וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת׃

וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת.

וַיִּסְע֖וּ מֵאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֞וּ בְּעִיֵּ֣י הָֽעֲבָרִ֗ים בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מוֹאָ֔ב מִמִּזְרַ֖ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃

וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי, תִּלֵּי, חורבות הָעֲבָרִים, המעברים בין מואב לאמורי בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי, הנשקף אל מוֹאָב, מִמִּזְרַח הַשָּׁמֶשׁלמואב.

מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד׃

מִשָּׁם נָסָעוּצפונה וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד,היורד מהרי עבר הירדן.

מִשָּׁם֮ נָסָעוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּב֣וּל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃

מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶרנחל אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר,נחל גדול היורד אל ים המלח, הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי. כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב, בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי.

עַל־כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהוָ֑ה אֶת־וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן׃

עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה': אֶת וָהֵב,שם מקום כבשו ישראל בְּסוּפָה, בסערה וְגם אֶת הַנְּחָלִים, היובלים של נחל אַרְנוֹן.

וְאֶ֙שֶׁד֙ הַנְּחָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר וְנִשְׁעַ֖ן לִגְב֥וּל מוֹאָֽב׃

וְאֶשֶׁד, ומפל הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת, פנה אל עבר מקום מושבה של עָר,עיר חשובה במואב, וְאשד זה נִשְׁעַן, היה סמוך לִגְבוּל מוֹאָב.עתה, בהתקרבם לכנען, הם שרים שיר מיִם אחר – על פתיחתו של מקור מים חיים עבורם. הסיפור על שירה זו מנוסח באופן דומה: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. ואולם דווקא הדמיון בין פתיחתה של שירה קצרה זו לבין פתיחת שירת הים מדגיש את ההבדל: אולי עתה, לאחר שנים רבות שבהן הונהג העם על ידי רועם הנאמן, משה, ישראל התעצמו ויכלו לפתוח פיהם בשירת הודיה אף ללא הנחייתו.

וּמִשָּׁ֖ם בְּאֵ֑רָה הִ֣וא הַבְּאֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לְמֹשֶׁ֔ה אֱסֹף֙ אֶת־הָעָ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָהֶ֖ם מָֽיִם׃ (ס)

וּמִשָּׁםנסעו ישראל בְּאֵרָה,אל הבאר, הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה: אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם.ייתכן שזוהי הבאר שנבקעה להם במי מריבה.

אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־לָֽהּ׃

אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי, בְאֵר.עֱנוּ, שירו לָהּ,לכבודה.

בְּאֵ֞ר חֲפָר֣וּהָ שָׂרִ֗ים כָּר֙וּהָ֙ נְדִיבֵ֣י הָעָ֔ם בִּמְחֹקֵ֖ק בְּמִשְׁעֲנֹתָ֑ם וּמִמִּדְבָּ֖ר מַתָּנָֽה׃

בְּאֵרש חֲפָרוּהָ שָׂרִים, כָּרוּהָ נְדִיבֵי, נכבדי הָעָם בִּמְחֹקֵק, במטות שבידיהם, שציינו את הנהגתם. ייתכן שבהם היו גם כותבים, חוקקים בחודם הקשה כתב באבן ומחוקקים חוקים. בְּמִשְׁעֲנֹתָם,במטות שעליהם נשענו. אין זו באר פשוטה כבארות הנכרות על ידי פועלים פשוטים.וּמִמִּדְבָּר– נסעו ל מַתָּנָה,שם מקום שאולי נקרא כך בשל השפע שהיה מצוי בו.

וּמִמַּתָּנָ֖ה נַחֲלִיאֵ֑ל וּמִנַּחֲלִיאֵ֖ל בָּמֽוֹת׃

וּמִמַּתָּנָההם הגיעו למקום שנקרא נַחֲלִיאֵל,על שם נחלים, וּמִנַּחֲלִיאֵל– אל בָּמוֹת,שהייתה כנראה מקום מוגבה יותר.

וּמִבָּמ֗וֹת הַגַּיְא֙ אֲשֶׁר֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וְנִשְׁקָ֖פָה עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃ (פ)

וּמִבָּמוֹת– אל הַגַּיְא, אל העמק אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב,ו רֹאשׁ הַפִּסְגָּהשמעליו משקיף מצד אחד על מואב, ומצד שני, נִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן,מדבר השממה שממזרח למואב.