Naso 4

חזור

נָשֹׂא

עלייה ד

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי־תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ, כל גבר כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ,שאשתו סטתה וּמָעֲלָה בוֹ מָעַלובגדה בו,

רש"י

איש איש כי תשטה אשתו.מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה:

איש איש.לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁתַּיִם – בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה:

כי תשטה אשתו.שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב "כִּי תִשְׂטֶה" וְכָתוּב בּוֹ "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כי תשטה — תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (שם ד'), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז'):

ומעלה בו מעל.וּמַהוּ הַמַּעַל? ושכב איש אתה:

וְשָׁכַ֨ב אִ֣ישׁ אֹתָהּ֮ שִׁכְבַת־זֶרַע֒ וְנֶעְלַם֙ מֵעֵינֵ֣י אִישָׁ֔הּ וְנִסְתְּרָ֖ה וְהִ֣יא נִטְמָ֑אָה וְעֵד֙ אֵ֣ין בָּ֔הּ וְהִ֖וא לֹ֥א נִתְפָּֽשָׂה׃

כלומר – וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע. וְנֶעְלַם, והדבר נסתר מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. וְהאשה נִסְתְּרָה,הסתתרה. וְהִיא נִטְמָאָהבמעשה זה. אולם עֵדשיכול להעיד על המעשה אֵין בָּהּ. וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה,לא נאנסה.

רש"י

ושכב איש.פְּרָט לְקָטָן וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ (ספרי):

אתה שכבת זרע.שְׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ (כְּמַעֲשֶׂה בִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ):

ונעלם מעיני אישה.פְּרָט לְסוּמָא, הָא אִם הָיָה רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ (ספרי):

ונסתרה.שִׁעוּר שֶׁתֵּרָאֶה לְטֻמְאַת בִּיאָה:

ועד אין בה.הָא אִם יֵשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר נִטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה (סוטה ד'):

ועד אין בה.בְּטֻמְאָה, אֲבָל יֵשׁ עֵדִים לִסְתִירָה (שם ב'):

נתפשה.נֶאֶנְסָה, כְּמוֹ "וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ" (דברים כ"ב):

וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה׃

וְעָבַר עָלָיו– על הבעל רוּחַ קִנְאָה, וְקִנֵא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאכן הִוא נִטְמָאָה,ואז קינא לה בצדק. אוֹ, ייתכן מקרה אחר: עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא נִטְמָאָה,ואז קינא לה שלא בצדק. בהיעדר עדים והוכחות ובהכחשת האשה ייתכן שמקור החשד בפרנויה של הבעל בלבד, אך ייתכן שהוא צודק.

רש"י

ועבר עליו.קֹדֶם לַסְּתִירָה:

רוח קנאה וקנה.פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה, שֶׁמַּתְרֶה בָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי:

והוא נטמאה או עבר עליו וגו'.כְּלוֹמַר הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו:

וְהֵבִ֨יא הָאִ֣ישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְהֵבִ֤יא אֶת־קָרְבָּנָהּ֙ עָלֶ֔יהָ עֲשִׂירִ֥ת הָאֵיפָ֖ה קֶ֣מַח שְׂעֹרִ֑ים לֹֽא־יִצֹ֨ק עָלָ֜יו שֶׁ֗מֶן וְלֹֽא־יִתֵּ֤ן עָלָיו֙ לְבֹנָ֔ה כִּֽי־מִנְחַ֤ת קְנָאֹת֙ ה֔וּא מִנְחַ֥ת זִכָּר֖וֹן מַזְכֶּ֥רֶת עָוֺֽן׃

וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן, וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ, בעבורה עֲשִׂירִת הָאֵיפָה, 2–4 ליטר קֶמַח שְׂעֹרִים. לֹא יִצֹק עָלָיו שֶׁמֶן, וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא, מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן, המתייחסת לחשד עוון. כיוון שאין זו מנחת נדבה לה', מנחת תודה או מנחה הבאה מתוך חרטה, אלא מחמת קנאה, היא פחותה ביותר.

רש"י

קמח.שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת:

שערים.וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד):

לא יצק עליו שמן.שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר, וְהִיא עָשְׂתָה בַחֹשֶׁךְ:

ולא יתן עליו לבנה.שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרְאוּ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד'), וְהִיא פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן:

כי מנחת קנאת הוא.הַקֶּמַח הַזֶּה, קֶמַח לָשׁוֹן זָכָר:

מנחת קנאת.מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת, קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי):

וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ הַכֹּהֵ֑ן וְהֶֽעֱמִדָ֖הּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְהֶעֱמִדָהּ– את האשה, או: את המנחה לִפְנֵי ה',במקדש.

וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן מַ֥יִם קְדֹשִׁ֖ים בִּכְלִי־חָ֑רֶשׂ וּמִן־הֶֽעָפָ֗ר אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה֙ בְּקַרְקַ֣ע הַמִּשְׁכָּ֔ן יִקַּ֥ח הַכֹּהֵ֖ן וְנָתַ֥ן אֶל־הַמָּֽיִם׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, מי הכיור, שהוא כשאר כלי שרת המקדשים את תכולתם. ממי הכיור רוחצים הכהנים את ידיהם ורגליהם כדי להתקדש לעבודה, בִּכְלִי חָרֶשׂ,חרס, וּמעט מִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם.

רש"י

מים קדשים.שֶׁקָּדְשׁוּ בַכִּיּוֹר, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה מִנְּחֹשֶׁת מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, וְזוֹ פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן, שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעְלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּחַ וְזוֹ קִלְקְלָה לְאַחֵר, תִּבָּדֵק בּוֹ:

בכלי חרש.הִיא הִשְׁקָת אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקִדָּה בְזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוטה ט'):

וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִֽים׃

וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה',מול פתח המשכן. וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה,יגלה את שערותיה. וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן– מִנְחַת קְנָאֹת הִוא, וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּגם מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים.אחרי ששמו במים הקדושים עפר מקרקע המשכן, הם הפכו הן למרים הן למי קללה.

רש"י

והעמיד הכהן וגו'.וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'"? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח'):

ופרע.סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ, כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (כתובות ע"ב):

לפני ה'.בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי, דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים (סוטה ז'):

ונתן על כפיה.לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְיֻחָד עַל הַמָּיִם (שם י"ד):

המרים.עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (שם כ'):

המאררים.הַמְחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כ"ח), וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַיִם אֲרוּרִים, שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן, וְלֹא אֲרוּרִים כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא מְאָרְרִים אֶת אֲחֵרִים, וְאַף אֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם "לִיטַיָּא" אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא" — שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ:

וְהִשְׁבִּ֨יעַ אֹתָ֜הּ הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַ֤ר אֶל־הָֽאִשָּׁה֙ אִם־לֹ֨א שָׁכַ֥ב אִישׁ֙ אֹתָ֔ךְ וְאִם־לֹ֥א שָׂטִ֛ית טֻמְאָ֖ה תַּ֣חַת אִישֵׁ֑ךְ הִנָּקִ֕י מִמֵּ֛י הַמָּרִ֥ים הַֽמְאָרֲרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְאָמַר אֶל הָאִשָּׁה: אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית, סטית לקבל טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ, הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה.המים כשלעצמם אינם סם מוות. לכן אם לא חטאת – הם לא יגרמו לך נזק. הכהן פותח באפשרות החיובית משום שכל עוד היא בגדר חשודה – אין פותחים בגנותה.

רש"י

והשביע אתה וגו'.וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי, הָא אִם שָׁכַב, חִנָּקִי, שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (שם י"ז; שבועות ל"ו; סנהדרין ל"ג):

וְאַ֗תְּ כִּ֥י שָׂטִ֛ית תַּ֥חַת אִישֵׁ֖ךְ וְכִ֣י נִטְמֵ֑את וַיִּתֵּ֨ן אִ֥ישׁ בָּךְ֙ אֶת־שְׁכָבְתּ֔וֹ מִֽבַּלְעֲדֵ֖י אִישֵֽׁךְ׃

וְאַתְּ כִּי, אם שָׂטִית, סטית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי נִטְמֵאת,כלומר: וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ, כינוי של גנאי ליחסי מין, מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ, מי שאינו בעלך.

רש"י

ואת כי שטית.כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם:

וְהִשְׁבִּ֨יעַ הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָֽאִשָּׁה֮ בִּשְׁבֻעַ֣ת הָאָלָה֒ וְאָמַ֤ר הַכֹּהֵן֙ לָֽאִשָּׁ֔ה יִתֵּ֨ן יְהוָ֥ה אוֹתָ֛ךְ לְאָלָ֥ה וְלִשְׁבֻעָ֖ה בְּת֣וֹךְ עַמֵּ֑ךְ בְּתֵ֨ת יְהוָ֤ה אֶת־יְרֵכֵךְ֙ נֹפֶ֔לֶת וְאֶת־בִּטְנֵ֖ךְ צָבָֽה׃

וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת הָאָלָה, הקללה. השבועה שמבארת את הקללה. וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה:אם יפגעו בך המים המאררים לרעה, יִתֵּן ה' אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה, תשמשי כסמל ומופת לקללה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ, בְּתֵת, כשייתן ה' אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת,נפולה ומצומקת, וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה,מנופחת.

רש"י

בשבעת האלה.שְׁבוּעָה שֶׁל קְלָלָה:

יתן ה' אותך לאלה.שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְלִין בִּיךְ — "יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית":

ולשבעה.שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ —"אִם לֹא יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית", וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי" (ישעיהו ס"ה), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, "וְנִבְרְכוּ וְגוֹ'" (בראשית י"ב), "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (שם מ"ח):

את ירכך.בִּקְלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁבָּהּ הִתְחִילָה בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה (סוטה ח'):

צבה.כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה:

וּ֠בָאוּ הַמַּ֨יִם הַמְאָרְרִ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּֽמֵעַ֔יִךְ לַצְבּ֥וֹת בֶּ֖טֶן וְלַנְפִּ֣ל יָרֵ֑ךְ וְאָמְרָ֥ה הָאִשָּׁ֖ה אָמֵ֥ן ׀ אָמֵֽן׃

וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת, לנפח בֶּטֶן וְלַנְפִּל, להפיל יָרֵךְ.וְאָמְרָה הָאִשָּׁה: אָמֵן, אָמֵן.בתגובתה הכפולה, שבאה לתוספת חיזוק, האשה תקבל על עצמה את הקללה המותנית.

רש"י

לצבות בטן.כְּמוֹ לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שֶׁהַלָּמֶ"ד נְקוּדָה בוֹ. וְכֵן "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות י"ג), "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א'), וְכֵן "לַנְפִּל יָרֵךְ" — לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ:

לצבות בטן ולנפל ירך.בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נִבְעֶלֶת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (סוטה כ"ח):

אמן אמן.קַבָּלַת שְׁבוּעָה – אָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה, אָמֵן אִם מֵאִישׁ זֶה אָמֵן אִם מֵאִישׁ אַחֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (שם י"ח):

וְ֠כָתַב אֶת־הָאָלֹ֥ת הָאֵ֛לֶּה הַכֹּהֵ֖ן בַּסֵּ֑פֶר וּמָחָ֖ה אֶל־מֵ֥י הַמָּרִֽים׃

וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר,במגילה, וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים.ישרה את קלף המגילה שעליה כתובה הקללה במים, עד שהדיו תתמוסס.

וְהִשְׁקָה֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה אֶת־מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרֲרִ֑ים וּבָ֥אוּ בָ֛הּ הַמַּ֥יִם הַֽמְאָרֲרִ֖ים לְמָרִֽים׃

וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים, וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים.לכאורה אין במים כשלעצמם מספיק מרירות כדי שתהיה מורגשת מאוד; אך הסימן להיותם מי קללה הוא תחושת המרירות המידית והייסורים הכרוכים בשתייתם.

רש"י

והשקה את האשה.אֵין זֶה סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בַתְּחִלָּהּ מַקְרִיב מִנְחָתָהּ, אֶלָּא הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁקֶנָּה יָבֹאוּ בָהּ לְמָרִים; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בֶּטֶן וְיָרֵךְ, מִנַּיִן לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף? תַּ"ל ובאו בה — בְּכֻלָּהּ, אִ"כַּ מַה תַּ"ל בֶּטֶן וְיָרֵךְ? לְפִי שֶׁהֵן הִתְחִילוּ בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה לְפִיכָךְ הִתְחִיל מֵהֶם הַפֻּרְעָנוּת (ספרי):

למרים.לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים:

וְלָקַ֤ח הַכֹּהֵן֙ מִיַּ֣ד הָֽאִשָּׁ֔ה אֵ֖ת מִנְחַ֣ת הַקְּנָאֹ֑ת וְהֵנִ֤יף אֶת־הַמִּנְחָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְהִקְרִ֥יב אֹתָ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת הַקְּנָאֹת, וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה', וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ.

רש"י

והניף.מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן:

והקריב אתה.זוֹ הִיא הַגָּשָׁתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ קֹדֶם קְמִיצָה, כִּשְׁאָר מְנָחוֹת (סוטה י"ד):

וְקָמַ֨ץ הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה וְאַחַ֛ר יַשְׁקֶ֥ה אֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶת־הַמָּֽיִם׃

וְקָמַץ, ייקח כמלוא שלש אצבעותיו הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ,חלק המנחה המזכיר ומייצג אותה , וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה. וְאַחַרכך יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם.

רש"י

אזכרתה.הוּא הַקֹּמֶץ, שֶׁעַ"יְ הַקְטָרָתוֹ הַמִּנְחָה בָאָה לְזִכָּרוֹן לְגָבוֹהַּ (ספרי):

וְהִשְׁקָ֣הּ אֶת־הַמַּ֗יִם וְהָיְתָ֣ה אִֽם־נִטְמְאָה֮ וַתִּמְעֹ֣ל מַ֣עַל בְּאִישָׁהּ֒ וּבָ֨אוּ בָ֜הּ הַמַּ֤יִם הַמְאָֽרֲרִים֙ לְמָרִ֔ים וְצָבְתָ֣ה בִטְנָ֔הּ וְנָפְלָ֖ה יְרֵכָ֑הּ וְהָיְתָ֧ה הָאִשָּׁ֛ה לְאָלָ֖ה בְּקֶ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

וְהִשְׁקָהּ, הכהן ישקה אותה אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ– וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִיםויהפכו מיד לְמָרִים, וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ. וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ,וייתכן שאף תמות כתוצאה מכך.

רש"י

והשקה את המים.לְרַבּוֹת, שֶׁאִם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא אִ"כֵּ אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי (ספרי; סוטה כ'):

וצבתה בטנה וגו'.אַעַ"פִּ שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵין בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שם ט'):

והיתה האשה לאלה.כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל אָלִין בָּהּ:

בקרב עמה.הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר:

וְאִם־לֹ֤א נִטְמְאָה֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וּטְהֹרָ֖ה הִ֑וא וְנִקְּתָ֖ה וְנִזְרְעָ֥ה זָֽרַע׃

וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא,וְנִקְּתָהמהחשד באמצעות שתיית המים, ונוסף לזה – וְנִזְרְעָה זָרַע,ייוולדו לה ילדים כפיצוי על התהליך המאיים והמבזה שעברה.

רש"י

ואם לא נטמא האשה.בִּסְתִירָה זוֹ:

וטהרה הוא.מִמָּקוֹם אַחֵר:

ונקתה.מִמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא ונזרעה זרע — אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר תֵּלֵד בְּרֶוַח, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחֹרִים, מֵעַתָּה יוֹלֶדֶת לְבָנִים:

זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת אֲשֶׁ֨ר תִּשְׂטֶ֥ה אִשָּׁ֛ה תַּ֥חַת אִישָׁ֖הּ וְנִטְמָֽאָה׃

זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ, בעלה וְנִטְמָאָה.

א֣וֹ אִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר תַּעֲבֹ֥ר עָלָ֛יו ר֥וּחַ קִנְאָ֖ה וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֑וֹ וְהֶעֱמִ֤יד אֶת־הָֽאִשָּׁה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וְעָ֤שָׂה לָהּ֙ הַכֹּהֵ֔ן אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹרָ֖ה הַזֹּֽאת׃

אוֹ, אם אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ– וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה', וְעָשָׂה לָהּ הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת.על האיש לזכור זאת קודם שיתחיל בהליכים אלו, ולהביא בחשבון את התוצאות האפשריות של מעשהו.

רש"י

או איש.כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע" (שמות כ"א), כְּלוֹמַר אִם אִישׁ קַנַּאי הוּא, לְכָךְ והעמיד את האשה.

וְנִקָּ֥ה הָאִ֖ישׁ מֵעָוֺ֑ן וְהָאִשָּׁ֣ה הַהִ֔וא תִּשָּׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ׃ (פ)

אם הגיב גופה של האשה לשתיית המים המאררים, ירכה נפלה ובטנה התנפחה – וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן, וְהָאִשָּׁה הַהִוא תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ.

רש"י

ונקה האיש מעון.אִם בְּדָקוּהָ הַמַּיִם, אַל יִדְאַג לוֹמַר "חַבְתִּי בְמִיתָתָהּ", נָקִי הוּא מִן הָעֹנֶשׁ; דָּ"אַ: מִשֶּׁיַּשְׁקֶנָּה תְּהֵא אֶצְלוֹ בְּהֶתֵּר, וְנִקָּה מֵעָוֹן, שֶׁהַסּוֹטָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (ספרי):

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהוָֽה׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר,יצהיר בגלוי ובבירור שבכוונתו לְהַזִּיראת עצמו, להתייחד מן הבריות ולהתקרב לַה'.

רש"י

כי יפלא.יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף (סוטה ב'):

נדר נזיר.אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:

להזיר לה'.לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:

מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכָל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

מִיַּיִן וְשֵׁכָר, יין מרוכז, משקה משַׁכֵּר העשוי מענבים יַזִּיר,יתנזר. חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה. וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים, מיץ ענבים או משקה שענבים הושרו בתוכו, כגון יין צימוקים, לֹא יִשְׁתֶּה. וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל,בכל צורה שהיא.

רש"י

מיין ושכר.כְּתַרְגּוּמוֹ "מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק", שֶׁהַיַּיִן מְשַׁכֵּר כְּשֶׁהוּא יָשָׁן:

וכל משרת.לְשׁוֹן צְבִיעָה בְּמַיִם וְכָל מַשְׁקֶה; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִים (שבת י"ז), נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִתּוֹ (נזיר ל"ד):

כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ מִכֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יֵעָשֶׂ֜ה מִגֶּ֣פֶן הַיַּ֗יִן מֵחַרְצַנִּ֛ים וְעַד־זָ֖ג לֹ֥א יֹאכֵֽל׃

כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ, במשך כל הימים שנדר שיהיה נזיר בהם מִכֹּלמוצר אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן– מֵחַרְצַנִּים, מגרעיני הענבים וְעַד זָג, הקליפה – לֹא יֹאכֵל.על הנזיר נאסר לאכול ולשתות את כל מה שיוצא מן הגפן ושקשור לפֵרותיה.

רש"י

חרצנים.הֵם הַגַּרְעִינִין:

זג.הֵם קְלִפוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כְּעִנְבָּל בְּזוּג:

כָּל־יְמֵי֙ נֶ֣דֶר נִזְר֔וֹ תַּ֖עַר לֹא־יַעֲבֹ֣ר עַל־רֹאשׁ֑וֹ עַד־מְלֹ֨את הַיָּמִ֜ם אֲשֶׁר־יַזִּ֤יר לַיהוָה֙ קָדֹ֣שׁ יִהְיֶ֔ה גַּדֵּ֥ל פֶּ֖רַע שְׂעַ֥ר רֹאשֽׁוֹ׃

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, במשך כל הזמן שהנדר חל תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, לא יספר את שערותיו. עַד מְלֹאת, שיסתיימו הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה'– קָדֹשׁ יִהְיֶה, גַּדֵּל, יגַדֵּל פֶּרַעאת שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

רש"י

קדש יהיה.הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ, לְגַדֵּל הַפֶּרַע שֶׁל שְׂעַר רֹאשׁוֹ (ספרי; תענית י"א):

פרע.נָקוּד פַּתָּח קָטָן אַף שֶׁהוּא דָּבוּק לִשְׂעַר רֹאשׁוֹ — פֶּרַע שֶׁל שֵׂעָר, וּפֵרוּשׁ שֶׁל פֶּרַע, גִּדּוּל שֶׁל שֵׂעָר, וְכֵן "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כ"א), וְאֵין קָרוּי פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (ספרי; סנהדרין כ"ב):

כָּל־יְמֵ֥י הַזִּיר֖וֹ לַיהוָ֑ה עַל־נֶ֥פֶשׁ מֵ֖ת לֹ֥א יָבֹֽא׃

כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַה' עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא.זוהי מגבלה מוחלטת.

לְאָבִ֣יו וּלְאִמּ֗וֹ לְאָחִיו֙ וּלְאַ֣חֹת֔וֹ לֹא־יִטַּמָּ֥א לָהֶ֖ם בְּמֹתָ֑ם כִּ֛י נֵ֥זֶר אֱלֹהָ֖יו עַל־רֹאשֽׁוֹ׃

אפילו לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ– לֹא יִטַּמָּא לָהֶם בְּמֹתָם,כשימותו. שלא ככהן הדיוט, שאף עליו נאסר להיטמא למתים, אך מותר לו להיטמא לקרובים אלו, על הנזיר הדבר נאסר כִּי נֵזֶר, כתר אֱלֹהָיו עַל רֹאשׁוֹ.שערותיו הארוכות של הנזיר מסמלות באופן פיזי את נזירותו, כלומר את קרבתו המיוחדת לה'.

כֹּ֖ל יְמֵ֣י נִזְר֑וֹ קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לַֽיהוָֽה׃

בהתנהגויותיו החורגות מהמקובל במאכל ובמשתה, במראה שערו הארוך ובזהירותו מלהיטמא למתים – כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ קָדֹשׁ הוּא לַה'.

רש"י

כל ימי נזרו קדש הוא.זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, מִלִּטַּמֵּא לְמֵתִים (ספרי):

וְכִֽי־יָמ֨וּת מֵ֤ת עָלָיו֙ בְּפֶ֣תַע פִּתְאֹ֔ם וְטִמֵּ֖א רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְגִלַּ֤ח רֹאשׁוֹ֙ בְּי֣וֹם טָהֳרָת֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יְגַלְּחֶֽנּוּ׃

גם אם הנזיר נמנע ממגע במת – וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם,בעצם השהייה תחת קורת גג משותפת עם המת – וְטִמֵּאהמת את הנזיר ואת רֹאשׁ נִזְרוֹ,נזר השֵׂער שעל ראשו, כלומר נזירותו נפגמה. כיוון שמדובר בטומאת מת – היא נמשכת שבעה ימים. וְגִלַּח רֹאשׁוֹ בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלְּחֶנּוּ.

רש"י

בפתע.זֶה אֹנֶס:

פתאום.זֶה שׁוֹגֵג, וְיֵ"א פֶּתַע פִּתְאֹם דָּבָר אֶחָד הוּא – מִקְרֶה שֶׁל פִּתְאוֹם:

וכי ימות מת עליו.בָּאֹהֶל שֶׁהוּא בוֹ:

ביום טהרתו.בְּיוֹם הַזָּאָתוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַמְרֵי, תַּ"ל "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", אִי שְׁבִיעִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הִזָּה, תַּ"ל "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ספרי):

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יָבִא֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

רש"י

וביום השמיני יבא שתי תרים.לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי ? קָבַע זְמַן לַקְּרֵבִין וְקָבַע זְמַן לַמַּקְרִיבִין, מַה קְּרֵבִין הִכְשִׁיר שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, אַף מַקְרִיבִין שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה (שם):

וְעָשָׂ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶחָ֤ד לְחַטָּאת֙ וְאֶחָ֣ד לְעֹלָ֔ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֔יו מֵאֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א עַל־הַנָּ֑פֶשׁ וְקִדַּ֥שׁ אֶת־רֹאשׁ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶחָדמהם לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ,כשנטמא למת ונזירותו נפגמה אובייקטיבית, אף על פי שהדבר אירע בעל כורחו. וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.ביום השמיני ישוב השֵּׂער ויתקדש בקדושת הנזירות.

רש"י

מאשר חטא על הנפש.שֶׁלֹּא נִזְהַר מִטֻּמְאַת הַמֵּת, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (ספרי; נזיר י"ט):

וקדש את ראשו.לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל מִנְיַן נְזִירוּתוֹ:

וְהִזִּ֤יר לַֽיהוָה֙ אֶת־יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ וְהֵבִ֛יא כֶּ֥בֶשׂ בֶּן־שְׁנָת֖וֹ לְאָשָׁ֑ם וְהַיָּמִ֤ים הָרִאשֹׁנִים֙ יִפְּל֔וּ כִּ֥י טָמֵ֖א נִזְרֽוֹ׃

וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ,יקיים מחדש את ימי הנזירות שהתחייב עליהם מראש, ונוסף על כך – וְהֵבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁםלגמור את כפרתו. וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, שבהם נשמרה נזירותו יִפְּלוּמן החשבון ויתבטלו, ועליו להתחיל למנותם שנית כִּי טָמֵא נִזְרוֹ.

רש"י

והזיר לה' את ימי נזרו.יַחֲזֹר וְיִמְנֶה נְזִירוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה:

והימים הראשנים יפלו.לֹא יַעֲלוּ מִן הַמִּנְיָן:

וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַנָּזִ֑יר בְּי֗וֹם מְלֹאת֙ יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ יָבִ֣יא אֹת֔וֹ אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְזֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר בְּיוֹם מְלֹאת יְמֵי נִזְרוֹ, כאשר מתממש הנדר ללא תקלות. יָבִיא אֹתוֹ– את עצמו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

רש"י

יביא אתו.יָבִיא אֶת עַצְמוֹ, וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֶתִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כֵּן, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כ"ב) — אֶת עַצְמָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" (דברים ל"ד) — הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ:

וְהִקְרִ֣יב אֶת־קָרְבָּנ֣וֹ לַיהוָ֡ה כֶּבֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים׃

וְהִקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ לַה': כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ תָמִים אֶחָד לְעֹלָה וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד תָּמִים לִשְׁלָמִים.

וְסַ֣ל מַצּ֗וֹת סֹ֤לֶת חַלֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן וּמִנְחָתָ֖ם וְנִסְכֵּיהֶֽם׃

וְסַל מַצּוֹתמשני סוגי לחמים העשויים סֹלֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹתדקים מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן, וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶםשל קרבנות הבהמה, המחייבים גם מנחה וגם נסכים מעבר למתנת הלחם המיוחדת הזו.

רש"י

ומנחתם ונסכיהם.שֶׁל עוֹלָה וּשְׁלָמִים; לְפִי שֶׁהָיוּ בִכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ — שֶׁיִּטָּעֲנוּ לֶחֶם — הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטָּעֲנוּ נְסָכִים כְּדִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי):

חלות מצות ורקיקי מצות.עֶשֶׂר מִכָּל מִין:

וְהִקְרִ֥יב הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְעָשָׂ֥ה אֶת־חַטָּאת֖וֹ וְאֶת־עֹלָתֽוֹ׃

וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה', וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ.

וְאֶת־הָאַ֜יִל יַעֲשֶׂ֨ה זֶ֤בַח שְׁלָמִים֙ לַֽיהוָ֔ה עַ֖ל סַ֣ל הַמַּצּ֑וֹת וְעָשָׂה֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶת־מִנְחָת֖וֹ וְאֶת־נִסְכּֽוֹ׃

וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח שְׁלָמִים לַה'נוסף עַל סַל הַמַּצּוֹת, וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחָתוֹ וְאֶת נִסְכּוֹ.

רש"י

זבח שלמים לה' על סל המצות.יִשְׁחַט אֶת הַשְּׁלָמִים עַל מְנָת לְקַדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם (עי' מנחות מ"ו):

את מנחתו ואת נסכו.שֶׁל אַיִל:

וְגִלַּ֣ח הַנָּזִ֗יר פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד אֶת־רֹ֣אשׁ נִזְר֑וֹ וְלָקַ֗ח אֶת־שְׂעַר֙ רֹ֣אשׁ נִזְר֔וֹ וְנָתַן֙ עַל־הָאֵ֔שׁ אֲשֶׁר־תַּ֖חַת זֶ֥בַח הַשְּׁלָמִֽים׃

בסיום הקרבת הקרבנות – וְגִלַּח הַנָּזִיר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶת רֹאשׁ נִזְרוֹ. ובמקרה זה – בניגוד לנזירות שנקטעה – התגלחת תסמל את סיום הנזירות וחזרתו לדרך החיים החברתית המקובלת. וְלָקַח אֶת שְׂעַר רֹאשׁ נִזְרוֹאחרי התגלחת, וְנָתַן עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר תַּחַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים.על אותה אש יתבשל קרבן השלמים ויישרפו שערותיו הגזוזות. ייתכן שיש בכך ביטוי לקדושה כלשהי שיש בשערות, שבגללה אין להשתמש בהן לצרכים אחרים.

רש"י

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד.יָכוֹל יְגַלֵּחַ בָּעֲזָרָה, הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֶלָּא וְגִלַּח הַנָּזִיר לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":

אשר תחת זבח השלמים.תַּחַת הַדּוּד שֶׁהוּא מְבַשְּׁלָן בּוֹ, לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי נָזִיר הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִין בָּעֲזָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ אַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וּלְהָנִיף לִפְנֵי ה' (עי' נזיר מ"ה):

וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַזְּרֹ֣עַ בְּשֵׁלָה֮ מִן־הָאַיִל֒ וְֽחַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ מִן־הַסַּ֔ל וּרְקִ֥יק מַצָּ֖ה אֶחָ֑ד וְנָתַן֙ עַל־כַּפֵּ֣י הַנָּזִ֔יר אַחַ֖ר הִֽתְגַּלְּח֥וֹ אֶת־נִזְרֽוֹ׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַזְּרֹעַ, הרגל הקדמית בְּשֵׁלָה, המבושלת מִן הָאַיִלשל זבח השלמים וְחַלַּת מַצָּה אַחַת מִן הַסַּל וּרְקִיק מַצָּה אֶחָד, וְנָתַןאת שלושתם עַל כַּפֵּי הַנָּזִיר אַחַר הִתְגַּלְּחוֹ אֶת נִזְרוֹ, שערו. כפות הנזיר שנכללו בהנפת הכהן רומזות לכך שהנזיר עצמו נעשה כעין קרבן.

רש"י

הזרע בשלה.לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (חולין פ"ח):

וְהֵנִיף֩ אוֹתָ֨ם הַכֹּהֵ֥ן ׀ תְּנוּפָה֮ לִפְנֵ֣י יְהוָה֒ קֹ֤דֶשׁ הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן עַ֚ל חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֔ה וְעַ֖ל שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֑ה וְאַחַ֛ר יִשְׁתֶּ֥ה הַנָּזִ֖יר יָֽיִן׃

וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי ה', קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן. 'זרוע' האיל היא חלק מן המתנות שמקבל הכהן. עַל, עם חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל, ועם שׁוֹק הַתְּרוּמָההניתנים לכהנים מכל קרבן שלמים אחר. וְאַחַרכך יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן,יוּתר לו לשתות יין.

רש"י

קדש הוא לכהן.הַחַלָּה וְהָרָקִיק וְהַזְּרוֹעַ תְּרוּמָה הֵן לַכֹּהֵן:

על חזה התנופה.מִלְּבַד חָזֶה וְשׁוֹק הָרְאוּיִים לוֹ מִכָּל שְׁלָמִים מוּסָף עַל שַׁלְמֵי נָזִיר הַזְּרוֹעַ הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ — לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ — הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וְשׁוֹק (ספרי):

זֹ֣את תּוֹרַ֣ת הַנָּזִיר֮ אֲשֶׁ֣ר יִדֹּר֒ קָרְבָּנ֤וֹ לַֽיהוָה֙ עַל־נִזְר֔וֹ מִלְּבַ֖ד אֲשֶׁר־תַּשִּׂ֣יג יָד֑וֹ כְּפִ֤י נִדְרוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדֹּ֔ר כֵּ֣ן יַעֲשֶׂ֔ה עַ֖ל תּוֹרַ֥ת נִזְרֽוֹ׃ (פ)

זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר אֲשֶׁר יִדֹּר, קָרְבָּנוֹ לַה' עַל נִזְרוֹ, בקרבן שתואר כאן מחויב כל נזיר, מִלְּבַדהנזיר אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹיותר מכך, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר– כֵּן יַעֲשֶׂהנוסף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹהקבועה, הכוללת כבש וכבשה בני שנה לעולה ולחטאת, איל לשלמים וקרבנות לחם.

רש"י

מלבד אשר תשיג ידו.שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה עוֹלוֹת וְעַל מֵאָה שְׁלָמִים, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה — מוּסָף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ: עַל תּוֹרַת הַנָּזִיר, מוּסָף וְלֹא יֶחְסַר, שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר חָמֵשׁ נְזִירוֹת עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַלָּלוּ, אֵין אֲנִי קוֹרֵא בוֹ "כַּאֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה" (שם):

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם׃ (ס)

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶםאת הדברים הבאים:

רש"י

אמור.כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, בְּלַעַז דישנ"ט:

אמור להם.שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם שׁוֹמְעִים (שם):

אמור.מָלֵא — לֹא תְבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבַהֲלוּת, אֶלָּא בְכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם (תנחומא):

יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃ (ס)

יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.אדם שהתברך בברכה ישירה עלול לאבדה מחמת מאורעות רעים. את ברכת השמירה המתלווה אל גוף הברכה אפשר אפוא להסביר כהתמדתה של הטובה.

רש"י

יברכך.שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ:

וישמרך.שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹּל מָמוֹנְךָ; שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ? אֲבָל הַקָּבָּ"ה, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר; וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי:

יָאֵ֨ר יְהוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃ (ס)

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ,ה' יתייחס אליך במאור פנים וִיחֻנֶּךָּ,יחונן אותך, וכן: אתה תישא חן בעיניו.

רש"י

יאר השם פניו אליך.יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת:

ויחנך.יִתֵּן לְךָ חֵן (תנחומא):

יִשָּׂ֨א יְהוָ֤ה ׀ פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם׃ (ס)

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ.ה' יעניק לך מעמד מועדף. וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם,שלמות, שלווה, נחת רוח והשלמה.

רש"י

ישא ה' פניו אליך.יִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ:

וְשָׂמ֥וּ אֶת־שְׁמִ֖י עַל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַאֲנִ֖י אֲבָרֲכֵֽם׃ (פ)

וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,בכך שהכהנים יברכו את בני ישראל בשלושת הפסוקים הללו, שבכל אחד מהם מופיע שמי, הם ישימו עליהם את שמי. וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.הכהנים ימשיכו את ברכתי. הכהנים אינם אלא מעין צינור לשפע טובתי.

רש"י

ושמו את שמי.יְבָרְכוּם בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ (ספרי):

ואני אברכם.לְיִשְׂרָאֵל, וְאַסְכִּים עִם הַכֹּהֲנִים; דָּ"אַ, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם — לַכֹּהֲנִים (חולין מ"ט):