וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

עֲשֵׂ֣ה לְךָ֗ שְׁתֵּי֙ חֲצֽוֹצְרֹ֣ת כֶּ֔סֶף מִקְשָׁ֖ה תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑ם וְהָי֤וּ לְךָ֙ לְמִקְרָ֣א הָֽעֵדָ֔ה וּלְמַסַּ֖ע אֶת־הַֽמַּחֲנֽוֹת׃

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, מִקְשָׁה, גוש אחד ולא כהרכבה של חלקים שונים תַּעֲשֶׂה אֹתָם. וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא, לכינוס הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת,להודיע לחונים שעליהם לצאת ממקומם ולנסוע.

וְתָקְע֖וּ בָּהֵ֑ן וְנֽוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְתָקְעוּ, כאשר יתקעו בָּהֵן– וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְאִם־בְּאַחַ֖ת יִתְקָ֑עוּ וְנוֹעֲד֤וּ אֵלֶ֙יךָ֙ הַנְּשִׂיאִ֔ים רָאשֵׁ֖י אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְאִם בְּחצוצרה אַחַת יִתְקָעוּ– וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל.

וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים קֵֽדְמָה׃

וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה,כאשר תשמיעו קול שבור ומקוטע, לעומת התקיעה, שהיא קול רצוף – וְנָסְעוּאז הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה,במזרח, דגל מחנה יהודה.

וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית וְנָֽסְעוּ֙ הַֽמַּחֲנ֔וֹת הַחֹנִ֖ים תֵּימָ֑נָה תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶֽם׃

וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית– וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה, בדרום. אחר כך יצא המחנה המערבי, ולבסוף – דגל מחנה דן שבצפון. תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם.כל תרועה תודיע לאחד המחנות שעליו לצאת לדרך.

וּבְהַקְהִ֖יל אֶת־הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִֽיעוּ׃

וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ.התקיעות שאין עמן תרועות קוראות לכינוס העם.

וּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּֽחֲצֹצְר֑וֹת וְהָי֥וּ לָכֶ֛ם לְחֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

לעומת חצוצרותיו של משה, שעליהן אמרו חכמים שהיו בעבורו ולדורו בלבד, בחצוצרות הכהנים ישתמשו לדורות – וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצֹצְרוֹת, וְהָיוּ לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם.כמובן, תקיעות אלה, שיישמעו גם בארץ נושבת, אינן מאותתות על סדרי מסע, אלא הן חלק מעבודת הקודש, כפי שיפורש בפסוקים הבאים.

וְכִֽי־תָבֹ֨אוּ מִלְחָמָ֜ה בְּאַרְצְכֶ֗ם עַל־הַצַּר֙ הַצֹּרֵ֣ר אֶתְכֶ֔ם וַהֲרֵעֹתֶ֖ם בַּחֲצֹצְר֑וֹת וֲנִזְכַּרְתֶּ֗ם לִפְנֵי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְנוֹשַׁעְתֶּ֖ם מֵאֹיְבֵיכֶֽם׃

וְכִי תָבֹאוּלערוך מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם– וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרוֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם.התרועה לא תישמע מחצוצרות צבאיות, אלא מן החצוצרות של בית המקדש. אין מדובר אפוא במחווה צבאית אלא בתרועה הבאה לעורר את העם ולהיזכר לפני ה', מעין תפילה וזעקה מועצמת.

וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)

וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם– וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם.קרבנות הציבור ילֻוו בתקיעת הכהנים בחצוצרות. וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.אלא ששם מדובר בסדר הקבוע, ואילו כאן מסופר כיצד התממש הדבר במסע הראשון, כשיצאו ממדבר סיני. כמו כן מפורט פה תפקידם של משפחות הלויים במסע.

וַיְהִ֞י בַּשָּׁנָ֧ה הַשֵּׁנִ֛ית בַּחֹ֥דֶשׁ הַשֵּׁנִ֖י בְּעֶשְׂרִ֣ים בַּחֹ֑דֶשׁ נַעֲלָה֙ הֶֽעָנָ֔ן מֵעַ֖ל מִשְׁכַּ֥ן הָעֵדֻֽת׃

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, אייר בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ– נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.

וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל לְמַסְעֵיהֶ֖ם מִמִּדְבַּ֣ר סִינָ֑י וַיִּשְׁכֹּ֥ן הֶעָנָ֖ן בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן׃

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי, וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן.כיוון שהענן נדד הלאה, ישראל הלכו אחריו לכיוון מדבר פארן שבחצי-האי סיני.

וַיִּסְע֖וּ בָּרִאשֹׁנָ֑ה עַל־פִּ֥י יְהוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃

וַיִּסְעוּ בּפעם ה רִאשֹׁנָה עַל פִּי ה', באמצעות הענן בְּיַד מֹשֶׁה,על ידי החצוצרות.

וַיִּסַּ֞ע דֶּ֣גֶל מַחֲנֵ֧ה בְנֵֽי־יְהוּדָ֛ה בָּרִאשֹׁנָ֖ה לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ נַחְשׁ֖וֹן בֶּן־עַמִּינָדָֽב׃

וַיִּסַּע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹמופקד ראש הדגל, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב.

וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י יִשָׂשכָ֑ר נְתַנְאֵ֖ל בֶּן־צוּעָֽר׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי יִשָׂשכָר– נְתַנְאֵל בֶּן צוּעָר.

וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י זְבוּלֻ֑ן אֱלִיאָ֖ב בֶּן־חֵלֽוֹן׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי זְבוּלֻן– אֱלִיאָב בֶּן חֵלוֹן.שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה יהודה.

וְהוּרַ֖ד הַמִּשְׁכָּ֑ן וְנָסְע֤וּ בְנֵֽי־גֵרְשׁוֹן֙ וּבְנֵ֣י מְרָרִ֔י נֹשְׂאֵ֖י הַמִּשְׁכָּֽן׃ (ס)

בזמן שדגל מחנה יהודה התחיל ללכת – וְהוּרַד, פורק הַמִּשְׁכָּן, וְנָסְעוּ בְנֵי גֵרְשׁוֹן וּבְנֵי מְרָרִישהם נֹשְׂאֵי הַמִּשְׁכָּן.בני גרשון נשאו בעיקר את חלקי הטקסטיל של המשכן, ובני מררי נשאו את הקרשים ואת שאר חלקי המבנה המוצקים.

וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה רְאוּבֵ֖ן לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִיצ֖וּר בֶּן־שְׁדֵיאֽוּר׃

וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ– אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר.

וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן שְׁלֻֽמִיאֵ֖ל בֶּן־צוּרִֽי שַׁדָּֽי׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן– שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי.

וְעַל־צְבָ֖א מַטֵּ֣ה בְנֵי־גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְנֵי גָד– אֶלְיָסָף בֶּן דְּעוּאֵל.שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה ראובן.

וְנָסְעוּ֙ הַקְּהָתִ֔ים נֹשְׂאֵ֖י הַמִּקְדָּ֑שׁ וְהֵקִ֥ימוּ אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן עַד־בֹּאָֽם׃ (ס)

וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים, נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ, כלי הקודש, וְהֵקִימוּבני גרשון ומררי אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם.

וְנָסַ֗ע דֶּ֛גֶל מַחֲנֵ֥ה בְנֵֽי־אֶפְרַ֖יִם לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֱלִישָׁמָ֖ע בֶּן־עַמִּיהֽוּד׃

וְנָסַע דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ– אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד.

וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י מְנַשֶּׁ֑ה גַּמְלִיאֵ֖ל בֶּן־פְּדָה־צֽוּר׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה– גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר.

וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י בִנְיָמִ֑ן אֲבִידָ֖ן בֶּן־גִּדְעוֹנִֽי׃ (ס)

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי בִנְיָמִן– אֲבִידָן בֶּן גִּדְעוֹנִי.שלושת השבטים הללו הרכיבו את דגל מחנה אפרים.

וְנָסַ֗ע דֶּ֚גֶל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־דָ֔ן מְאַסֵּ֥ף לְכָל־הַֽמַּחֲנֹ֖ת לְצִבְאֹתָ֑ם וְעַל־צְבָא֔וֹ אֲחִיעֶ֖זֶר בֶּן־עַמִּישַׁדָּֽי׃

וְנָסַעאחריהם דֶּגֶל מַחֲנֵה בְנֵי דָן, מְאַסֵּף לְכָל הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם, וְעַל צְבָאוֹ– אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי.

וְעַל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י אָשֵׁ֑ר פַּגְעִיאֵ֖ל בֶּן־עָכְרָֽן׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי אָשֵׁר– פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן.

וְעַ֨ל־צְבָ֔א מַטֵּ֖ה בְּנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י אֲחִירַ֖ע בֶּן־עֵינָֽן׃

וְעַל צְבָא מַטֵּה בְּנֵי נַפְתָּלִי– אֲחִירַע בֶּן עֵינָן.

אֵ֛לֶּה מַסְעֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְצִבְאֹתָ֑ם וַיִּסָּֽעוּ׃ (ס)

אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְצִבְאֹתָם– וַיִּסָּעוּ.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֮ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים ׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְהוָ֔ה אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְהוָ֥ה דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה. לא ברור אם חובב או רעואל היה שמו השני של יתרו חותן משה. ייתכן שחובב היה אחיה של צפורה שעמד אז בראש המשפחה, או שהוא הוא יתרו, אבי צפורה, ורעואל היה סבה : נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' "אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם". לְכָה, בוא גם אתה אִתָּנוּ, וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל.נבטיח גם לך חלק בארץ.

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיוחובב : לֹא אֵלֵךְאתכם כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ.אירחתם אותי בכבוד במחנה שלכם, אך יש לי בית משלי.

וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י ׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם׃

וַיֹּאמֶרמשה : אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן, הואיל ו יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם.איני מבקש זאת רק כדי להיטיב עמך. בתור בן למדיָן, שלמרות שהיו לו יישובים קבועים, היה במהותו – לפי אחת ההשערות – נווד, תוכל לסייע לנו במסענו במדבר.

וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה ׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְהוָ֛ה עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ׃

וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ, וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ– וְהֵטַבְנוּ לָךְ.סופו של הסיפור לא כתוב כאן. ייתכן שהיו מבני משפחת חובב שחזרו לארצם, אך אחרים בוודאי המשיכו ללכת עם ישראל.

וַיִּסְעוּ֙ מֵהַ֣ר יְהוָ֔ה דֶּ֖רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַאֲר֨וֹן בְּרִית־יְהוָ֜ה נֹסֵ֣עַ לִפְנֵיהֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים לָת֥וּר לָהֶ֖ם מְנוּחָֽה׃

וַיִּסְעוּישראל מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה, מקום חניה. מלבד זאת, ישראל לא היו צריכים ליישר את הדרך ולמצוא לעצמם מסלול קל להליכה כי הארון הלך לפניהם והובילם בדרך הראויה.

וַעֲנַ֧ן יְהוָ֛ה עֲלֵיהֶ֖ם יוֹמָ֑ם בְּנָסְעָ֖ם מִן־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ (׆) (ס)

וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה.הענן היה שורה על מחנה ישראל ומחפה עליהם במשך שעות היום במדבר, ובשעת המסע הוא נע עמם.

וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה ׀ יְהוָ֗ה וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ׃

וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן,כאשר ארון הברית היה יוצא למסע, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה: קוּמָה, ה', וְיָפֻצוּ, ויתפזרו אֹיְבֶיךָ,אויבי ישראל. יציאת הארון ממקום חנייתו מאיימת על אויבי ישראל. וְיָנֻסוּ, ויברחו מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ.ארון הברית ובו לוחות העדות מגלם את נוכחותו של ה' בעולם.

וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְהוָ֔ה רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (׆) (ס)

וּבְנֻחֹה, כאשר הארון נח במקום חנייה, יֹאמַרמשה תפילה אחרת : שׁוּבָה,נוּח כאן, ה',בתוך רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. השכן שכינתך ביניהם.