חזור
ויקרא
פרק יגוַיְדַבֵּ֣ר יְהוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן. מכיוון שלכהנים תפקיד פעיל בענייני הצרעת, ה' פנה גם אל אהרן, המשמש כנציגם של הכהנים לדורותיהם. לֵאמֹר:
אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃
אָדָם, איש או אשה, קטן או גדול כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת,סוגי כתמים בעור, וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת. וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים,שהם בעלי הסמכות בנושא הצרעת.
רש"י
שאת או ספחת וגו'.שְׁמוֹת נְגָעִים הֵם וּלְבָנוֹת זוֹ מִזּוֹ:
בהרת.חֲבַרְבּוּרוֹת, טיי"א בְּלַעַז, וְכֵן בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים (איוב ל"ז):
אל אהרן וגו'.גְּזֵרַת הַכָּתוּב הִיא שֶׁאֵין טֻמְאַת נְגָעִים וְטָהֳרָתָן אֶלָּא עַל פִּי כֹהֵן (ספרא):
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַעככתם לבן בְּעוֹר הַבָּשָׂר, וְשה שֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן. הנגע איננו שטחי אלא מגיע לשורשי השֵּׂער, כך שבגלל הנגע הלבינו גם השערות שבמקום. ונוסף על כך, מַרְאֵה הַנֶּגַע עָמֹק מֵעוֹר בְּשָׂרוֹ. אף על פי שהנגע נמצא על העור, צבעוֹ או תכונות אחרות גורמות לנגע להיראות כאילו היה שקוע בתוך העור. נתונים אלו מורים כי נֶגַע צָרַעַת הוּאמכל צד, ולכן וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן– וְטִמֵּא אֹתוֹ.הוא קובע שאיש זה מצורע.
רש"י
הפך לבן.מִתְּחִלָּה שָׁחֹר וְהָפַךְ לְלָבָן בְּתוֹךְ הַנֶּגַע; וּמִעוּט שֵׂעָר שְׁנַיִם:
עמק מעור בשרו.כָּל מַרְאֵה לָבָן עָמֹק הוּא, כְּמַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל:
וטמא אתו.יֹאמַר לוֹ טָמֵא אַתָּה, שֶׁשֵּׂעָר לָבָן סִימָן טֻמְאָה הוּא גְּזֵרַת הַכָּתוּב:
וְאִם־בַּהֶרֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖ה לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
ולעומת זאת, אִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ,אך אין מופיעים הסימנים האחרים – וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן– וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵןהכהן יורה לבודד לצורך מעקב אֶתבעל הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים.ייתכן שהכהן סימן תחילה את גבולותיו של הנגע הראשוני.
רש"י
ועמק אין מראה.לֹא יָדַעְתִּי פֵרוּשׁוֹ:
והסגיר.יַסְגִּירֶנּוּ בְּבַיִת אֶחָד וְלֹא יִרְאֶה עַד סוֹף הַשָּׁבוּעַ וְיוֹכִיחוּ סִימָנִים עָלָיו:
וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃
וְרָאָהוּ הַכֹּהֵןשוב בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִישל ההסגר, וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו,נשאר במראהו כשהיה, לֹא פָשָׂה, התפשט הַנֶּגַע בָּעוֹרמגודלו המקורי – וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית.
רש"י
בעניו.בְּמַרְאֵהוּ וּבְשִׁעוּרוֹ הָרִאשׁוֹן:
והסגירו … שנית.הָא אִם פָּשָׂה בְּשָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, טָמֵא מֻחְלָט:
וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔יא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית,ולמעשה זוהי הראייה השלישית, וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע,לבנוניתו הוחלשה, או על כל פנים – וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר– וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן, מִסְפַּחַת, מין מחלת עור שאין בה שום טומאה, הִוא. וְכִבֶּסאותו אדם שהיה בהסגר את בְּגָדָיו– וְטָהֵר.
רש"י
כהה.הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ, הָא אִם עָמַד בְּמַרְאִיתוֹ אוֹ פָשָׂה טָמֵא:
מספחת.שֵׁם נֶגַע טָהוֹר:
וכבס בגדיו וטהר.הוֹאִיל וְנִזְקַק לְהִסָּגֵר נִקְרָא טָמֵא וְצָרִיךְ טְבִילָה:
וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטָהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
וְאולם אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, החלק הנגוע גדל אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ, שנראה בתום ההסגר הראשון אֶל הַכֹּהֵן לְשם טָהֳרָתוֹ– וְנִרְאָה שֵׁנִית, שוב אֶל הַכֹּהֵן.
וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ (פ)
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר– וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, צָרַעַת הִוא.
רש"י
וטמאו הכהן.וּמִשֶּׁטִּמְּאוֹ הֲרֵי הוּא מֻחְלָט, וְזָקוּק לְצִפֳּרִים וּלְתִגְלַחַת וּלְקָרְבָּן הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת זֹאת תִּהְיֶה:
צרעת הוא.הַמִּסְפַּחַת הַזֹּאת:
צרעת.לְשׁוֹן נְקֵבָה. נגע. לְשׁוֹן זָכָר:
נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם– וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן.
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר,נגע שנראה מוגבה ממה שסביבו, גם אם איננו מוגבה בפועל, וְהִיא הָפְכָה, שינתה את מראהָ, כך שה שֵׂעָרשבה הפך לָבָן, וּמִחְיַת,או צמיחת בָּשָׂר חַי בַּשְׂאֵת. בחלק הנגוע מופיעה רקמה שנראית בריאה לגמרי,
רש"י
ומחית.שינמי"נט בְּלַעַז, שֶׁנֶּהְפַּךְ מִקְצַת הַלֹּבֶן שֶׁבְּתוֹךְ הַשְּׂאֵת לְמַרְאֵה בָשָׂר, אַף הִיא סִימָן טֻמְאָה — שֵׂעָר לָבָן בְּלֹא מִחְיָה וּמִחְיָה בְּלֹא שֵׂעָר לָבָן — וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה מִחְיָה אֶלָּא בַּשְּׂאֵת, אַף בְּכָל הַמַּרְאוֹת וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן הוּא סִימָן טֻמְאָה:
צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃
צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת, ממושכת הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ– וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן.צמיחת הבשר הבריא איננה גורם מטהר, אדרבא, היא מוכיחה על התיישנותה של הצרעת. לֹא יַסְגִּרֶנּוּ, אין צורך להסגיר אותו, כִּי טָמֵא הוּאמיד.
רש"י
צרעת נושנת הוא.מַכָּה יְשָׁנָה הִיא תַּחַת הַמִּחְיָה, וְחַבּוּרָה זוֹ נִרְאֵית בְּרִיאָה לְמַעְלָה וְתַחְתֶּיהָ מְלֵאָה לֵחָה — שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְעָלְתָה מִחְיָה אֲטַהֲרֶנָּה:
וְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כָּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכָל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃
וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת, הכתם גדל וגדל בָּעוֹר, וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע, את כל עור האדם מֵרֹאשׁוֹ וְעַד רַגְלָיו, לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן,כל צבע העור החשוף למבט הכהן התבהר כגון הנגע.
רש"י
מראשו.שֶׁל אָדָם ועד רגליו:
לכל מראה עיני הכהן.פְּרָט לְכֹהֵן שֶׁחָשַׁךְ מְאוֹרוֹ (ספרא):
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ,ולא נשאר מקום גלוי שאינו נגוע, וְטִהַר אֶת הַנָּגַע.מאחר ש כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן– טָהוֹר הוּא.כתם אחד בעור האדם מטמא אותו, אבל אם פורחת הצרעת בכל גופו, הוא נחשב טהור.
וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃
ואולם בְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי, כאשר חוזר מקצת הבשר למראהו הטבעי, החי – דווקא אז יִטְמָא.
רש"י
וביום הראות בו בשר חי.אִם צָמְחָה בוֹ מִחְיָה הֲרֵי כְבָר פֵּרֵשׁ שֶׁהַמִּחְיָה סִימָן טֻמְאָה? אֶלָּא הֲרֵי שֶׁהָיָה הַנֶּגַע בְּאֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה רָאשֵׁי אֵבָרִים שֶׁאֵין מִטַּמְּאִין מִשּׁוּם מִחְיָה — לְפִי שֶׁאֵין נִרְאֶה הַנֶּגַע כֻּלּוֹ כְאֶחָד, שֶׁשּׁוֹפְעִין אֵילָךְ וָאֵילָךְ (נגעים פ"ו; קידושין כ"ה) — וְחָזַר רֹאשׁ הָאֵבֶר וְנִתְגַּלָּה שִׁפּוּעוֹ עַל יְדֵי שֻׁמָּן, כְּגוֹן שֶׁהִבְרִיא וְנַעֲשָֹה רָחָב וְנִרְאֵית בּוֹ הַמִּחְיָה, לִמְּדָנוּ הַכָּתוּב שֶׁתְּטַמֵּא (ספרא):
וביום.מַה תַּ"ל? לְלַמֵּד יֵשׁ יוֹם שֶׁאַתָּה רוֹאֶה בוֹ וְיֵשׁ יוֹם שֶׁאֵין אַתָּה רוֹאֶה בוֹ, מִכָּאן אָמְרוּ: חָתָן נוֹתְנִין לוֹ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, לוֹ וְלִכְסוּתוֹ וּלְבֵיתוֹ, וְכֵן בָּרֶגֶל נוֹתְנִין לוֹ כָּל יְמֵי הָרֶגֶל (נגעים פ"ג, מועד קטן ז'):
וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי– וְטִמְּאוֹ,יחרוץ את טומאתו. הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא, צָרַעַת הוּא.באופן פרדוקסלי, אם כולו נגוע – הוא טהור; אם רק מקצתו – טמא.
רש"י
צרעת הוא.הַבָּשָׂר הַהוּא: בָּשָׂר לְשׁוֹן זָכָר:
א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
אוֹ כִי, אך אם לאחר שנראה בו בשר חי כלשהו ונטמא, יָשׁוּבאותו חלק של הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן– וּבָא אֶל הַכֹּהֵן.
וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ (פ)
וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְעור הַנֶּגַע לְלָבָן– וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע, טָהוֹר הוּא.הוא יחזור וייטהר.
וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃
וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ, כלומר בְעֹרוֹ שְׁחִין, מחלת עור מסוימת, אולי דלקתית. לדעת חכמים, שחין הוא מחלה שקשורה לחום יתר – מין כווייה שאיננה מכנית, וְנִרְפָּא.
רש"י
שחין.לְשׁוֹן חִמּוּם, שֶׁנִּתְחַמֵּם הַבָּשָֹר בְּלִקּוּי הַבָּא לוֹ מֵחֲמַת מַכָּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת הָאוּר (חולין ח'):
ונרפא.הַשְּׁחִין הֶעֱלָה אֲרוּכָה וּבִמְקוֹמוֹ הֶעֱלָה נֶגַע אַחֵר:
וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין,שעדיין לא נתאחה בו העור לחלוטין, שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת.נגע זה, שגווניו לבנים ואדום לא הוזכר עד כה – וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן.
רש"י
או בהרת לבנה אדמדמת.שֶׁאֵין הַנֶּגַע לָבָן חָלָק, אֶלָּא פָּתוּךְ וּמְעֹרָב בִּשְׁתֵּי מַרְאוֹת — לֹבֶן וְאֹדֶם:
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה מַרְאֶהָשל הבהרת שָׁפָל, נמוך מִן הָעוֹר, וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן, כאמור, זהו אחד מסימני הטומאה – וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן, נֶגַע צָרַעַת הִוא,שכן בַּמקום שהיה בו קודם שְּׁחִין פָּרָחָה.
רש"י
מראה שפל.וְאֵין מַמָּשָׁהּ שָׁפָל, אֶלָּא מִתּוֹךְ לַבְנוּנִיתוֹ הוּא נִרְאֶה שָׁפָל וְעָמֹק, כְּמַרְאֵה חַמָּה עֲמֻקָּה מִן הַצֵּל:
וְאִ֣ם ׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥ה אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן, וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר, וְהִיא כֵהָה, הלובן שבה חלש יחסית ומשום כך אינו נראה עמוק מהעור – וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵןבמקום מסוים שִׁבְעַת יָמִים.
וְאִם־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃
וְאחרי שבעה ימים חוזרים ובודקים אותו: אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה, תתפשט בָּעוֹר– וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ, נֶגַע הִוא.
רש"י
נגע הוא.הַשְּׂאֵת הַזֹּאת אוֹ הַבַּהֶרֶת:
וְאִם־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (ס)
וְאולם אִם תַּחְתֶּיהָ תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת,אם נשארה באותו גודל ו לֹא פָשָׂתָה– צָרֶבֶת, רושם דלקת, צלקת הַשְּׁחִין הִוא.אין היא אלא תוצאה טבעית מן השחין, ואינה משמעותית לענייני טומאה וטהרה, ולכן – וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן.
רש"י
תחתיה.בִּמְקוֹמָהּ:
צרבת השחין.כְּתַרְגּוּמוֹ רֹשֶׁם שִׁחֲנָא; — אֵינוֹ אֶלָּא רֹשֶׁם הַחִמּוּם הַנִּכָּר בַּבָּשָֹר; כָּל צָרֶבֶת לְשׁוֹן רְגִיעַת עוֹר הַנִּרְגָּע מֵחֲמַת חִמּוּם, כְּמוֹ וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים (יחזקאל כ"א), רייטרו"ר בְּלַעַז:
צרבת.רייטרי"שמנט בְּלַעַז:
א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃
אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת, כווית אֵשׁ. וְהָיְתָה, תופיע במקום מִחְיַת, התרפאות הַמִּכְוָה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה,
רש"י
מחית המכוה.שנימני"ט; כְּשֶׁחָיְתָה הַמִּכְוָה הָפְכָה לְבַהֶרֶת פְּתוּכָה אוֹ לְבָנָה חֲלָקָה; וְסִימָנֵי מִכְוָה וְסִימָנֵי שְׁחִין שָׁוִים הֵם, וְלָמָּה חִלְּקָן הַכָּתוּב? לוֹמַר שֶׁאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה — נוֹלַד חֲצִי גְרִיס בַּשְּׁחִין וַחֲצִי גְרִיס בַּמִּכְוָה, לֹא יִדּוֹנוּ כִגְרִיס (חולין ח'):
וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃
וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר– צָרַעַת הִוא, בַּמִּכְוָה, במקום הכווייה פָּרָחָה. וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן, נֶגַע צָרַעַת הִוא.
וְאִ֣ם ׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בַּבֶּהֶ֙רֶת֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥ה אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה אֵין בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן, וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר, וְהִוא כֵהָה – וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים.
וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃
וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂההבהרת בָּעוֹר– וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ,משום ש נֶגַע צָרַעַת הִוא.
וְאִם־תַּחְתֶּיהָ֩ תַעֲמֹ֨ד הַבַּהֶ֜רֶת לֹא־פָשְׂתָ֤ה בָעוֹר֙ וְהִ֣וא כֵהָ֔ה שְׂאֵ֥ת הַמִּכְוָ֖ה הִ֑וא וְטִֽהֲרוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן כִּֽי־צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָ֖ה הִֽוא׃ (פ)
וְאִם תַּחְתֶּיהָ, במקומה תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת, לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר, וְהִוא כֵהָה, שאינה בהירה כמו שהייתה מתחילה – שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא, וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן כִּי צָרֶבֶת, צלקת שנותרה מן הַמִּכְוָה, הכוויה הִוא.
וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃
וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן.
רש"י
בראש או בזקן.בָּא הַכָּתוּב לְחַלֵּק בֵּין נֶגַע שֶׁבִּמְקוֹם שֵׂעָר לְנֶגַע שֶׁבִּמְקוֹם בָּשָׂר, שֶׁזֶּה סִימָנוֹ בְּשֵׂעָר לָבָן וְזֶה סִימָנוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב:
וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ הַזָּקָ֖ן הֽוּא׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע,אך אינו יודע אם הנגע הוא סימפטום של מחלה, בא בעקבות תאונה או שמא הוא סימן לצרעת. וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר, וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹבולא לבן, אך גם לא צבעו הטבעי, דָּק– השֵּׂער שונה מן הרגיל בצבעו ובעוביו – וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן, נֶתֶק הוּא.כך שמו של סוג הנגע הזה, מפני ניתוק השער הטבעי משֶּׁטח הנגע. צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא.
רש"י
ובו שער צהב.שֶׁנֶּהְפַּךְ שֵׂעָר שָׁחֹר שֶׁבּוֹ לְצָהֹב:
נתק הוא.כָּךְ שְׁמוֹ שֶׁל נֶגַע שֶׁבִּמְקוֹם שֵׂעָר:
וְכִֽי־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־נֶ֥גַע הַנֶּ֖תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק, וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְעם זאת שֵׂעָר שָׁחֹר, שהוא הצבע השכיח של שערותיו של בן ישראל, אֵין בּוֹכדרכה של קרקפת בריאה – וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים.
רש"י
ושער שחר אין בו.הָא אִם הָיָה בוֹ שֵׂעָר שָׁחֹר טָהוֹר וְאֵין צָרִיךְ לְהֶסְגֵּר, שֶׁהַשֵּׂעָר שָׁחֹר סִימָן טָהֳרָה הוּא בִנְתָקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק ל"ז), וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ וְגוֹ':
וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּגַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן־הָעֽוֹר׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק, וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב, וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר.
רש"י
והנה לא פשה וגו'.הָא אִם פָּשָׂה אוֹ הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב טָמֵא:
וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח וְאֶת־הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת־הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃
במקרה זה יש להמשיך ולבדוק את הנגע: וְהִתְגַּלָּח, המצורע המוסגר יגלח את השֵּׂער שמסביב לנגע, וְאילו אֶת הַנֶּתֶק, השער שצומח בנתק או בגבולותיו לֹא יְגַלֵּחַ.ובכך ניתן לבדוק את גבולות הנגע וכיצד הוא מתפתח. וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית,במעין מעמד ביניים בין טהור לטמא.
רש"י
והתגלח.סְבִיבוֹת הַנֶּתֶק,
ואת הנתק לא יגלח.מַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ סָבִיב, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִכָּר אִם פָּשָׂה, שֶׁאִם יִפְשֶׂה יַעֲבֹר הַשְּׂעָרוֹת וְיֵצֵא לִמְקוֹם הַגִּלּוּחַ (נגעים פ"י, ספרא):
וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן־הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶקשוב בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר, וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר– וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר.
וְאִם־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טָהֳרָתֽוֹ׃
וְאִםבזמן ההסגר הנתק אמנם לא התפשט, אבל פָּשֹׂה יִפְשֶׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר אַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ–
רש"י
אחרי טהרתו.אֵין לִי אֶלָּא פוֹשֶׂה לְאַחַר הַפְּטוֹר, מִנַּיִן אַף בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן וּבְסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי? תַּלְמוּד לוֹמַר פָּשֹׂה יִפְשֶׂה (ספרא):
וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃
וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר,כיוון שכך – לֹא יְבַקֵּר, לא יצטרך לבחון הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב,אם יש או אין בו שער צהוב – טָמֵא הוּא.הפשיון לבדו מהווה סימן להחליט את טומאת הנגע.
וְאִם־בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח־בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ (ס)
וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶקלאחר ההסגר, וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ,סימן הוא ש נִרְפָּא הַנֶּתֶק, טָהוֹר הוּא– וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן.אף על פי שנרפא הנתק וכבר אין בו סיבה לטומאה, צריך שהכהן יקבע את טהרתו.
רש"י
ושער שחר.מִנַּיִן אַף הַיָּרֹק וְהָאָדֹם, שֶׁאֵינוֹ צָהֹב? תַּלְמוּד לוֹמַר "וְשֵׂעָר"; וּלְשׁוֹן צָהֹב דּוֹמֶה לְתַבְנִית הַזָּהָב — צָהֹב כְּמוֹ זָהֹב, אור"פלא בְּלַעַז:
טהור הוא וטהרו הכהן.הָא טָמֵא שֶׁטִּהֲרוֹ הַכֹּהֵן לֹא טָהוֹר:
וְאִישׁ֙ אֽוֹ־אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֖ם בֶּהָרֹ֑ת בֶּהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת׃
וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת בֶּהָרֹת לְבָנֹת,כתמים לבנים,
רש"י
בהרת.חֲבַרְבּוּרוֹת:
וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ (ס)
וְרָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת,לבנבנות, שאינן לבנות לחלוטין – בֹּהַק, מחלת עור מסוימת הוּא, פָּרַח בָּעוֹר,ולכן טָהוֹר הוּא.
רש"י
כהות לבנת.שֶׁאֵין לֹבֶן שֶׁלָּהֶן עַז אֶלָּא כּוֹהֶה:
בהק.כְּמוֹ לֹבֶן הַנִּרְאֶה בִּבְשַׂר אָדָם אָדֹם, שֶׁקּוֹרִין רוש"ו, בֵּין חֲבַרְבּוּרוֹת אַדְמִימוּתוֹ, קָרוּי בֹּהַק, כְּאִישׁ עַדְשָׁן שֶׁבֵּין עֲדָשָׁה לַעֲדָשָׁה מַבְהִיק הַבָּשָֹר בְּלֹבֶן צַח:
וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃
וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ, ובכלל זה מי שינשור שערו מסיבות אחרות – קֵרֵחַ הוּא,ו טָהוֹר הוּא,שהרי לקרחת כשלעצמה אין משמעות מבחינת דיני הטומאה.
רש"י
קרח הוא טהור הוא.טָהוֹר מִטֻּמְאַת נְתָקִין, שֶׁאֵינוֹ נִדּוֹן בְּסִימָנֵי רֹאשׁ וְזָקָן שֶׁהֵם מְקוֹם שֵׂעָר, אֶלָּא בְסִימָנֵי נֶגַע עוֹר בָּשָׂר — (בְּשֵֹעָר לָבָן) וּמִחְיָה וּפִשְׂיוֹן (נגעים פ"י):
וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃
וְכן אִם מִפְּאַת פָּנָיו, מן הצד הקדמי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ – גִּבֵּחַ הוּא,ואף זו תופעה טבעית, ולכן טָהוֹר הוּא.
רש"י
ואם מפאת פניו.מִשִּׁפּוּעַ קָדְקֹד כְּלַפֵּי פָנָיו קָרוּי גַּבַּחַת — וְאַף הַצְּדָעִין שֶׁמִּכָּאן וּמִכָּאן בִּכְלָל — וּמִשִּׁפּוּעַ קָדְקֹד כְּלַפֵּי אֲחוֹרָיו קָרוּי קָרַחַת:
וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃
וְאולם כִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם, כאשר יש בקרחת נגע לבן בגוון אדום – צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ.
רש"י
נגע לבן אדמדם.פָּתוּךְ; מִנַּיִן שְׁאָר הַמַּרְאוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר נֶגַע:
וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־הַנֶּ֙גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר׃
וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ,והיא כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר, זהה למראה הצרעת הרגילה שבעור הבשר –
רש"י
כמראה צרעת עור בשר.כְּמַרְאֵה הַצָּרַעַת הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת "עוֹר בָּשָׂר" — אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, וּמָה אָמוּר בּוֹ? שֶׁמְּטַמֵּא בְאַרְבַּע מַרְאוֹת, וְנִדּוֹן בִּשְׁנֵי שָׁבוּעוֹת; וְלֹא כְמַרְאֵה צָרַעַת הָאָמוּר בִּשְׁחִין וּמִכְוָה שֶׁהוּא נִדּוֹן בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, וְלֹא כְמַרְאֵה נְתָקִין שֶׁל מְקוֹם שֵׂעָר, שֶׁאֵין מְטַמְּאִין בְּאַרְבַּע מַרְאוֹת — שְׂאֵת וְתוֹלַדְתָּהּ, בַּהֶרֶת וְתוֹלַדְתָּהּ:
אִישׁ־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃
אִישׁ צָרוּעַ הוּא. טָמֵא הוּא. טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן, בְּרֹאשׁוֹהופיע נִגְעוֹ.זוהי צרעת עור רגילה, אלא שנעדר ממנה סימן הטומאה של צבע השער, מאחר שמדובר באזור קירח בקרקפת.
רש"י
בראשו נגעו.אֵין לִי אֶלָּא נְתָקִין, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שְׁאָר הַמְנֻגָּעִים? תַּ"ל "טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ", לְרַבּוֹת אֶת כֻּלָּן — עַל כֻּלָּן הוּא אוֹמֵר בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְגוֹ':
וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א ׀ טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃
וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע,שהכהן הכריז עליו שהוא מצורע, בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים,קרועים. עליו לקרוע בגדיו, בין השאר כאות אבל, וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ,מגודל. וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה,יעטוף. פיו ושפמו יכוסו בבגדו העליון, וְ"טָמֵא, טָמֵא" יִקְרָא.הוא יכריז ויודיע לאחרים שהוא טמא.
רש"י
פרמים.קְרוּעִים:
פרוע.מְגֻדַּל שֵׂעָר:
ועל שפם יעטה.כְּאָבֵל:
שפם.שְׂעַר הַשְּׂפָתַיִם, גרנו"ן בְּלַעַז:
וטמא טמא יקרא.מַשְׁמִיעַ שֶׁהוּא טָמֵא וְיִפְרְשׁוּ מִמֶּנּוּ (ספרא, מועד קטן ה'):
כָּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ (ס)
כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ– יִטְמָא. טָמֵא הוּא. בָּדָד יֵשֵׁב, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ.שם הוא מנותק כמעט לחלוטין מחברתם של בני אדם.ושמא פירוט המינים הנטמאים, החוזר כמעט בכל פסוק ופסוק בעניין, בא להדגיש את פלאיותה.
רש"י
בדד ישב.שֶׁלֹּא יִהְיוּ טְמֵאִים יוֹשְׁבִין עִמּוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ מַה נִּשְׁתַּנָּה מִשְּׁאָר טְמֵאִים לֵישֵׁב בָּדָד? הוֹאִיל וְהוּא הִבְדִּיל בְּלָשׁוֹן הָרָע בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ וּבֵין אִישׁ לְרֵעֵהוּ, אַף הוּא יִבָּדֵל (ערכין ט"ז):
מחוץ למחנה.חוּץ לְשָׁלוֹשׁ מַחֲנוֹת:
וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃
וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת, בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים.אין מדובר בכתם שבא מגורם חיצוני או כזה שאפשר להסירו בפשטות ברחיצה וכדומה, אלא בכתם חריג הצומח על הבגד בלא סיבה גלויה.
א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכָל־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃
ולא רק בבגד ארוג יכול להימצא הנגע – אוֹ בִשְׁתִי, בחוטי האורך היסודיים שעליהם מושתת האריג אוֹ בְעֵרֶב, החוטים הנארגים בחוטי השתי לרוחב לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר, אוֹ בְעוֹרהמשמש בגד או כלי, דוגמת מעיל או שטיח העשויים מחתיכת עור של בעל חיים כמות שהיא, אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר, כלי העשוי בין השאר מפיסות או מרצועות של עור.
רש"י
לפשתים ולצמר.שֶׁל פִּשְׁתִּים אוֹ שֶׁל צֶמֶר:
או בעור.זֶה עוֹר שֶׁלֹא נַעֲשָׂה בוֹ מְלָאכָה:
או בכל מלאכת עור.זֶה עוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה בוֹ מְלָאכָה:
וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק ׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּגֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכָל־כְּלִי־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְהָרְאָ֖ה אֶת־הַכֹּהֵֽן׃
וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק אוֹ אֲדַמְדָּםשאיננו נראה טבעי, ועל כן בוודאי הוא מראה שצמח מהבגד עצמו. כאשר מופיע כתם כזה בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר– נֶגַע צָרַעַת הוּא, וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן.יש להראותו לכהן.
רש"י
ירקרק.יָרֹק שֶׁבַּיְרֻקִּין:
אדמדם.אָדֹם שֶׁבָּאֲדֻמִּים:
וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע, וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִיםבבידוד למעקב.
וְרָאָ֨ה אֶת־הַנֶּ֜גַע בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּגֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בָע֔וֹר לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂ֥ה הָע֖וֹר לִמְלָאכָ֑ה צָרַ֧עַת מַמְאֶ֛רֶת הַנֶּ֖גַע טָמֵ֥א הֽוּא׃
שלא כבצרעת הגוף, כאן לעולם אי אפשר לקבוע בהחלט את טומאת הבגד בראייתו הראשונה של הכהן אלא רק בראייה חוזרת – וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה, התפשט הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר, לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה– צָרַעַת מַמְאֶרֶת, מחסרת ופוגעת בלא תקנה הַנֶּגַע. טָמֵא הוּא.זהו אות משמים המורה שהבגד מורחק.
רש"י
צרעת ממארת.לְשׁוֹן סִלּוֹן מַמְאִיר (יחזקאל כ"ח), פויי"נט בְּלַעַז; וּמִדְרָשׁוֹ: תֵּן בּוֹ מְאֵרָה שֶׁלֹא תֵהָנֶה הֵימֶנּוּ (ספרא):
וְשָׂרַ֨ף אֶת־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת־הַשְּׁתִ֣י ׀ א֣וֹ אֶת־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת־כָּל־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ הַנָּ֑גַע כִּֽי־צָרַ֤עַת מַמְאֶ֙רֶת֙ הִ֔וא בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃
לכן – וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב, בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים, אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע, הבגד או הכלי כולו טמא, כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא– בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף.
רש"י
בצמר או בפשתים.שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתִּים, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ; וּמִדְרָשׁוֹ: יָכוֹל יָבִיא גִּזֵּי צֶמֶר וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן וְיִשְׂרְפֵם עִמּוֹ? תַּ"ל "הוּא" באש תשרף — אֵינָהּ צְרִיכָה דָבָר אַחֵר עִמָּהּ, אִם כֵּן מַה תַּ"ל "בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים"? לְהוֹצִיא אֶת הָאֻמְרִיּוֹת שֶׁבּוֹ שֶׁהֵן מִמִּין אַחֵר; אֻמְרִיּוֹת לְשׁוֹן שָׂפָה, כְּמוֹ אִימְרָא (ספרא):
וְאִם֮ יִרְאֶ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔גַע בַּבֶּ֕גֶד א֥וֹ בַשְּׁתִ֖י א֣וֹ בָעֵ֑רֶב א֖וֹ בְּכָל־כְּלִי־עֽוֹר׃
וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵןבתום שבעת הימים, וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר–
וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃
וְצִוָּה הַכֹּהֵן,ולפי הוראתו – וְכִבְּסוּבחומרים מסוימים אֵתהדבר אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע, וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית.
רש"י
את אשר בו הנגע.יָכוֹל מְקוֹם הַנֶּגַע בִּלְבַד, תַּ"ל "אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע", יָכוֹל כָּל הַבֶּגֶד כֻּלּוֹ טָעוּן כִּבּוּס, תַּ"ל "הַנָּגַע", הָא כֵיצַד? יְכַבֵּס מִן הַבֶּגֶד עִמּוֹ:
וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י ׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃
וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס, שכיבסו אֶת הַנֶּגַע, וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ,מראהו. גון הנגע נשאר כמו שהיה, וְאף אם הַנֶּגַע לֹא פָשָׂה– בכל זאת טָמֵא הוּא, בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ. פְּחֶתֶת, מגרעת, הפסד, או: גומה הִוא. כך מכונה צרעת הבגד בְּקָרַחְתּוֹ, בצדו האחורי של הבגד אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ,בצדו הקדמי. לעומת צרעת הגוף, שלעולם לא יהיה האדם מצורע מוחלט בלא אחד מסימני הטומאה, בצרעת הבגד ייתכן הדבר – אם יעמוד במראהו לאחר הכיבוס.
רש"י
אחרי הכבס.לְשׁוֹן הֵעָשׂוֹת:
לא הפך הנגע את עינו.לֹא הָכְהָה מִמַּרְאִיתוֹ:
והנגע לא פשה.שָׁמַעְנוּ שֶׁאִם לֹא הָפַךְ וְלֹא פָשָׂה טָמֵא — וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר לֹא הָפַךְ וּפָשָׂה — הָפַךְ וְלֹא פָשָׂה אֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, תַּ"ל "וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע" — מִכָּל מָקוֹם, דִּבְרֵי רַ' יְהוּדָה, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְת"כֹּ, וּרְמַזְתִּיהָ כָּאן לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל אָפְנָיו:
פחתת הוא.לְשׁוֹן גֻּמָּא, כְּמוֹ בְּאַחַת הַפְּחָתִים (שמואל ב י"ז), כְּלוֹמַר שְׁפֵלָה הִיא — נֶגַע שֶׁמַּרְאָיו שׁוֹקְעִין (ספרא):
בקרחתו או בגבחתו.כְּתַרְגּוּמוֹ בִּשְׁחִיקוּתֵהּ אוֹ בְחַדָּתוּתֵהּ:
קרחתו.שְׁחָקִים, יְשָׁנִים; וּמִפְּנֵי הַמִּדְרָשׁ שֶׁהֻצְרַךְ לִגְזֵרָה שָׁוָה — מִנַּיִן לִפְרִיחָה בַבְּגָדִים שֶׁהִיא טְהוֹרָה? נֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בָּאָדָם, וְנֶאֶמְרָה קָרַחַת וְגַבַּחַת בַּבְּגָדִים, מַה לְּהַלָּן פָּרַח בְּכֻלּוֹ טָהוֹר אַף כָּאן פָּרַח בְּכֻלּוֹ טָהוֹר — לְכָךְ אָחַז הַכָּתוּב לְשׁוֹן קָרַחַת וְגַבַּחַת; וּלְעִנְיַן פֵּרוּשׁוֹ וְתַרְגּוּמוֹ זֶהוּ מַשְׁמָעוֹ: קָרַחַת לְשׁוֹן יְשָׁנִים וְגַבַּחַת לְשׁוֹן חֲדָשִׁים — כְּאִלּוּ נִכְתַּב בְּאַחֲרִיתוֹ אוֹ בְקַדְמוּתוֹ — שֶׁהַקָּרַחַת לְשׁוֹן אֲחוֹרַיִם וְגַּבַּחַת לְשׁוֹן פָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו וְגוֹ', וְהַקָּרַחַת כָּל שֶׁשּׁוֹפֵעַ וְיוֹרֵד מִן הַקָּדְקֹד וּלְאַחֲרָיו, כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּתֹ"כֹּ:
וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן־הָע֔וֹר א֥וֹ מִן־הַשְּׁתִ֖י א֥וֹ מִן־הָעֵֽרֶב׃
וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה כֵּהָה, הוחלש צבע הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ– וְקָרַע אֹתוֹ, את החלק המנוגע מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב.
רש"י
וקרע אתו.יִקְרַע מְקוֹם הַנֶּגַע מִן הַבֶּגֶד וְיִשְׂרְפֶנּוּ:
וְאִם־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּגֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכָל־כְּלִי־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃
וְאִם תֵּרָאֶההצרעת עוֹד, שוב בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר.הוא אמנם חתך והסיר את האזור הנגוע, אך הנגע שב להיראות בבגד או בעור – צרעת פֹּרַחַת הִוא,ולכן בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ, אֵתהדבר אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע.
רש"י
פרחת הוא.דָּבָר הַחוֹזֵר וְצוֹמֵחַ:
באש תשרפנו.אֶת כָּל הַבֶּגֶד:
וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ־הַשְּׁתִ֨י אוֹ־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ־כָל־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃
וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס, וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע.אם בעקבות הכיבוס נעלם הנגע ולא חזר – וְכֻבַּס שֵׁנִית,יוטבל במקווה מים וְטָהֵרמטומאתו.
רש"י
וסר מהם הנגע.אִם כְּשֶׁכִּבְּסוּהוּ בַתְּחִלָּה עַל פִּי כֹהֵן סָר מִמֶּנּוּ הַנֶּגַע לְגַמְרֵי.
וכבס שנית.לְשׁוֹן טְבִילָה; תַּרְגּוּם שֶׁל כִּבּוּסִין שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ לְשׁוֹן לִבּוּן, "וְיִתְחַוַּר", חוּץ מִזֶּה, שֶׁאֵינוֹ לְלִבּוּן אֶלָּא לִטְבֹּל, לְכָךְ תַּרְגּוּמוֹ "וְיִצְטַבַּע", וְכֵן כָּל כִּבּוּסֵי בְגָדִים שֶׁהֵן לִטְבִילָה מְתֻרְגָּמִין וְיִצְטַבַּע:
זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר ׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כָּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃ (פ)
זֹאת תּוֹרַת, משפטיו וחוקיו של נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר, לְטַהֲרוֹ אוֹ לְטַמְּאוֹ.