אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת־הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ וַיָּשֶׂם אֶת־כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – מינוי אסתר ומזימת בגתן ותרש גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בין שריו אֶת־הָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, כנראה מזרע אגג מלך עמלקי. ייתכן ששינה את שמו העמלקי המקורי ואימץ שם בעל צליל פרסי. וַיְנַשְּׂאֵהוּ, העלה את מעמדו וַיָּשֶׂם אֶת־כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל־הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. הגבהת מעמדו של שר מן השרים והפיכתו למקורבו של המלך ידועה גם ממקורות אחרים בני התקופה.

וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי־כֵן צִוָּה־ לוֹ הַמֶּלֶךְ וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה

וְכָל־עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, שריו ומשרתיו אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן כִּי־כֵן צִוָּה־ לוֹ, בעבורו הַמֶּלֶךְ. וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה, מטעם שאינו ידוע.

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ

וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ להשתחוות להמן?

וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְהוּדִי

וַיְהִי כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם, וַיַּגִּידוּ זאת לְהָמָן. ייתכן שהמן לא הבחין בכך מתחילה, שכן עבר לפניו קהל גדול של משתחווים, אבל הנוכחים, שביקשו לעורר מדנים, סיפרו את הדבר להמן כדי לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי, האם יצליח לעמוד מרדכי בהחלטתו שלא להשתחוות להמן, כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְהוּדִי, ועל כן לא יוכל להשתחוות להמן.

וַיַּרְא הָמָן כִּי־אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה

וַיַּרְא גם הָמָן עצמו כִּי־אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה, זעם על הביזיון הפומבי.

וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי

המן אמור היה להעניש על כך את מרדכי או להיפטר ממנו, אבל – וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ. הפגיעה האישית במרדכי לא נראתה לו מספקת כִּי־הִגִּידוּ לוֹ אֶת־עַם מָרְדֳּכָי. מכאן שבימים ההם לא היה סימן חיצוני ברור לכול להבחנה בין יהודי לבין מי שאינו יהודי. גם בשמותיהם לא ניכרו היהודים מהנכרים. וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל־מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. למרות עיסוקיו הרבים של המן, שהיה שר בכיר בממלכה אדירה, הוא פיתח אובססיה ליהודים משום שהם עַם מָרְדֳּכָי, ותכנן כיצד להיפטר מהם.

בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא־חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר

המן גמר בדעתו להשמיד את היהודים, וזמם כיצד להוציא את תכנית ההשמדה אל הפועל: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא־חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הִפִּיל פּוּר – מלה פרסית – הוּא בעברית: הַגּוֹרָל, אמצעי לניחוש או למשחקים, המשמש לקבוע מה טוב או ראוי לעשות, ומהו הזמן הנכון למעשה, לִפְנֵי הָמָן. כנהוג בקרב מלכי קדם שניסו למצוא סימנים לעתיד להיות, לטובה או לרעה. המן רצה לקבוע תאריך מתאים, ולשם כך ערך חישובים והטיל גורלות מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר. הוא הסיק שבחודש אדר, מן הסתם בשנה הקרובה, תהיה מפלתם של היהודים.

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל־עָם וְאֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם

מכיוון שלהמן לא היה כוח משל עצמו, הוא ביקש להסית את אחשורוש. וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יֶשְׁנוֹ עַם־אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ, ואיננו ממלא מדינה שלמה, וְדָתֵיהֶם, חוקיהם, דרכי החיים שלהם שֹׁנוֹת מִכָּל־עָם. חלק ניכר ממצוות התורה אכן מושתת על היבדלות מן הגויים והימנעות היהודים מעבודת אלילים. את חוקיהם שלהם הם שומרים וְאולם אֶת־דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין־שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. הם עם קטן שאין בו חשיבות, אך זהו גורם מטריד המפר את ההרמוניה, ולכן לא כדאי לך להניח להם.

אִם־עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל־יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל־גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ

אִם־עַל, בעיני הַמֶּלֶךְ טוֹב לשמוע להצעתי, יִכָּתֵב בפקודה רשמית לְאַבְּדָם, להשמיד את היהודים. וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל־יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה. אתנדב לתת בעצמי עשרת אלפים כיכרות כסף בידי בעלי המלאכה, והם יהפכו אותן למטבעות או למטילי כסף כדי לְהָבִיא אֶל־גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ. התרומה לאוצר המלך נועדה לפצות על הפסד אפשרי הכרוך במעשה שמציע המן. המלך עלול לחשוש מאבדן משלמי המסים כשיושמדו אנשים רבים.

וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים

בהיותו אדיש לגורלם של היהודים, היה אחשורוש כנראה נרגש מהמחווה הנדיבה של השר הראשי. על כן – וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת־טַבַּעְתּוֹ, שבה החותם המלכותי מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן־הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים. לא הייתה זו הסכמה בעל-פה בלבד, אלא הענקת האישור והסמכות להמן לחתום בפועל בשם המלך.

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן: הַכֶּסֶף שהצעת לתת, נָתוּן לָךְ. הוא יישאר בידך. הממלכה תקבל על עצמה את ההפסד. וְאף הָעָם נתון לך לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, כרצונך.

וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי־הַמֶּלֶךְ וְאֶל־הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל־מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל־שָׂרֵי עַם וָעָם מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ

המן פעל במהירות רבה. אם פתח בצעדיו המעשיים בתחילת חודש ניסן, כבר ביום השלושה-עשר בניסן היה הכול מוכן לקראת השלב הבא של תכניתו:וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ. וַיִּכָּתֵב כְּכָל־אֲשֶׁר־צִוָּה הָמָן אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי־הַמֶּלֶךְ, מושלי הפרובינציות וְאֶל־הַפַּחוֹת, מושלי האזורים הקטנים יותר, הפחוות אֲשֶׁר עַל־מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל־שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב מכתב הפקודה וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.

וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל־כָּל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר ושְׁלָלָם לָבוֹז

וְנִשְׁלוֹחַ, נשלחו סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל־כָּל־מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, שבהם נכתב כי המלך מתיר לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר שהוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר. ההוראות נשלחו כמעט שנה לפני המועד, אולי כדי לקבוע עובדות בשטח ככל האפשר וכדי להספיק להגיע לכל מקום ברחבי הממלכה. בגלל אמונתו של המן בפור שלו הוא היה נחוש להיצמד אל התאריך שעלה מן הגורל, שבו יוצאו היהודים מחוץ לחוק, ואז יוּתר דמם ואת שְׁלָלָם, רכושם מותר יהיה לָבוֹז, לבזוז. המלך לא הוציא את ההחלטה אל הפועל בכוח צבאו או משטרתו. הוא הודיע שבתאריך זה תימנע הגנתו של החוק מן היהודים, בהניחו כי בני העמים השונים ינצלו את ההזדמנות לבצע את תכניתו של המן.

פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי לְכָל־הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים לַיּוֹם הַזֶּה

פַּתְשֶׁגֶן, נוסח, העתק הַכְּתָב של הגזרה לְהִנָּתֵן דָּת, חוק בְּכָל־מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי לְכָל־הָעַמִּים לִהְיוֹת עֲתִדִים, מוכנים לַיּוֹם הַזֶּה. אף שכנראה לא בכל פינה נידחת באימפריה הפרסית ישבו יהודים, ההודעה נשלחה לכל המדינות מטעמים בירוקרטיים: הוראתו הכללית של המלך צריכה להגיע לכל מקום.

הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה

הָרָצִים ובידם הגזרה יָצְאוּ דְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת להצלחת התכנית. מתוך שמחתם במימוש התכנית ערכו אחשורוש והמן משתה קטן. וְהָעִיר שׁוּשָׁן – בעיקר תושביה היהודים, שחיו סביב מרדכי ובקרבתו, נָבוֹכָה בגלל התדהמה מן הגזרה הקשה שהתרגשה לבוא עליהם.