וְעַתָּ֕ה הִנְנִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לְעַמִּ֑י לְכָה֙ אִיעָ֣צְךָ֔ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֜ה הָעָ֥ם הַזֶּ֛ה לְעַמְּךָ֖ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

וְעַתָּה, הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי,אבל לְכָה אִיעָצְךָ,אחווה לך דעה, שהיא בעצם ידע נבואי נוסף לגבי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.לעומת הנבואות הקודמות, שבעיקרן התייחסו להווה, נבואה זו תחול בעתיד, אך קשה לדעת לאיזו תקופה בדיוק היא מתייחסת.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, מליצתו וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ, בן בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן.זו אותה פתיחה שהופיעה בברכתו הקודמת, שיש בה הצגת עצמו ואף התפארותו של מי שרואה עצמו נביא יודע- כול.

נְאֻ֗ם שֹׁמֵ֙עַ֙ אִמְרֵי־אֵ֔ל וְיֹדֵ֖עַ דַּ֣עַת עֶלְי֑וֹן מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, אשר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל, בזמן ההתגלות וּגְלוּי עֵינָיִם, הדברים נגלים לעיניו.

אֶרְאֶ֙נּוּ֙ וְלֹ֣א עַתָּ֔ה אֲשׁוּרֶ֖נּוּ וְלֹ֣א קָר֑וֹב דָּרַ֨ךְ כּוֹכָ֜ב מִֽיַּעֲקֹ֗ב וְקָ֥ם שֵׁ֙בֶט֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל וּמָחַץ֙ פַּאֲתֵ֣י מוֹאָ֔ב וְקַרְקַ֖ר כָּל־בְּנֵי־שֵֽׁת׃

אֶרְאֶנּוּ, אני רואה דברים – וְלֹא עַתָּה,אבל הם לא יקרו עכשיו. אֲשׁוּרֶנּוּ, אני צופה בחזון – וְלֹאיתממש ב קָרוֹב.אינני יודע מתי תתגשם נבואתי, אך אני חוזה שיהיה זה בעתיד הרחוק. דָּרַךְ, יעלה, ייָּרה כמן הקשת המתוחה כּוֹכָב, מנהיג מזהיר מִיַּעֲקֹב, וְקָם, ויקום שֵׁבֶטמושלים מִיִּשְׂרָאֵל, וּמָחַץ, יכה וישבור את פַּאֲתֵי, קצות מוֹאָב, וְקַרְקַר, וישחית את כָּל בְּנֵי שֵׁת,בני האדם.

וְהָיָ֨ה אֱד֜וֹם יְרֵשָׁ֗ה וְהָיָ֧ה יְרֵשָׁ֛ה שֵׂעִ֖יר אֹיְבָ֑יו וְיִשְׂרָאֵ֖ל עֹ֥שֶׂה חָֽיִל׃

וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה.ישראל יירשו וינחלו את אדום. וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר,אדום, שהם אֹיְבָיושל ישראל, שהרי האדומים לא הרשו לישראל לעבור בגבולם. וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה, יעשה חָיִל.

וְיֵ֖רְדְּ מִֽיַּעֲקֹ֑ב וְהֶֽאֱבִ֥יד שָׂרִ֖יד מֵעִֽיר׃

וְיֵרְדְּ, וירדֶּה שליט שיבוא מִיַּעֲקֹב, וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר,מכל ערי אדום, או: מכל עיר.

וַיַּרְא֙ אֶת־עֲמָלֵ֔ק וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר רֵאשִׁ֤ית גּוֹיִם֙ עֲמָלֵ֔ק וְאַחֲרִית֖וֹ עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק,בין שבעיניו ראה אותם שוכנים בקרבת ישראל, ובין שראה אותם בחזונו. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק,עמלק היה העם הראשון שנלחם עם ישראל, וְאַחֲרִיתוֹ, וסופו עֲדֵי אֹבֵד,אבדון.

וַיַּרְא֙ אֶת־הַקֵּינִ֔י וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר אֵיתָן֙ מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וְשִׂ֥ים בַּסֶּ֖לַע קִנֶּֽךָ׃

וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי,בניו של יתרו ובני משפחתו, שכנוודים היו קשורים עם העמלקים. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אֵיתָן, חזק ומוצק מוֹשָׁבֶךָ, וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ,שמשם אי אפשר להעבירך, שכן אתה ידיד לישראל.

כִּ֥י אִם־יִהְיֶ֖ה לְבָ֣עֵֽר קָ֑יִן עַד־מָ֖ה אַשּׁ֥וּר תִּשְׁבֶּֽךָּ׃

כִּי אִם, כאשר בכל זאת יִהְיֶה לְבָעֵר, יסולק קָיִן– עַד מָה, מתי אַשּׁוּר תִּשְׁבֶּךָּ?! אשור תשבה אותך רק באופן זמני.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר א֕וֹי מִ֥י יִחְיֶ֖ה מִשֻּׂמ֥וֹ אֵֽל׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: אוֹי! מִי יִחְיֶה, ישרוד מִשֻּׂמוֹ אֵל, כאשר אלוקים ישים ידו ויפעל בעולם?! באותם ימים יבואו עמים רחוקים לכבוש את האזור:

וְצִים֙ מִיַּ֣ד כִּתִּ֔ים וְעִנּ֥וּ אַשּׁ֖וּר וְעִנּוּ־עֵ֑בֶר וְגַם־ה֖וּא עֲדֵ֥י אֹבֵֽד׃

וְצִים, עמים יורדי ים יֵצאו מִיַּד כִּתִּים,בני רומא, או: בני יוון, וְעִנּוּאת אַשּׁוּר, וְעִנּוּאת עֵבֶר,את כל בני עבר הנהר, ולא רק את ישראל. וְגַם הוּא, העם המענה הזה עֲדֵי אֹבֵד,יאבד. בלעם מתאר תבנית גולמית של ההיסטוריה הרחוקה: עמים גדולים ישברו את העמים שקדמו להם, ולבסוף גם הם עצמם יישברו. רק ישראל והקרובים אליהם, כמו הקיני, ישרדו. נבואה זו רלוונטית גם למואב, שהרי עולה ממנה שגם אם המואבים יחזיקו מעמד לפי שעה, בסופו של דבר הם ייכבשו ויישברו.

וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ׃ (פ)

וַיָּקָם בִּלְעָם וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹבלא שקיבל דבר. לאחר חזרתו לביתו כנראה חדל מלהתנבא נבואות גדולות. מן ההמשך לומדים כי בדרכו חזרה יעץ עצות נבזיות כנגד ישראל – והפעם לא כנביא אלא כאדם פרטי ואולי כקוסם. וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹמאוכזב ומתוסכל, לאחר ששמע כי לא נשקף עתיד לעמו בטווח הרחוק, ואילו קיומם של ישראל יתמיד.ממרומי הדיבור בסגולותיהם הנעלות של ישראל, נופל העם לתהומות החטא בהיכשלו בזנות ובעבודה זרה.

וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים,מקום הסמוך למואב שכנראה צמחו בו עצי שיטה, וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.

וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃

בעקבות זאת – וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן. וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן.ישראל לא הגיעו לחטאי עבודה זרה מראש, אלא מתוך עניינן בנשות הארץ הם הצטרפו גם לפולחניהן,

וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף יְהוָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

ובסופו של דבר – וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר,האל המואבי שנחשב לשליט באותו אזור. וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵלעל הזנות ועל העבודה הזרה.

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַיהוָ֖ה נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־יְהוָ֖ה מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, שהם השופטים המצוּוים על הריגת החוטאים. וְכיוון שעד כה איש לא מיחה בידם, הוֹקַע, הרוג ותלה אוֹתָם– את אלו שהשתתפו בחטא לַה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ,באופן פומבי ונחרץ כדי להביע את חומרת המעשה, וְאז יָשֹׁב חֲרוֹן אַף, כעסו של ה' מִיִּשְׂרָאֵל.

וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל, המנהיגים הממונים על העם : הִרְגוּ אִישׁאת אֲנָשָׁיו, את האנשים שהוא מופקד עליהם הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.

וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְהִנֵּה אִישׁ, אדם חשוב מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִיתשמצא בשוק והלך אתה לאוהל לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. האיש עשה זאת בפומבי כדי להצהיר כי אין בכך כל פסול. וְהֵמָּה, הם, ישראל בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵדמשום שחשו עד כמה המעשה מגונה, אך היו חסרי ישע כי לא ידעו מה עליהם לעשות.

וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃

וַיַּרְאאת המעשה הזה פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן,נכדו של הכהן הגדול, שנכח באותו מעמד עם משה ושאר מנהיגי העם, וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ.

וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵלשקרב אל המדינית אֶל הַקֻּבָּה,האוהל, וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶםבשעת מעשה ממש – אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ,אבר המין שלה. וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵלבעקבות הדקירה הזו .

וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ (פ)

וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף.