אלו הַפּוֹרֵחַ בָּהֶן, שנע על ידם במים.