וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהוָֽה׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר,יצהיר בגלוי ובבירור שבכוונתו לְהַזִּיראת עצמו, להתייחד מן הבריות ולהתקרב לַה'.

מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

מִיַּיִן וְשֵׁכָר, יין מרוכז, משקה משַׁכֵּר העשוי מענבים יַזִּיר,יתנזר. חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה. וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים, מיץ ענבים או משקה שענבים הושרו בתוכו, כגון יין צימוקים, לֹא יִשְׁתֶּה. וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל,בכל צורה שהיא.

כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ, במשך כל הימים שנדר שיהיה נזיר בהם מִכֹּלמוצר אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן– מֵחַרְצַנִּים, מגרעיני הענבים וְעַד זָג, הקליפה – לֹא יֹאכֵל.על הנזיר נאסר לאכול ולשתות את כל מה שיוצא מן הגפן ושקשור לפֵרותיה.

כָּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַיהוָה֙ קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה גַּדֵּ֥ל פֶּ֖רַע שְׂעַ֥ר רֹאשֽׁוֹ׃

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, במשך כל הזמן שהנדר חל תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, לא יספר את שערותיו. עַד מְלֹאת, שיסתיימו הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'– קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל, יגַדֵּל פֶּרַעאת שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

כָּל־יְמֵ֥י הַזִּיר֖וֹ לַיהוָ֑ה עַל־נֶ֥פֶשׁ מֵ֖ת לֹ֥א יָבֹֽא׃

כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא.זוהי מגבלה מוחלטת.

לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֗וֹ לְאָחִיו֙ וּלְאַ֣חֹת֔וֹ לֹא־יִטַּמָּ֥א לָהֶ֖ם בְּמֹתָ֑ם כִּ֛י נֵ֥זֶר אֱלֹהָ֖יו עַל־רֹאשֽׁוֹ׃

אפילו לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ– לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם,כשימותו. שלא ככהן הדיוט, שאף עליו נאסר להיטמא למתים, אך מותר לו להיטמא לקרובים אלו, על הנזיר הדבר נאסר כִּי נֵזֶר, כתר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ.שערותיו הארוכות של הנזיר מסמלות באופן פיזי את נזירותו, כלומר את קרבתו המיוחדת לה'.

כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לַֽיהוָֽה׃

בהתנהגויותיו החורגות מהמקובל במאכל ובמשתה, במראה שערו הארוך ובזהירותו מלהיטמא למתים – כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'.

וְכִֽי־יָמ֨וּת מֵ֤ת עָלָיו֙ בְּפֶ֣תַע פִּתְאֹ֔ם וְטִמֵּ֖א רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְגִלַּ֤ח רֹאשׁוֹ֙ בְּי֣וֹם טָהֳרָת֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יְגַלְּחֶֽנּוּ׃

גם אם הנזיר נמנע ממגע במת – וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם,בעצם השהייה תחת קורת גג משותפת עם המת – וְטִמֵּאהמת את הנזיר ואת רֹאשׁ נִזְרוֹ,נזר השֵׂער שעל ראשו, כלומר נזירותו נפגמה. כיוון שמדובר בטומאת מת – היא נמשכת שבעה ימים. וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ.

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יָבִא֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְעָשָׂ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶחָ֤ד לְחַטָּאת֙ וְאֶחָ֣ד לְעֹלָ֔ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֔יו מֵאֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עַל־הַנָּ֑פֶשׁ וְקִדַּ֥שׁ אֶת־רֹאשׁ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָדמהם לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ,כשנטמא למת ונזירותו נפגמה אובייקטיבית, אף על פי שהדבר אירע בעל כורחו. וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.ביום השמיני ישוב השֵּׂער ויתקדש בקדושת הנזירות.

וְהִזִּ֤יר לַֽיהוָה֙ אֶת־יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ וְהֵבִ֛יא כֶּ֥בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְאָשָׁ֑ם וְהַיָּמִ֤ים הָרִאשֹׁנִים֙ יִפְּל֔וּ כִּ֥י טָמֵ֖א נִזְרֽוֹ׃

וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ,יקיים מחדש את ימי הנזירות שהתחייב עליהם מראש, ונוסף על כך – וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁםלגמור את כפרתו. וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, שבהם נשמרה נזירותו יִפְּלוּמן החשבון ויתבטלו, ועליו להתחיל למנותם שנית כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.

וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַנָּזִ֑יר בְּי֗וֹם מְלֹאת֙ יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ יָבִ֣יא אֹת֔וֹ אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, כאשר מתממש הנדר ללא תקלות. יָבִיא אֹתוֹ– את עצמו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְהִקְרִ֣יב אֶת־קָרְבָּנ֣וֹ לַיהוָ֡ה כֶּבֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃

וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה': כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים.

וְסַ֣ל מַצּ֗וֹת סֹ֤לֶת חַלֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וּמִנְחָתָ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃

וְסַל מַצּוֹתמשני סוגי לחמים העשויים סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹתדקים מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן, וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶםשל קרבנות הבהמה, המחייבים גם מנחה וגם נסכים מעבר למתנת הלחם המיוחדת הזו.

וְהִקְרִ֥יב הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְעָשָׂ֥ה אֶת־חַטָּאת֖וֹ וְאֶת־עֹלָתֽוֹ׃

וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה', וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ.

וְאֶת־הָאַ֜יִל יַעֲשֶׂ֨ה זֶ֤בַח שְׁלָמִים֙ לַֽיהוָ֔ה עַ֖ל סַ֣ל הַמַּצּ֑וֹת וְעָשָׂה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־מִנְחָת֖וֹ וְאֶת־נִסְכּֽוֹ׃

וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה'נוסף עַל סַל הַמַּצּוֹת, וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ.

וְגִלַּ֣ח הַנָּזִ֗יר פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד אֶת־רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְלָקַ֗ח אֶת־שְׂעַר֙ רֹ֣אשׁ נִזְר֔וֹ וְנָתַן֙ עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁר־תַּ֖חַת זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִֽים׃

בסיום הקרבת הקרבנות – וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ. ובמקרה זה – בניגוד לנזירות שנקטעה – התגלחת תסמל את סיום הנזירות וחזרתו לדרך החיים החברתית המקובלת. וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹאחרי התגלחת, וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים.על אותה אש יתבשל קרבן השלמים ויישרפו שערותיו הגזוזות. ייתכן שיש בכך ביטוי לקדושה כלשהי שיש בשערות, שבגללה אין להשתמש בהן לצרכים אחרים.

וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַזְּרֹ֣עַ בְּשֵׁלָה֮ מִן־הָאַיִל֒ וְֽחַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ מִן־הַסַּ֔ל וּרְקִ֥יק מַצָּ֖ה אֶחָ֑ד וְנָתַן֙ עַל־כַּפֵּ֣י הַנָּזִ֔יר אַחַ֖ר הִֽתְגַּלְּח֥וֹ אֶת־נִזְרֽוֹ׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ, הרגל הקדמית בְּשֵׁלָה, המבושלת מִן הָאַיִלשל זבח השלמים וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנָתַןאת שלושתם עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ, שערו. כפות הנזיר שנכללו בהנפת הכהן רומזות לכך שהנזיר עצמו נעשה כעין קרבן.

וְהֵנִיף֩ אוֹתָ֨ם הַכֹּהֵ֥ן ׀ תְּנוּפָה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ קֹ֤דֶשׁ הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן עַ֚ל חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֔ה וְעַ֖ל שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֑ה וְאַחַ֛ר יִשְׁתֶּ֥ה הַנָּזִ֖יר יָֽיִן׃

וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן. 'זרוע' האיל היא חלק מן המתנות שמקבל הכהן. עַל, עם חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל, ועם שׁוֹק הַתְּרוּמָההניתנים לכהנים מכל קרבן שלמים אחר. וְאַחַרכך יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן,יוּתר לו לשתות יין.

זֹ֣את תּוֹרַ֣ת הַנָּזִיר֮ אֲשֶׁ֣ר יִדֹּר֒ קָרְבָּנ֤וֹ לַֽיהוָה֙ עַל־נִזְר֔וֹ מִלְּבַ֖ד אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֣יג יָד֑וֹ כְּפִ֤י נִדְרוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדֹּ֔ר כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֔ה עַ֖ל תּוֹרַ֥ת נִזְרֽוֹ׃ (פ)

זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר, קָרְבָּנוֹ לַה' עַל נִזְרוֹ, בקרבן שתואר כאן מחויב כל נזיר, מִלְּבַדהנזיר אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹיותר מכך, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר– כֵּן יַעֲשֶׂהנוסף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹהקבועה, הכוללת כבש וכבשה בני שנה לעולה ולחטאת, איל לשלמים וקרבנות לחם.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ (ס)

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶםאת הדברים הבאים:

יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ (ס)

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.אדם שהתברך בברכה ישירה עלול לאבדה מחמת מאורעות רעים. את ברכת השמירה המתלווה אל גוף הברכה אפשר אפוא להסביר כהתמדתה של הטובה.

יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ (ס)

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ,ה' יתייחס אליך במאור פנים וִיחֻנֶּךָּ,יחונן אותך, וכן: אתה תישא חן בעיניו.

יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ (ס)

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ.ה' יעניק לך מעמד מועדף. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם,שלמות, שלווה, נחת רוח והשלמה.

וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃ (פ)

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,בכך שהכהנים יברכו את בני ישראל בשלושת הפסוקים הללו, שבכל אחד מהם מופיע שמי, הם ישימו עליהם את שמי. וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.הכהנים ימשיכו את ברכתי. הכהנים אינם אלא מעין צינור לשפע טובתי.