וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ־לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב־לָךְ

וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ: בִּתִּי, הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ־לָךְ מָנוֹחַ, מנוחה אֲשֶׁר יִיטַב־לָךְ. את חיה עכשיו חיי עראי, ואני רוצה למצוא לך פתרון קבוע.

וְעַתָּה הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ אֲשֶׁר הָיִית אֶת נַעֲרוֹתָיו הִנֵּה־הוּא זֹרֶה אֶת־גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה

וְעַתָּה, הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ, ידידנו, אֲשֶׁר הָיִית אֶת, עם נַעֲרוֹתָיו, הִנֵּה־הוּא זֹרֶה אֶת־גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה. בעז לא היה נשוי באותה עת, ואולי היה אז אלמן, ונעמי ביקשה לשדך בינו לבין רות.

וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן אַל־תִּוָּדְעִי לָאִישׁ עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת

וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ בשמן על מנת להיטיב את מראך וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ היפות יותר עָלַיִךְ, וְיָרַדְתְּ אל הַגֹּרֶן. אַל־תִּוָּדְעִי לָאִישׁ, התחבאי בגורן כך שבעז לא יגלה אותך עַד כַּלֹּתוֹ, שיגמור לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וִיהִי בְשָׁכְבוֹ וְיָדַעַתְּ אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב־שָׁם וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין

וִיהִי בְשָׁכְבוֹ כאשר ישכב בגורן, כדי לשמור על התבואה או אולי מפני שירצה להמשיך את עבודתו מוקדם בבוקר, וְיָדַעַתְּ אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכַּב־שָׁם, וּבָאת וְגִלִּית, חשפי את מַרְגְּלֹתָיו, רגליו. גם בקיץ הלילות בהרי יהודה אינם חמים, ולכן מן הסתם יהיה מכוסה. וְשָׁכָבְתְּ למרגלותיו, וְהוּא יַגִּיד לָךְ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשִׂין. הניחי לו להמשיך את מהלך העניין. במעשה לא רגיל זה, שהוא גם ישיר ואותנטי וגם דיסקרטי ובלתי מחייב, רות תבטא הצעה לא שגרתית – בקשת חסותו המלאה, ולמעשה הצעה שיישא אותה לאשה.

וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה

וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ רות: כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי אֵלַי אֶעֱשֶׂה. רות הייתה יכולה להסס לבצע תכנית כל כך לא מקובלת, שיש בה חריגה מגדרי ההגינות והצניעות, ובכל זאת קיבלה עליה את הצעת חמותה.

וַתֵּרֶד הַגֹּרֶן וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ

וַתֵּרֶד אל הַגֹּרֶן, וַתַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ.

וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב

כאשר נגמר יום העבודה – וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ מעט יין וַיִּיטַב לִבּוֹ, וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה של השיבולים, שכן זהו מקום רך למדי וגם משם יוכל לשמור היטב על התבואה. וַתָּבֹא בַלָּט, בשקט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב לרגליו, כפי שהורתה לה חמותה.

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו

וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, הזדעזע והתפתל בבהלה, שכן הלך לישון לבדו ולפתע גילה שמישהו נמצא אתו. כנראה הושיט יד לבדוק מיהו ומהו – וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו.

וַיֹּאמֶר מִי־אָתְּ וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל־אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה

וַיֹּאמֶר מתוך הפתעה גמורה: מִי־אָתְּ?וַתֹּאמֶר: אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, שפחתך – והרי אתה מכיר אותי – וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ, פרוש חסותך, עַל־אֲמָתְךָ, שא אותי לאשה, כִּי גֹאֵל אָתָּה בשל קרבת המשפחה שלך לנעמי אתה קשור אף אלי, שהתאלמנתי מבנהּ. מן הסתם נעמי הסבירה לה את משמעותה של הגאולה בישראל.

וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם־דַּל וְאִם־עָשִׁיר

וַיֹּאמֶר: בְּרוּכָה אַתְּ לַה', בִּתִּי. הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן, המעשה שאת עושה עתה בבחירתך להינשא לאדם מן הקרובים לאישך המת, יותר מִן החסד הָרִאשׁוֹן שעשית עם חמותך כשעזבת את ארצך ודבקת בה, לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים הצעירים, אִם־דַּל וְאִם־עָשִׁיר. אילו רצית להינשא כדי לשקם את חייך שלך בלבד, היית מעדיפה בחור בן גילך. בחירתך בי – אדם מבוגר ממך בהרבה – מתוך הטענה החוקית שאני הגואל, מעידה על טוהר כוונותייך.

וְעַתָּה בִּתִּי אַל־תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה־לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ

וְעַתָּה, בִּתִּי, אַל־תִּירְאִי, את כֹּל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִי – אֶעֱשֶׂה־לָּךְ, כִּי יוֹדֵעַ כָּל יושבי שַׁעַר עַמִּי, האנשים החשובים בעיר כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ, שאת אדם יוצא דופן ואישיות בולטת.

וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי

וְעַתָּה כִּי אָמְנָם נכון כִּי גֹאֵל אָנֹכִי בהיותי שייך למשפחה, וְאולם גַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב יותר מִמֶּנִּי. ובעניין כזה יש לשמור על הסדר.

לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם־יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי־ה' שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר

אשר על כן, לִינִי פה הַלַּיְלָה, וְהָיָה בַבֹּקֶר, אִם־יִגְאָלֵךְ טוֹב – שמו הפרטי של הגואל יִגְאָל. פירוש אחר: אם הגואל הקרוב יותר יגאלך בבוקר – טוב ויפה, שיגאל, כי לו שמורה הזכות; וְאִם־לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ – וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי, אז אהיה אני הגואל. חַי־ה', אני נשבע בשם ה' – שִׁכְבִי עַד־הַבֹּקֶר במנוחה. לא אגע בך.

וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד־הַבֹּקֶר וַתָּקָם בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וַיֹּאמֶר אַל־יִוָּדַע כִּי־בָאָה הָאִשָּׁה הַגֹּרֶן

וַתִּשְׁכַּב מַרְגְּלוֹתָו עַד־הַבֹּקֶר, וַתָּקָם ממקום משכבה בְּטֶרֶם יַכִּיר אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ, כי – וַיֹּאמֶר בעז: אַל־יִוָּדַע כִּי־בָאָה הָאִשָּׁה אל הַגֹּרֶן. מכיוון שלא רצה שהיא תזוהה והמעשה יתפרסם, היא יצאה עוד קודם שהאיר היום.

וַיֹּאמֶר הָבִי הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר־עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי־בָהּ וַתֹּאחֶז בָּהּ וַיָּמָד שֵׁשׁ שְׂעֹרִים וַיָּשֶׁת עָלֶיהָ וַיָּבֹא הָעִיר

וַיֹּאמֶר בעז לרות: הָבִי, הגישי את הַמִּטְפַּחַת, הצעיף הגדול אֲשֶׁר־עָלַיִךְ וְאֶחֳזִי־בָהּ. וַתֹּאחֶז בָּהּ, וַיָּמָד שֵׁשׁ מידות של שְׂעֹרִים, שזו כמות יפה, וַיָּשֶׁת, הוא שם עָלֶיהָ את המטפחת המלאה. וַיָּבֹא גם הוא אל הָעִיר כדי לסדר את ענייניו.

וַתָּבוֹא אֶל־חֲמוֹתָהּ וַתֹּאמֶר מִי־אַתְּ בִּתִּי וַתַּגֶּד־לָהּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה־לָהּ הָאִישׁ

וַתָּבוֹא אֶל־חֲמוֹתָהּ, וַתֹּאמֶר לה נעמי, כשהגיעה מוקדם מאוד, ועל כן אי אפשר היה לזהותה מיד: מִי־אַתְּ, בִּתִּי?וַתַּגֶּד־לָהּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה־לָהּ הָאִישׁ.

וַתֹּאמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי כִּי אָמַר אֵלַי אַל־תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל־חֲמוֹתֵךְ

וַתֹּאמֶר רות: גם את שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִים הָאֵלֶּה נָתַן לִי, כִּי אָמַר אֵלַי: "אַל־תָּבוֹאִי רֵיקָם אֶל־חֲמוֹתֵךְ". אין זה תשלום, אלא מתנה שתביאי אתך לחמותך.

וַתֹּאמֶר שְׁבִי בִתִּי עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם־כִּלָּה הַדָּבָר הַיּוֹם

וַתֹּאמֶר: שְׁבִי, המתיני,מֶר: שְׁבִי, בִתִּי, עַד אֲשֶׁר תֵּדְעִין אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר, כִּי לֹא יִשְׁקֹט הָאִישׁ כִּי אִם־כִּלָּה יסיים את הַדָּבָר הַיּוֹם. אני מכירה אותו כאיש נמרץ, ואני בטוחה שלא יתעכב בטיפול בעניין.