הֶשֵּׂג יָד – בַּנּוֹדֵר.

הֶשֵּׂג יָד שנאמר בפרשת נדרי הערכין, שאם אין ידו משגת לשלם את הערך הקצוב בתורה, נותן כפי שיעריכנו הכהן (ויקרא כז,ח) – נאמר בַּנּוֹדֵר, שהוא עני, ולא ב'נידר' שאת ערכו נדר העני;

וְהַשָּׁנִים – בַּנִּידָּר.

וְהַשָּׁנִים, הערך המשתנה בתורה של ערך האדם לפי הגיל – נאמר בַּנִּידָּר, במי שנודרים את ערכו;

וְהָעֲרָכִים – בַּנֶּעֱרָךְ,

וְכן הָעֲרָכִים הקצובים בתורה לזכר ולנקבה – נאמרו בַּנֶּעֱרָךְ;

וְהָעֵרֶךְ – בִּזְמַן הָעֵרֶךְ.

וְהָעֵרֶךְ נקבע בִּזְמַן נֶדֶר הָעֵרֶךְ.

הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד?

ומפרשים את הכלל הראשון: הֶשֵּׂג יָד בַּנּוֹדֵר, כֵּיצַד?

עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי.

עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר, שאמר: "הרי עלי ערכו של פלוני" שהיה עשיר, ואין ביד הנודר לשלם את הערך הקצוב בתורה של אותו פלוני – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, לפי מה שידו של הנודר משגת.

וְעָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.

וְאילו עָשִׁיר שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָנִי – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר, את הערך הקצוב בתורה למינו ולגילו של הנידר.

אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן. הֲרֵי שֶׁאָמַר: "קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצוֹרָע זֶה עָלַי", אִם הָיָה מְצוֹרָע עָנִי – מֵבִיא קָרְבַּן עָנִי. עָשִׁיר – מֵבִיא קָרְבַּן עָשִׁיר.

אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת, כשיש בהם הבדל בין עני לעשיר, כגון קרבן טהרה של מצורע, אֵינוֹ כֵּן, אין הולכים אחר מצבו הכלכלי של הנודר. כיצד? הֲרֵי שֶׁאָמַר אדם: "קָרְבָּנוֹ שֶׁל מְצוֹרָע זֶה עָלַי" שנדר להביא עבור חברו, אִם הָיָה המְצוֹרָע עָנִי – מֵבִיא הנודר קָרְבַּן עָנִי, ואם היה המצורע עָשִׁיר – מֵבִיא הנודר קָרְבַּן עָשִׁיר, גם אם הוא עצמו עני.

רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי אַף בָּעֲרָכִין כֵּן. וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי? שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר חַיָּיב כְּלוּם. אֲבָל הֶעָשִׁיר שֶׁאָמַר: "עֶרְכִּי עָלַי", וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר: "מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי" – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.

רַבִּי אוֹמֵר: אוֹמֵר אֲנִי – אַף בָּעֲרָכִין הדין כֵּן, במקרה דומה לזה; וְכִי מִפְּנֵי מָה עָנִי שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הֶעָשִׁיר נוֹתֵן עֵרֶךְ עָנִי, לפי יכולתו שלו, ולא ערך עשיר, כמבואר במשנה הקודמת? מפני שֶׁאֵין הֶעָשִׁיר עצמו חַיָּיב כְּלוּם להקדש, והחוב נוצר על ידי העני. אֲבָל עָשִׁיר שֶׁאָמַר: "עֶרְכִּי עָלַי", וְשָׁמַע הֶעָנִי וְאָמַר: "מַה שֶּׁאָמַר זֶה עָלַי" – העני נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר, שהרי קיבל על עצמו מה שכבר התחייב בו העשיר. בדומה למי שקיבל על עצמו לשלם קרבן שכבר התחייב בו המצורע.

הָיָה עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.

אם הָיָה עָנִי כשנדר נדר ערכין, וְהֶעֱשִׁיר (נעשה עשיר) לפני ששילם להקדש; אוֹ שהיה עָשִׁיר כשנדר, וְהֶעֱנִי (נעשה עני) לפני ששילם – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר, כלומר את מלוא הערך. שרק אם היה עני בשעה שנדר וגם בשעה שהוא עומד לשלם – דינו ב'השג יד'.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עָנִי וְהֶעֱשִׁיר וְחָזַר וְהֶעֱנִי – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לא רק אם היה עשיר בזמן הנדר או בזמן התשלום דינו כעשיר. אלא אֲפִילּוּ אם היה עָנִי כשנדר, וְהֶעֱשִׁיר באמצע לתקופה קצרה, וְחָזַר וְהֶעֱנִי עכשיו, כשהוא בא לשלם – נוֹתֵן עֵרֶךְ עָשִׁיר. ואין הלכה כרבי יהודה.

אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת אֵינוֹ כֵּן.

אֲבָל בַּקָּרְבָּנוֹת של מצורע, שיש הבדל בין עני לעשיר, אֵינוֹ כֵּן, אלא הולכים רק לפי מצבו בשעה שהוא מביא את קרבנותיו, ולא בשעה שחל עליו החיוב להביא קרבן, כגון מצורע שנטהר.

אֲפִילּוּ אָבִיו מֵת וְהִנִּיחַ לוֹ רִבּוֹא, סְפִינָתוֹ בַּיָּם וּבָאוּ בְּרִיבּוֹאוֹת – אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם.

אם התחייב אדם בנדר ערכין או בקרבן, ואין בידו עכשיו לשלם, אֲפִילּוּ אם אָבִיו מֵת (עומד למות) וְהִנִּיחַ (הוריש) לוֹ רִבּוֹא (עשרת אלפים) דינרים, או שסְפִינָתוֹ מושכרת בַּיָּם, וּבָאוּ בה השוכרים בְּרִיבּוֹאוֹת (עשרות אלפי) דינרים שעליהם לשלם לו – אֵין לַהֶקְדֵּשׁ בָּהֶן כְּלוּם, והוא נידון לפי מה שבידו, בין בערכין ובין בקרבנות.

שָׁנִים בַּנִּידָּר, כֵּיצַד?

מה ששנינו: שָׁנִים בַּנִּידָּר, כֵּיצַד?

יֶלֶד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן – נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן. וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד – נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד.

יֶלֶד (צעיר) שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַזָּקֵן. אם צעיר, כגון בן שמונה עשרה, שערכו בתורה עשרים שקלים (ויקרא כז,ה), נדר לתת להקדש את ערכו של אדם מבוגר, שערכו חמישים שקלים (שם פסוק ג) – נוֹתֵן עֵרֶךְ זָקֵן, וְזָקֵן שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַיֶּלֶד – נוֹתֵן עֵרֶךְ יֶלֶד.

וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ, כֵּיצַד?

ומה ששנינו: וַעֲרָכִים בַּנֶּעֱרָךְ, כֵּיצַד?

אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה – נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה. וְאִשָּׁה שֶׁהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ – נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ.

אִישׁ שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הָאִשָּׁה – נוֹתֵן עֵרֶךְ אִשָּׁה, וְאִשָּׁה שֶהֶעֱרִיכָה אֶת הָאִישׁ – נוֹתֶנֶת עֵרֶךְ אִישׁ.

וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ, כֵּיצַד?

ומה ששנינו: וְהָעֵרֶךְ בִּזְמַן הָעֵרֶךְ, כֵּיצַד?

הֶעֱרִיכוֹ פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ, וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים – נוֹתֵן כִּזְמַן הָעֵרֶךְ.

אם הֶעֱרִיכוֹ, נדר את ערכו של אדם אחר, כשהיה הנערך פָּחוּת מִבֶּן חָמֵשׁ, שערכו חמישה שקלים (פסוק ו), וְלפני ששילם, נַעֲשָׂה הנערך יוֹתֵר עַל בֶּן חָמֵשׁ, שערכו עשרים שקלים (פסוק ה); או שהעריך אותו, שהיה פָּחוּת מִבֶּן עֶשְׂרִים, וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר עַל בֶּן עֶשְׂרִים, שערכו חמישים שקלים (פסוק ג) – נוֹתֵן המעריך כִּזְמַן הָעֵרֶךְ, לפי גילו של הנערך אז.

יוֹם שְׁלשִׁים – כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ. שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים – כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה,

תינוק ביוֹם השְׁלשִׁים להולדתו נחשב כִּלְמַטָּה מִמֶּנּוּ, כפחות מבן חודש, שאין לו ערך כלל. וכן שְׁנַת חָמֵשׁ (השנה החמישית) וּשְׁנַת עֶשְׂרִים לחייו – דינן כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, ורק בסוף השנה עולה הערך.

שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר", הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכוּלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים: מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה – אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה.

ומניין שכך הדין? שֶׁכך נֶאֱמַר: "וְאִם מִבֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה וָמַעְלָה אִם זָכָר וְהָיָה עֶרְכְּךָ חֲמִשָּׁה עָשָׂר שָׁקֶל..." (ויקרא כז,ז), הֲרֵי אָנוּ לְמֵדִים בְּכוּלָּם מִשְּׁנַת שִׁשִּׁים, מַה שְּׁנַת שִׁשִּׁים עצמה דינה כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, שהרי הערך משתנה רק במי שהוא "מבן ששים ומעלה", כלומר לאחר תום שנת שישים, אַף שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה.

הֵן? אִם עָשָׂה שְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחְמִיר, נַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל? תַּלְמוּד לוֹמַר: "שָׁנָה" "שָׁנָה" לִגְזֵרָה שָׁוָה: מַה שָּׁנָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף שָׁנָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים – כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר.

ויש להקשות: הֵן? וכי ניתן להשוות? אִם עָשָׂה הכתוב שְׁנַת שִׁשִּׁים עצמה כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהַחְמִיר, שממשיכים לשלם בה חמישים שקלים, כמו בשנים קודמות, ולא חמישה עשר שקלים כמו מכאן ואילך, האם נוכל להסיק מכאן שנַעֲשֶׂה שְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים עצמה כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה לְהָקֵל? שהרי בן חמש ובן עשרים ערכם עולה מן השנים הקודמות! תַּלְמוּד לוֹמַר (לכך נאמר) בכל אחד מהם: "שָׁנָה" "שָׁנָה" לִגְזֵרָה שָׁוָה, כדי להשוות וללמוד מזה על זה: מַה "שָׁנָה" הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת שִׁשִּׁים – דינה של השנה עצמה כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, אַף "שָׁנָה" הָאֲמוּרָה בִּשְׁנַת חָמֵשׁ וּשְׁנַת עֶשְׂרִים – דינה של השנה עצמה כִּלְמַטָּה מִמֶּנָּה, בֵּין לְהָקֵל בֵּין לְהַחְמִיר.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד.

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר דעה חולקת: לא רק שנת החמש ושנת העשרים דינה כלמטה ממנה, אלא אף בתום השנה אין הערך משתנה, עַד שֶׁיִּהְיוּ יְתֵרוֹת עַל הַשָּׁנִים חֹדֶשׁ וְיוֹם אֶחָד (כלומר חודש שלם). ולדוגמה, רק ילד בן חמש שנים וחודש נערך בעשרים שקלים, ועד אז נערך בחמישה שקלים. ואין הלכה כמותו.