יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, בָּאוֹנֵס וּמְפַתֶּה וּמוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר.

יֵשׁ בּדין עֲרָכִין הקצוב בתורה (ויקרא כז,א–ח) צד לְהָקֵל וצד לְהַחְמִיר, לפעמים יש בו קולא ולפעמים חומרה. וכן בּפדיון שְׂדֵה אֲחוּזָּה (נחלת אבות) בארץ ישראל מיד ההקדש (שם פסוקים טז–כא) יש צד לְהָקֵל וצד לְהַחְמִיר. וכן בְּתשלומי שׁוֹר הַמּוּעָד להרוג בני אדם שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד (שמות כא,לב) יש צד לְהָקֵל וצד לְהַחְמִיר. וכן בּתשלום קנס המוטל על מי שאוֹנֵס נערה בתולה (דברים כב,כח–כט) ועל מי שמְפַתֶּה אותה ונבעלה לו (שמות כב,טו–טז) ובתשלום הקנס המוטל על מי שמוֹצִיא שֵׁם רַע על אשתו שלא מצא לה בתולים (דברים כב,יג–יט), יש צד לְהָקֵל וצד לְהַחְמִיר.

יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד? אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְאִם אָמַר: "הֲרֵי דָּמָיו עָלַי" – נוֹתֵן אֶת שָׁוְויוֹ.

ומבארים את ההלכה הראשונה: יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד? מי שנדר: "ערכו של פלוני עלי", והיה אותו פלוני מבן עשרים ועד שישים, אֶחָד (בין) שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שאם היה נמכר לעבד היה מחירו גבוה ביותר, ובין שהעריך אֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שמחירו נמוך ביותר – נוֹתֵן להקדש את הערך הקצוב בתורה, חֲמִשִּׁים סֶלַע (ויקרא כז,ג). וְאולם אִם אָמַר: "הֲרֵי דָּמָיו עָלַי" – נוֹתֵן אֶת שָׁוְויוֹ של אותו אדם כעבד למכירה. הרי שדין הערכין מקל על מי שהעריך אדם ששווה יותר מחמישים סלע, שנותן פחות משוויו, ומחמיר על מי שהעריך אדם ששוויו פחות מחמישים, שנותן יותר משוויו.

בִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

מה ששנינו, שיש בִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַסְטִי – נוֹתֵן בְּזֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף. וּבִשְׂדֵה מִקְנָה – נוֹתֵן אֶת שָׁוְויוֹ.

אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ שדה אחוזה (מנחלת אבותיו) בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז, באזור החולות שעל חוף הים, ששם הקרקע גרועה וזולה, וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּאזור הפַרְדְּסוֹת של סְבַַסְטִי (סבסטיה, שומרון), שם הייתה הקרקע יקרה ביותר, כשבא (הוא או אדם אחר) לפדות אותה, נוֹתֵן בּעבור כל זֶרַע חוֹמֶר שְׂעוֹרִים (שטח הראוי לזריעת כור שעורים) חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף, שהוא הסכום הקצוב בתורה (ויקרא כז,טז), ולעומת זאת, בִּשְׂדֵה מִקְנָה, כאשר אדם מקדיש שדה שקנה מאדם אחר, ובא לפדותו (שם פסוקים כב–כג) – נוֹתֵן אֶת שָׁוְויוֹ של השדה. הרי שהמחיר הקבוע שקצבה התורה לשדה אחוזה מקל על המקדיש קרקע יקרה יותר ממחיר זה, ומחמיר על המקדיש קרקע זולה.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶחָד שְׂדֵה אֲחוּזָּה וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה. מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחוּזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה? אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה נוֹתֵן חוֹמֶשׁ, וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חוֹמֶשׁ.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶחָד המקדיש שְׂדֵה אֲחוּזָּה, וְאֶחָד המקדיש שְׂדֵה מִקְנָה, שניהם נותנים בפדיון זרע חומר שעורים חמישים שקל כסף. ומַה, אם כן, ההבדל בֵּין שְׂדֵה אֲחוּזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה? אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחוּזָּה הוא נוֹתֵן תוספת חוֹמֶשׁ (חמישית) על כך, כפי שנאמר בתורה (ויקרא כז,יט), ואלו בִּשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חוֹמֶשׁ. והלכה כתנא הראשון.

בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

מה ששנינו, שבְּשׁוֹר הַמּוּעָד להרוג אדם שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד יש צדדים לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים – נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע,

אֶחָד שור מועד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים, ששוויו מרובה, וְאחד שהמית אֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים, ששוויו מועט – נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע (שקל) האמורים בתורה (שמות כא,לב),

הֵמִית בֶּן חוֹרִין – נוֹתֵן אֶת שָׁוְויוֹ.

לעומת זאת, אם הֵמִית השור בֶּן חוֹרִין – נוֹתֵן בעליו ליורשים אֶת שָׁוְויוֹ (מחירו כעבד), כתשלום 'כופר' (שם,ל). הרי שהקנס הקבוע שקצבה התורה מקל על ההורג עבד יקר יותר, ומחמיר על ההורג עבד זול.

חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה – מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.

ומעירים: דין זה אמור דווקא בשור שהמית. אבל אם השור חָבַל באדם, שנפצע ולא מת – בָּזֶה וּבָזֶה, בין בן חורין ובין עבד, מְשַׁלֵּם בעל השור נֶזֶק שָׁלֵם, כלומר כל מה שפחת ערכו בגלל החבלה.

בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

מה ששנינו, שבָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה נערה בתולה יש צדדים לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע.

אונס או מפתה נערה בתולה, אֶחָד שֶׁאָנַס או פִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה (החשובה) שֶׁבַּכְּהוּנָּה או אֶת הַקְּטַנָּה (שמעמדה נמוך) שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע (שקל), בתשלום הקנס האמור בתורה (דברים כב,כט).

וְהַבּשֶׁת וְהַפְּגָם – הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ.

ולעומת זאת, תשלומי הַבּשֶׁת וְהַפְּגָם בערכה של הנערה, שעליו לשלם בנוסף לכך – אינם קבועים, אלא הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּישׁ וְהַמִּתְבַּיֵּישׁ, בהתאם למעמד האיש הפוגע ובהתאם למעמדה של הנפגעת. הרי שהקנס הקבוע שקצבה התורה מקל על האונס נערה חשובה, ומחמיר על האונס נערה פשוטה.

בַּמּוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

מה ששנינו, שבַּמּוֹצִיא שֵׁם רַע על אשתו, שטוען שאחר שקידש אותה לאישה זנתה, יש צד לְהָקֵל וצד לְהַחְמִיר, כֵּיצַד?

אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל גְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהוּנָּה וְעַל קְטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע.

אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל גְּדוֹלָה (אישה חשובה) שֶׁבּמשפחת הכְּהוּנָּה, וְאחד שהוציא שם רע עַל קְטַנָּה (שמעמדה נמוך) שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל – נוֹתֵן לאביה מֵאָה סֶלַע (דברים כב,יט). הרי שהקנס הקבוע מקל במקרה שפגע באישה חשובה, ומחמיר כשהאישה נמוכה במעמדה.

נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה.

ומעירים: מגובה הקנס שהטילה התורה על מוציא שם רע, פי שניים ממה שהטילה על האונס או המפתה (במשנה הקודמת), נִמְצָא, כי הָאוֹמֵר בְּפִיו דבר רע נגד זולתו, שרק טען שאין לה בתולים, יָתֵר בעונשו מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה של פגיעה בזולתו, שבעל בתולה.

שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר אֶלָּא עַל לְשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי".

ומוסיפים: שֶׁכֵּן גם מָצִינוּ שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר שלא ייכנסו לארץ ישראל על שחטאו שוב ושוב במעשים, אֶלָּא עַל עוון לְשׁוֹן הָרַע, שהוציאו המרגלים דיבת הארץ רעה וכל העם חטא עמם, שֶׁנֶּאֱמַר באותה שעה: "וַיְנַסּוּ אוֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי. אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם" (במדבר יד,כב–כג).