וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

כְּמַעֲשֵׂ֧ה אֶֽרֶץ־מִצְרַ֛יִם אֲשֶׁ֥ר יְשַׁבְתֶּם־בָּ֖הּ לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ וּכְמַעֲשֵׂ֣ה אֶֽרֶץ־כְּנַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אֲנִי֩ מֵבִ֨יא אֶתְכֶ֥ם שָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶ֖ם לֹ֥א תֵלֵֽכוּ׃

כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ– לֹא תַעֲשׂוּ, וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה– לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם, במנהגיהם – לֹא תֵלֵכוּ.

אֶת־מִשְׁפָּטַ֧י תַּעֲשׂ֛וּ וְאֶת־חֻקֹּתַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ לָלֶ֣כֶת בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

לעומת זאת, אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם.החוקים הנוגעים לקדושת ישראל ולייחודם בתחום האישות הם המעצבים את הדרך הראויה לחיות. אֲנִי ה',קיים תמיד ומהווה הכול.

אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה׃ (ס)

אִישׁ אִישׁ,כל גבר מכם, אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, קרובי משפחתו לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה,לקיים יחסי אישות. אֲנִי ה'.יש בהכרזה כללית זו כדי להדגיש את העיקרון – במקום שיש שאֵרוּת, קשר דם קרוב – היחסים המיניים אסורים.

עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)

עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה. אִמְּךָ הִוא, לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.האיסור על יחסי מין בין בן ואמו קיים כמעט בכל מקום בעולם. אף על פי שבמישרין מדובר ביחסים עם האם דווקא, בכל משפחה נורמטיבית קשורים הקלון והבושה שבמעשה כזה לשני ההורים. לכן נזכרות ערוות האב והאם יחד.

עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)

עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ, גם אם אינה אמך אלא אשה אחרת של אביך לֹא תְגַלֵּה. עֶרְוַת, קלון אָבִיךָ הִוא.יחסים עם אשתו האחרת של האב נוגעים לקלונו ובושתו של האב.

עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת־אָבִ֙יךָ֙ א֣וֹ בַת־אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן׃ (ס)

עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ, ובוודאי אם היא אחות מאב ומאם גם יחד, בין שהיא מוֹלֶדֶת בַּיִת, שנולדה בתוך המשפחה אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ, שנולדה מחוץ לקשר נישואין – לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן,כי הן קרובות דם שלך.

עֶרְוַ֤ת בַּת־בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת־בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָתְךָ֖ הֵֽנָּה׃ (ס)

עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ, ובוודאי בתך עצמה כלולה באיסור, למרות שאיננה נזכרת במפורש – לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן, כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה,הן. הקשר של אדם עם ילדיו אינו נוגע בקרבת שארות כלפי אחרים כמו כמה מהעריות האחרות, אלא זוהי הערווה-הבושה שלו עצמו, ואף היא אסורה.

עֶרְוַ֨ת בַּת־אֵ֤שֶׁת אָבִ֙יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)

עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ, אם היא מוֹלֶדֶת אָבִיךָ– אֲחוֹתְךָ הִוא,ולכן לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.יש כאן כפל אזהרה על האמור מקודם: נמצא שאחות מהאב שהיא גם בת אשת האב – אזהרתה כפולה. מאידך גיסא, בת אשתו של האב שהיא אחות חורגת לגמרי – שנולדה מאב אחר ומאם אחרת – אינה נחשבת לקרובה והיא מותרת.

עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)

עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה– שְׁאֵר, בשר אָבִיךָ הִוא.

עֶרְוַ֥ת אֲחֽוֹת־אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי־שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא׃ (ס)

עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה, כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא.שתי דודות אלו קרובות קרבת דם, מצד האב או האם;

עֶרְוַ֥ת אֲחִֽי־אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶל־אִשְׁתּוֹ֙ לֹ֣א תִקְרָ֔ב דֹּדָֽתְךָ֖ הִֽוא׃ (ס)

אך גם דודה שאינה קרבת שאר אסורה – עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה: אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָבכי דֹּדָתְךָ הִוא.מכיוון שדודך נשא אותה – גם היא נחשבת דודתך כאחות האב ואחות האם.

עֶרְוַ֥ת כַּלָּֽתְךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֵ֤שֶׁת בִּנְךָ֙ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ׃ (ס)

עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה, אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא,ולכן לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ.

עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת־אָחִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָחִ֖יךָ הִֽוא׃ (ס)

עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה, עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא.

עֶרְוַ֥ת אִשָּׁ֛ה וּבִתָּ֖הּ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אֶֽת־בַּת־בְּנָ֞הּ וְאֶת־בַּת־בִּתָּ֗הּ לֹ֤א תִקַּח֙ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָתָ֔הּ שַׁאֲרָ֥ה הֵ֖נָּה זִמָּ֥ה הִֽוא

עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה.אסור לגבר אחד לקיים יחסי אישות עם אשה ועם בתה, ולא רק עם בתה ממש, אלא גם אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ,כי שַׁאֲרָה הֵנָּה,קרובות הן זו לזו. זהו שלב נוסף, משום שעקרונית יכול היה האיש לשאת כל אחת מהן לחוד, אבל עדיין שתיהן יחד נאסרות עליו. זִמָּה, מחשבת חוטאים הִיא.הקשר הזה מקלקל את יחסי האם והבת. ועוד, הוא יוצר בלבול, והאיש עלול לחשוב על זו כשהוא נמצא עם זו.

וְאִשָּׁ֥ה אֶל־אֲחֹתָ֖הּ לֹ֣א תִקָּ֑ח לִצְרֹ֗ר לְגַלּ֧וֹת עֶרְוָתָ֛הּ עָלֶ֖יהָ בְּחַיֶּֽיהָ׃

וְכיוצא בכך אִשָּׁה אֶל, לצד אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח.אסור לשאת שתי אחיות, לִצְרֹר,שהן תהיינה צרות זו לזו, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ.זוהי הגדרה מאוד ברורה: כל זמן שאשתו חיה – גם אם היא כבר איננה אשתו, למשל אם הוא גירש אותה – אסור לו לשאת את אחותה. כמו במקרה של אשה ובתה, גם כאן יכול להתעורר בלבול כל זמן ששתי הנשים חיות, אלא שבמקרה של אחות אשתו ישנו דין מיוחד – שאיננו קיים באם ובתה ובשאר העריות – שהאיסור בטל לאחר מות אשתו – בְּחַיֶּיהָ דווקא.

וְאֶל־אִשָּׁ֖ה בְּנִדַּ֣ת טֻמְאָתָ֑הּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ׃

וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.אסור לקיים יחסים עם אשה נידה. האיסור 'לקרב לגלות ערווה' מרמז על הגבלה רחבה יותר מ'לגלות ערווה' שמשמעותו הברורה היא קיום יחסי מין. אסור לאדם לקיים סוגים שונים של מגע קרוב עם אשה נידה, ולמעשה אין הבדל אם מדובר באשה זרה כלשהי או באשתו שלו.

וְאֶל־אֵ֙שֶׁת֙ עֲמִֽיתְךָ֔ לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְזָ֑רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃

וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ, גבר מתוך עמך לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ.

וּמִֽזַּרְעֲךָ֥ לֹא־תִתֵּ֖ן לְהַעֲבִ֣יר לַמֹּ֑לֶךְ וְלֹ֧א תְחַלֵּ֛ל אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר, אל תעלה את בנך כקרבן סמלי או ממשי לַמֹּלֶךְ,שמו של אליל מסוים, או: כינוי לפולחן שהיה רווח אצל עובדי אלילים. וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ, אֲנִי ה'.לפי הדעה ש'מולך' אינו שם של אליל מסוים, אפשר לפרש: אל תעבוד באותו אופן – בהקרבת ילדים – גם לה' שכן מעשה מגונה זה מחלל את שמו.

וְאֶ֨ת־זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא׃

וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה– תּוֹעֵבָה הִוא.משכב הזכר אינו מוגדר יחסי אישות אלא תועבה.

וּבְכָל־בְּהֵמָ֛ה לֹא־תִתֵּ֥ן שְׁכָבְתְּךָ֖ לְטָמְאָה־בָ֑הּ וְאִשָּׁ֗ה לֹֽא־תַעֲמֹ֞ד לִפְנֵ֧י בְהֵמָ֛ה לְרִבְעָ֖הּ תֶּ֥בֶל הֽוּא׃

וּבְכָל בְּהֵמָה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ.הטומאה שבמעשה היא משום שאין בכך אפשרות של היקשרות אנושית הדדית ופורייה, אלא מעשה מיני לעצמו, שאינו מעמיד תולדות.והדיבור אל האיש נעשה משום שבדרך כלל הוא הדמות הפעילה יותר בקשר כזה, אבל יש שהאיש אינו מעורב כלל: וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה לְרִבְעָהּ, לשכב עמה. כשם שמשכב בהמה אסור לגברים כך הוא אסור לנשים. תֶּבֶל הוּא,ערבוב ובלבול בין מינים. מעשים כאלה היו נוהגים בחברה הכנענית העממית ולא נחשבו תועבה בתרבותה.

אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם׃

ובסופו של דבר מעבר לעצם האיסור – אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה. בעברה על דיני העריות שהוזכרו יש צד של טומאה, סיאוב וכיעור. זוהי טומאה מוסרית ורוחנית שאינה קשורה לטומאה כמושג אובייקטיבי המכיל הבחנות טכניות, כפי שהופיע בעניינים הקודמים. כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם.קשרי גילוי העריות למיניהם – יחסי אישות עם אשתו של אחר, משכב זכר ומשכב בהמה – היו חלק מהתרבות הכנענית.

וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֺנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ׃

וַתִּטְמָא הָאָרֶץ, וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ.המעשים הללו אינם רק חטא פרטי. כאשר הם הופכים מקובלים ונורמטיביים, הם מטמאים את הארץ. עברות חמורות אינן נוגעות רק בבני אדם, אלא הן מטמאות גם את סביבתן. הכיעור, הזוועה או הבושה הכרוכים בהן חלים על הנפשות הפועלות וגורמים אף לארץ להיענש – וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ,אם בעקבות כיבוש או כתוצאה מאסונות טבע.

וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

לעומתם – וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם– בני ישראל, אֶת חֻקֹּתַי, הדינים הקובעים מה מוגדר כקרבה ומה אינו קרבה בלא היגיון מובחן, וְאֶת מִשְׁפָּטַי,הדינים שניתן לבססם על טיעונים בעלי משמעות לוגית ומעשית. וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם,משום שהמגבלות הללו חלים על כל אדם שחי בארץ.

כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ׃

כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל, האלה עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁרהיו בה לִפְנֵיכֶם– הכנענים, וַתִּטְמָא הָאָרֶץעל ידי המעשים הללו.

וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם׃

וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה, הקיאה מתוכה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.הארץ, בייחוד ארץ הקודש, אינה יכולה לשאת את הכיעור והיא מקיאה את החוטאים המטמאים אותה.

כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם׃

כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה, שנמנו לעיל – וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם. עוד לפני שבית הדין האנושי יעסוק בדין, החוטאים בעברות הללו חייבים בכרת בידי שמים, כלומר בכריתת הנפש ומותה בעולם הזה ובעולם הבא.

וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי.לא די שאסור לעשות את העברות עצמן, אלא צריך לעשות להן גם שמירה, כלומר לבנות מחיצות והגבלות מראש על מנת למנוע את מימוש המעשה. לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת, ממנהגי הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶםבארץ כנען, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם,על ידי עשייתם. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.