עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר:

עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר (בכור בהמה טהורה) מחוץ למקדש:

נִפְגְּמָה אָזְנוֹ, מִן הַסְּחוּס, אֲבָל לֹא מִן הָעוֹר.

אם נִפְגְּמָה (נחסרה) אָזְנוֹ מִן הַסְּחוּס, בחלק הקשה של האוזן, אֲבָל לֹא אם נפגמה מִן הָעוֹר בלבד.

נִסְדְּקָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסְרָה.

וכן אם נִסְדְּקָה האוזן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסְרָה.

נִקְּבָה מְלֹא כַּרְשִׁינָה.

וכן אם נִקְּבָה האוזן, וגודל הנקב הוא לפחות כמְלֹא כַּרְשִׁינָה (מין קטנית).

אוֹ שֶׁיָּבְשָׁה.

אוֹ שֶׁיָּבְשָׁה האוזן.

אֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה? כָּל שֶׁתִּנָּקֵב וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם.

ואֵיזוֹ הִיא יְבֵשָׁה לעניין זה? כָּל שֶׁאם תִּנָּקֵב וְאֵינָהּ מוֹצִיאָה טִפַּת דָּם.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר: יְבֵשָׁה שֶׁתְּהֵא נִפְרֶכֶת.

רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר: יְבֵשָׁה היא זו שֶׁתְּהֵא נִפְרֶכֶת (מתפוררת) כשממשמשים בה.

רִיס שֶׁל עַיִן שֶׁנִּקַּב, שֶׁנִּפְגַּם, שֶׁנִּסְדַּק.

רִיס (עור העפעף) שֶׁל עַיִן שֶׁנִּקַּב, או שֶׁנִּפְגַּם, או שֶׁנִּסְדַּק.

הֲרֵי בְּעֵינָיו דַּק, תְּבַלּוּל, חִלָּזוֹן, נָחָשׁ, וְעֵינָב.

וכן, הֲרֵי שהיה בְּתוך עֵינָיו דַּק, מעין כתם המפריע לראייה, או תְּבַלּוּל, תערובת השחור והלבן שבעין, וכן קרומים או בליטות כצורת חִלָּזוֹן, נָחָשׁ, וְעֵינָב.

וְאֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל? לָבָן הַפּוֹסֵק בַּסִּירָא וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר.

וְאֵיזֶהוּ תְּבַלּוּל? מתי הוא מום? כאשר מעין חוט או כתם לָבָן הַפּוֹסֵק (חוצה) בַּסִּירָא, עיגול חום או כחול המקיף את השחור שבעין, וְנִכְנָס בַּשָּׁחוֹר, שכך נעשה מום בשחור של העין.

בַּשָּׁחוֹר וְנִכְנָס בַּלָּבָן – אֵינוֹ מוּם, שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן.

אבל בּמקרה ששָׁחוֹר יוצא מהשחור וְנִכְנָס בַּלָּבָן – אֵינוֹ מוּם, שֶׁאֵין מוּמִין בַּלָּבָן של העין נחשבים.

חֲוַרְוָד וְהַמַּיִם הַקְּבוּעִים.

חֲוַרְוָד (כטיפות לבנות) וְכן הַמַּיִם שבעין, הַקְּבוּעִים, שאינו נרפא ממומים אלה.

אֵיזֶהוּ חֲוַרְוָד הַקָּבוּעַ? כֹּל שֶׁשָּׁהָה שְׁמֹנִים יוֹם.

ומפרטים: אֵיזֶהוּ חֲוַרְוָד הַקָּבוּעַ, כמה זמן יש לבדוק? כֹּל שֶׁשָּׁהָה כך שְׁמֹנִים יוֹם ולא נרפא.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלשָׁה פְּעָמִים בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים יוֹם, ורק אם נמצא החוורווד בכל הבדיקות – הרי זה קבוע. והלכה כמותו.

וְאֵלּוּ הֵם מַיִם הַקְּבוּעִים: אָכַל לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל גְּשָׁמִים.

וְאֵלּוּ הֵם מַיִם הַקְּבוּעִים? באיזה אופן של טיפול נחשב הדבר כמום קבוע? אם אָכַל מספוא לַח (טרי) וְאחר כך יָבֵשׁ שֶׁל שדה המושקה בגְּשָׁמִים, ולא נרפא.

לַח וְיָבֵשׁ שֶׁל שְׁלָחִים, אָכַל הַיָּבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל הַלַּח – אֵינוֹ מוּם, עַד שֶׁיֹּאכַל הַיָּבֵשׁ אַחַר הַלַּח.

אבל אם אכל לַח וְיָבֵשׁ מגידול שֶׁל שְׁלָחִים (שדה של השקיה); או שאכל תבואה של שדה גשמים, אבל אָכַל הַיָּבֵשׁ וְאַחַר כָּךְ אָכַל הַלַּח – אֵינוֹ נחשב עדיין מוּם קבוע, אם לא נרפא, עַד שֶׁיֹּאכַל הַיָּבֵשׁ אַחַר הַלַּח, שזוהי הדרך הבדוקה לרפואת מים בעין, ורק אם אכל בסדר זה ולא נרפא – הרי אלו מים קבועים.

חָטְמוֹ שֶׁנִּקַּב, שֶׁנִּפְגַּם, שֶׁנִּסְדַּק.

חָטְמוֹ (אפו) שֶׁנִּקַּב (שנעשה בו חור), או שֶׁנִּפְגַּם (שנחסר ממנו), או שֶׁנִּסְדַּק.

שְׂפָתוֹ שֶׁנִּקְּבָה, שֶׁנִּפְגְּמָה, שֶׁנִּסְדְּקָה.

וכן שְׂפָתוֹ, אחת משפתיו, שֶׁנִּקְּבָה, או שֶׁנִּפְגְּמָה, או שֶׁנִּסְדְּקָה.

חִיטָּיו הַחִיצוֹנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ, וְהַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנֶּעֶקְרוּ.

חִיטָּיו (השיניים) הַחִיצוֹנוֹת, החותכות, שֶׁנִּפְגְּמוּ, אוֹ שֶׁנִּגְמְמוּ (נשברו), וְכן שיניו הַ‎פְּנִימִיּוֹת (הטוחנות) שֶׁנֶּעֶקְרוּ.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמַּתְאִימוֹת וְלִפְנִים, אַף לֹא אֶת הַמַּתְאִימוֹת.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אֵין בּוֹדְקִין מִן הַמַּתְאִימוֹת (ה׳תאומות׳), השיניים הטוחנות האחוריות וְלִפְנִים (מה שפנימה מהן), ואַף לֹא בודקים אֶת הַמַּתְאִימוֹת עצמן, שאם נעקרו, אין זה מום המתיר לשחוט, לפי שהוא מום שבסתר. והלכה כתנא הראשון.

נִפְגַּם הַזּוֹבֶן, אוֹ עֶרְיָה שֶׁל נְקֵבָה בַּמּוּקְדָּשִׁים.

אם נִפְגַּם (נחסר) הַזּוֹבֶן (כיס שאיבר הזכרות של הבהמה חבוי בו), אוֹ עֶרְיָה (מקום הערווה) שֶׁל נְקֵבָה, שהוא בולט לחוץ, בַּמּוּקְדָּשִׁים, בבהמות שמיועדות לקרבן חטאת או שלמים (בכור אינו נקבה לעולם).

נִפְגַּם הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם, אֲבָל לֹא מִן הַפֶּרֶק.

וכן אם נִפְגַּם (נחסר) הַזָּנָב מִן הָעֶצֶם, אחת מעצמות הזנב, אֲבָל לֹא אם נחסר הזנב מִן הַפֶּרֶק שבין החוליות, מפני שהוא חוזר ונרפא.

אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַזָּנָב מַפְצִיל עֶצֶם. אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא מְלֹא אֶצְבַּע.

אוֹ שֶׁהָיָה רֹאשׁ (קצה) הַזָּנָב מַפְצִיל (חושף) עֶצֶם, שנקלף העור והבשר. אוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּשָׂר ללא עצם בֵּין חוּלְיָא לְחוּלְיָא מְלֹא רוחב אֶצְבַּע (כ-2 ס"מ) – כל אלו מומים קבועים.

אֵין לוֹ בֵּיצִים, אוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת.

אם אֵין לוֹ בֵּיצִים (אשכים), אוֹ אפילו אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת, הרי זה מום.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כִיסִין – יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בֵּיצִים; אֵין לוֹ אֶלָּא כִּיס אֶחָד, אֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִם יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי כִיסִין של ביצים, כרגיל – הרי ודאי שיֵשׁ לוֹ שְׁנֵי בֵּיצִים, גם אם נראה שיש כיס ריק, ואסור לשחוט אותו כבעל מום. ורק אם אֵין לוֹ אֶלָּא כִּיס אֶחָד – הרי שאֵין לוֹ אֶלָּא בֵּיצָה אַחַת, והוא בעל מום, ויישחט.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ וּמְמַעֵךְ, אִם יֵשׁ שָׁם בֵּיצָה – סוֹפָהּ לָצֵאת.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אם יש כיס ללא ביצה, מוֹשִׁיבוֹ עַל עַכּוּזוֹ (אחוריו) וּמְמַעֵךְ באותו מקום, ואִם יֵשׁ שָׁם בֵּיצָה שנחבאת בתוך הגוף – סוֹפָהּ לָצֵאת על ידי המיעוך. ואם לא יצאה, מותר לסמוך על כך ולשחוט את הבכור.

מַעֲשֶׂה שֶׁמִּיעֵךְ וְלֹא יָצָאת, וְנִשְׁחַט, וְנִמְצֵאת דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים; וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא, וְאָסַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.

ומסופר, מַעֲשֶׂה בבכור שהייתה לו ביצה אחת, שֶׁמִּיעֵךְ כדי לבדוק, אם יש ביצה שנייה, כדברי רבי עקיבא, וְלֹא יָצָאת. וְנִשְׁחַט הבכור כבעל מום, וְנִמְצֵאת הביצה דְּבוּקָה בַּכְּסָלִים (באזור המותניים) לאחר השחיטה; וְהִתִּיר רַבִּי עֲקִיבָא לאכול את בשר הבכור. שלדעתו, אף שהייתה ביצה, מצב כזה נחשב מום. וְאָסַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. שלדעתו, אין זה מום, ונשחט בטעות, והוא אסור. ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא שָׁלשׁ.

בכור בהמה בַּעַל חָמֵשׁ רַגְלַיִם, אוֹ שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא שָׁלשׁ רגליים.

וְשֶׁרַגְלָיו קְלוּטוֹת כְּשֶׁל חֲמוֹר,

וְשֶׁפרסות רַגְלָיו קְלוּטוֹת (מחוברות), עגולות כְּפרסות שֶׁל חֲמוֹר, ולא שסועות לשתיים כבהמה כשרה.

וְהַשָּׁחוּל, וְהַכָּסוּל.

וְהַשָּׁחוּל וְהַכָּסוּל.

אֵיזֶהוּ שָׁחוּל? שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ.

ומסבירים: אֵיזֶהוּ שָׁחוּל? שֶׁנִּשְׁמְטָה יְרֵכוֹ, שיצאה עצם הירך ממקומה, והרגל נראית שמוטה.

וְכָסוּל? שֶׁאַחַת מִיַּרְכוֹתָיו גְּבוֹהָה.

וְכָסוּל – שֶׁאַחַת מִיַַּרְכוֹתָיו גְּבוֹהָה מן השנייה.

נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ, וְעֶצֶם רַגְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר.

נִשְׁבַּר עֶצֶם יָדוֹ, וְכן עֶצֶם רַגְלוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר מבחוץ, הרי זה מום.

מוּמִין אֵלּוּ מָנָה אִילָא בְּיַבְנֶה, וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

מוּמִין אֵלּוּ, ששנינו בפרק זה, מָנָה אִילָא בְּיַבְנֶה, שהיה מומחה בדיני מומים (לעיל פ״ד מ״ה), וְהוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, שהסכימו בכולם.

וְעוֹד שְׁלשָׁה הוֹסִיף. אָמְרוּ לוֹ: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ.

וְעוֹד שְׁלשָׁה מומים הוֹסִיף, ועליהם אָמְרוּ לוֹ חכמים: לֹא שָׁמַעְנוּ אֶת אֵלּוּ.

אֶת שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם, וּפִיו דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁנִּיטַּל רוֹב הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ.

ומה הוסיף? אֶת בכור בהמה שֶׁגַּלְגַּל עֵינוֹ עָגוֹל כְּשֶׁל אָדָם, וכן אם פִיו דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲזִיר, וְכן שֶׁנִּיטַּל (נחתך) רוֹב החלק הַמְדַבֵּר שֶׁל לְשׁוֹנוֹ (אילו היה זה אדם שמדבר), כלומר החלק שאינו דבוק למקומו.

וּבֵית דִּין שֶׁל אַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ: הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין.

וּבֵית דִּין שֶׁל דור שאַחֲרֵיהֶן אָמְרוּ: גם שלושה מומים אלו שמנה אילא הֲרֵי אֵלּוּ מוּמִין, ומותר לשחוט על כך את הבכור. וכך הלכה.

מַעֲשֶׂה שֶׁהַלֶּחִי הַתַּחְתּוֹן עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן, וְשָׁלַח רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים, וְאָמְרוּ: הֲרֵי זֶה מוּם.

מַעֲשֶׂה היה, שֶׁעצם הַלֶּחִי הַתַּחְתּוֹן של הבכור היה עוֹדֵף עַל הָעֶלְיוֹן, בולט ממנו לפנים, וְשָׁלַח רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לַחֲכָמִים לשאול, וְאָמְרוּ: הֲרֵי זֶה מוּם.

אֹזֶן הַגְּדִי שֶׁהָיְתָה כְּפוּלָה – אָמְרוּ חֲכָמִים: בִּזְמַן שֶׁהִיא עֶצֶם אֶחָד – מוּם, וְאִם אֵינָהּ עֶצֶם אֶחָד – אֵינָהּ מוּם.

אֹזֶן הַגְּדִי שֶׁהָיְתָה כְּפוּלָה, שנראה, כאילו יש לו אוזן נוספת בתוכה, אָמְרוּ חֲכָמִים: בִּזְמַן שֶׁהִיא, האוזן הפנימית, עֶצֶם (גוף) אֶחָד בפני עצמו, שיש לה סחוס נפרד מהחיצונה – הרי זה מוּם, וְאִם אֵינָהּ עֶצֶם אֶחָד לעצמה אלא מחוברת לסחוס החיצון – אֵינָהּ מוּם.

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זְנַב הַגְּדִי שֶׁהִיא דּוֹמָה לְשֶׁל חֲזִיר, וְשֶׁאֵין בָּהּ שָׁלשׁ חוּלְיוֹת – הֲרֵי זֶה מוּם.

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: זְנַב הַגְּדִי, שֶׁהִיא דּוֹמָה לְשֶׁל חֲזִיר, שזנבו עגול. וְכן, זנב הטלה שֶׁאֵין בָּהּ שָׁלשׁ חוּלְיוֹת (עצמות), שהוא קצר מהרגיל – הֲרֵי זֶה מוּם.

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אֶת שֶׁיַּבֶּלֶת בְּעֵינוֹ,

רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אֶת שֶׁיַּבֶּלֶת בְּעֵינוֹ,

וְשֶׁנִּפְגַּם עֶצֶם יָדוֹ וְעֶצֶם רַגְלוֹ,

וְשֶׁנִּפְגַּם (נחסר) עֶצֶם יָדוֹ וְעֶצֶם רַגְלוֹ,

וְשֶׁנִּפְסַק עַצְמוֹ שֶׁבְּפִיו.

וְשֶׁנִּפְסַק (נחתך) עַצְמוֹ (העצם) שֶׁבְּפִיו, הלסת.

עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, אָזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה; בְּמַרְאֶה אֲבָל לֹא בְּמִדָּה.

וכן אם עֵינוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, או אָזְנוֹ אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, ודווקא כאשר ההבדל ניכר בְּמַרְאֶה, אֲבָל לֹא כשהוא נבחן רק בְּמִדָּה (במדידה), שאז אין זה מום.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַחַת מִבֵּיצָיו גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם בַּחֲבֶרְתָּהּ. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אם אַחַת מִבֵּיצָיו (האשכים) גְּדוֹלָה כִּשְׁתַּיִם (פי שתיים) בַּחֲבֶרְתָּהּ – זהו מום, וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, שלדעתם, אפילו ביצה אחת קטנה ביותר, אין זה מום. והלכה כחכמים.

זְנַב הָעֵגֶל שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לָעַרְקוֹב. אָמְרוּ חֲכָמִים: כָּל מַרְבִּית הָעֲגָלִים כֵּן, כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַגְדִּילִין – הֵם נִמְתָּחוֹת.

זְנַב הָעֵגֶל שהוא קצר, שֶׁאֵינָהּ מַגַּעַת לָעַרְקוֹב (פרק הרגל) – אָמְרוּ חֲכָמִים: הרי זה מום, משום שכָּל מַרְבִּית (דרך גדילה של) הָעֲגָלִים כֵּן היא: כָּל זְמַן שֶׁהֵן מַגְדִּילִין – הֵם זנבותיהם נִמְתָּחוֹת, מתארכות למטה מן הערקוב. וזה שזנבו קצר – מום הוא, ושוחטים בגללו את הבכור.

לְאֵיזֶה עַרְקוֹב אָמְרוּ? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: לָעַרְקוֹב שֶׁבְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ.

ומוסיפים: לְאֵיזֶה עַרְקוֹב אָמְרוּ? איזה פרק מפרקי רגל הבהמה? רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: לָעַרְקוֹב שֶׁנמצא בְּאֶמְצַע הַיָּרֵךְ.

עַל אֵלּוּ מוּמִין שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר, וּפְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין נִפְדִּין עֲלֵיהֶן.

ומסכמים עַל (בגלל) אֵלּוּ מוּמִין ששנינו בפרק זה שׁוֹחֲטִין אֶת הַבְּכוֹר מחוץ למקדש, וכן פְסוּלֵי הַמּוּקְדָּשִׁין, קרבנות אחרים שנפל בהם אחד מהמומים הללו ונפסלו, נִפְדִּין עֲלֵיהֶן (בגללם) ויוצאים לחולין.

אֵלּוּ שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה:

אֵלּוּ מומים שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין עֲלֵיהֶן את הבכור, לֹא בַּמִּקְדָּשׁ, כבכור תמים, וְלֹא בַּמְּדִינָה (מחוץ למקדש) כבעל מום, מפני שאינם מומים גמורים:

חֲוַרְוָד וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָם קְבוּעִין.

חֲוַרְוָד (טיפות לבנות בעין) וְהַמַּיִם שבעין, במקרה שֶׁאֵינָם קְבוּעִין אלא עתידים להתרפא.

וְחִטָּיו הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ, אֲבָל לֹא שֶׁנֶּעֶקְרוּ.

וְחִטָּיו (שיניו) הַפְּנִימִיּוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ, אֲבָל לֹא שֶׁנֶּעֶקְרוּ.

וּבַעַל גָּרָב, וּבַעַל יַבֶּלֶת, וּבַעַל חֲזָזִית.

וּבַעַל גָּרָב (מין שחין), וּבַעַל יַבֶּלֶת, וּבַעַל חֲזָזִית (מין שחין).

וְזָקֵן, וְחוֹלֶה, וּמְזוֹהָם.

וְכן אם בעל החיים זָקֵן, או חוֹלֶה, או מְזוֹהָם, שגופו מדיף ריח רע מחמת חולי.

וְשֶׁנֶּעֶבְדָה בָּּהּ עֲבֵירָה. וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם (עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים).

וְשֶׁנֶּעֶבְדָה (שנעשתה) בָּהּ עֲבֵירָה של רביעה על ידי אדם, וְשֶׁהֵמִית אֶת הָאָדָם, ואף אם אין שני עדים, אלא הדבר ידוע עַל פִּי עֵד אֶחָד, אוֹ עַל פִּי הַבְּעָלִים.

וְטוּמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה.

וְכן בכור טוּמְטוּם (שאיברי המין שלו מוחבאים בגופו), וְכן אַנְדְּרוֹגִינוֹס (שיש בו איברי זכר ונקבה) – כל אלה אינם נשחטים לֹא בַּמִּקְדָּשׁ וְלֹא בַּמְּדִינָה.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מוּם גָּדוֹל מִזֶּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ בְּכוֹר, אֶלָּא נִגְזָז וְנֶעֱבָד.

רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אֵין מוּם גָּדוֹל מִזֶּה, מאנדרוגינוס, ומותר לשוחטו במדינה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ בְּכוֹר כלל, מפני שאינו נחשב זכר, אֶלָּא הוא נִגְזָז וְנֶעֱבָד, כדין בהמת חולין.