אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ זָכַר אֶת־וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר־עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר־נִגְזַר עָלֶיהָ

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ חֲמַת, כשנרגע כעסו של הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוא זָכַר אֶת־וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר־עָשָׂתָה וְאֵת אֲשֶׁר־נִגְזַר עָלֶיהָ. מכיוון שלא פורש בכתוב שהרגו אותה, ונדיר היה עונש מוות על אשת אצולה בנסיבות כאלה, יש לשער שלא הומתה. אולי ושתי הוגלתה, ואחשורוש התגעגע אליה.

וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי־הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה

משרתי המלך לא היו רק מבצעי ההוראות שלו; הם גם הקשיבו להלכי רוחו וניסו לנחש את רצונו. וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי־הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו: הבה נמצא תחליף לושתי. יְבַקְשׁוּ, יחפשו לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה, כראוי בעיניהם לכבודו של המלך.

וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל־מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת־כָּל־נַעֲרָה־בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים אֶל־יַד הֵגֵא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים ונָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן

ובשל נטייתו של המלך לממלכתיות, לא תישלח אליו באקראי כל נערה נאה, אלא יהיה זה מיזם גדול, מאורגן ומכובד – וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל־מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, והם יערכו את הסינון הראשוני, וְיִקְבְּצוּ אֶת־כָּל־נַעֲרָה־בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל־יַד הֵגֵא שהוא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, הממונה על משמר הנשים בארמון, ומעבר ליופיין הטבעי – נָתוֹן, ייתנו להן את תַּמְרֻקֵיהֶן לעידון נוסף.

וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי

וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בסוף התהליך בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ – תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי.

אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ אִישׁ יְמִינִי

אִישׁ יְהוּדִי, מארץ יהודה, יְהוּדִי הפחווה העצמאית הקטנה שהפרסים קראו לה 'יהוד', הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן־שִׁמְעִי בֶּן־קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי, משבט בנימין. הוא בא מארץ יהודה, אבל מוצאו השבטי היה בנימין.

אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם־הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל

אֲשֶׁר בצעירותו הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם־הַגֹּלָה הראשונה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה, הוא יהויכין מֶלֶךְ־יְהוּדָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.

וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת־דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת־תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת

וַיְהִי אֹמֵן אֶת־הֲדַסָּה. הוא היה האפוטרופוס שטיפל בהדסה שהִיא אֶסְתֵּר, הדסה היה שמה העברי, על שם ההדס, ואילו אסתר היה שמה הפרסי או הבבלי, בַּת־דֹּדוֹ הצעירה ממנו בהרבה, כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם. וְהַנַּעֲרָה יְפַת־תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת. כיוון שאסתר התייתמה, קרוב משפחתה אימץ אותה לבת.

וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל־יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים

וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע, כשהתפרסם דְּבַר־הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, פקודתו החדשה, וּבְהִקָּבֵץ, כשהתאספו מרצונן נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל־שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל־יַד הֵגָי. מן הסתם ששו לבוא מארצותיהן לעיר הבירה, התרגשו לקראת הפגישה עם המלך והשתוקקו להיבחר, שכן ידעו שהנבחרת תהפוך למלכת האימפריה. לעומת זאת – וַתִּלָּקַח בעל כורחה אֶסְתֵּר אֶל־בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל־יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.

וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ לָתֶת לָהּ וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת־לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב בֵית הַנָּשִׁים

וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו. הגי, שלא היה רק הממונה על הנשים, אלא גם המומחה המלכותי לנשים, ראה בה מועמדת רצינית למלכות לפי היכרותו את טעמו של המלך; ונוסף על יופיה – וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו. הוא נוכח בקסמה האישי המיוחד ובאישיותה החיננית, ולכן דאג לצרכיה באופן מיוחד – וַיְבַהֵל, זירז אֶת אספקת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת־מָנוֹתֶהָ המיוחדות שהיא זכאית לקבל לָתֶת לָהּ, וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת־לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ. לא ראוי היה שהמועמדת להיות מלכת פרס תלך לבדה. לכן ניתנו לה שבע משרתות. וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת־נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, הוא היטיב את מעמדה בבֵית הַנָּשִׁים.

לֹא־הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת־עַמָּהּ וְאֶת־מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא־תַגִּיד

במשך כל הזמן הזה לֹא־הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת־עַמָּהּ וְאֶת־מוֹלַדְתָּהּ. היא הסתירה את מוצאה האתני ואת מקום הולדתה תָּהּ. כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא־תַגִּיד את זהותה. גם אחרי שיצאה מביתו, וגם אחרי שהיא תעלה לגדולה, אסתר נשארה כפופה למרדכי.

וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית־הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת־שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה־יֵּעָשֶׂה בָּהּ

וּבְכָל־יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית־הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת־שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה־יֵּעָשֶׂה בָּהּ. מרדכי רחש כלפי אסתר חיבה אישית ודאג לה. בתור אפוטרופוס הוא השתדל לשמוע מה מצבה בכל עת.

וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים

וכך הוכנו הנערות:וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים, כשהסתיימו טיפולי היופי הקבועים בהכנתה אל המלך לפי ההוראות במשך שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן, זהו משך הזמן שבו נערכים הטיפולים: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים היא נמשחת בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, שנועד בין השאר להסיר שיער מהגוף, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים השונים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים,

וּבָ זֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל־הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל־אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד־בֵּית הַמֶּלֶךְ

וּבָאופן הזֶה הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל־הַמֶּלֶךְ לאחר שסיימה את שלב הטיפולים. אחד מכללי טקס הגעתה – אֵת כָּל־אֲשֶׁר תֹּאמַר, תבקש הנערה יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ כדי להפוך את הופעתה יפה יותר מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד־בֵּית הַמֶּלֶךְ. היא תוכל לבקש תכשיט מיוחד, ליווי כלשהו או מצג ראווה שלם, וכל רצונה יתממש.

בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי אֶל־יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים לֹא־תָבוֹא עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְ כִּי אִם־חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם

בָּעֶרֶב הִיא בָאָה אל המלך, ונשארת למשך הלילה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל־בֵּית הַנָּשִׁים השֵׁנִי, אֶל־יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים. היא אינה חוזרת לבית שבו הכינו את המועמדות, אלא להרמון הפילגשים, שאליו מגיעות הנערות שהיו כבר אצל המלך. נערה זו לֹא־תָבוֹא עוֹד אֶל־הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם־חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ – וְנִקְרְאָה בְשֵׁם. אם המלך זוכר אותה – הוא יורה לממונה שיקרא לה שוב; אם לא – היא תישאר בין הפילגשים שבהרמון.

וּבְהַגִּיעַ תֹּר־אֶסְתֵּר בַּת־אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר כִּי אִם אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס־הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶיהָ

וּבְהַגִּיעַ תֹּר־אֶסְתֵּר בַּת־אֲבִיחַיִל שהיה דֹּד מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר לָקַח אותה לוֹ לְבַת, לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ – לֹא בִקְשָׁה דָּבָר, כִּי אִם אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס־הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים. שאר הנערות ניסו להרשים, ואילו אסתר נמנעה מיזמות כלשהן, ורק צייתה להמלצותיו של המומחה. וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל־רֹאֶיהָ.

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל־בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא־חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ

וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל־בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא־חֹדֶשׁ טֵבֵת, בִּשְׁנַת־שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ, ארבע שנים לאחר שאחשורוש איבד את ושתי. באותן שנים התקבצו הנערות ועברו את תקופת ההכנה שלהן.

וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר מִכָּל־הַנָּשִׁים וַתִּשָּׂא־חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל־הַבְּתוּלוֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר־מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי

וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר מִכָּל־הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא־חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל־הַבְּתוּלוֹת. וַיָּשֶׂם כֶּתֶר־מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי. תמוה שבפרס ומדי נבחרה אשה בלא ייחוס. כאמור, נראה שאף שאסתר העלימה את מוצאה, היא נתפסה כבעלת ייחוס.

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל־שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר. הוא לא הסתפק בחגיגה פרטית לרגל מינויה של המלכה החדשה, אלא הודיע על כך לכל העמים. מכיוון שנודע לכול דבר פיטוריה של ושתי מהתפקיד, פרסם המלך ברבים שנמצאה מחליפתה. וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה. הוא הפחית מן המסים כדי שנתיניו יהיו מרוצים וישמחו עמו בשמחתו. יתרה מזו – וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת, מתנות כְּיַד הַמֶּלֶךְ כדי להוסיף שמחה ומעורבות בקרב העם.

וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ

וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית. נראה שמבין הבתולות שנאספו, נשארו עדיין מועמדות שלא הספיקו לבוא אל המלך, והתהליך המשיך באופן כלשהו גם לאחר בחירת אסתר. וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ, נשא בתפקיד מכובד בחצר המלוכה וגם עקב אחרי הנעשה בחצר.

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת־עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת־מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ

עבר זמן מאז נכנסה אסתר לבית המלך, ועדיין אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת־עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי. וְאֶת־מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כמו שעשתה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ, בילדותה, כאשר הוא היה אומנה.

בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ

בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר־הַמֶּלֶךְ, קָצַף, כעסוּ בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שהיו שְׁנֵי־סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, להתנקש בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ. בפרס רווחה אז אווירת תככים, מזימות וקשרים. אנשים שונים טענו למלוכה. קשה לדעת מי ממלכי פרס עלה לשלטון בזכות ייחוסו, ומי מלך בתוקף הכוח הצבאי שהקיף אותו.

וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי

וַיִּוָּדַע הַדָּבָר – דבר המרד הנרקם לְמָרְדֳּכַי. ייתכן שדיברו בשפה שחשבו שאיש איננו מבין, אך מרדכי שלט בשפתם. וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, שהיא תעביר את המסר, מאחר שלו עצמו לא היה מגע ישיר עם המלך, בהיותו אחד הפקידים או נציג היהודים בחצר המלוכה. וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ את דבר המרידה בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי, שהמלך אולי יודע על קיומו.

וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

וַיְבֻקַּשׁ, נחקר הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא שאכן בגתן ותרש היו מעורבים במזימה. וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל־עֵץ. נראה שתלייה הייתה הדרך המקובלת להוצאה להורג המלכותית בפרס, והיא נועדה גם להפגין את הגנאי שבמעשה בפומבי. וַיִּכָּתֵב, דבר ניסיונם של שני האנשים הללו להמית את אחשורוש בתאריך מסוים ואופן הצלתו תועד בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.