וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר, אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ, וקלל אותו לִי מִשָּׁם.אולי שם ימצא הדבר חן בעיני ה', והוא יאפשר לך לקלל אותם.

וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃

וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָםאל רֹאשׁ הַפְּעוֹר,שוב ראש הר, הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן, המדבר שבקצה גבול כנען.

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־בָּלָ֔ק בְּנֵה־לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָקפעם נוספת : בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת, וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִם.

וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם, וַיַּעַל פָּר וָאַיִלאחד בכל מִּזְבֵּחַ.

וַיַּ֣רְא בִּלְעָ֗ם כִּ֣י ט֞וֹב בְּעֵינֵ֤י יְהוָה֙ לְבָרֵ֣ךְ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹא־הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם־בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל־הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו׃

וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי ה' לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל,וכבר אין טעם לחפש דרך נוספת לקללם, וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים,ניחושים, קסמים, שהרי ניחושים אלו לא הוכיחו את עצמם. על כן – וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו,פנה אל המדבר, ממזרח למואב, ולא ניסה דבר.

וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים׃

ושם – וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵןבשקט לִשְׁבָטָיו,ואז וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים.

וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר נְאֻ֤ם בִּלְעָם֙ בְּנ֣וֹ בְעֹ֔ר וּנְאֻ֥ם הַגֶּ֖בֶר שְׁתֻ֥ם הָעָֽיִן׃

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹשל בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם, פְּתוח הָעָיִן.

נְאֻ֕ם שֹׁמֵ֖עַ אִמְרֵי־אֵ֑ל אֲשֶׁ֨ר מַחֲזֵ֤ה שַׁדַּי֙ יֶֽחֱזֶ֔ה נֹפֵ֖ל וּגְל֥וּי עֵינָֽיִם׃

נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵלבזמן ההתגלות, כדרכם של נביאים שאינם עומדים בעצמת הנבואה, ולמרות שבנפילתו נראה שהוא חסר כל תודעה, הוא גְלוּי עֵינָיִם, הדברים גלויים לעיניו.

מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃

מַה טֹּבוּ, כמה יפים אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל!

כִּנְחָלִ֣ים נִטָּ֔יוּ כְּגַנֹּ֖ת עֲלֵ֣י נָהָ֑ר כַּאֲהָלִים֙ נָטַ֣ע יְהוָ֔ה כַּאֲרָזִ֖ים עֲלֵי־מָֽיִם׃

אוהלי ישראל נראים כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, המתפשטים ממקום למקום, כְּגַנֹּת, כמו גינות הצומחות ומשגשגות עֲלֵי נָהָר, כַּאֲהָלִיםמין צמחי בושם ש נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם.לרוב הארז נטוע בהרים ולא על גבי המים. זהו אפוא דימוי מפליג לגודלם ועצמתם של ישראל: הארז גדול ושגיא גם כך; ואילו היו גדל ליד המים – על אחת כמה וכמה.

יִֽזַּל־מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ׃

יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו. מדליי ישראל ישפעו עוד ועוד מים, וְזַרְעוֹיצמח ויתפשט הלאה בְּמַיִם רַבִּים, וְיָרֹם, יתרומם מֵעל אֲגַגמלך עמלק, מַלְכּוֹשל ישראל, וְתִנַּשֵּׂא, ותתעלה מַלְכֻתוֹשל ישראל.

אֵ֚ל מוֹצִיא֣וֹ מִמִּצְרַ֔יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם ל֑וֹ יֹאכַ֞ל גּוֹיִ֣ם צָרָ֗יו וְעַצְמֹתֵיהֶ֛ם יְגָרֵ֖ם וְחִצָּ֥יו יִמְחָֽץ׃

אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם– כְּתוֹעֲפֹת, כקרני רְאֵם לוֹ.הוא אדיר ובולט. אלוקים, שעצמתו הגלויה לעיני כול דומתה כאן לקרני ראם, שהוא חיה צמחונית, מדומה מיד גם לאריה טורף – יֹאכַל גּוֹיִם צָרָיו,אויביו, וְאת עַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם,יגרוס, יפורר, או: ישאיר מהחיות את עצמותיהם בלבד. וְאת חִצָּיו, החצים שיורים כנגדו יִמְחָץ,ישבור.

כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרֲכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃

נראה שהפסוקים פתחו בתיאור עצמתו של אלוקים הנלחם למען עמו, והם עוברים בלי הבחנה ברורה לדבר בכוחו של עם ישראל, שבא לו מיד ה'. כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי.כשהעם יושב על מקומו ואינו עורך מלחמה, הוא דומה לרביצתו המפוארת והעצומה של אריה, וּכְלָבִיא– מִי יְקִימֶנּוּ.אף אחד לא יעז להתגרות בו. מְבָרֲכֶיךָ– בָרוּךְ, וְאֹרֲרֶיךָ, מקלליך – אָרוּר.

וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים׃

וַיִּחַר אַף, כעס בָּלָק אֶל, על בִּלְעָם,שכן נבואה זו כולה מתארת את הצלחתם של ישראל בהווה ובעתיד. וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיובצער. וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: לָקֹב, לקלל את אֹיְבַי קְרָאתִיךָ– וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים!

וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְהוָ֖ה מִכָּבֽוֹד׃

וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ.חזור הביתה. אָמַרְתִּישאם תצליח כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ– וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה'המדבר מגרונך מִכָּבוֹד.

וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א גַּ֧ם אֶל־מַלְאָכֶ֛יךָ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥חְתָּ אֵלַ֖י דִּבַּ֥רְתִּי לֵאמֹֽר׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק: אין לך סיבה לכעוס עלי, הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר:

אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֮ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב– לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי. אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה'– אֹתוֹ אֲדַבֵּר.אני מבין שלא תשלם לי מפני שלא עשיתי כרצונך; אני מקבל גם שלא תכבד אותי מפני שלא הצלחתי להגשים את חלומותיך; אולם אכזבתך ממני אינה מוצדקת. לא הטעיתי אותך, שהרי הודעתי לך מראש שכוחי מוגבל.