וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

ואכן – וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב.זו הייתה דרך רחוקה, אבל הוא הסכים לצאת אליה.

וַיִּֽחַר־אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃

וַיִּחַר אַף, כעס אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא.דבריו הראשונים של אלוקים היו ברורים: אל תלך ואל תקלל את העם. שאלתו השנייה הייתה בגדר הפצרה. לכן קיבל היתר דחוק ללכת עם האנשים בלבד. בהליכתו עמם ניכר שהיה מעוניין בכך מצד עצמו, אלא שכעבד ה' נאלץ למצוא פשרה. על כן ה' כעס עליו. וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן, למכשול לוֹ, וְהוּא– בלעם, שהיה אדם מכובד רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ.

וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב, עומד בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ.לא ברור מה ראתה וידעה האתון, אך בוודאי חשה באיום של ממש, וַתֵּט, נטתה הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה. וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּשוב אל הַדָּרֶךְ.

וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃

לאחר שהאתון נטתה מן הדרך אל השדה – וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל, בשביל שבין הַכְּרָמִים, גָּדֵרשל כרם מִצד זֶּהשל המשעול וְגָדֵר מִצד זֶּה,והמלאך – באמצע.

וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה', וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּירכדי לעקוף את המלאך, שנוכחותו לא מילאה את כל רוחב המשעול. מצד אחד, האתון הוכתה כדי שתמשיך ללכת; מצד שני, מולה עמד דבר נורא. לכן נטתה הצדה. וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם, שבלטה מגוף האתון, אֶל הַקִּיר. וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּבשל התנהגותה התמוהה בעיניו.

וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־יְהוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ה'ל עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול.עתה כל המעבר היה חסום.

וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃

וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה'– וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם. וַיִּחַר אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן, ואולי הפעם מכות קשות יותר – בַּמַּקֵּל.

וַיִּפְתַּ֥ח יְהוָ֖ה אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃

ואז קרה נס – וַיִּפְתַּח ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתָנִי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים, פעמים ?

וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן: כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי! לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי– כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ,הייתי הורג אותך.

וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃

וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם: הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַאם הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, הייתי רגילה לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, דבר כזה עד עתה? וַיֹּאמֶר: לֹאעשית לי כך מעולם. אינני יודע מה קרה לך.

וַיְגַ֣ל יְהוָה֮ אֶת־עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃

וַיְגַל, גילה ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ. וַיִּקֹּדבלעם וַיִּשְׁתַּחוּ, והשתחווה לְאַפָּיו,לפני המלאך.

וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה עַל־מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה': עַל מָה, מדוע הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים? הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן, אני הוא המכשול שעצר אותך כִּי יָרַט, נטה הצדה, האתון עיוותה את הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי,למולי.

וַתִּרְאַ֙נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־אֹתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי׃

וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלשׁ רְגָלִים, פעמים. אוּלַי, אילולא נָטְתָה מִפָּנַי, והמשיכה להתקדם – כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה, אותך הָרַגְתִּי, וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי,לה לא היה קורה דבר. היא הצילה אותך.

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ה': חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ. וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ,אם הליכתי אינה מוצאת חן בעיניך, אָשׁוּבָה לִּי.

וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק׃

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל בִּלְעָם: לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים,כפי שאמר לך ה' בחזון הלילה, וְאֶפֶס, ואולם, רק אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ– אֹתוֹ תְדַבֵּר.אין לך רשות לדבר דברים אחרים בתור נבואה. וַיֵּלֶךְ בִּלְעָםהלאה עִם שָׂרֵי בָלָק.כנראה שרי בלק לא ראו דבר חריג עד כה, מלבד התנהגותה המוזרה של האתון, ודיבוריו של בלעם שלא הופנו אל איש. אולם הם ידעו שבלעם קוסם הרואה ישויות שהם אינם יכולים לקלוט.

וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל׃

וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם, וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב,אותה העיר אֲשֶׁר עַל גְּבוּלשפת נחל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל.

וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לִקְרֹא־לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃

וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָפעם אחת לִקְרֹא לָךְ, לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָיקודם? הַאֻמְנָםחשבת ש לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ,ולהעניק לך את הגמול הראוי?! הרי אני מלך.

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכ֥וֹל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק:אמנם סירבתי בתחילה, אבל הִנֵּהבסופו של דבר בָאתִי אֵלֶיךָ. עַתָּה, הֲאם אתה סבור ש יָכֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה,כל מה שארצה?! הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי– רק אֹתוֹ אֲדַבֵּר,אוכל לדבר. אני מצהיר מראש שאינני אלא שליח לביטוי דברי ה'. מזה תוכל להבין מדוע לא באתי בתחילה.