וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל,וכבר אין טעם לחפש דרך נוספת לקללם, וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים,ניחושים, קסמים, שהרי ניחושים אלו לא הוכיחו את עצמם. על כן – וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו,פנה אל המדבר, ממזרח למואב, ולא ניסה דבר.

וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃

ושם – וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵןבשקט לִשְׁבָטָיו,ואז וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹשל בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם, פְּתוח הָעָיִן.

נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵלבזמן ההתגלות, כדרכם של נביאים שאינם עומדים בעצמת הנבואה, ולמרות שבנפילתו נראה שהוא חסר כל תודעה, הוא גְלוּי עֵינָיִם, הדברים גלויים לעיניו.

מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

מַה טֹּבוּ, כמה יפים אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל!

כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃

אוהלי ישראל נראים כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, המתפשטים ממקום למקום, כְּגַנֹּת, כמו גינות הצומחות ומשגשגות עֲלֵי נָהָר, כַּאֲהָלִיםמין צמחי בושם ש נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.לרוב הארז נטוע בהרים ולא על גבי המים. זהו אפוא דימוי מפליג לגודלם ועצמתם של ישראל: הארז גדול ושגיא גם כך; ואילו היו גדל ליד המים – על אחת כמה וכמה.

יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו. מדליי ישראל ישפעו עוד ועוד מים, וְזַרְעוֹיצמח ויתפשט הלאה בְּמַיִם רַבִּים, וְיָרֹם, יתרומם מֵעל אֲגַגמלך עמלק, מַלְכּוֹשל ישראל, וְתִנַּשֵּׂא, ותתעלה מַלְכֻתוֹשל ישראל.

אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃

אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם– כְּתוֹעֲפֹת, כקרני רְאֵם לוֹ.הוא אדיר ובולט. אלוקים, שעצמתו הגלויה לעיני כול דומתה כאן לקרני ראם, שהוא חיה צמחונית, מדומה מיד גם לאריה טורף – יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו,אויביו, וְאת עַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם,יגרוס, יפורר, או: ישאיר מהחיות את עצמותיהם בלבד. וְאת חִצָּיו, החצים שיורים כנגדו יִמְחָץ,ישבור.

כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

נראה שהפסוקים פתחו בתיאור עצמתו של אלוקים הנלחם למען עמו, והם עוברים בלי הבחנה ברורה לדבר בכוחו של עם ישראל, שבא לו מיד ה'. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי.כשהעם יושב על מקומו ואינו עורך מלחמה, הוא דומה לרביצתו המפוארת והעצומה של אריה, וּכְלָבִיא– מִי יְקִימֶנּוּ.אף אחד לא יעז להתגרות בו. מְבָרֲכֶיךָ– בָרוּךְ, וְאֹרֲרֶיךָ, מקלליך – אָרוּר.

וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃

וַיִּחַר אַף, כעס בָּלָק אֶל, על בִּלְעָם,שכן נבואה זו כולה מתארת את הצלחתם של ישראל בהווה ובעתיד. וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיובצער. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: לָקֹב, לקלל את אֹיְבַי קְרָאתִיךָ– וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים!

וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃

וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ.חזור הביתה. אָמַרְתִּישאם תצליח כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ– וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה'המדבר מגרונך מִכָּבוֹד.

וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק: אין לך סיבה לכעוס עלי, הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר:

אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב– לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי. אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה'– אֹתוֹ אֲדַבֵּר.אני מבין שלא תשלם לי מפני שלא עשיתי כרצונך; אני מקבל גם שלא תכבד אותי מפני שלא הצלחתי להגשים את חלומותיך; אולם אכזבתך ממני אינה מוצדקת. לא הטעיתי אותך, שהרי הודעתי לך מראש שכוחי מוגבל.

וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי,אבל לְכָה אִיעָצְךָ,אחווה לך דעה, שהיא בעצם ידע נבואי נוסף לגבי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.לעומת הנבואות הקודמות, שבעיקרן התייחסו להווה, נבואה זו תחול בעתיד, אך קשה לדעת לאיזו תקופה בדיוק היא מתייחסת.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, מליצתו וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ, בן בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.זו אותה פתיחה שהופיעה בברכתו הקודמת, שיש בה הצגת עצמו ואף התפארותו של מי שרואה עצמו נביא יודע- כול.

נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, אשר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל, בזמן ההתגלות וּגְלוּי עֵינָיִם, הדברים נגלים לעיניו.

אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃

אֶרְאֶנּוּ, אני רואה דברים – וְלֹא עַתָּה,אבל הם לא יקרו עכשיו. אֲשׁוּרֶנּוּ, אני צופה בחזון – וְלֹאיתממש ב קָרוֹב.אינני יודע מתי תתגשם נבואתי, אך אני חוזה שיהיה זה בעתיד הרחוק. דָּרַךְ, יעלה, ייָּרה כמן הקשת המתוחה כּוֹכָב, מנהיג מזהיר מִיַּעֲקֹב, וְקָם, ויקום שֵׁבֶטמושלים מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ, יכה וישבור את פַּאֲתֵי, קצות מוֹאָב, וְקַרְקַר, וישחית את כָּל בְּנֵי שֵׁת,בני האדם.

וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃

וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה.ישראל יירשו וינחלו את אדום. וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר,אדום, שהם אֹיְבָיושל ישראל, שהרי האדומים לא הרשו לישראל לעבור בגבולם. וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה, יעשה חָיִל.

וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃

וְיֵרְדְּ, וירדֶּה שליט שיבוא מִיַּעֲקֹב, וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר,מכל ערי אדום, או: מכל עיר.

וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק,בין שבעיניו ראה אותם שוכנים בקרבת ישראל, ובין שראה אותם בחזונו. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק,עמלק היה העם הראשון שנלחם עם ישראל, וְאַחֲרִיתוֹ, וסופו עֲדֵי אֹבֵד,אבדון.

וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃

וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי,בניו של יתרו ובני משפחתו, שכנוודים היו קשורים עם העמלקים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אֵיתָן, חזק ומוצק מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ,שמשם אי אפשר להעבירך, שכן אתה ידיד לישראל.

כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃

כִּי אִם, כאשר בכל זאת יִהְיֶה לְבָעֵר, יסולק קָיִן– עַד מָה, מתי אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ?! אשור תשבה אותך רק באופן זמני.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אוֹי! מִי יִחְיֶה, ישרוד מִשֻּׂמוֹ אֵל, כאשר אלוקים ישים ידו ויפעל בעולם?! באותם ימים יבואו עמים רחוקים לכבוש את האזור:

וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

וְצִים, עמים יורדי ים יֵצאו מִיַּד כִּתִּים,בני רומא, או: בני יוון, וְעִנּוּאת אַשּׁוּר, וְעִנּוּאת עֵבֶר,את כל בני עבר הנהר, ולא רק את ישראל. וְגַם הוּא, העם המענה הזה עֲדֵי אֹבֵד,יאבד. בלעם מתאר תבנית גולמית של ההיסטוריה הרחוקה: עמים גדולים ישברו את העמים שקדמו להם, ולבסוף גם הם עצמם יישברו. רק ישראל והקרובים אליהם, כמו הקיני, ישרדו. נבואה זו רלוונטית גם למואב, שהרי עולה ממנה שגם אם המואבים יחזיקו מעמד לפי שעה, בסופו של דבר הם ייכבשו ויישברו.

וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃ (פ)

וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹבלא שקיבל דבר. לאחר חזרתו לביתו כנראה חדל מלהתנבא נבואות גדולות. מן ההמשך לומדים כי בדרכו חזרה יעץ עצות נבזיות כנגד ישראל – והפעם לא כנביא אלא כאדם פרטי ואולי כקוסם. וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹמאוכזב ומתוסכל, לאחר ששמע כי לא נשקף עתיד לעמו בטווח הרחוק, ואילו קיומם של ישראל יתמיד.ממרומי הדיבור בסגולותיהם הנעלות של ישראל, נופל העם לתהומות החטא בהיכשלו בזנות ובעבודה זרה.