Leviticus 15

חזור

ויקרא

פרק טו

וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

דַּבְּרוּ֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַאֲמַרְתֶּ֖ם אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִ֗ישׁ כִּ֤י יִהְיֶה֙ זָ֣ב מִבְּשָׂר֔וֹ זוֹב֖וֹ טָמֵ֥א הֽוּא׃

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ, מאיבר המין שלו זוֹבוֹ, הפרשתו – טָמֵא הוּא.

רש"י

כי יהיה זב.יָכוֹל זָב מִכָּל מָקוֹם יְהֵא טָמֵא, תַּ"ל מִבְּשָׂרוֹ, — וְלֹא כָל בְּשָׂרוֹ. אַחַר שֶׁחִלֵּק הַכָּתוּב בֵּין בָּשָׂר לְבָשָׂר זָכִיתִי לָדִין, טִמֵּא בְזָב וְטִמֵּא בְזָבָה, מַה זָּבָה מִמָּקוֹם שֶׁהִיא מִטַּמְּאָה טֻמְאָה קַלָּה — "נִדָּה" — מִטַּמְּאָה טֻמְאָה חֲמוּרָה — "זִיבָה" — אַף הַזָּב מִמָּקוֹם שֶׁמִּטַּמֵּא טֻמְאָה קַלָּה — "קֶרִי" — מִטַּמֵּא טֻמְאָה חֲמוּרָה — "זִיבָה" (שם):

זובו טמא.לִמֵּד עַל הַטִּפָּה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה; זוֹב דּוֹמֶה לְמֵי בָצֵק שֶׁל שְׂעוֹרִין, וְדָחוּי, וְדּוֹמֶה לְלֹבֶן בֵּיצָה הַמּוּזֶרֶת, שִׁכְבַת זֶרַע קָשׁוּר, כְּלֹבֶן בֵּיצָה שֶׁאֵינָהּ מוּזֶרֶת:

וְזֹ֛את תִּהְיֶ֥ה טֻמְאָת֖וֹ בְּזוֹב֑וֹ רָ֣ר בְּשָׂר֞וֹ אֶת־זוֹב֗וֹ אֽוֹ־הֶחְתִּ֤ים בְּשָׂרוֹ֙ מִזּוֹב֔וֹ טֻמְאָת֖וֹ הִֽוא׃

וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר, הפריש ריר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ,זוב נוזלי יוצא מן האיבר, אוֹ הֶחְתִּים, נסתם בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ, הקרוב יותר למוצק, ועל כן נדבק לאיבר. בשתי הצורות – טֻמְאָתוֹ הִוא .

רש"י

רר.לְשׁוֹן רִיר — שֶׁזָּב בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ כְּמוֹ רִיר, שֶׁיּוֹצֵא צָלוּל:

או החתים.שֶׁיּוֹצֵא עָב, וְסוֹתֵם אֶת פִּי הָאַמָּה, וְנִסְתָּם בְּשָׂרוֹ מִטִּפַּת זוֹבוֹ, זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: מָנָה הַכָּתוּב הָרִאשׁוֹן רְאִיּוֹת שְׁתַּיִם וּקְרָאוֹ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא, וּמָנָה הַכָּתוּב הַשֵּׁנִי רְאִיּוֹת שָׁלֹשׁ וּקְרָאוֹ טָמֵא, שֶׁנֶּאֱמַר טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא, הָא כֵיצַד? שְׁתַּיִם לְטֻמְאָה, וְהַשְּׁלִישִׁית מַזְקִיקַתּוּ לְקָרְבָּן (נדה מ"ג: מגילה ח.):

כָּל־הַמִּשְׁכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָ֑א וְכָֽל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃

כָּל הַמִּשְׁכָּב, חפץ או רהיט המיועד לשכיבה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב– יִטְמָא, וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו, המיועד לישיבה – יִטְמָא.כל כלי המיוחד להישענות, כגון מיטה או כיסא, נטמא על ידי שימוש הזב בו, גם אם לא נגע בו בגופו החשוף.

רש"י

כל המשכב.הָרָאוּי לְמִשְׁכָּב; יָכוֹל אֲפִלּוּ מְיֻחָד לִמְלָאכָה אַחֶרֶת, תַּ"ל אֲשֶׁר יִשְׁכַּב — אֲשֶׁר שָׁכַב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֲשֶׁר יִשְׁכַּב — הַמְיֻחָד תָּמִיד לְכָךְ, יָצָא זֶה שֶׁאוֹמְרִין לוֹ "עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ":

אשר ישב.יָשַׁב לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו, בַּמְיֻחָד תָּמִיד לְכָךְ (שבת נ"ט):

וְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִגַּ֖ע בְּמִשְׁכָּב֑וֹ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ– יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.משכב ומושב הזב מקבלים טומאה יסודית – 'אב הטומאה' בלשון חכמים – שהיא טומאה חמורה, כמו הזב עצמו, המטמאת אדם, על הבגדים שהוא לבוש בהם באותה שעה שנגע.

רש"י

ואיש אשר יגע במשכבו.לִמֵּד עַל הַמִּשְׁכָּב שֶׁחָמוּר מִן הַמַּגָּע, שֶׁזֶּה נַעֲשֶׂה אַב הַטֻּמְאָה לְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים, וְהַמַּגָּע שֶׁאֵינוֹ מִשְׁכָּב אֵינוֹ אֶלָּא וְלַד הַטֻּמְאָה, וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין (עי' ספרא):

וְהַיֹּשֵׁב֙ עַֽל־הַכְּלִ֔י אֲשֶׁר־יֵשֵׁ֥ב עָלָ֖יו הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְגם הַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב,אף על פי שלא נגע גופו החשוף, לא של הזב ולא של הטהור במישרין בכלי, גם הוא יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

רש"י

והישב על הכלי.אֲפִלּוּ לֹא נָגַע — אֲפִלוּ עֲשָֹרָה כֵלִים זֶה עַל זֶה — כֻּלָּן מְטַמְּאִין מִשּׁוּם מוֹשָׁב, וְכֵן בְּמִשְׁכָּב:

וְהַנֹּגֵ֖עַ בִּבְשַׂ֣ר הַזָּ֑ב יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂרהגוף של הַזָּב– יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְכִֽי־יָרֹ֛ק הַזָּ֖ב בַּטָּה֑וֹר וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכִי יָרֹק, יירק הַזָּב בַּטָּהוֹר– וְכִבֶּסהטהור את בְּגָדָיו, וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.לא רק הפרשת הזוב עצמה או גופו של הזב אלא גם הרוק שלו טמא ומטמא, וכדברי חכמים: כל 'מעיינות הזב', מטמאים את האדם הנוגע בהם.

רש"י

וכי ירק הזב בטהור.וְנָגַע בּוֹ אוֹ נְשָׂאוֹ, שֶׁהָרֹק מְטַמֵּא בְמַשָּׂא (עי' נדה נ"ה):

וְכָל־הַמֶּרְכָּ֗ב אֲשֶׁ֨ר יִרְכַּ֥ב עָלָ֛יו הַזָּ֖ב יִטְמָֽא׃

וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב– יִטְמָא.בדומה למשכב ולמושב, גם חפצים שהזב רוכב עליהם, כגון אוכף או מרדעת, נטמאים אף בלא מגע ישיר של גוף הזב בהם.

רש"י

וכל המרכב.אַעַ"פִּ שֶׁלֹּא יָשַׁב עָלָיו, כְּגוֹן הַתְּפוּס שֶׁל סְרָגָא, שֶׁקּוֹרִין ארצו"ן, טָמֵא מִשּׁוּם מֶרְכָּב, וְהָאֻכָּף שֶׁקּוֹרִין סל"ויש טָמֵא טֻמְאַת מוֹשָׁב (עירובין כ"ז):

וְכָל־הַנֹּגֵ֗עַ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר יִהְיֶ֣ה תַחְתָּ֔יו יִטְמָ֖א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנּוֹשֵׂ֣א אוֹתָ֔ם יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו– תחת הזב. כגון הנוגע במשכב, מושב ומרכב האמורים – יִטְמָא עַד הָעָרֶב,כאמור. וכאן באה תוספת: וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם– את הכלים הללו, אף על פי שאינו נוגע בהם, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.שתי דרכי ההיטמאות הן מגע ישיר במה שהזב נשען עליו, או משא והישענות גם בלא מגע ישיר.

רש"י

וכל הנגע בכל אשר יהיה תחתיו.שֶׁל זָב; בָּא וְלִמֵּד עַל הַמֶּרְכָּב שֶׁיְּהֵא הַנּוֹגֵעַ בּוֹ טָמֵא וְאֵין טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים, וְהוּא חֹמֶר בַּמִּשְׁכָּב מִבַּמֶּרְכָּב:

והנושא אותם.אֶת כָּל הָאָמוּר בְּעִנְיַן הַזָּב — זוֹבוֹ וְרֻקּוֹ וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ וּמֵימֵי רַגְלָיו וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב — מַשָּׂאָן מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים (עי' ספרא):

וְכֹ֨ל אֲשֶׁ֤ר יִגַּע־בּוֹ֙ הַזָּ֔ב וְיָדָ֖יו לֹא־שָׁטַ֣ף בַּמָּ֑יִם וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכֹלאדם אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְאת יָדָיושל הזב לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם, כלומר בשעה שהזב לא טבל עדיין מטומאתו – וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.מגע בגופו של זב מטמא גם כאשר הזיבה פסקה, אלא שעדיין לא טבל לטהרתו.

רש"י

וידיו לא שטף במים.בְּעוֹד שֶׁלֹּא טָבַל מִטֻּמְאָתוֹ, וַאֲפִלּוּ פָסַק מִזּוֹבוֹ וְסָפַר שִׁבְעָה וּמְחֻסָּר טְבִילָה, מְטַמֵּא בְכָל טֻמְאוֹתָיו, וְזֶה שֶׁהוֹצִיא הַכָּתוּב טְבִילַת גוּפוֹ שֶׁל זָב בִּלְשׁוֹן שְׁטִיפַת יָדַיִם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵין בֵּית הַסְּתָרִים טָעוּן בִּיאַת מַיִם, אֶלָּא אֵבֶר הַגָּלוּי כְּמוֹ הַיָּדַיִם (ספרא):

וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁר־יִגַּע־בּ֥וֹ הַזָּ֖ב יִשָּׁבֵ֑ר וְכָל־כְּלִי־עֵ֔ץ יִשָּׁטֵ֖ף בַּמָּֽיִם׃

וּכְלִי חֶרֶשׂ, חרס אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב– יִשָּׁבֵר,ואין לו תקנה להיטהר כשהוא שלם. וְכָל כְּלִי עֵץוכיוצא בו גם חומרים אחרים, כגון מתכת – יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם,טובלים אותו והוא נטהר.

רש"י

וכלי חרש אשר יגע בו הזב.יָכוֹל אֲפִלּוּ נָגַע בּוֹ מֵאֲחוֹרָיו וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְתוֹרַת כֹּהֲנִים עַד "מַגָּעוֹ שֶׁהוּא כְכֻלּוֹ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה הֶסֵּטוֹ":

וְכִֽי־יִטְהַ֤ר הַזָּב֙ מִזּוֹב֔וֹ וְסָ֨פַר ל֜וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֛ים לְטָהֳרָת֖וֹ וְכִבֶּ֣ס בְּגָדָ֑יו וְרָחַ֧ץ בְּשָׂר֛וֹ בְּמַ֥יִם חַיִּ֖ים וְטָהֵֽר׃

וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ, לאחר שנרפא – וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים, 'שבעה נקיים' בלשון חכמים, כלומר שבעה ימים בדוקים שאין בהם זיבה, לְטָהֳרָתוֹ, וְכִבֶּס, יטבול במים את בְּגָדָיושהיה לבוש בהם בעודו זב, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים, מים המחוברים אל מקור נביעתם, מי מעיין. רק לגבי זבים מוזכר שהמים צריכים להיות חיים. בטומאות אחרות יכול הטמא לטבול גם במקווה מים אחר. וְטָהֵר.

רש"י

וכי יטהר.כְּשֶׁיִּפְסֹק (שם):

שבעת ימים לטהרתו.שִׁבְעַת יָמִים טְהוֹרִים מִטֻּמְאַת זִיבָה, שֶׁלֹּא יִרְאֶה זוֹב, וְכֻלָּן רְצוּפִין (ספרא):

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י יִֽקַּֽח־לוֹ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וּבָ֣א ׀ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֶל־פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּנְתָנָ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וּבָא לִפְנֵי ה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן.

וְעָשָׂ֤ה אֹתָם֙ הַכֹּהֵ֔ן אֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְהָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה מִזּוֹבֽוֹ׃ (ס)

וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹבוֹ.שיש לה דמיון חלקי לזיבה:

וְאִ֕ישׁ כִּֽי־תֵצֵ֥א מִמֶּ֖נּוּ שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־כָּל־בְּשָׂר֖וֹ וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע. פליטה של זרע מגבר היא טומאה קלה שאינה קשורה לחולי, כטומאת הזב. מי שכך אירע לו – וְרָחַץ, יטבול בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ, גופו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְכָל־בֶּ֣גֶד וְכָל־ע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה עָלָ֖יו שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְכֻבַּ֥ס בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃ (פ)

וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע– וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְאִשָּׁ֕ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֥ב אִ֛ישׁ אֹתָ֖הּ שִׁכְבַת־זָ֑רַע וְרָחֲצ֣וּ בַמַּ֔יִם וְטָמְא֖וּ עַד־הָעָֽרֶב׃

וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע,גם במקרה זה, כיוון שגם האיש וגם האשה שותפים בדבר – וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב.

רש"י

ורחצו במים.גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא שֶׁתִּטְמָא הָאִשָּׁה בְּבִיאָה; וְאֵין הַטַּעַם מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּשִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁהֲרֵי מַגַּע בֵּית הַסְּתָרִים הוּא (נדה מ"א:):

וְאִשָּׁה֙ כִּֽי־תִהְיֶ֣ה זָבָ֔ה דָּ֛ם יִהְיֶ֥ה זֹבָ֖הּ בִּבְשָׂרָ֑הּ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ תִּהְיֶ֣ה בְנִדָּתָ֔הּ וְכָל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה, לא בזיבה כמו זו של הגבר, אלא דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ.אין מדובר כאן במחלה אלא בדם מחזור הווסת. שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶהטמאה בְטומאת נִדָּתָהּ.טומאה חמורה זו נמשכת שבעה ימים ללא קשר למשך זמן שתיתת הדם בתוך אותם הימים. וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּבמשך הימים הללו יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

רש"י

כי תהיה זבה.יָכוֹל מֵאֶחָד מִכָּל אֵבָרֶיהָ, תַּ"ל וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ — אֵין דָּם מְטַמֵּא אֶלָּא הַבָּא מִן הַמָּקוֹר:

דם יהיה זבה בבשרה.אֵין זוֹבָהּ קָרוּי זוֹב לְטַמֵּא אֶלָּא אִם כֵּן הוּא אָדֹם (שם י"ט):

בנדתה.כְּמוֹ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ (איוב י"ח) — שֶׁהִיא מְנֻדָּה מִמַּגַּע כָּל אָדָם:

תהיה בנדתה.אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה אֶלָּא רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה (ספרא):

וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּשְׁכַּ֥ב עָלָ֛יו בְּנִדָּתָ֖הּ יִטְמָ֑א וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־תֵּשֵׁ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃

וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ– יִטְמָא, וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו– יִטְמָא,בין שהיא נוגעת בהם ובין שאיננה נוגעת במישרין. מבחינה זו טומאת הנידה מקבילה לטומאת הזב.

וְכָל־הַנֹּגֵ֖עַ בְּמִשְׁכָּבָ֑הּ יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ– יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְכָל־הַנֹּגֵ֔עַ בְּכָל־כְּלִ֖י אֲשֶׁר־תֵּשֵׁ֣ב עָלָ֑יו יְכַבֵּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו– יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְאִ֨ם עַֽל־הַמִּשְׁכָּ֜ב ה֗וּא א֧וֹ עַֽל־הַכְּלִ֛י אֲשֶׁר־הִ֥וא יֹשֶֽׁבֶת־עָלָ֖יו בְּנָגְעוֹ־ב֑וֹ יִטְמָ֖א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא, האדם הטהור, הכלי או: הדם המוזכר לעיל, אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו– בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

רש"י

ואם על המשכב הוא.הַשּׁוֹכֵב אוֹ הַיּוֹשֵׁב עַל מִשְׁכָּבָהּ אוֹ עַל מוֹשָׁבָהּ אֲפִלּוּ לֹא נָגַע בָּהּ, אַף הוּא בְּדַת טֻמְאָה הָאֲמוּרָה בַּמִקְרָא הָעֶלְיוֹן, שֶׁטָּעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים:

על הכלי.לְרַבּוֹת אֶת הַמֶּרְכָּב:

בנגעו בו.אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא עַל הַמֶּרְכָּב שֶׁנִּתְרַבָּה מֵ"עַל הַכְּלִי":

בנגעו בו יטמא.וְאֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס בְּגָדִים, שֶׁהַמֶּרְכָּב אֵין מַגָּעוֹ מְטַמֵּא אָדָם לְטַמֵּא בְגָדִים (כלים פכ"ג):

וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אֹתָ֗הּ וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙ עָלָ֔יו וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְכָל־הַמִּשְׁכָּ֛ב אֲשֶׁר־יִשְׁכַּ֥ב עָלָ֖יו יִטְמָֽא׃ (פ)

וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּבתקופת הווסת או לאחריה, כל עוד לא נטהרה – וּתְהִיטומאת נִדָּתָהּ עָלָיו.אין הכוונה שטומאתה דבקה בו, אלא שבעקבות המגע הוא נעשה טמא בדרגה של טומאת הנידה – וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וְגם כָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו– יִטְמָא.

רש"י

ותהי נדתה עליו.יָכוֹל יַעֲלֶה לְרַגְלָהּ — שֶׁאִם בָּא עָלֶיהָ בַחֲמִישִׁי לְנִדָּתָהּ לֹא יִטְמָא אֶלָּא שְׁלוֹשָׁה יָמִים כְּמוֹתָהּ — תַּ"ל וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים, וּמַה תַּ"ל וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו? מַה הִיא מְטַמְּאָה אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס, אַף הוּא מְטַמֵּא אָדָם וּכְלֵי חֶרֶס (ספרא; נדה ל"ג):

וְאִשָּׁ֡ה כִּֽי־יָזוּב֩ ז֨וֹב דָּמָ֜הּ יָמִ֣ים רַבִּ֗ים בְּלֹא֙ עֶת־נִדָּתָ֔הּ א֥וֹ כִֽי־תָז֖וּב עַל־נִדָּתָ֑הּ כָּל־יְמֵ֞י ז֣וֹב טֻמְאָתָ֗הּ כִּימֵ֧י נִדָּתָ֛הּ תִּהְיֶ֖ה טְמֵאָ֥ה הִֽוא׃

וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ.לפעמים עלולה האשה לדמם שלא בזמן הווסת, המופיעה בדרך כלל בקביעות מסוימת, הן לגבי זמן הופעתה והן לגבי משכה. אוֹבאופן אחר – כִי תָזוּבנוסף עַל נִדָּתָהּ,כלומר שתיתת הדם של המחזור תימשך מעבר לרגיל. במקרים האלה, כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ– האשה הזבה כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה, טְמֵאָה הִוא.דימום זה נחשב מעין חולי ויש בו טומאה. ה'זבה' ההלכתית היא אפוא זו המדממת שלא במסגרת מחזור הווסת.

רש"י

ימים רבים.שְׁלֹשָׁה יָמִים (ספרא):

בלא עת נדתה.אַחַר שֶׁיָּצְאוּ שִׁבְעַת יְמֵי נִדָּתָהּ:

או כי תזוב.אֶת שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ:

על נדתה.מֻפְלָג מִנִּדָּתָהּ יוֹם אֶחָד, זוֹ הִיא זָבָה, וּמִשְׁפָּטָהּ חָרוּץ בְּפָרָשָׁה זוֹ, וְלֹא כְּדַת הַנִּדָּה, שֶׁזּוֹ טְעוּנָה סְפִירַת שִׁבְעָה נְקִיִּים וְקָרְבָּן, וְהַנִּדָּה אֵינָהּ טְעוּנָה סְפִירַת נְקִיִּים, אֶלָּא שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ בֵּין רוֹאָה בֵּין שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה. וְדָרְשׁוּ בְּפָרָשָׁה זוֹ י"א יוֹם בֵּין סוֹף נִדָּה לִתְחִלַּת נִדָּה, שֶׁכָּל שְׁלֹשֶׁת רְצוּפִין שֶׁתִּרְאֶה בְאַחַד עָשָׂר יוֹם הַלָּלוּ תְּהֵא זָבָה:

כָּל־הַמִּשְׁכָּ֞ב אֲשֶׁר־תִּשְׁכַּ֤ב עָלָיו֙ כָּל־יְמֵ֣י זוֹבָ֔הּ כְּמִשְׁכַּ֥ב נִדָּתָ֖הּ יִֽהְיֶה־לָּ֑הּ וְכָֽל־הַכְּלִי֙ אֲשֶׁ֣ר תֵּשֵׁ֣ב עָלָ֔יו טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה כְּטֻמְאַ֖ת נִדָּתָֽהּ׃

ולכן, כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ– כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּמבחינת הטומאה. וְכָל הַכְּלִי, כולל המצעים אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו– טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ.

וְכָל־הַנּוֹגֵ֥עַ בָּ֖ם יִטְמָ֑א וְכִבֶּ֧ס בְּגָדָ֛יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֖יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם, בכלים, ברהיטים או במצעים שהנידה ישבה או שכבה עליהם – יִטְמָא, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.

וְאִֽם־טָהֲרָ֖ה מִזּוֹבָ֑הּ וְסָ֥פְרָה לָּ֛הּ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים וְאַחַ֥ר תִּטְהָֽר׃

וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ,כאשר תגיע שתיתת הדם לסיומה – וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַרכך תִּטְהָר.ספירת 'שבעה נקיים' מדין התורה אמורה רק בזב ובזבה, שדימומה נחשב מעין חולי, בניגוד לדימום הווסת השגרתי.

וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֗י תִּֽקַּֽח־לָהּ֙ שְׁתֵּ֣י תֹרִ֔ים א֥וֹ שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י יוֹנָ֑ה וְהֵבִיאָ֤ה אוֹתָם֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

יתר על כן, על הזבה – כמו הזב – להביא קרבנות לכפרה ולאפשרות גישה אל הקודש – וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, לאחר שבעת הימים הנקיים מדימום, תִּקַּח לָהּהאשה הזבה שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן, אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד,כמו שיעשה הזב.

וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הָאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת־הָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ׃

וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה, וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה' מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ.

וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִטֻּמְאָתָ֑ם וְלֹ֤א יָמֻ֙תוּ֙ בְּטֻמְאָתָ֔ם בְּטַמְּאָ֥ם אֶת־מִשְׁכָּנִ֖י אֲשֶׁ֥ר בְּתוֹכָֽם׃

וְהִזַּרְתֶּם, הַרחיקו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם, וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם.מהגדרה משמעותית זו עולה שדיני הטומאה הם מעין מקבילה ניגודית לעניינו של המקדש. טומאה בכלל איננה מצב רצוי, אבל בטומאות כשלעצמן אין כל איסור. צד האיסור של הטומאה והצורך באזהרה ובהקפדה עליה מתייחסים לנגיעה בקודש ובמקדש. המשמעות המעשית של טומאת אדם היא שאין הוא יכול לנגוע בדברים הקדושים או להיכנס למקום המקודש.

רש"י

והזרתם.אֵין נְזִירָה אֶלָּא פְרִישָׁה וְכֵן נָזֹרוּ אָחוֹר (ישעיהו א'), וְכֵן נְזִיר אֶחָיו (בראשית מ"ט):

ולא ימתו בטמאתם.הֲרֵי הִכָּרֵת שֶׁל מְטַמֵּא מִקְדָּשׁ קָרוּי מִיתָה:

זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַזָּ֑ב וַאֲשֶׁ֨ר תֵּצֵ֥א מִמֶּ֛נּוּ שִׁכְבַת־זֶ֖רַע לְטָמְאָה־בָֽהּ׃

זֹאת תּוֹרַת הַזָּב ותורת האדם אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ,

רש"י

זאת תורת הזב.בַּעַל רְאִיָּה אַחַת, וּמַהוּ תוֹרָתוֹ?

ואשר תצא ממנו שכבת זרע— הֲרֵי הוּא כְּבַעַל קֶרִי, טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב:

וְהַדָּוָה֙ בְּנִדָּתָ֔הּ וְהַזָּב֙ אֶת־זוֹב֔וֹ לַזָּכָ֖ר וְלַנְּקֵבָ֑ה וּלְאִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִשְׁכַּ֖ב עִם־טְמֵאָֽה׃ (פ)

וְתורת הַדָּוָה, הסובלת בְּנִדָּתָהּ, בזמן וסתה. וְתורת הַזָּב אֶת זוֹבוֹ, לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה, וכן לְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה,נידה, זבה או יולדת.

רש"י

והזב את זובו.בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת, וּבַעַל שָׁלוֹשׁ רְאִיּוֹת, שֶׁתּוֹרָתָן מְפֹרֶשֶׁת לְמַעְלָה: