וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֘ל לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה׃

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה. בטעות הנובעת משכחה, החלפה וכדומה. מחד גיסא, אין זה חטא שנעשה בזדון ובכוונה תחילה, ומאידך גיסא, גם אינו נעשה מתוך כפייה או בחוסר מודעות מוחלט, כמו בשכרות גמורה. באחת מִכֹּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה,'מצוות לא תעשה', איסורים, וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה.עבר על אחת מהן.

אִ֣ם הַכֹּהֵ֧ן הַמָּשִׁ֛יחַ יֶחֱטָ֖א לְאַשְׁמַ֣ת הָעָ֑ם וְהִקְרִ֡יב עַ֣ל חַטָּאתוֹ֩ אֲשֶׁ֨ר חָטָ֜א פַּ֣ר בֶּן־בָּקָ֥ר תָּמִ֛ים לַיהוָ֖ה לְחַטָּֽאת׃

אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ, הכהן הגדול, שבמשך דורות מונה לתפקידו באמצעות משיחה בשמן המשחה. יֶחֱטָא,מתוך שיורה לעצמו היתר בדבר האסור – הרי זה לְאַשְׁמַת הָעָם. חטאו של האיש הנבחר, הגדול מכל אחיו, קשור באשמה כללית יותר, לא רק משום שהכהן מייצג את העם, אלא משום שהוא מבטא את מצבו של העם, וגם משפיע עליו במעשיו. לכן קרבנו שונה מקרבנו של אדם פרטי שחטא – וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַה' לְחַטָּאת.

וְהֵבִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְסָמַ֤ךְ אֶת־יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַפָּ֔ר וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה',לחצר המשכן מול הפתח, וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר, וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה',

וְלָקַ֛ח הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר וְהֵבִ֥יא אֹת֖וֹ אֶל־אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר, וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.במקרה מיוחד זה החוטא והמכפר אינם אנשים שונים. הכהן המשיח הוא שמביא את קרבן הכפרה על חטאו שלו. ייתכן שהסיבה לחריגה זו קשורה לכך שהדם מוזה לעבר קודש הקודשים, ולכן עבודה זו צריכה להיעשות על ידי הכהן הקדוש ביותר.

וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶת־אֶצְבָּע֖וֹ בַּדָּ֑ם וְהִזָּ֨ה מִן־הַדָּ֜ם שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶת־פְּנֵ֖י פָּרֹ֥כֶת הַקֹּֽדֶשׁ׃

וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם, וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה' אֶת פְּנֵי, כלפי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁשמאחוריה ארון הברית. הכהן הגדול נכנס אל הקודש ומתיז מן הדם לכיוון קודש הקודשים, שלא כברוב הקרבנות, שבהם הדם נזרק או מוזה רק על המזבח החיצון.

וְנָתַן֩ הַכֹּהֵ֨ן מִן־הַדָּ֜ם עַל־קַ֠רְנוֹת מִזְבַּ֨ח קְטֹ֤רֶת הַסַּמִּים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת ׀ כָּל־דַּ֣ם הַפָּ֗ר יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְנָתַן הַכֹּהֵןבאצבעו מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד.על מזבח הקטורת אין מעלים עולה או מנחה, ובאופן רגיל מזים עליו דם רק פעם אחת בשנה – ביום הכיפורים. למרות זאת, דם החטאת של הכהן המשיח ניתן אף הוא על המזבח הפנימי. וְאֵת כָּל דַּםהנפש של הַפָּרשנותר במזרק, שהוא כלי קיבול גדול למדי ונשארה בו כמות הגונה של דם, יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד, בסיס מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד,בצד המערבי של המזבח החיצון, הפונה אל פתח המשכן. אופן נתינת הדם שונה אפוא מקרבן לקרבן: דם העולה וזבח השלמים נזרק על המזבח החיצון בלבד, ואילו דם החטאת של הכהן הגדול נכנס לקודש, ניתז לעבר הפרוכת וניתן על מזבח הקטורת.

וְאֶת־כָּל־חֵ֛לֶב פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ אֶת־הַחֵ֙לֶב֙ הַֽמְכַסֶּ֣ה עַל־הַקֶּ֔רֶב וְאֵת֙ כָּל־הַחֵ֔לֶב אֲשֶׁ֖ר עַל־הַקֶּֽרֶב׃

אולם מבחינת הקרבת חלקי הקרבן על המזבח אין הבדל בין השלמים לבין החטאת – וְאֶת כָּל חֵלֶב, הרקמה השומנית של פַּר הַחַטָּאת יָרִים, יסיר, יפריש. מִמֶּנּוּ: אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב

וְאֵת֙ שְׁתֵּ֣י הַכְּלָיֹ֔ת וְאֶת־הַחֵ֙לֶב֙ אֲשֶׁ֣ר עֲלֵיהֶ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַכְּסָלִ֑ים וְאֶת־הַיֹּתֶ֙רֶת֙ עַל־הַכָּבֵ֔ד עַל־הַכְּלָי֖וֹת יְסִירֶֽנָּה׃

וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים, מותני הבהמה, הסמוכות לבסיס רגליה האחוריות וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה–

כַּאֲשֶׁ֣ר יוּרַ֔ם מִשּׁ֖וֹר זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְהִקְטִירָם֙ הַכֹּהֵ֔ן עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃

כַּאֲשֶׁר יוּרַםלה' מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אותם חלקים – החֵלב והאיברים הפנימיים – וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה.

וְאֶת־ע֤וֹר הַפָּר֙ וְאֶת־כָּל־בְּשָׂר֔וֹ עַל־רֹאשׁ֖וֹ וְעַל־כְּרָעָ֑יו וְקִרְבּ֖וֹ וּפִרְשֽׁוֹ׃

לאחר שהוסרו החלקים העולים על המזבח, נשאר עדיין עיקרו של הפר – וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ, עַל רֹאשׁוֹ וְעַל כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ,

וְהוֹצִ֣יא אֶת־כָּל־הַ֠פָּר אֶל־מִח֨וּץ לַֽמַּחֲנֶ֜ה אֶל־מָק֤וֹם טָהוֹר֙ אֶל־שֶׁ֣פֶךְ הַדֶּ֔שֶׁן וְשָׂרַ֥ף אֹת֛וֹ עַל־עֵצִ֖ים בָּאֵ֑שׁ עַל־שֶׁ֥פֶךְ הַדֶּ֖שֶׁן יִשָּׂרֵֽף׃ (פ)

וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה,מחוץ ליישוב, אֶל מָקוֹם טָהוֹר– אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן,המקום הטהור ששופכים אליו את האפר הרב שנותר מן הקרבנות הנשרפים על המזבח. וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ, עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף.כל מה שנותר מן הפר שלא עלה על המזבח, נשרף שלא כקרבן, בחוץ, משום שאין לעשות בו שימוש אחר.

וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְוֺ֧ת יְהוָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ׃

וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ.קשה להעלות על הדעת שגגה של הציבור כולו. על כן פורש הביטוי כמתייחס אל שגגתו של בית הדין הגדול של ישראל, הסנהדרין הגדולה, וכתוצאה ממנה נֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל.בעקבות פסק הדין השגוי של חברי בית הדין, שהתירו פרט כלשהו בעברה חמורה, הוטעה שלא מדעת כל הציבור המציית להוראתם. וְעָשׂוּכלל הציבור אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה,מצוות 'לא תעשה' חמורות, שרק עליהן מביאים חטאת, וְאָשֵׁמוּבכך שהגיעו למסקנה מוטעית מתוך חוסר הבנה או ידיעה.

וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְנוֹדְעָהלאחר זמן הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ. וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת, וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד.

וְ֠סָמְכוּ זִקְנֵ֨י הָעֵדָ֧ה אֶת־יְדֵיהֶ֛ם עַל־רֹ֥אשׁ הַפָּ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְשָׁחַ֥ט אֶת־הַפָּ֖ר לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה, שהם האחראים לשגגה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי ה', וְשָׁחַטהשוחט אֶת הַפָּר לִפְנֵי ה'.

וְהֵבִ֛יא הַכֹּהֵ֥ן הַמָּשִׁ֖יחַ מִדַּ֣ם הַפָּ֑ר אֶל־אֹ֖הֶל מוֹעֵֽד׃

וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.גם כאן הכהן הגדול הוא שמביא את הדם אל הקודש פנימה, ולא כהן אחר כבשאר הקרבנות שדמם ניתן בחוץ.

וְטָבַ֧ל הַכֹּהֵ֛ן אֶצְבָּע֖וֹ מִן־הַדָּ֑ם וְהִזָּ֞ה שֶׁ֤בַע פְּעָמִים֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֵ֖ת פְּנֵ֥י הַפָּרֹֽכֶת׃

וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם, וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי ה' אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת.

וּמִן־הַדָּ֞ם יִתֵּ֣ן ׀ עַל־קַרְנֹ֣ת הַמִּזְבֵּ֗חַ אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֣ת כָּל־הַדָּ֗ם יִשְׁפֹּךְ֙ אֶל־יְסוֹד֙ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֔ה אֲשֶׁר־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וּמִן הַדָּם יִתֵּןגם עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ, מזבח הקטורת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה', אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וְאֵת כָּל הַדָּםהנותר בכלי יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְאֵ֥ת כָּל־חֶלְבּ֖וֹ יָרִ֣ים מִמֶּ֑נּוּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ, לפי הפרטים שכבר הוזכרו, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה.

וְעָשָׂ֣ה לַפָּ֔ר כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְפַ֣ר הַֽחַטָּ֔את כֵּ֖ן יַעֲשֶׂה־לּ֑וֹ וְכִפֶּ֧ר עֲלֵהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן וְנִסְלַ֥ח לָהֶֽם׃

וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאתשל הכהן הגדול האמור לעיל, כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ. וְכִפֶּר עֲלֵהֶם, על עדת ישראל הַכֹּהֵן, וְנִסְלַח לָהֶם.בעקבות מעשה הכהן מגיעה להם הכפרה והסליחה על שגגתם.

וְהוֹצִ֣יא אֶת־הַפָּ֗ר אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וְשָׂרַ֣ף אֹת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר שָׂרַ֔ף אֵ֖ת הַפָּ֣ר הָרִאשׁ֑וֹן חַטַּ֥את הַקָּהָ֖ל הֽוּא׃ (פ)

וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן, פר הכהן המשיח, באותו מקום ובאותו אופן – חַטַּאת הַקָּהָל הוּא.

אֲשֶׁ֥ר נָשִׂ֖יא יֶֽחֱטָ֑א וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת מִכָּל־מִצְוֺת֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהָ֜יו אֲשֶׁ֧ר לֹא־תֵעָשֶׂ֛ינָה בִּשְׁגָגָ֖ה וְאָשֵֽׁם׃

אֲשֶׁר, כאשר נָשִׂיא, מלך, או האדם בעל המעמד הציבורי הרם ביותר בעם יֶחֱטָא, וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה, וְהוא אָשֵׁםבשגגתו. הנשיא נזכר או הבין בעצמו שחטא,

אֽוֹ־הוֹדַ֤ע אֵלָיו֙ חַטָּאת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָ֖א בָּ֑הּ וְהֵבִ֧יא אֶת־קָרְבָּנ֛וֹ שְׂעִ֥יר עִזִּ֖ים זָכָ֥ר תָּמִֽים׃

אוֹ הוֹדַע אֵלָיועל ידי אחרים חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ, וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹהמיוחד לו – שְׂעִיר עִזִּים, תיש שיצא מגדר גדי ואינו רך, זָכָר תָּמִים,

וְסָמַ֤ךְ יָדוֹ֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשָׁחַ֣ט אֹת֔וֹ בִּמְק֛וֹם אֲשֶׁר־יִשְׁחַ֥ט אֶת־הָעֹלָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה חַטָּ֖את הֽוּא׃

וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה, על ירך המזבח צפונה, לִפְנֵי ה', חַטָּאת הוּא.

וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה׃

וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת בְּאֶצְבָּעוֹ, וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה.שלא כבקרבנות אחרים, שאת דמם זורקים על המזבח באמצעות המזרק, מדם החטאת לוקחים באצבע ומזים או מורחים על המזבח. הכהן נותן ארבע נתינות דם, נתינה אחת על כל קרן מקרנות המזבח. וְאֶת דָּמוֹהנשאר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה.כיוון שמדובר בטבילה ולא בזריקה, נשאר דם רב בכלי.

וְאֶת־כָּל־חֶלְבּוֹ֙ יַקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֔חָה כְּחֵ֖לֶב זֶ֣בַח הַשְּׁלָמִ֑ים וְכִפֶּ֨ר עָלָ֧יו הַכֹּהֵ֛ן מֵחַטָּאת֖וֹ וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)

וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים.הנוהל זהה לזה של קרבן השלמים. וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ.