וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאָמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת׃

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּהַעֲלֹתְךָ, כאשר תדליק אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי, הקנה המרכזי של הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.צורתם של הנרות – שהם כלי קיבול השמן והפתילה – מסתיימת בפִיה שאפשר להטותה בכיוונים שונים. אהרן מצווה שכל הפתילות יפנו אל הקנה המרכזי, או: אל השטח שמול הקנה האמצעי.

וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַהֲרֹ֔ן אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה הֶעֱלָ֖ה נֵרֹתֶ֑יהָ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן– אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

וְזֶ֨ה מַעֲשֵׂ֤ה הַמְּנֹרָה֙ מִקְשָׁ֣ה זָהָ֔ב עַד־יְרֵכָ֥הּ עַד־פִּרְחָ֖הּ מִקְשָׁ֣ה הִ֑וא כַּמַּרְאֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר הֶרְאָ֤ה יְהוָה֙ אֶת־מֹשֶׁ֔ה כֵּ֥ן עָשָׂ֖ה אֶת־הַמְּנֹרָֽה׃ (פ)

וְזֶהסיכום מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה: מִקְשָׁה, גוש זָהָב, עַד יְרֵכָהּ,בסיס המנורה, עַד פִּרְחָהּ, הפרחים המעטרים את קניה – מִקְשָׁה הִוא.הכול עוצב מתוך גוש הזהב ללא הרכבה, ללא הדבקה וללא ריתוך. כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה– כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה.מן ההוראות המילוליות לבדן קשה היה לדעת כיצד יש לעצב את המנורה, כיצד צריכים להיראות כפתוריה ופרחיה ומה מספרם. משום כך ה' הראה למשה את דמותה בהר, ומשה יכול היה להורות לעושי המלאכה כיצד יש לבצעה.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִהַרְתָּ֖ אֹתָֽם׃

קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְטִהַרְתָּ אֹתָם.

וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את וְהֶעֱבִ֤ירוּ תַ֙עַר֙ עַל־כָּל־בְּשָׂרָ֔ם וְכִבְּס֥וּ בִגְדֵיהֶ֖ם וְהִטֶּהָֽרוּ׃

וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם: הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת,מי פרה אדומה, וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם.עליהם לגלח את כל שערותיהם – שער הראש, הזקן ושער הגוף, וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם, וְהִטֶּהָרוּבטבילה.

וְלָֽקְחוּ֙ פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֔ר וּמִנְחָת֔וֹ סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן וּפַר־שֵׁנִ֥י בֶן־בָּקָ֖ר תִּקַּ֥ח לְחַטָּֽאת׃

וְלָקְחוּהלויים פַּר בֶּן בָּקָרלעולה וּמִנְחָתוֹ,העשויה סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן, וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת,כחלק מהיטהרותם.

וְהִקְרַבְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִ֨קְהַלְתָּ֔ אֶֽת־כָּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,שכן הדבר נוגע גם להם.

וְהִקְרַבְתָּ֥ אֶת־הַלְוִיִּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָמְכ֧וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־הַלְוִיִּֽם׃

וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי ה'. וְסָמְכוּנציגיהם של בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אולי הסנהדרין ואולי הבכורות שהיו עובדים עד עתה ונפדו על ידי הלויים, אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם.כך הלויים ייעשו מעין קרבן של העדה. העדה תקדיש אותם לעבוד באוהל מועד במקום בכורותיה. סמיכת הידיים של נציגי ישראל על ראש הלויים דומה לסמיכת הידיים של הבעלים על ראש הבהמה המוקרבת, אך כאן היא מבטאת את ייפוי כוח הלויים למלא את מקום הבכורות כנציגי ישראל.

וְהֵנִיף֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־הַלְוִיִּ֤ם תְּנוּפָה֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מֵאֵ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָי֕וּ לַעֲבֹ֖ד אֶת־עֲבֹדַ֥ת יְהוָֽה׃

וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי ה' מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,כדרך שהכהן עושה בחלק מן הקרבנות. הנפת הלויים היא עבודה קשה הדורשת כוח רב. וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת ה'.כמו הקרבן אף הלויים זוכים למעמד מיוחד, ולקראתו הם עוברים הליכי הכנה דוגמת אלה שעובר הקרבן.

וְהַלְוִיִּם֙ יִסְמְכ֣וּ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַ֖ל רֹ֣אשׁ הַפָּרִ֑ים וַ֠עֲשֵׂה אֶת־הָאֶחָ֨ד חַטָּ֜את וְאֶת־הָאֶחָ֤ד עֹלָה֙ לַֽיהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־הַלְוִיִּֽם׃

בני ישראל סומכים את ידיהם על הלויים, וְאילו הַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁשני הַפָּרִים,הקרבנות המוקרבים בפועל על גבי המזבח. וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַה', לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם.

וְהַֽעֲמַדְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם לִפְנֵ֥י אַהֲרֹ֖ן וְלִפְנֵ֣י בָנָ֑יו וְהֵנַפְתָּ֥ אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לַֽיהוָֽה׃

וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו, וְהֵנַפְתָּ אֹתָםגם אתה תְּנוּפָה לַה'כחלק מהקדשתם.

וְהִבְדַּלְתָּ֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם׃

וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ לִי, לצבאי ולמִשמר המקדש שלי הַלְוִיִּם.