וְאִם־לֹא֩ תַשִּׂ֨יג יָד֜וֹ לִשְׁתֵּ֣י תֹרִ֗ים אוֹ֮ לִשְׁנֵ֣י בְנֵי־יוֹנָה֒ וְהֵבִ֨יא אֶת־קָרְבָּנ֜וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֗א עֲשִׂירִ֧ת הָאֵפָ֛ה סֹ֖לֶת לְחַטָּ֑את לֹא־יָשִׂ֨ים עָלֶ֜יהָ שֶׁ֗מֶן וְלֹא־יִתֵּ֤ן עָלֶ֙יהָ֙ לְבֹנָ֔ה כִּ֥י חַטָּ֖את הִֽיא׃

וְאִםהוא עני עד כדי כך ש לֹא תַשִּׂיג יָדוֹאפילו לשלם לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה– וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא, עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת לְקרבן חַטָּאת.אולם לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה, כִּי חַטָּאת הִוא.מכיוון שקרבן זה בא על חטא עושים אותו בצניעות ובמיעוט, ולא כמנחת נדבה, שבה מוסיפים על הסולת שמן ולבונה.

וֶהֱבִיאָהּ֮ אֶל־הַכֹּהֵן֒ וְקָמַ֣ץ הַכֹּהֵ֣ן ׀ מִ֠מֶּנָּה מְל֨וֹא קֻמְצ֜וֹ אֶת־אַזְכָּרָתָה֙ וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה עַ֖ל אִשֵּׁ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הִֽוא׃

וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן, וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ.הוא מוציא באמצעות שלוש אצבעות מן הסולת אֶת אַזְכָּרָתָהּ,חלק הקרבן שיעלה לזיכרון, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי ה',על האש שעל המזבח, חַטָּאת הִוא.

וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַל־חַטָּאת֧וֹ אֲשֶׁר־חָטָ֛א מֵֽאַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ וְהָיְתָ֥ה לַכֹּהֵ֖ן כַּמִּנְחָֽה׃ (ס)

פס' יד–כו

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

נֶ֚פֶשׁ כִּֽי־תִמְעֹ֣ל מַ֔עַל וְחָֽטְאָה֙ בִּשְׁגָגָ֔ה מִקָּדְשֵׁ֖י יְהוָ֑ה וְהֵבִיא֩ אֶת־אֲשָׁמ֨וֹ לַֽיהוָ֜ה אַ֧יִל תָּמִ֣ים מִן־הַצֹּ֗אן בְּעֶרְכְּךָ֛ כֶּֽסֶף־שְׁקָלִ֥ים בְּשֶֽׁקֶל־הַקֹּ֖דֶשׁ לְאָשָֽׁם׃

נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל,השתמשה לצורכי עצמה בדבר לא לה, וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי ה',מן הרכוש השייך לקודש, כגון שנהנתה ממאכל או מחפץ קדוש בלי לדעת שהוא קדוש. כאשר המועל יגלה שנהנה מן הקודש – וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ, קרבן על אשמתו לַה'– אַיִל, כבש בוגר תָּמִים מִן הַצֹּאן. בְּעֶרְכְּךָ,בערך, בשווי של כֶּסֶף שְׁקָלִים, לפחות שני שקלים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, יחידת משקל כפולה מהשקל הרגיל, המקבילה למטבע 'סלע צורי' בתקופה מאוחרת יותר, לְקרבן אָשָׁם.

וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן־הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)

וְנוסף על כך, אֵת אֲשֶׁר חָטָאולקח מִן הַקֹּדֶשׁ– יְשַׁלֵּם, וְאֶת חֲמִישִׁתוֹחמישית מערך המעל יוֹסֵף עָלָיוכעין קנס, וְנָתַן אֹתוֹ, את התשלום כולו, ההחזר והחמישית, לַכֹּהֵן. וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם, שנקרא 'אשם מעילות' – וְנִסְלַח לוֹ.

וְאִם־נֶ֙פֶשׁ֙ כִּ֣י תֶֽחֱטָ֔א וְעָֽשְׂתָ֗ה אַחַת֙ מִכָּל־מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְלֹֽא־יָדַ֥ע וְאָשֵׁ֖ם וְנָשָׂ֥א עֲוֺנֽוֹ׃

וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה, וְלֹא יָדַעאם חטא , וְאָשֵׁם– וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, ייטול את עונשו.

וְ֠הֵבִיא אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן עַ֣ל שִׁגְגָת֧וֹ אֲשֶׁר־שָׁגָ֛ג וְה֥וּא לֹֽא־יָדַ֖ע וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃

וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ, בערך הנקוב לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן, וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַעעד עתה אם חטא אם לאו, וְנִסְלַח לוֹ.

אָשָׁ֖ם ה֑וּא אָשֹׁ֥ם אָשַׁ֖ם לַיהוָֽה׃ (פ)

אָשָׁם הוּאהקרבן הזה. וכדי שלא יחשבו שאין זה אלא ספק זניח, חוזר הכתוב ומדגיש: אָשֹׁם אָשַׁם לַה'.

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

נֶ֚פֶשׁ כִּ֣י תֶחֱטָ֔א וּמָעֲלָ֥ה מַ֖עַל בַּיהוָ֑ה וְכִחֵ֨שׁ בַּעֲמִית֜וֹ בְּפִקָּד֗וֹן אֽוֹ־בִתְשׂ֤וּמֶת יָד֙ א֣וֹ בְגָזֵ֔ל א֖וֹ עָשַׁ֥ק אֶת־עֲמִיתֽוֹ׃

נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּה', וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן. מעילה זו מתרחשת כשאדם משתמש לצורכי עצמו בפיקדון שלקח מחברו, והוא מתכחש לכך, אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד, הונח בידו כסף, בהלוואה או בעסקה, והוא איננו מחזיר אותו, אוֹ בְגָזֵלשל ממש, אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹשלא בגזלה גלויה, כגון מי שמסרב לשלם לחברו את שכרו המגיע לו.

אֽוֹ־מָצָ֧א אֲבֵדָ֛ה וְכִ֥חֶשׁ בָּ֖הּ וְנִשְׁבַּ֣ע עַל־שָׁ֑קֶר עַל־אַחַ֗ת מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה הָאָדָ֖ם לַחֲטֹ֥א בָהֵֽנָּה׃

אוֹמי ש מָצָא אֲבֵדָה וכשתבעו אותה ממנו – כִחֶשׁ בָּהּ,הכחיש וטען שלא מצא דבר. וְנוסף על כך, נִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל אַחַת מִכֹּלהעברות הללו אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה.בכל המקרים שלקח ממון של אחרים, הוא מכחיש וגם נשבע על כך לשקר.

וְהָיָה֮ כִּֽי־יֶחֱטָ֣א וְאָשֵׁם֒ וְהֵשִׁ֨יב אֶת־הַגְּזֵלָ֜ה אֲשֶׁ֣ר גָּזָ֗ל א֤וֹ אֶת־הָעֹ֙שֶׁק֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׁ֔ק א֚וֹ אֶת־הַפִּקָּד֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָפְקַ֖ד אִתּ֑וֹ א֥וֹ אֶת־הָאֲבֵדָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מָצָֽא׃

וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם– וְהֵשִׁיבלבעליו אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא,בין שהיה זה כסף או חפץ.

א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁקֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃

אוֹ מִכֹּלמקרה דומה אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר, וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ,את הסכום הראשוני, את מה שקיבל, לקח או גזל, וַחֲמִשִׁתָיו, חמישית ממנו יֹסֵף, יוסיף עָלָיוכעין קנס. לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ, למי שהדבר שייך לו יִתְּנֶנּוּ, את סכום הכסף בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ,ביום שבו הוא יכיר ויודה באשמתו, יתהה ויתחרט על מעשיו.

וְאֶת־אֲשָׁמ֥וֹ יָבִ֖יא לַיהוָ֑ה אַ֣יִל תָּמִ֧ים מִן־הַצֹּ֛אן בְּעֶרְכְּךָ֥ לְאָשָׁ֖ם אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

ולאחר מכן אֶת אֲשָׁמוֹ, את הקרבן על אשמתו, הנקרא 'אשם גזלות' יָבִיא לַה', אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ, בערך הנקוב לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן.

וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה וְנִסְלַ֣ח ל֑וֹ עַל־אַחַ֛ת מִכֹּ֥ל אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂ֖ה לְאַשְׁמָ֥ה בָֽהּ׃ (פ)

וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי ה',באופן הראוי לקרבן זה, וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ.