חזור
ערכים
פרק אהַכֹּל מַעֲרִיכִין, וְנֶעֱרָכִין, נוֹדְרִים, וְנִידָּרִים, כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, נָשִׁים וַעֲבָדִים.
הַכֹּל (כולם) מַעֲרִיכִין, כל אדם שנדר: "ערכו של פלוני עלי" – חל הנדר, וְהכול נֶעֱרָכִין, שאם העריך כל אדם שהוא, חייב לשלם את ערכו הקצוב של אותו אדם. וכן הכול נוֹדְרִים להקדש את דמיו (שוויו) של אדם, כאילו היה נמכר כעבד, וְגם נִידָּרִים, שאם אמר על כל אדם: "דמיו של פלוני עלי", חייב לשלם להקדש את דמיו. ובכלל זה כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, נָשִׁים, וַעֲבָדִים כנעניים.
טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס – נוֹדְרִים וְנִידָּרִים וּמַעֲרִיכִין, אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין, שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ אֶלָּא זָכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית.
טוּמְטוּם (אדם שאין לו סימני זכר או נקבה) וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס (שיש לו סימני זכר וגם סימני נקבה) – נוֹדְרִים וְנִידָּרִים, שבין אם אמר טומטום או אנדרוגינוס: "דמיו של פלוני עלי", ובין אם אמר אדם אחר: "דמיו של אותו טומטום או אנדרוגינוס עלי" – הנדר חל, וכן טומטום ואנדרוגינוס מַעֲרִיכִין, נודרים ערכו של אדם אחר; אֲבָל לֹא נֶעֱרָכִין, וכגון שאם אמר אדם: "ערכו של אותו טומטום עלי" – אינו חייב כלום, מפני שֶׁאֵינוֹ נֶעֱרָךְ, אין לו ערך קצוב בתורה אֶלָּא לזָכָר וַדַּאי וּנְקֵבָה וַדָּאִית.
חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן – נִידָּרִין וְנֶעֱרָכִין, אֲבָל לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת.
חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן – נִידָּרִין וְנֶעֱרָכִין, אנשים אחרים נודרים את שווים כעבדים או את ערכם הקצוב בתורה, אֲבָל הם בעצמם לֹא נוֹדְרִין וְלֹא מַעֲרִיכִין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת, ואין משמעות לנדריהם.
פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ – נִידָּר אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ.
תינוק פָּחוּת מִבֶּן חֹדֶשׁ – נִידָּר, שאם אמר אדם: "דמי תינוק זה עלי" – חייב לתת להקדש את שוויו כעבד. אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ, שאם אמר: "ערכו עלי" – פטור, שהערך הנמוך ביותר הוא של בן חודש (ויקרא כז,ו).
הַנָּכְרִי – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ אֲבָל לֹא מַעֲרִיךְ.
הַנָּכְרִי – רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ, שישראל שאמר "ערך נכרי זה עלי" – נותן להקדש את הקצוב בתורה, לפי גילו ומינו של הנכרי, אֲבָל הנכרי לֹא מַעֲרִיךְ בנדר כזה את עצמו או אחרים, שאין לנדרו תוקף.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַעֲרִיךְ אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר להפך: הנכרי מַעֲרִיךְ, שאם נדר ערכו של ישראל הוא חייב, אֲבָל לֹא נֶעֱרָךְ, שאם העריך את עצמו, או אדם אחר העריך אותו – הנודר פטור.
זֶה וָזֶה מוֹדִים, שֶׁנּוֹדְרִין וְנִידָּרִין.
זֶה וָזֶה, רבי מאיר ורבי יהודה, מוֹדִים, שֶׁנכרים נוֹדְרִין דמיו של אדם להקדש שלא בלשון "ערכו עלי", וְכן הם נִידָּרִין, שאם אמר אדם: "דמי נכרי זה עלי" – נותן את דמיו להקדש.
הַגּוֹסֵס, וְהַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג – לֹא נִידָּר וְלֹא נֶעֱרָךְ.
אדם הַגּוֹסֵס (עומד למות) וְכן הַיּוֹצֵא לֵיהָרֵג לאחר שנגזר דינו בבית הדין – לֹא נִידָּר, שמי שנדר את דמיו פטור, וְלֹא נֶעֱרָךְ, שמי שנדר את ערכו פטור, שהוא נחשב כמת לעניין זה.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: נֶעֱרָךְ, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין, אֲבָל אֵינוֹ נִידָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִין.
רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא אוֹמֵר: היוצא ליהרג נֶעֱרָךְ, שמי שנדר את ערכו חייב, מִפְּנֵי שֶׁדָּמָיו קְצוּבִין בתורה לפי גילו ללא קשר לשוויו, אֲבָל אֵינוֹ נִידָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דָּמָיו קְצוּבִין, שאינו שווה כלום כעבד. ואין הלכה כמותו.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: נוֹדֵר וּמַעֲרִיךְ וּמַקְדִּישׁ. וְאִם הִזִּיק – חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אדם במצבים כאלו נוֹדֵר דמיו של אחר, וּמַעֲרִיךְ, נודר ערכו של אחר, וּמַקְדִּישׁ מנכסיו, וגובים מירושתו לאחר מותו, וְכן אִם הִזִּיק לאדם אחר – חַיָּיב בְּתַשְׁלוּמִין.
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵיהָרֵג – אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד.
הָאִשָּׁה שֶׁהִיא יוֹצְאָה לֵיהָרֵג, שנידונה למיתה, והיא הרה – אֵין מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד, אלא הורגים אותה עם העובר שבמעיה.
יָשְׁבָה עַל הַמַּשְׁבֵּר – מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד.
אבל אם יָשְׁבָה כבר עַל הַמַּשְׁבֵּר, כלומר שהתחילה ללדת – מַמְתִּינִין לָהּ עַד שֶׁתֵּלֵד.
הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה – נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ.
הָאִשָּׁה שֶׁנֶּהֶרְגָה במיתת בית דין – נֶהֱנִין בִּשְׂעָרָהּ, שמותר לגזוז את שערה ולהשתמש בו.
בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה – אֲסוּרָה בַּהֲנָיָיה.
לעומת זאת, בְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה במיתת בית דין, שהרגה אדם או שנרבעה לאדם – אֲסוּרָה כולה בַּהֲנָיָיה.