וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃

שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ, יסיירו כדי להכיר אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, כנציג מכל שבט תִּשְׁלָחוּ, כֹּל נָשִׂיא בָהֶם,בעלי מעמד והנהגה שדבריהם יתקבלו באמון בשבטיהם. אין אלו ראשי השבטים ממש, אולי משום שנשיאי השבטים שנמנו לעיל היו זקנים מכדי לצאת למשימה זו.

וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה',כֻּלָּם אֲנָשִׁיםחשובים ובעלי מעמד, אישים. רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה,הם.

וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם לְמַטֵּ֣ה רְאוּבֵ֔ן שַׁמּ֖וּעַ בֶּן־זַכּֽוּר׃

וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם: לְמַטֵּה רְאוּבֵןשלחו את שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר.

לְמַטֵּ֣ה שִׁמְע֔וֹן שָׁפָ֖ט בֶּן־חוֹרִֽי׃

לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן– שָׁפָט בֶּן חוֹרִי.

לְמַטֵּ֣ה יְהוּדָ֔ה כָּלֵ֖ב בֶּן־יְפֻנֶּֽה׃

לְמַטֵּה יְהוּדָה– כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה.

לְמַטֵּ֣ה יִשָּׂשכָ֔ר יִגְאָ֖ל בֶּן־יוֹסֵֽף׃

לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר– יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף.

לְמַטֵּ֥ה אֶפְרָ֖יִם הוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃

לְמַטֵּה אֶפְרָיִם– הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן.

לְמַטֵּ֣ה בִנְיָמִ֔ן פַּלְטִ֖י בֶּן־רָפֽוּא׃

לְמַטֵּה בִנְיָמִן– פַּלְטִי בֶּן רָפוּא.

לְמַטֵּ֣ה זְבוּלֻ֔ן גַּדִּיאֵ֖ל בֶּן־סוֹדִֽי׃

לְמַטֵּה זְבוּלֻן– גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי.

לְמַטֵּ֥ה יוֹסֵ֖ף לְמַטֵּ֣ה מְנַשֶּׁ֑ה גַּדִּ֖י בֶּן־סוּסִֽי׃

לְמַטֵּה יוֹסֵף: לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה– גַּדִּי בֶּן סוּסִי.

לְמַטֵּ֣ה דָ֔ן עַמִּיאֵ֖ל בֶּן־גְּמַלִּֽי׃

לְמַטֵּה דָן– עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי.

לְמַטֵּ֣ה אָשֵׁ֔ר סְת֖וּר בֶּן־מִיכָאֵֽל׃

לְמַטֵּה אָשֵׁר– סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל.

לְמַטֵּ֣ה נַפְתָּלִ֔י נַחְבִּ֖י בֶּן־וָפְסִֽי׃

לְמַטֵּה נַפְתָּלִי– נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי.

לְמַטֵּ֣ה גָ֔ד גְּאוּאֵ֖ל בֶּן־מָכִֽי׃

לְמַטֵּה גָד– גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי.

אֵ֚לֶּה שְׁמ֣וֹת הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח מֹשֶׁ֖ה לָת֣וּר אֶת־הָאָ֑רֶץ וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נ֖וּן יְהוֹשֻֽׁעַ׃

אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ. וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ.בתוספת האות י' משה הפך את שמו משם שעניינו ישועה, כמו 'מישע' – לשם שמשמעותו היא ה' יושיע, כמו 'ישעיהו'.

וַיִּשְׁלַ֤ח אֹתָם֙ מֹשֶׁ֔ה לָת֖וּר אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם עֲל֥וּ זֶה֙ בַּנֶּ֔גֶב וַעֲלִיתֶ֖ם אֶת־הָהָֽר׃

וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: עֲלוּ, סעו צפונה, או: היכנסו לארץ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר.

וּרְאִיתֶ֥ם אֶת־הָאָ֖רֶץ מַה־הִ֑וא וְאֶת־הָעָם֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עָלֶ֔יהָ הֶחָזָ֥ק הוּא֙ הֲרָפֶ֔ה הַמְעַ֥ט ה֖וּא אִם־רָֽב׃

וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִואבאופן כללי, וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ– הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה; הַמְעַט הוּא אִם רָב,מהי צפיפות האוכלוסין בארץ.

וּמָ֣ה הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־הוּא֙ יֹשֵׁ֣ב בָּ֔הּ הֲטוֹבָ֥ה הִ֖וא אִם־רָעָ֑ה וּמָ֣ה הֶֽעָרִ֗ים אֲשֶׁר־הוּא֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהֵ֔נָּה הַבְּמַֽחֲנִ֖ים אִ֥ם בְּמִבְצָרִֽים׃

וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא יֹשֵׁב בָּהּ– הֲטוֹבָה הִוא אִם, או רָעָהמבחינת מזג האוויר ובעלי החיים. וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה, בהן – הַבְּמַחֲנִים, האם הכנעני יושב במחנות, כלומר בערים פרוזות, ללא חומה, אִם בְּמִבְצָרִים,בערים בצורות, ערי חומה.

וּמָ֣ה הָ֠אָרֶץ הַשְּׁמֵנָ֨ה הִ֜וא אִם־רָזָ֗ה הֲיֵֽשׁ־בָּ֥הּ עֵץ֙ אִם־אַ֔יִן וְהִ֨תְחַזַּקְתֶּ֔ם וּלְקַחְתֶּ֖ם מִפְּרִ֣י הָאָ֑רֶץ וְהַ֨יָּמִ֔ים יְמֵ֖י בִּכּוּרֵ֥י עֲנָבִֽים׃

וּמָה הָאָרֶץ– הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם רָזָה.עד כמה היא פורייה; מהם האזורים הפוריים בה יותר, ומה פחות; יכולה להיות לכך השפעה על מיקומם של ריכוזי אוכלוסין ועל טיבן של דרכי התעבורה. הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן.כמה עצים יש בארץ. במצרים לא גדלו באופן טבעי עצים רבים, וחלק מהעצים שגדלו שם נכרתו; ואילו בכנען כל האזור המרכזי היה מיוער בצפיפות. מלבד זאת, וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ.הביאו ממנה פרות להראות לאחיכם. וְהַיָּמִיםהללו היו יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים,המתחילים בחודש סיוון בערך.

וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץבכל גבולה – מִמִּדְבַּר צִןשבדרום עַד רְחֹב, שם מקום לְבֹא, בואכה חֲמָתשבצפון סוריה. דרך זו כוללת את תחומי ארץ כנען.

וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּגֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃

וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.ייתכן שהמרגלים לא הלכו כולם כיחידה אחת בכל הדרך, ושמא רק אחד מהם הגיע לחברון. נראה שחברון הייתה זכורה בתודעת העם כעירם של האבות. וְשָׁםפגשו את אֲחִימַן, שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי, בני הָעֲנָק,אנשים גדולים מאוד, ענקים.וְהערה: חֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן, עיר חשובה מאוד ב מִצְרָיִם.הכול הכירו את צוען כעיר עתיקה שידוע מתי הוקמה – שלא כערים מצריות אחרות שמקורן אינו ברור. הכתוב מדגיש את חשיבותה ותוקפה של העיר העתיקה חברון בקביעה שהיא נוסדה עוד לפני צוען.

וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃

וַיָּבֹאוּבסוף דרכם חזרה עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם– מתוך הנחל זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם.אדם יחיד לא יכול היה לשאתו בשל גודלו העצום. וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִיםלקחו בידיהם.

לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא, קראו נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.יש להניח שנחל אשכול היה קרוב למדבר, כך שהאשכול לא טולטל לאורך הארץ כולה.

וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם,שכן המסע לא נועד לבירור פרטים, אלא להתרשמות כללית.

וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אוֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה,לקָדֵש שבמדבר פארן, וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָהשהתאספה לשמוע את דבריהם. גם מכאן עולה שהמרגלים ראו עצמם לא כשליחי המנהיגים בלבד, אלא כשליחי העדה. וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ.

וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃

וַיְסַפְּרוּ לוֹ, למשה בנוכחות העדה וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא,ארץ פורייה מאוד, כמו שה' תיאר אותה, וְזֶה פִּרְיָהּ.אלה דוגמאות לפרות הצומחים בה.

אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃

אֶפֶס, אבל דעו לכם כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ.אין תושביה שקטים ושאננים, ועל כן יהיה קשה להכניעם במהרה, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד. וְגַםאת יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם.

עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב,בדרכנו. לפי התכנית הראשונית של כניסתם לארץ, היו אמורים להצפין לכנען דרך הנגב. וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃

וַיַּהַס, השתיק כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה.כלב הפנה את תשומת לבם לנוכחותו של משה. הרי אם יש מי שצריך להשיב על דברי המרגלים – משה הוא האיש, ולא תגובות ראשוניות של אנשי העדה. כלב אינו מסתפק בהשתקתם, אלא מוסיף קריאת עידוד. וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ, וננחל אֹתָהּ– את הארץ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ!

וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ,נציגי שאר השבטים, אָמְרוּ: לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָםהיושב בארץ כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ,מאתנו. לא יעמדו לנו כוחותינו להילחם באנשים החזקים הללו. עם ישראל, שעד לא מזמן היה עם של עבדים במצרים, פחד מעמידה גלויה במלחמה.

וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃

ועתה – וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.המרגלים עברו לתיאורים, שגם אם לא כולם היו דברי שקר, הרי היו מוּטים, ובאמצעותם ניסו ליצור תדמית שלילית לארץ. לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ– אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא.יש בה מחלות ומקרי מוות רבים. ומצד שני, כָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ– אַנְשֵׁי מִדּוֹת,אנשים גדולים. אמנם התמותה בה רבה, אך אנשים גדולי גוף וחזקים מצליחים לחיות בה.

וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים,הענקים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים,צאצאי גזע הענקים, וַנְּהִי, היינו בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,כשעמדנו מול האנשים הגדולים הללו, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.גם הם התייחסו אלינו כיצורים פחותי ערך וזעירים. הפֵּרות העצומים שנשאו עמם המחישו לשומעיהם גם את ממדי יושבי הארץ.