מוּמִין אֵלּוּ, בֵּין קְבוּעִין בֵּין עוֹבְרִין – פּוֹסְלִין בָּאָדָם.

מוּמִין אֵלּוּ, ששנינו בפרק הקודם לגבי בכור בהמה, בֵּין אלה שהם קְבוּעִין, שאינם נרפאים (ששנינו במשניות א–יא) ובֵין אלה שהם עוֹבְרִין, שנרפאים (משנה יב) – פּוֹסְלִין גם בָּאָדָם, שכהן שיש בו אחד מהמומים הללו פסול לעבודה במקדש.

יוֹתֵר עֲלֵיהֶן בָּאָדָם:

ויש יוֹתֵר עֲלֵיהֶן מומים נוספים בָּאָדָם, ואלו הם:

הַכִּילוֹן, וְהַלַּפְתָּן, הַמַּקָּבָן, וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ, וּשְׁקִיפָס.

ותחילה מפרטים מומים בצורת הראש: הַכִּילוֹן, שראשו מחודד למעלה; וְהַלַּפְתָּן, שראשו רחב למעלה כצורת לפת; הַמַּקָּבָן, שראשו בולט לפנים ולאחור כמקבת, פטיש; וְשֶׁרֹאשׁוֹ שָׁקוּעַ, כאילו נמעך באמצעו, וּשְׁקִיפָס, שראשו שטוח מאחוריו.

ובַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת – רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין.

וּבַעֲלֵי הַחֲטוֹטֶרֶת (בליטה בגב, גיבנים) – רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִין. והלכה כחכמים.

הַקֵּרֵחַ – פָּסוּל. אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ? כֹּל שֶׁאֵין לוֹ שִׁטָּה שֶׁל שֵׂעָר מַקֶּפֶת מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְאִם יֵשׁ לוֹ – הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

הַקֵּרֵחַ פָּסוּל. ומפרטים: אֵיזֶהוּ קֵרֵחַ שפסול? כֹּל שֶׁאֵין לוֹ שִׁטָּה (שורה) שֶׁל שֵׂעָר מַקֶּפֶת מאחורי ראשו מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. וְאִם יֵשׁ לוֹ שורת שיער – הֲרֵי זֶה כהן כָּשֵׁר לעבודה.

אֵין לוֹ גְּבִינִים, אֵין לוֹ אֶלָּא גְּבִין אֶחָד – הוּא ״גִבֵּן״ הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.

אם אֵין לוֹ גְּבִינִים (גבות עיניים), או שאֵין לוֹ אֶלָּא גְּבִין (גבה) אֶחָד – הוּא "גִּבֵּן" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה ברשימת בעלי המומים (ויקרא כא,כ).

רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁגְּבִינָיו שׁוֹכְבִין.

רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: ״גיבן״ שבתורה הוא כָּל מי שֶׁגְּבִינָיו (גבות עיניו) שׁוֹכְבִין עד עיניו, שהם ארוכים.

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת.

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: ״גיבן״ שבתורה הוא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שדרה עקומה הנראית כשְׁנֵי גַבִּים וּשְׁתֵּי שִׁדְרָאוֹת.

הֶחָרוּם – פָּסוּל. אֵיזֶהוּ חָרוּם? הַכּוֹחֵל שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת.

הֶחָרוּם, פָּסוּל. ומפרטים: אֵיזֶהוּ חָרוּם? הַכּוֹחֵל, מעביר מכחול של משחה או צבע, על שְׁתֵּי עֵינָיו כְּאַחַת, בהעברת מכחול אחת, ששורש אפו אינו בולט בין עיניו.

שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַעְלָה, וּשְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה, עֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה,

אם שְׁתֵּי עֵינָיו ממוקמות לְמַעְלָה מהרגיל, וכן אם שְׁתֵּי עֵינָיו לְמַטָּה מהרגיל, או שעֵינוֹ אַחַת לְמַעְלָה, וְעֵינוֹ אַחַת לְמַטָּה, שאינן בקו אחד;

רוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר וְאֶת הָעֲלִיָּה כְּאַחַת,

וכן הרוֹאֶה אֶת הַחֶדֶר (קומה ראשונה) וְאֶת הָעֲלִיָּה (קומה שנייה) כְּאַחַת, שהוא פוזל, ונראה, כאילו עין אחת מסתכלת למעלה והשנייה למטה.

סָכֵי שֶׁמֶשׁ, זוּגְדוֹס, וְהַצִּירָן.

וסָכֵי שֶׁמֶשׁ, שאינם יכולים להביט בעיניים פקוחות כשיש אור שמש, וזוּגְדוֹס, שעיניו שונות זו מזו במראן או בצבען, וְהַצִּירָן, שעיניו זולגות כל הזמן – כל אלה פוסלים כהן לעבודה מן התורה.

וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו – פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

ומוסיפים: וְשֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו – פָּסוּל מדברי חכמים מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שאין זה נאה לכהן המשרת במקדש.

עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל, אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּוז.

אם עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כְּשֶׁל עֵגֶל אוֹ קְטַנּוֹת כְּשֶׁל אַוָּוז.

גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו.

וכן, אם גּוּפוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, שמרכז גופו גדול באופן יחסי לידיו ורגליו, אוֹ שגופו קָטָן מֵאֵבָרָיו.

חוֹטְמוֹ גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו, אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו.

או אם חוֹטְמוֹ (האף) גָּדוֹל מֵאֵבָרָיו האחרים באופן יחסי, אוֹ קָטָן מֵאֵבָרָיו.

הַצִּמֵּם, וְהַצִּמֵּעַ.

וכן הַצִּמֵּם וְהַצִּמֵּעַ.

אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ? שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת. וְהַצִּמֵּם? שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג.

ומבארים: אֵיזֶה הוּא צִמֵּעַ? שֶׁאָזְנָיו קְטַנּוֹת מהרגיל, וְהַצִּמֵּם – שֶׁאָזְנָיו דּוֹמוֹת לִסְפוֹג, גדולות ונפוחות.

שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה – הֲרֵי זֶה מוּם.

אם השפתיים אינן כרגיל, ששְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הַתַּחְתּוֹנָה, או הַתַּחְתּוֹנָה עוֹדֶפֶת עַל הָעֶלְיוֹנָה – הֲרֵי זֶה מוּם הפוסל מן התורה את הכהן לעבודה.

וְשֶׁנִּיטְּלוּ שִׁנָּיו – פָּסוּל, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

ומי שֶׁנִּיטְּלוּ שִׁנָּיו – פָּסוּל מדברי חכמים רק מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, שאין זה נאה לכהן המשרת במקדש.

דַּדָּיו שׁוֹכְבִים כְּשֶׁל אִשָּׁה, כְּרֵסוֹ צָבָה, טַבּוּרוֹ יוֹצֵא,

מי שדַדָּיו (השדיים שלו) גדולים ושׁוֹכְבִים כְּמו שֶׁל אִשָּׁה, ושכְּרֵיסוֹ צָבָה (נפוחה ובולטת), או טַבּוּרוֹ יוֹצֵא (בולט).

נִכְפֶּה אֲפִילּוּ אַחַת לְיָמִים, רוּחַ קַצְרִית בָּאָה עָלָיו,

והנִכְפֶּה (חולה במחלת הנפילה, אפילפסיה) אֲפִילּוּ אם נתקף אַחַת לְהרבה יָמִים; ומי שרוּחַ קַצְרִית (קוצר נשימה) בָּאָה עָלָיו לפעמים.

הַמְאוּשְׁכָּן, וּבַעַל גֶּבֶר.

והַמְאוּשְׁכָּן, שאשכיו גדולים במיוחד, וּבַעַל גֶּבֶר, שאיבר מינו גדול במיוחד.

אֵין לוֹ בֵּיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת – זֶהוּ "מְרוֹחַ אָשֶׁךְ" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה.

מי שאֵין לוֹ בֵּיצִים (אשכים), אוֹ שאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת – זֶהוּ "מְרוֹחַ אָשֶׁךְ" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה (ויקרא כא,כ) שהוא מום.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: כָּל שֶׁנִּמְרְחוּ אֲשָׁכָיו.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: ״מרוח אשך״ הוא כָּל מי שֶׁנִּמְרְחוּ (נמעכו) אֲשָׁכָיו.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כָּל שֶׁרוּחַ בַּאֲשָׁכָיו, שהם נפוחים.

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: כָּל שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִים.

רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: ״מרוח אשך״ אינו עוסק באשכים, אלא הכוונה היא לכָל מי שֶׁמַּרְאָיו חֲשׁוּכִים, שגון עורו כהה במיוחד.

הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסוּלָיו, וּבְאַרְכֻּבּוֹתָיו, וּבַעַל פִּיקָה, וְהָעִיקֵּל. אֵיזֶהוּ עִיקֵּל? כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו וְאֵין אַרְכֻּבּוֹתָיו נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ. פִּיקָה יוֹצְאָה מִגּוּדָלוֹ. עֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו פַּרְסָתוֹ רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּוז.

הַמַּקִּישׁ בְּקַרְסוּלָיו, שרגליו עקומות כלפי פנים, ובזמן הליכה קרסוליו מקישים זה בזה, או שמקיש בְּאַרְכֻּבּוֹתָיו (בברכיו), שרגליו עקומות כלפי חוץ, והברכיים נוקשות זו לזו בזמן ההליכה; וּבַעַל פִּיקָה, שהפיקה שבצד הפנימי של הקרסול בולטת במיוחד. וְהָעִיקֵּל. ומפרשים: אֵיזֶהוּ עִיקֵּל? כֹּל שֶׁמַּקִּיף פַּרְסוֹתָיו (מצמיד את כפות רגליו) כשהוא יושב, וְאֵין אַרְכֻּבּוֹתָיו (ברכיו) נוֹשְׁקוֹת זוֹ לָזוֹ, שרגליו מקושתות כלפי חוץ. פִּיקָה (בליטה) יוֹצְאָה מִגּוּדָּלוֹ (מבוהן הרגל) הצידה. ומי שעֲקֵבוֹ יוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו, שרגלו עולה מאמצע כף הרגל, ומי שפַּרְסָתוֹ (כף רגלו) רְחָבָה כְּשֶׁל אַוָּוז, שאינה מאורכת כשל אדם.

אֶצְבְּעוֹתָיו מוּרְכָּבוֹת זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת עַד הַפֶּרֶק – כָּשֵׁר. לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק וַחֲתָכָהּ – כָּשֵׁר.

אם אֶצְבְּעוֹתָיו, ביד או ברגל, מוּרְכָּבוֹת (עולות) זוֹ עַל זוֹ, אוֹ קְלוּטוֹת (מחוברות) ביניהן עַד הַפֶּרֶק האמצעי של האצבעות – כָּשֵׁר. וכן אם הן מחוברות עד לְמַטָּה מִן הַפֶּרֶק האמצעי, וַחֲתָכָהּ, והבדיל ביניהן עד הפרק – כָּשֵׁר.

הָיְתָה בּוֹ יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ; אִם יֵשׁ בָּהּ עֶצֶם – פָּסוּל. וְאִם לָאו – כָּשֵׁר.

אם הָיְתָה בּוֹ, בידו או ברגלו, אצבע יְתֶרֶת וַחֲתָכָהּ; אִם יֵשׁ בָּהּ, באצבע זו, עֶצֶם – פָּסוּל אפילו לאחר החיתוך. וְאִם לָאו, שהייתה רק בשר – כָּשֵׁר לאחר שיחתוך.

יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע – רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים.

אם יָתֵר בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, שבכל אחת יש שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ אצבעות, שבסך הכול הן עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע – רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר, וַחֲכָמִים פּוֹסְלִים. והלכה כחכמים.

הַשּׁוֹלֵט בִּשְׁתֵּי יָדָיו – רַבִּי פּוֹסֵל, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים.

הַשּׁוֹלֵט בפעולותיו בִּשְׁתֵּי יָדָיו בשווה – רַבִּי פּוֹסֵל, לפי שהוא כאיטר יד, שמאלי, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִים. והלכה כחכמים.

הַכּוּשִׁי, וְהַגִּיחוֹר, וְהַלַּבְקָן, וְהַקִּפֵּחַ, וְהַנַּנָּס, וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וּבַעֲלֵי נְגָעִים טְהוֹרִין –

הַכּוּשִׁי, שגון עורו שחור, וְהַגִּיחוֹר, שגון עורו אדום, וְהַלַּבְקָן, לבן במיוחד, וְהַקִּפֵּחַ, גבוה מאוד ודק, וְהַנַּנָּס (גמד), וְהַחֵרֵשׁ, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַשִּׁכּוֹר, וכן בַּעֲלֵי נְגָעִים (נגעי עור) טְהוֹרִין, אף שאינם טמאים בטומאת צרעת ומותרים להיכנס למקדש –

פְּסוּלִין בָּאָדָם, וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.

כל אלה, ושאר המומים שבפרק זה פְּסוּלִין, אם הם בָּאָדָם, שאינו עובד ככהן, וּכְשֵׁרִין, כאשר הם מצויים בַּבְּהֵמָה להקריב אותה לקרבן.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שׁוֹטָה בַּבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמּוּבְחָר.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שׁוֹטָה בַּבְּהֵמָה אֵינָהּ מִן הַמּוּבְחָר. ואין הלכה כמותו.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי דִּלְדּוּלִין – פְּסוּלִין בָּאָדָם וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף בַּעֲלֵי דִּלְדּוּלִין, חתיכות בשר מידלדלות – פְּסוּלִין בָּאָדָם וּכְשֵׁרִין בַּבְּהֵמָה. והלכה כמותו.

אֵלּוּ כְּשֵׁרִין בָּאָדָם וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה:

אֵלּוּ כְּשֵׁרִין לעבודת כהונה בָּאָדָם וּפְסוּלִין בַּבְּהֵמָה להקרבה:

אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, וּטְרֵפָה,

אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ, שאסור להקריב את הבן ביום שנשחטה אמו, ולהפך (ויקרא כב,כח), וּטְרֵיפָה, שנחבל או חלה, וסופו למות מחמת כך, שבעל חיים כזה אסור באכילה ובהקרבה.

וְיוֹצֵא דּוֹפֶן,

וְיוֹצֵא דּוֹפֶן, שנולד בניתוח דרך דופן הרחם.

וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם.

וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּהֶן עֲבֵירָה, שנרבעו על ידי אדם או רבעו אדם, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם, שבהמה זו פסולה לקרבן.

הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה – פָּסוּל, עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָיה. הַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים – פָּסוּל, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים.

הַנּוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵירָה, כגון שנושא גרושה או חלוצה – פָּסוּל עַד שֶׁיַּדִּיר הֲנָיָיה, שיאסור על עצמו בנדר ליהנות ממנה. וכהן הַמִּטַּמֵּא לַמֵּתִים פָּסוּל עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו שֶׁלֹּא יְהֵא מִטַּמֵּא לַמֵּתִים.