וַיִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃

וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר, אחי עמרם בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי. קרח היה אפוא בן דודו של משה. משה ואהרן היו בניו של בנו בכורו של קהת, עמרם; בן בנו השלישי של קהת, עוזיאל, נבחר להיות נשיא בני קהת. מכאן אפשר להבין את הקיפוח שחש קרח מול העובדה שאביו יצהר, הבן השני של קהת, לא זכה בשום תפקיד ציבורי. וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת, ששלושתם היו בְּנֵי רְאוּבֵן.מרמורם נבע כנראה מהיותם בני ראובן בכור יעקב, שכבר אביו העבירו מבכורתו והעניק אותה ליוסף, ואת המלכות העביר ליהודה, ובשלב מאוחר יותר עבודת הקודש, שגם היא הייתה מתפקידי הבכורה, עברה ללוי. את העובדה שלא זכו בתפקידים מכובדים ייחסו לתאוות השררה של המנהיגים הנוכחיים.

וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃

וַיָּקֻמוּקרח ורעיו לִפְנֵי מֹשֶׁההם וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵלשאספו עמם – חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, בעלי מעמד הנקראים לכינוסים, למשפט ולאוהל מועד, או: שבכוחם לכנס את העדה, אַנְשֵׁי שֵׁם,מפורסמים בשמותיהם. היה זה מרד של האליטה.

וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה׃

וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם,יש לכם תפקידים רבים מדי. אין זה הוגן כִּי כָל הָעֵדָה,כל ישראל, כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָםנמצא ה', וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?מדוע לקחתם לעצמכם תפקידים גבוהים יותר?

וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו׃

וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל פָּנָיובזעזוע, שכן אין אלו צעקות של אספסוף, אלא התקפה המגיעה מאנשים קרובים אליו, מוכרים לו ובעלי מעמד בעם.

וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֮ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְהוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃

נראה כי כשנפל על פניו קיבל נבואה. וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹאת דברי ה' הללו לֵאמֹר:מחר ב בֹּקֶר– וְיֹדַע, יודיע ה' אֶת אֲשֶׁרשייכים לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ– וְהִקְרִיב אֵלָיו. וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹלשרת לפניו לדורות – אותו לבדו יַקְרִיב אֵלָיו.ואז תיווכחו שלא אני הוא הקובע מי יישא בתפקידים.

זֹ֖את עֲשׂ֑וּ קְחוּ־לָכֶ֣ם מַחְתּ֔וֹת קֹ֖רַח וְכָל־עֲדָתֽוֹ׃

ולמען הסר ספק זֹאת עֲשׂוּ: קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת,כלי הגחלים לקטורת, קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ,

וּתְנ֣וּ בָהֵ֣ן ׀ אֵ֡שׁ וְשִׂימוּ֩ עֲלֵיהֶ֨ן קְטֹ֜רֶת לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ מָחָ֔ר וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יִבְחַ֥ר יְהוָ֖ה ה֣וּא הַקָּד֑וֹשׁ רַב־לָכֶ֖ם בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר,אם תרצו להקטיר קטורת בעצמכם, אבל – וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה'– הוּא הַקָּדוֹשׁ.רַב לָכֶם, הסתפקו בתפקידכם המכובד, בְּנֵי לֵוִי.

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־קֹ֑רַח שִׁמְעוּ־נָ֖א בְּנֵ֥י לֵוִֽי׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח:שִׁמְעוּ נָא, בְּנֵי לֵוִי,

הַמְעַ֣ט מִכֶּ֗ם כִּֽי־הִבְדִּיל֩ אֱלֹהֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶתְכֶם֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל לְהַקְרִ֥יב אֶתְכֶ֖ם אֵלָ֑יו לַעֲבֹ֗ד אֶת־עֲבֹדַת֙ מִשְׁכַּ֣ן יְהוָ֔ה וְלַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לְשָׁרְתָֽם׃

הַמְעַט מִכֶּם, כלום אין די לכם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו, לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם.

וַיַּקְרֵב֙ אֹֽתְךָ֔ וְאֶת־כָּל־אַחֶ֥יךָ בְנֵי־לֵוִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבִקַּשְׁתֶּ֖ם גַּם־כְּהֻנָּֽה׃

וַיַּקְרֵב אֹתְךָ, קרח, וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ– וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה?!מדוע אינכם מסתפקים במעמדכם הייחודי במקדש כלויים?! מעבר לכך, דרישתכם לשוויון מעמדי, אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שאתם עצמכם בני מעמד מכובד. בתוככם מסתתרת אפוא שאיפה אישית למעמד הכהונה.

לָכֵ֗ן אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הַנֹּעָדִ֖ים עַל־יְהוָ֑ה וְאַהֲרֹ֣ן מַה־ה֔וּא כִּ֥י תלונו [תַלִּ֖ינוּ] עָלָֽיו׃

לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִיםנועדים בעצם עַל, כנגד ה', וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו.הרי אהרן לא בחר בתפקידו.

וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָבעל מנת לשוחח אתם באופן אישי.וַיֹּאמְרוּ: לֹא נַעֲלֶהשכן אנו כופרים בסמכותך.

הַמְעַ֗ט כִּ֤י הֶֽעֱלִיתָ֙נוּ֙ מֵאֶ֨רֶץ זָבַ֤ת חָלָב֙ וּדְבַ֔שׁ לַהֲמִיתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּ֑ר כִּֽי־תִשְׂתָּרֵ֥ר עָלֵ֖ינוּ גַּם־הִשְׂתָּרֵֽר׃

הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר.הם משתמשים באופן מהופך בביטוי שבו תיאר משה את ארץ כנען; בדבריהם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ היא מצרים, כביכול בה שררו שפע ורווחה כלכליים. גם שימושם בדברי משה בא לקנטר. כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר.הוצאתנו מארצנו; הובלת אותנו למדבר הגדול שממנו אינך יכול להוציאנו; ולא זו בלבד אלא שאתה רוצה להשתלט עלינו?!

אַ֡ף לֹ֣א אֶל־אֶרֶץ֩ זָבַ֨ת חָלָ֤ב וּדְבַשׁ֙ הֲבִ֣יאֹתָ֔נוּ וַתִּ֨תֶּן־לָ֔נוּ נַחֲלַ֖ת שָׂדֶ֣ה וָכָ֑רֶם הַעֵינֵ֞י הָאֲנָשִׁ֥ים הָהֵ֛ם תְּנַקֵּ֖ר לֹ֥א נַעֲלֶֽה׃

אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן, ולא נתת לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם,כפי שהבטחת. הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, האם את עינינו תְּנַקֵּר,כאילו איננו רואים דבר?! איננו רואים בעינינו את שפע החלב והדבש שאתה מדבר עליהם, אלא את קוצי המדבר בלבד. לֹא נַעֲלֶהכי אין לנו אמון בדיבוריך.

וַיִּ֤חַר לְמֹשֶׁה֙ מְאֹ֔ד וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְהוָ֔ה אַל־תֵּ֖פֶן אֶל־מִנְחָתָ֑ם לֹ֠א חֲמ֨וֹר אֶחָ֤ד מֵהֶם֙ נָשָׂ֔אתִי וְלֹ֥א הֲרֵעֹ֖תִי אֶת־אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד,וַיֹּאמֶר אֶל ה': אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם,אל קרבנם ואל התפילה שיתפללו אליך, שהרי אף לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי,לקחתי מהם בתור מס, וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת, גרמתי רע ל אַחַד מֵהֶם.אין אפוא הצדקה להתנהגותם.

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־קֹ֔רַח אַתָּה֙ וְכָל־עֲדָ֣תְךָ֔ הֱי֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה אַתָּ֥ה וָהֵ֛ם וְאַהֲרֹ֖ן מָחָֽר׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח: אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ לִפְנֵי ה'– אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן מָחָר,

וּקְח֣וּ ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְהוָה֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ׃

וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי ה' אִישׁ מַחְתָּתוֹ– חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת, וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ.כיוון שאתה טוען שאהרן מונה רק מפני שרציתי למנותו, ולא בשל סגולתו האישית ובחירת ה' בו, עמוֹד מולו מחר למבחן.

וַיִּקְח֞וּ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עֲלֵיהֶ֖ם קְטֹ֑רֶת וַֽיַּעַמְד֗וּ פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וּמֹשֶׁ֥ה וְאַהֲרֹֽן׃

וַיִּקְחוּהאנשים הללו אִישׁאת מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת, וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, ושם היו גם מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן.

וַיַּקְהֵ֨ל עֲלֵיהֶ֥ם קֹ֙רַח֙ אֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעֵדָֽה׃ (פ)

וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵדשכן היה בטוח בצדקתו. וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעֵדָה.

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

הִבָּ֣דְל֔וּ מִתּ֖וֹךְ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֑את וַאַכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָֽגַע׃

הִבָּדְלוּ, צאו והינתקו מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת,כל עדת ישראל שהקהיל קרח וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע.

וַיִּפְּל֤וּ עַל־פְּנֵיהֶם֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֕ל אֱלֹהֵ֥י הָרוּחֹ֖ת לְכָל־בָּשָׂ֑ר הָאִ֤ישׁ אֶחָד֙ יֶחֱטָ֔א וְעַ֥ל כָּל־הָעֵדָ֖ה תִּקְצֹֽף׃ (פ)

וַיִּפְּלוּמשה ואהרן עַל פְּנֵיהֶםבתפילה, וַיֹּאמְרוּ: אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר,אתה הוא האלוקים היודע את רוחו של כל אדם, הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא– וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?!הרי זהו חטאם של אנשים בודדים, ולא מרי של כל קהל ישראל נגדך או נגדנו.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּ֥ר אֶל־הָעֵדָ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵֽעָלוּ֙ מִסָּבִ֔יב לְמִשְׁכַּן־קֹ֖רַח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָֽם׃

דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר: הֵעָלוּ, הסתלקו, התרחקו מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן, מקומם של קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם.

וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכָל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכָל־חַטֹּאתָֽם׃

וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָהשהתקהלה שם לֵאמֹר: סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה, וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם.כדאי לכם להסתלק ממקומם ומחפציהם, פֶּן תִּסָּפוּ, תישמדו בְּשל כָל חַטֹּאתָם.כאשר מגיעה פורענות היא פוגעת לעתים גם במי שמצוי בקרבת החוטאים.

וַיֵּעָל֗וּ מֵעַ֧ל מִשְׁכַּן־קֹ֛רֶח דָּתָ֥ן וַאֲבִירָ֖ם מִסָּבִ֑יב וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם יָצְא֣וּ נִצָּבִ֗ים פֶּ֚תַח אָֽהֳלֵיהֶ֔ם וּנְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶ֖ם וְטַפָּֽם׃

וַיֵּעָלוּ מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח, דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב, וְאילו דָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם, וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם.כל המשפחה יצאה במפגן של ביטחון עצמי ומרד במרותו של משה לעיני הקהל, שאמנם התרחק אך עדיין המשיך לצפות בנעשה.

וַיֹּאמֶר֮ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְהוָ֣ה שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה– המינויים שבהם אתם מאשימים אותי, כִּי לֹאבדיתי אותם מִלִּבִּי,אלא ה' ציווה אותי בהם –

אִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְהוָ֖ה שְׁלָחָֽנִי׃

אִם כְּמוֹת, כמיתה טבעית של כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם, עונשו של מין האדם שהוא מות הנפש ושיבת הגוף אל העפר יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם,אם כל אחד מהם ימות בדרך רגילה – תדעו ש לֹא ה' שְׁלָחָנִי.ונבואתי תוכחש.

וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְהוָ֗ה וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְהוָֽה׃

אולם אִם בְּרִיאָה יִבְרָאפה ה', וּפָצְתָה, ותפתח הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּבעודם חַיִּים שְׁאֹלָה, לתוך השאול – וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ, הכעיסו הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת ה',וזה עונשם.

וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם׃

וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ, כשסיים לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם,תחילה הופיעו בה סדקים.

וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ׃

וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ,פתח גדול וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל הָאָדָםשל המשפחה אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ.

וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל׃

וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה, וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָלבגופיהם ובנשמותיהם.

וְכָל־יִשְׂרָאֵ֗ל אֲשֶׁ֛ר סְבִיבֹתֵיהֶ֖ם נָ֣סוּ לְקֹלָ֑ם כִּ֣י אָֽמְר֔וּ פֶּן־תִּבְלָעֵ֖נוּ הָאָֽרֶץ׃

וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁרעמדו סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ, ברחו לְקֹלָם כִּי אָמְרוּ: פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ.

וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְהוָ֑ה וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת׃ (פ)

וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה', וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת.כיוון שפלשו לתפקיד לא להם, אירע להם כפי שאירע לנדב ואביהוא בני אהרן בהקריבם אש זרה.