וַֽיַּעֲל֖וּ וַיָּתֻ֣רוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ מִמִּדְבַּר־צִ֥ן עַד־רְחֹ֖ב לְבֹ֥א חֲמָֽת׃

וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץבכל גבולה – מִמִּדְבַּר צִןשבדרום עַד רְחֹב, שם מקום לְבֹא, בואכה חֲמָתשבצפון סוריה. דרך זו כוללת את תחומי ארץ כנען.

וַיַּעֲל֣וּ בַנֶּגֶב֮ וַיָּבֹ֣א עַד־חֶבְרוֹן֒ וְשָׁ֤ם אֲחִימַן֙ שֵׁשַׁ֣י וְתַלְמַ֔י יְלִידֵ֖י הָעֲנָ֑ק וְחֶבְר֗וֹן שֶׁ֤בַע שָׁנִים֙ נִבְנְתָ֔ה לִפְנֵ֖י צֹ֥עַן מִצְרָֽיִם׃

וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן.ייתכן שהמרגלים לא הלכו כולם כיחידה אחת בכל הדרך, ושמא רק אחד מהם הגיע לחברון. נראה שחברון הייתה זכורה בתודעת העם כעירם של האבות. וְשָׁםפגשו את אֲחִימַן, שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי, בני הָעֲנָק,אנשים גדולים מאוד, ענקים.וְהערה: חֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן, עיר חשובה מאוד ב מִצְרָיִם.הכול הכירו את צוען כעיר עתיקה שידוע מתי הוקמה – שלא כערים מצריות אחרות שמקורן אינו ברור. הכתוב מדגיש את חשיבותה ותוקפה של העיר העתיקה חברון בקביעה שהיא נוסדה עוד לפני צוען.

וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃

וַיָּבֹאוּבסוף דרכם חזרה עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם– מתוך הנחל זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם.אדם יחיד לא יכול היה לשאתו בשל גודלו העצום. וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִיםלקחו בידיהם.

לַמָּק֣וֹם הַה֔וּא קָרָ֖א נַ֣חַל אֶשְׁכּ֑וֹל עַ֚ל אֹד֣וֹת הָֽאֶשְׁכּ֔וֹל אֲשֶׁר־כָּרְת֥וּ מִשָּׁ֖ם בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא, קראו נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.יש להניח שנחל אשכול היה קרוב למדבר, כך שהאשכול לא טולטל לאורך הארץ כולה.

וַיָּשֻׁ֖בוּ מִתּ֣וּר הָאָ֑רֶץ מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם׃

וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם,שכן המסע לא נועד לבירור פרטים, אלא להתרשמות כללית.

וַיֵּלְכ֡וּ וַיָּבֹאוּ֩ אֶל־מֹשֶׁ֨ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־מִדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן קָדֵ֑שָׁה וַיָּשִׁ֨יבוּ אוֹתָ֤ם דָּבָר֙ וְאֶת־כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּרְא֖וּם אֶת־פְּרִ֥י הָאָֽרֶץ׃

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה,לקָדֵש שבמדבר פארן, וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר וְאֶת כָּל הָעֵדָהשהתאספה לשמוע את דבריהם. גם מכאן עולה שהמרגלים ראו עצמם לא כשליחי המנהיגים בלבד, אלא כשליחי העדה. וַיַּרְאוּם אֶת פְּרִי הָאָרֶץ.

וַיְסַפְּרוּ־לוֹ֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ בָּ֕אנוּ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר שְׁלַחְתָּ֑נוּ וְ֠גַם זָבַ֨ת חָלָ֥ב וּדְבַ֛שׁ הִ֖וא וְזֶה־פִּרְיָֽהּ׃

וַיְסַפְּרוּ לוֹ, למשה בנוכחות העדה וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא,ארץ פורייה מאוד, כמו שה' תיאר אותה, וְזֶה פִּרְיָהּ.אלה דוגמאות לפרות הצומחים בה.

אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם׃

אֶפֶס, אבל דעו לכם כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ.אין תושביה שקטים ושאננים, ועל כן יהיה קשה להכניעם במהרה, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד. וְגַםאת יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם.

עֲמָלֵ֥ק יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֣רֶץ הַנֶּ֑גֶב וְ֠הַֽחִתִּי וְהַיְבוּסִ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ יוֹשֵׁ֣ב בָּהָ֔ר וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ יֹשֵׁ֣ב עַל־הַיָּ֔ם וְעַ֖ל יַ֥ד הַיַּרְדֵּֽן׃

עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב,בדרכנו. לפי התכנית הראשונית של כניסתם לארץ, היו אמורים להצפין לכנען דרך הנגב. וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.

וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃

וַיַּהַס, השתיק כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה.כלב הפנה את תשומת לבם לנוכחותו של משה. הרי אם יש מי שצריך להשיב על דברי המרגלים – משה הוא האיש, ולא תגובות ראשוניות של אנשי העדה. כלב אינו מסתפק בהשתקתם, אלא מוסיף קריאת עידוד. וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ, וננחל אֹתָהּ– את הארץ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ!

וְהָ֨אֲנָשִׁ֜ים אֲשֶׁר־עָל֤וּ עִמּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א נוּכַ֖ל לַעֲל֣וֹת אֶל־הָעָ֑ם כִּֽי־חָזָ֥ק ה֖וּא מִמֶּֽנּוּ׃

וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ,נציגי שאר השבטים, אָמְרוּ: לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָםהיושב בארץ כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ,מאתנו. לא יעמדו לנו כוחותינו להילחם באנשים החזקים הללו. עם ישראל, שעד לא מזמן היה עם של עבדים במצרים, פחד מעמידה גלויה במלחמה.

וַיּוֹצִ֜יאוּ דִּבַּ֤ת הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תָּר֣וּ אֹתָ֔הּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֡רֶץ אֲשֶׁר֩ עָבַ֨רְנוּ בָ֜הּ לָת֣וּר אֹתָ֗הּ אֶ֣רֶץ אֹכֶ֤לֶת יוֹשְׁבֶ֙יהָ֙ הִ֔וא וְכָל־הָעָ֛ם אֲשֶׁר־רָאִ֥ינוּ בְתוֹכָ֖הּ אַנְשֵׁ֥י מִדּֽוֹת׃

ועתה – וַיּוֹצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.המרגלים עברו לתיאורים, שגם אם לא כולם היו דברי שקר, הרי היו מוּטים, ובאמצעותם ניסו ליצור תדמית שלילית לארץ. לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ– אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא.יש בה מחלות ומקרי מוות רבים. ומצד שני, כָל הָעָם אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ– אַנְשֵׁי מִדּוֹת,אנשים גדולים. אמנם התמותה בה רבה, אך אנשים גדולי גוף וחזקים מצליחים לחיות בה.

וְשָׁ֣ם רָאִ֗ינוּ אֶת־הַנְּפִילִ֛ים בְּנֵ֥י עֲנָ֖ק מִן־הַנְּפִלִ֑ים וַנְּהִ֤י בְעֵינֵ֙ינוּ֙ כַּֽחֲגָבִ֔ים וְכֵ֥ן הָיִ֖ינוּ בְּעֵינֵיהֶֽם׃

וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים,הענקים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים,צאצאי גזע הענקים, וַנְּהִי, היינו בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים,כשעמדנו מול האנשים הגדולים הללו, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.גם הם התייחסו אלינו כיצורים פחותי ערך וזעירים. הפֵּרות העצומים שנשאו עמם המחישו לשומעיהם גם את ממדי יושבי הארץ.

וַתִּשָּׂא֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה וַֽיִּתְּנ֖וּ אֶת־קוֹלָ֑ם וַיִּבְכּ֥וּ הָעָ֖ם בַּלַּ֥יְלָה הַהֽוּא׃

וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָהשנכחה באותו מעמד וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא.

וַיִּלֹּ֙נוּ֙ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֔ן כֹּ֖ל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם כָּל־הָעֵדָ֗ה לוּ־מַ֙תְנוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם א֛וֹ בַּמִּדְבָּ֥ר הַזֶּ֖ה לוּ־מָֽתְנוּ׃

וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה: לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ– היינו מתים בשלום ובשקט.

וְלָמָ֣ה יְ֠הוָה מֵבִ֨יא אֹתָ֜נוּ אֶל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ לִנְפֹּ֣ל בַּחֶ֔רֶב נָשֵׁ֥ינוּ וְטַפֵּ֖נוּ יִהְי֣וּ לָבַ֑ז הֲל֧וֹא ט֦וֹב לָ֖נוּ שׁ֥וּב מִצְרָֽיְמָה׃

וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת, כנען לִנְפֹּל בַּחֶרֶב?!במקום למות בשלום באופן טבעי, נמות קודם זמננו במלחמה, ו נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז. הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה.

וַיֹּאמְר֖וּ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו נִתְּנָ֥ה רֹ֖אשׁ וְנָשׁ֥וּבָה מִצְרָֽיְמָה׃

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ,הבה נמנה מנהיג כלשהו, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.לא כדאי שנמשיך במסע לכיוון כנען.

וַיִּפֹּ֥ל מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן עַל־פְּנֵיהֶ֑ם לִפְנֵ֕י כָּל־קְהַ֥ל עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם לִפְנֵי כָּל קְהַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וִיהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֗וּן וְכָלֵב֙ בֶּן־יְפֻנֶּ֔ה מִן־הַתָּרִ֖ים אֶת־הָאָ֑רֶץ קָרְע֖וּ בִּגְדֵיהֶֽם׃

וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּהשהיו מִן הַתָּרִים אֶת הָאָרֶץ,מן המרגלים, קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם.

וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

וַיֹּאמְרוּ אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ– טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.