וַיְדַבֵּ֧ר יְהוָ֛ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֥ר אֲלֵהֶֽם׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם.ה' פונה גם לאהרן הן בגלל הקשר בין טומאה וטהרה לענייני מקדש וקודשיו, הן מפני שהכהנים אמורים להיות מורי התורה לעם.

דַּבְּר֛וּ אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאכְל֔וּ מִכָּל־הַבְּהֵמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, שמותר לכם לאכול מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ, מכלל בעלי החיים היבשתיים :

כֹּ֣ל ׀ מַפְרֶ֣סֶת פַּרְסָ֗ה וְשֹׁסַ֤עַת שֶׁ֙סַע֙ פְּרָסֹ֔ת מַעֲלַ֥ת גֵּרָ֖ה בַּבְּהֵמָ֑ה אֹתָ֖הּ תֹּאכֵֽלוּ׃

כֹּלחיה שהיא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה.רגליהן של חיות או בהמות טהורות אינן כרגלי כלבים וחתולים, דובים ואריות, אלא יש להן פרסה, שהיא כיסוי קרני קשה הצומח בתחתית הרגל. ובתוספת פירוט – וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת,פרסותיה מחולקות לשתיים, כפרסות הכבשים, העזים והפרות. תנאי נוסף הוא, שהבהמה צריכה להיות מַעֲלַת גֵּרָה, שמעלה לפיה את המאכל שנלעס ונבלע כדי ללעוס אותו שנית, בַּבְּהֵמָה, מבין הבהמות. את הבהמה הממלאת אחר התנאים הללו – פרסותיה שסועות והיא מעלה גרה – אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ.

אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִֽמַּעֲלֵי֙ הַגֵּרָ֔ה וּמִמַּפְרִיסֵ֖י הַפַּרְסָ֑ה אֶֽת־הַ֠גָּמָל כִּֽי־מַעֲלֵ֨ה גֵרָ֜ה ה֗וּא וּפַרְסָה֙ אֵינֶ֣נּוּ מַפְרִ֔יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃

אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה,יצורים העונים רק על אחד התנאים, מעלי גרה או מפריסי פרסה – אֶת הַגָּמָל, כִּיאמנם מַעֲלֵה גֵרָה הוּא,כבעלי החיים הטהורים, ואולם פַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס.הגמל צועד על כמה אצבעות רכות למדי, ולכן טָמֵא הוּא לָכֶם,ואסור לאכלו.

וְאֶת־הַשָּׁפָ֗ן כִּֽי־מַעֲלֵ֤ה גֵרָה֙ ה֔וּא וּפַרְסָ֖ה לֹ֣א יַפְרִ֑יס טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃

וְאֶת הַשָּׁפָן,החי בסלעים בארץ ישראל ובארצות אחרות, לא תאכלו כִּיאמנם מַעֲלֵה גֵרָה הוּאבאופן חלקי. אף על פי שאין לו ארבע קיבות כבהמות מעלות גרה, הוא נראה למסתכל כמעלה גרה, ואולם פַרְסָה לֹא יַפְרִיס.אמנם בקצות אצבעותיו יש פרסות קטנות, אך אין לו פרסה אחת שכוללת כמה אצבעות, ולכן טָמֵא הוּא לָכֶם.

וְאֶת־הָאַרְנֶ֗בֶת כִּֽי־מַעֲלַ֤ת גֵּרָה֙ הִ֔וא וּפַרְסָ֖ה לֹ֣א הִפְרִ֑יסָה טְמֵאָ֥ה הִ֖וא לָכֶֽם׃

וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, המוכרת יותר מקרוב, משום שחלק מהארנבות הן גם יצורי בית, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִואלעיני המסתכל, ואולם פַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה,ולכן טְמֵאָה הִוא לָכֶם.

וְאֶת־הַ֠חֲזִיר כִּֽי־מַפְרִ֨יס פַּרְסָ֜ה ה֗וּא וְשֹׁסַ֥ע שֶׁ֙סַע֙ פַּרְסָ֔ה וְה֖וּא גֵּרָ֣ה לֹֽא־יִגָּ֑ר טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃

וְאֶת הַחֲזִיר, כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה,כמו בעלי החיים הטהורים, וְאולם הוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר,יעלה כלל. על כן טָמֵא הוּא לָכֶם.

מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וּבְנִבְלָתָ֖ם לֹ֣א תִגָּ֑עוּ טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶֽם׃

מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ, וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ.חכמים דרשו על פי כתובים נוספים, שלא כל מגע בנבלה אסור אלא מגע עמה בזמנים שאדם קרב אל המקדש וקודשיו, כגון בזמני עלייה לרגל – טְמֵאִים הֵם לָכֶםבשני המובנים של 'טומאה': אסורים באכילה, וכשמתו מטמאים אחרים הבאים עמם במגע. עד כאן דובר בעיקר ביונקים בעלי הפרסות או מעלי גרה. שאר בעלי החיים ההולכים על כפיהם ולא על פרסות, שהם רוב היונקים, אסורים באכילה. להלן יוזכר שהם גם מטמאים במגע נבלתם.

אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם כֹּ֣ל אֲשֶׁר־לוֹ֩ סְנַפִּ֨יר וְקַשְׂקֶ֜שֶׂת בַּמַּ֗יִם בַּיַּמִּ֛ים וּבַנְּחָלִ֖ים אֹתָ֥ם תֹּאכֵֽלוּ׃

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּלהיצורים אֲשֶׁר בַּמָּיִם: כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם, גם אם הם נושרים בצאתו מן המים, בין בַּיַּמִּים וּבין בַנְּחָלִים– אֹתָם תֹּאכֵלוּ.

וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ל֜וֹ סְנַפִּ֣יר וְקַשְׂקֶ֗שֶׂת בַּיַּמִּים֙ וּבַנְּחָלִ֔ים מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הַמַּ֔יִם וּמִכֹּ֛ל נֶ֥פֶשׁ הַחַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר בַּמָּ֑יִם שֶׁ֥קֶץ הֵ֖ם לָכֶֽם׃

וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים, מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם, היצורים הקטנים השורצים, הנעים לאִטם, וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם, בין שהם דגים, דוגמת הצלופחים ורוב דגי הסחוס, כמו כרישים, ובין שאינם דגים, כגון היונקים הימיים – הלווייתנים, הדולפינים וכיוצא בהם. כל אלה שאין להם קשקשים, בין שהם עולים ליבשה ובין שאינם עושים זאת – שֶׁקֶץ, דבר מאוס הֵם לָכֶם,

וְשֶׁ֖קֶץ יִהְי֣וּ לָכֶ֑ם מִבְּשָׂרָם֙ לֹ֣א תֹאכֵ֔לוּ וְאֶת־נִבְלָתָ֖ם תְּשַׁקֵּֽצוּ׃

וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם.כלומר – מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ,הרחיקו אותם מלאכלם.

כֹּ֣ל אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֛וֹ סְנַפִּ֥יר וְקַשְׂקֶ֖שֶׂת בַּמָּ֑יִם שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לָכֶֽם׃

ושוב – כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם, שהם רוב יצורי המים – שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

וְאֶת־אֵ֙לֶּה֙ תְּשַׁקְּצ֣וּ מִן־הָע֔וֹף לֹ֥א יֵאָכְל֖וּ שֶׁ֣קֶץ הֵ֑ם אֶת־הַנֶּ֙שֶׁר֙ וְאֶת־הַפֶּ֔רֶס וְאֵ֖ת הָעָזְנִיָּֽה׃

וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ, הרחיקו מעצמכם מִן הָעוֹף– לֹא יֵאָכְלוּ, שֶׁקֶץ הֵם: אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה. הפרס והעזניה הם עופות מדבריים שאינם מזדמנים תמיד לידי האדם. זהותם המדויקת לא הייתה ידועה לכול כבר בזמן המשנה, וגם לגבי זיהויו של הנשר היו הדעות חלוקות.

וְאֶת־הַ֨דָּאָ֔ה וְאֶת־הָאַיָּ֖ה לְמִינָֽהּ׃

וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה. כנראה מיני דורסים בינוניים שזיהוים אינו ודאי. האיה אסורה לְמִינָהּ. האיסור אינו מתייחס לעוף מסוים אלא לקבוצת עופות מזנים קרובים או זהים.

אֵ֥ת כָּל־עֹרֵ֖ב לְמִינֽוֹ׃

אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ. רבים ממיני העורבים ניתנים לזיהוי בשל הדמיון שביניהם, אך ישנם יצורים שזיהוים כעורבים שנוי במחלוקת.

וְאֵת֙ בַּ֣ת הַֽיַּעֲנָ֔ה וְאֶת־הַתַּחְמָ֖ס וְאֶת־הַשָּׁ֑חַף וְאֶת־הַנֵּ֖ץ לְמִינֵֽהוּ׃

וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה, המזוהה לפי השערה אחת עם היען, הנעמית. יצור גדול מאוד בעל כנפיים שאיננו יכול לעוף, ונמצא בעיקר במדבריות. וְאֶת הַתַּחְמָס, אולי הוא עוף דורס או עוף לילי, וְאֶת הַשָּׁחַף, שנהוג לזהותו עם עוף מים מסוים, וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ, קבוצת עופות דורסים קטנים המכונה כך גם היום.

וְאֶת־הַכּ֥וֹס וְאֶת־הַשָּׁלָ֖ךְ וְאֶת־הַיַּנְשֽׁוּף׃

וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ, עוף החי על החוף ושולה דגים מן המים, וְאֶת הַיַּנְשׁוּף, אולי הוא עוף לילי, וכן לגבי העופות הסמוכים אליו ברשימה.

וְאֶת־הַתִּנְשֶׁ֥מֶת וְאֶת־הַקָּאָ֖ת וְאֶת־הָרָחָֽם׃

וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת, וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם, השרקרק, וייתכן שהוא הדורס הקטן הנקרא כך כעת.

וְאֵת֙ הַחֲסִידָ֔ה הָאֲנָפָ֖ה לְמִינָ֑הּ וְאֶת־הַדּוּכִיפַ֖ת וְאֶת־הָעֲטַלֵּֽף׃

וְאֵת הַחֲסִידָה. כבר בימי הביניים הטילו ספק בזיהויו של העוף המכונה כך היום. יהודים שחיו באירופה המרכזית והמזרחית החשיבו את העוף המכונה חסידה לטמא, ואילו בספרד נחשב אותו עוף לטהור. הָאֲנָפָה, הדומה לחסידה, לְמִינָהּ, וְאֶת הַדּוּכִיפַת, שיש המזהים אותה עם העוף הקרוי כך היום, שבראשו ציצית נוצות, וְאֶת הָעֲטַלֵּף,המוכר כך היום. למרות שמבחינה זואולוגית הוא יונק, הוא נמנה עם העופות מפני שהוא מעופף המוגדר כיונק רק בעקבות בדיקות ביולוגיות מדוקדקות.

כֹּ֚ל שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל־אַרְבַּ֑ע שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לָכֶֽם׃ (ס)

כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע,חרקים מעופפים בעלי ארבע רגליים ושתי גפיים נוספות שאינן רגליים המשמשות להליכה מפני שהם משתמשים בהן כמו בידיים, דוגמת נמלה – שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

אַ֤ךְ אֶת־זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַהֹלֵ֖ךְ עַל־אַרְבַּ֑ע אֲשֶׁר־לא [ל֤וֹ] כְרָעַ֙יִם֙ מִמַּ֣עַל לְרַגְלָ֔יו לְנַתֵּ֥ר בָּהֵ֖ן עַל־הָאָֽרֶץ׃

אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע: אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ.יש חרקים ממשפחת החגבים שמלבד ארבע רגלי ההליכה הרגילות יש להם עוד שתי רגליים גדולות וגבוהות שבהן הם מקפצים ממקום למקום. מינים אלה מותרים באכילה, אם כי גם כאן הזיהויים והגדרות המינים אינם ברורים כל צורכם.

אֶת־אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת־הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ וְאֶת־הַסָּלְעָ֖ם לְמִינֵ֑הוּ וְאֶת־הַחַרְגֹּ֣ל לְמִינֵ֔הוּ וְאֶת־הֶחָגָ֖ב לְמִינֵֽהוּ׃

אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ: אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹוְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.השרצים המעופפים אסורים באכילה, להוציא כמה מינים מותרים.

וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף אֲשֶׁר־ל֖וֹ אַרְבַּ֣ע רַגְלָ֑יִם שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לָכֶֽם׃

וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם– שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

וּלְאֵ֖לֶּה תִּטַּמָּ֑אוּ כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וּלְאֵלֶּהשיבוארו מיד תִּטַּמָּאוּ, לא רק במשמעות איסור אכילה, אלא גם כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

וְכָל־הַנֹּשֵׂ֖א מִנִּבְלָתָ֑ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְנוסף על כך, כָל הַנֹּשֵׂא מִנִּבְלָתָםאף אם אינו נוגע, כגון שנושא אותם בתוך שק – יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.הנשיאה מטמאת אותו ואת הבגדים שעליו.

לְֽכָל־הַבְּהֵמָ֡ה אֲשֶׁ֣ר הִוא֩ מַפְרֶ֨סֶת פַּרְסָ֜ה וְשֶׁ֣סַע ׀ אֵינֶ֣נָּה שֹׁסַ֗עַת וְגֵרָה֙ אֵינֶ֣נָּה מַעֲלָ֔ה טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶ֑ם כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִטְמָֽא׃

בין היצורים שנבלתם מטמאת במגע ובמשא נכללים גם – לְכָל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִוא מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֶׁסַע אֵינֶנָּה שֹׁסַעַת,כמו סוס למשל, שיש לו פרסה עגולה אחת, אך אין היא שסועה, או – וְגֵרָה אֵינֶנָּה מַעֲלָה,כאמור – טְמֵאִים הֵם לָכֶם, כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם, בנבלתם המתה – יִטְמָא.

וְכֹ֣ל ׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־כַּפָּ֗יו בְּכָל־הַֽחַיָּה֙ הַהֹלֶ֣כֶת עַל־אַרְבַּ֔ע טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶ֑ם כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכן כֹל הוֹלֵךְ עַל כַּפָּיו, שאין לו פרסות בְּכָל הַחַיָּה הַהֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע, בכלל זה רוב מיני היונקים – טְמֵאִים הֵם לָכֶם; כָּל הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב,

וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת־נִבְלָתָ֔ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד־הָעָ֑רֶב טְמֵאִ֥ים הֵ֖מָּה לָכֶֽם׃ (ס)

וְכן הַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב, טְמֵאִים הֵמָּה לָכֶם.

וְזֶ֤ה לָכֶם֙ הַטָּמֵ֔א בַּשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ הַחֹ֥לֶד וְהָעַכְבָּ֖ר וְהַצָּ֥ב לְמִינֵֽהוּ׃

וְזֶה לָכֶם הַטָּמֵא בַּשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, המתהלך ומתרבה עַל הָאָרֶץ.אלה הם יצורים נמוכים, שאינם משתייכים בהכרח לקבוצה זואולוגית אחת: הַחֹלֶד, שאולי הוא אישות, בעל חיים הדומה לחפרפרת וְהָעַכְבָּר, המזוהה בוודאות עם היצור המכונה כך היום וְהַצָּב לְמִינֵהוּ.אמנם יש שקישרו את הצב, המופיע באזכור יחידאי במקרא, ליצור המוקף שריון שנקרא כך גם בימינו, אבל לפי דעות רבות אחרות זהו יצור אחר.

וְהָאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת׃

וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה. ייתכן שהיא היצור הקרוי כך היום, והוא השכיח מכל אלה. וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת,מיני זוחלים. התנשמת שהופיעה ברשימת העופות לעיל, שונה כנראה מן השרץ הקרוי תנשמת, שזיהויו אינו ודאי. היו שהסבירו שייחסו את שמו לקול הנשיפה שהוא משמיע.

אֵ֛לֶּה הַטְּמֵאִ֥ים לָכֶ֖ם בְּכָל־הַשָּׁ֑רֶץ כָּל־הַנֹּגֵ֧עַ בָּהֶ֛ם בְּמֹתָ֖ם יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

אֵלֶּה הַטְּמֵאִים לָכֶם בְּכָל הַשָּׁרֶץ,במובן זה ש כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא עַד הָעָרֶב.מלבד האיסור לאכלם – שנובע מהיעדר סימני הטהרה מהם, הם גם מטמאים כשהם מתים את הנוגע בהם. יצורים כאלה שכיחים בסביבת בני אדם, בפרט באזורים כפריים. לכן טומאת שרץ רווחת במיוחד.

וְכֹ֣ל אֲשֶׁר־יִפֹּל־עָלָיו֩ מֵהֶ֨ם ׀ בְּמֹתָ֜ם יִטְמָ֗א מִכָּל־כְּלִי־עֵץ֙ א֣וֹ בֶ֤גֶד אוֹ־עוֹר֙ א֣וֹ שָׂ֔ק כָּל־כְּלִ֕י אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂ֥ה מְלָאכָ֖ה בָּהֶ֑ם בַּמַּ֧יִם יוּבָ֛א וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃

לא רק אדם הנוגע בהם נטמא – וְכֹלדבר אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם, אחד מהשרצים הללו בְּמֹתָם– יִטְמָא.ועתה יפורט הכלל: מִכָּל כְּלִי עֵץ אוֹ בֶגֶד אוֹ עוֹר אוֹ שָׂק– כָּל כְּלִימעוצב אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מְלָאכָה בָּהֶם, שמיועד למלאכה, ולא חומר גלם או כלי באמצע תהליך עיצובו – בַּמַּיִם יוּבָא, יוטבל וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב,ואז – וְטָהֵר.

וְכָל־כְּלִי־חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר־יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל־תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ׃

וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ, חרס אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ– כֹּל אֲשֶׁרנמצא בְּתוֹכוֹ יִטְמָא,גם אם השרץ המת לא נגע בו. כל חללו של כלי החרס נעשה טמא, לעומת שאר מיני הכלים הנטמאים ומטמאים במגע ולא באוויר. הבדל נוסף בין כלי החרס לבין שאר הכלים, שאותם מטהרת הכנסתם במים, וְאֹתוֹ– את כלי החרס תִשְׁבֹּרוּ,שכן הוא נשאר טמא כל עוד הוא בגדר כלי.

מִכָּל־הָאֹ֜כֶל אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָב֥וֹא עָלָ֛יו מַ֖יִם יִטְמָ֑א וְכָל־מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכָל־כְּלִ֖י יִטְמָֽא׃

לא רק אדם וכלים שהשרץ או טומאות אחרות דוגמתו נוגעים בהם נטמאים. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל, אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו– על המאכל מַיִם– יִטְמָא, יוכל לקבל טומאה. המאכל המוצק יכול לקבל טומאה רק אם בא במים, ולעומתו – וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה, שהוא ראוי לשתייה בְּכָל כְּלִי– יִטְמָא,ואיננו טעון הכשרה אחרת.

וְ֠כֹל אֲשֶׁר־יִפֹּ֨ל מִנִּבְלָתָ֥ם ׀ עָלָיו֮ יִטְמָא֒ תַּנּ֧וּר וְכִירַ֛יִם יֻתָּ֖ץ טְמֵאִ֣ים הֵ֑ם וּטְמֵאִ֖ים יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃

וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל מִנִּבְלָתָםשל השרצים עָלָיו– יִטְמָא.למשל, תַּנּוּר וְכִירַיִם, מתקן בישול העשוי ככיור ושופתים בתוכו או מעליו קדרות. התנור והכיריים עשויים מחרס, ואם ייפול לתוכם שרץ – יֻתָּץ,יש לנתצם, כי טְמֵאִים הֵםלמרות שהם קבועים בקרקע, וּטְמֵאִים יִהְיוּ לָכֶם,ואין דרך לטהר אותם.

אַ֣ךְ מַעְיָ֥ן וּב֛וֹר מִקְוֵה־מַ֖יִם יִהְיֶ֣ה טָה֑וֹר וְנֹגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָֽא׃

אַךְ מַעְיָן וּבוֹר, מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר, המים שבמעיין או הקווּיים והאסופים בקרקע נשארים בטהרתם. וְעם זאת, כל נֹגֵעַ בְּנִבְלָתָםשל שרצים יִטְמָא. שרץ שנופל לתוך מקווה מים, נשאר שרץ טמא, וגם מטמא את מי שייגע בו. אולם המקווה עצמו יישאר בטהרתו.

וְכִ֤י יִפֹּל֙ מִנִּבְלָתָ֔ם עַל־כָּל־זֶ֥רַע זֵר֖וּעַ אֲשֶׁ֣ר יִזָּרֵ֑עַ טָה֖וֹר הֽוּא׃

וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָםשל אותם השרצים, או של בעלי החיים הנזכרים, עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ, על זרעים סתם, שאינם מאכל מתוקן – טָהוֹר הוּא.

וְכִ֤י יֻתַּן־מַ֙יִם֙ עַל־זֶ֔רַע וְנָפַ֥ל מִנִּבְלָתָ֖ם עָלָ֑יו טָמֵ֥א ה֖וּא לָכֶֽם׃ (ס)

אולם – וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע,אם הזרע איננו במצבו הטבעי, אלא נתנו עליו מים בכוונה, וְנָפַל מִנִּבְלָתָםשל השרצים הללו עָלָיו– טָמֵא הוּא לָכֶם, כפי שכבר נזכר על מאכלים בכלל. בניגוד לכלים, שעוצבו ונגמרו על ידי אדם, זרעים או מאכלים אחרים צריכים לעבור 'הכשרה לקבל טומאה' באמצעות מים או שאר נוזלים המוגדרים כמשקים. אם נפלו נוזלים אלה במודע על הזרע או על דבר מאכל אחר, הוא נחשב מאכל מותקן, ומכאן ואילך הוא עשוי להיטמא.

וְכִ֤י יָמוּת֙ מִן־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁר־הִ֥יא לָכֶ֖ם לְאָכְלָ֑ה הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖הּ יִטְמָ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה,בהמה שמצד סוגה הייתה מותרת באכילה, ובכל זאת, אם היא מתה – הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.

וְהָֽאֹכֵל֙ מִנִּבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד־הָעָ֑רֶב וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת־נִבְלָתָ֔הּ יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֥א עַד־הָעָֽרֶב׃

וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב, וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ, גם ללא מגע, יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.טומאת המגע וטומאת המשא מתייחסות לבהמות שבעודן חיות הן טהורות, ולמרות זאת נבלתן לא רק אסורה באכילה, אלא אף מטמאה.

וְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃

וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, היצורים הקטנים שאינם נכללים ברשימת השרצים המטמאים את הנוגע בהם במותם – שֶׁקֶץ הוּא, לֹא יֵאָכֵל.

כֹּל֩ הוֹלֵ֨ךְ עַל־גָּח֜וֹן וְכֹ֣ל ׀ הוֹלֵ֣ךְ עַל־אַרְבַּ֗ע עַ֚ד כָּל־מַרְבֵּ֣ה רַגְלַ֔יִם לְכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־הָאָ֑רֶץ לֹ֥א תֹאכְל֖וּם כִּי־שֶׁ֥קֶץ הֵֽם׃

ולכן כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן, כמו נחשים, תולעים ושלשולים, וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּערגליים ,בין יונקים ובין יצורים אחרים, כמו עקרב, ולא רק על ארבע אלא גם על שש, שמונה ו עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם, לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ– לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ, יצורים מורחקים הֵם.

אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם׃

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם.

כִּ֣י אֲנִ֣י יְהוָה֮ אֱלֹֽהֵיכֶם֒ וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם֙ וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָ֑נִי וְלֹ֤א תְטַמְּאוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃

כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.אחת הדרכים להתקדש ולהתקרב אלי היא בהדרת עצמכם ממאכלים מסוימים. וְלכן לֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ.

כִּ֣י ׀ אֲנִ֣י יְהוָ֗ה הַֽמַּעֲלֶ֤ה אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִהְיֹ֥ת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וִהְיִיתֶ֣ם קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אָֽנִי׃

כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים, וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי.הדינים הללו אינם חלים על המין האנושי בכללותו אלא על עם ה'. כיוון שעם ישראל נבחר על ידי ה' להיות מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, עליו להיזהר מאכילתם וממגעם של כל המוגדרים כטמאים.

זֹ֣את תּוֹרַ֤ת הַבְּהֵמָה֙ וְהָע֔וֹף וְכֹל֙ נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֔ה הָרֹמֶ֖שֶׂת בַּמָּ֑יִם וּלְכָל־נֶ֖פֶשׁ הַשֹּׁרֶ֥צֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃

זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת, המתנועעת והמתרבה בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ.

לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ (פ)

בכולם יש לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר,בצדדים השונים של טומאה וטהרה שהוזכרו כאן, החל מטומאה הנובעת ממוות ובה כרוך ריחוק ממגע וכדומה, כגון טומאת נבלות שנזכרה כאן, ועד המשמעות הנוספת של חלוקת 'טמא' ו'טהור' – וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל.