אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֙נוּ֙ יְהוָ֔ה וְהֵבִ֤יא אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃

ובנוגע לחששותיכם – אִם חָפֵץ בָּנוּ ה'– וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.הארץ מצוינת, והכול תלוי ברצון ה'.

אַ֣ךְ בַּֽיהוָה֮ אַל־תִּמְרֹדוּ֒ וְאַתֶּ֗ם אַל־תִּֽירְאוּ֙ אֶת־עַ֣ם הָאָ֔רֶץ כִּ֥י לַחְמֵ֖נוּ הֵ֑ם סָ֣ר צִלָּ֧ם מֵעֲלֵיהֶ֛ם וַֽיהוָ֥ה אִתָּ֖נוּ אַל־תִּירָאֻֽם׃

אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּבסירובכם לבוא אל הארץ, וְאַתֶּם, שהובטחתם על ידי ה' אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ,גם אם אחרים אמורים לירא מהם, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם.ננצח אותם בקלות כאכילת לחם. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם,כבר אין להם מחסה ומגן. וַה' אִתָּנוּ,לכן אַל תִּירָאֻם,תתייראו מהם.

וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה לִרְגּ֥וֹם אֹתָ֖ם בָּאֲבָנִ֑ים וּכְב֣וֹד יְהוָ֗ה נִרְאָה֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ (פ)

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם– את יהושע וכלב, ואולי באותה הזדמנות – גם את משה ואהרן בָּאֲבָנִים. וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה עַד־אָ֥נָה יְנַאֲצֻ֖נִי הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְעַד־אָ֙נָה֙ לֹא־יַאֲמִ֣ינוּ בִ֔י בְּכֹל֙ הָֽאֹת֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי בְּקִרְבּֽוֹ׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: עַד אָנָה, מתי יְנַאֲצֻנִי, יבזו אותי, יחללוני הָעָם הַזֶּה, וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל, למרות כל הָאֹתוֹת, הנסים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ?!

אַכֶּ֥נּוּ בַדֶּ֖בֶר וְאוֹרִשֶׁ֑נּוּ וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֹֽתְךָ֔ לְגוֹי־גָּד֥וֹל וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ׃

אַכֶּנּוּ, אכה את העם הזה בַדֶּבֶר, במגפה וְאוֹרִשֶׁנּוּ,אכלה אותם, וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ, משה, לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ.במקום בני ישראל יקום עם חדש, בני משה.

וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־יְהוָ֑ה וְשָׁמְע֣וּ מִצְרַ֔יִם כִּֽי־הֶעֱלִ֧יתָ בְכֹחֲךָ֛ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִקִּרְבּֽוֹ׃

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה': וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִםכִּי, ש הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ אֶת הָעָם הַזֶּה, את ישראל מִקִּרְבּוֹ,מתוכם.

וְאָמְר֗וּ אֶל־יוֹשֵׁב֮ הָאָ֣רֶץ הַזֹּאת֒ שָֽׁמְעוּ֙ כִּֽי־אַתָּ֣ה יְהוָ֔ה בְּקֶ֖רֶב הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה אֲשֶׁר־עַ֨יִן בְּעַ֜יִן נִרְאָ֣ה ׀ אַתָּ֣ה יְהוָ֗ה וַעֲנָֽנְךָ֙ עֹמֵ֣ד עֲלֵהֶ֔ם וּבְעַמֻּ֣ד עָנָ֗ן אַתָּ֨ה הֹלֵ֤ךְ לִפְנֵיהֶם֙ יוֹמָ֔ם וּבְעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃

ואם תשמיד אותם – וְאָמְרוּ אֶל, על יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת,כנען, שישראל אמורים לבוא אליה. מכיוון שעד כה המצרים שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה ה'מצוי בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה, ישראל אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה, ה',אתה נגלה לישראל, וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם, וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה.

וְהֵמַתָּ֛ה אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וְאָֽמְרוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שָׁמְע֥וּ אֶֽת־שִׁמְעֲךָ֖ לֵאמֹֽר׃

ועכשיו – וְהֵמַתָּה, אם תמית אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָדבמגפה. וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר:

מִבִּלְתִּ֞י יְכֹ֣לֶת יְהוָ֗ה לְהָבִיא֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֣ע לָהֶ֑ם וַיִּשְׁחָטֵ֖ם בַּמִּדְבָּֽר׃

"אמנם ה' הוציאם ממצרים, אך מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם,אין ביכולתו לנצח את עמי כנען – וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר".

וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר׃

וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי,יתגלה כוחך לישראל באופן נעלה ורם יותר מאשר עד עכשיו, כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, כפי שלימדת והבטחת לאחר הכפרה על חטא העגל לֵאמֹר:

יְהוָ֗ה אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד נֹשֵׂ֥א עָוֺ֖ן וָפָ֑שַׁע וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֞ד עֲוֺ֤ן אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

"ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם, סבלני וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא, מוחל, מרים את משאם של עָוֹן וָפָשַׁע.ומצד שני – וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּהאת העוון. אף על פי שה' מוחל על העוון וממתין לחוטא שישוב, אין העוון מתנקה לחלוטין, אלא פֹּקֵד, זוכר וגומל עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים, עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים".בהיותו רב חסד, אין הוא מעניש על עוונותיו של אב את כל צאצאיו לדורותיהם, ומאידך גיסא, גם אינו מעניש כאחת בכיליון, אלא פוקד את העוון על הצאצאים ארבעה דורות, ואם אלו אינם מזכירים את העוון על ידי חטאים נוספים, הוא נמחק ונעלם לחלוטין.

סְלַֽח־נָ֗א לַעֲוֺ֛ן הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה כְּגֹ֣דֶל חַסְדֶּ֑ךָ וְכַאֲשֶׁ֤ר נָשָׂ֙אתָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה מִמִּצְרַ֖יִם וְעַד־הֵֽנָּה׃

סְלַח נָא, והחלף עונשם החמור בעונש קל יותר לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ, וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה, סבלת וסלחת לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה.

וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה סָלַ֖חְתִּי כִּדְבָרֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶר ה': סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ,כמו שאתה אומר, שהרי נימוקיך טובים. אמנם תפילתו של משה הועילה לבטל את הגזרה הראשונית להכות את העם כולו בבת אחת, ולהעמיד ממשה עם חדש,

וְאוּלָ֖ם חַי־אָ֑נִי וְיִמָּלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־כָּל־הָאָֽרֶץ׃

וְאוּלָם חַי אָנִי,אני נשבע בחיי, וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ,ביטוי שבועה נוסף,

כִּ֣י כָל־הָאֲנָשִׁ֗ים הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי׃

כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר– כל עם ישראל, וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי–

אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַאֲבֹתָ֑ם וְכָל־מְנַאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ׃

אִם יִרְאוּ, אני נשבע שכל העם הזה לא יראו אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם, ובוודאי ש כָל מְנַאֲצַיבין שהם המסיתים למרד, ובין שהם המוסתים, בין מי שהיו אחוזי אימה מדיבת הארץ ששמעו מן המרגלים, ובין המתנגדים להנהגתו של משה על בסיס אישי – לֹא יִרְאוּהָ.

וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה׃

ולעומתם עַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ,אף שהיה אחד המרגלים, וַיְמַלֵּא אַחֲרָי,נשאר נאמן באופן מלא לרצוני ולפקודותי – וַהֲבִיאֹתִיובעוד שנים כאחד הכובשים אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּהעתה לתור אותה. וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה.

וְהָֽעֲמָלֵקִ֥י וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י יוֹשֵׁ֣ב בָּעֵ֑מֶק מָחָ֗ר פְּנ֨וּ וּסְע֥וּ לָכֶ֛ם הַמִּדְבָּ֖ר דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף׃ (פ)

אם תתעקשו להיכנס לארץ למרות גזרתי – וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק,והם יחסמו את כניסתכם לארץ. לפיכך, מָחָר פְּנוּאחורנית וּסְעוּ לָכֶםלעבר הַמִּדְבָּרולכו שוב ב דֶרֶךְ יַם סוּף.