וְאִם־מִנְחַ֥ת מַרְחֶ֖שֶׁת קָרְבָּנֶ֑ךָ סֹ֥לֶת בַּשֶּׁ֖מֶן תֵּעָשֶֽׂה׃

וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת.מנחה המטוגנת טיגון עמוק תבחר ל קָרְבָּנֶךָ– סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂהאף היא.

וְהֵבֵאתָ֣ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֧ר יֵעָשֶׂ֛ה מֵאֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְהִקְרִיבָהּ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן וְהִגִּישָׁ֖הּ אֶל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃

וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַה'.מנחת הסולת הבלולה, מאפה התנור, מנחת המחבת או המרחשת – בכולם נעשים אותם המעשים: וְהִקְרִיבָהּהמביא את המנחה אֶל הַכֹּהֵן, וְהִגִּישָׁהּהכהן אֶל הַמִּזְבֵּחַ.כחלק מהטקס יגיש הכהן את המנחה כולה אל המזבח בתוך הכלי.

וְהֵרִ֨ים הַכֹּהֵ֤ן מִן־הַמִּנְחָה֙ אֶת־אַזְכָּ֣רָתָ֔הּ וְהִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃

וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ,הקומץ והלבונה, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'.

וְהַנּוֹתֶ֙רֶת֙ מִן־הַמִּנְחָ֔ה לְאַהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים מֵאִשֵּׁ֥י יְהוָֽה׃

וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָהתינתן לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו,והיא נחשבת ל קֹדֶשׁ קָדָשִׁיםהניתן מֵאִשֵּׁי ה',אף על פי שאינה עולה על המזבח, אלא נאכלת על ידי הכהנים.

כָּל־הַמִּנְחָ֗ה אֲשֶׁ֤ר תַּקְרִ֙יבוּ֙ לַיהוָ֔ה לֹ֥א תֵעָשֶׂ֖ה חָמֵ֑ץ כִּ֤י כָל־שְׂאֹר֙ וְכָל־דְּבַ֔שׁ לֹֽא־תַקְטִ֧ירוּ מִמֶּ֛נּוּ אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃

כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה'– לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ.בכללו של דבר, אסור לעשות את המנחה מחמץ. יתר על כן – כִּי כָל שְׂאֹר, בצק חמוץ וְכָל דְּבַשׁ, הנוזל המתוק הזב מפֵּרות שונים, לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּקרבן אִשֶּׁה לַה'.

קָרְבַּ֥ן רֵאשִׁ֛ית תַּקְרִ֥יבוּ אֹתָ֖ם לַיהוָ֑ה וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֥חַ לֹא־יַעֲל֖וּ לְרֵ֥יחַ נִיחֹֽחַ׃

קָרְבַּן רֵאשִׁית, קרבן הביכורים תַּקְרִיבוּ אֹתָם לַה'.לחם הביכורים היה עשוי חמץ, וגם בביכורים עצמם, שהוגשו אל המזבח, הובא הדבש בצורת פרות שלא הובאו למקדש בדרך כלל. מנחות אלו הוגשו אל המזבח, וְאולם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַעֲלוּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ,לא נשרפו עליו.

וְכָל־קָרְבַּ֣ן מִנְחָתְךָ֮ בַּמֶּ֣לַח תִּמְלָח֒ וְלֹ֣א תַשְׁבִּ֗ית מֶ֚לַח בְּרִ֣ית אֱלֹהֶ֔יךָ מֵעַ֖ל מִנְחָתֶ֑ךָ עַ֥ל כָּל־קָרְבָּנְךָ֖ תַּקְרִ֥יב מֶֽלַח׃ (ס)

וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָשאתה מביא למקדש – בַּמֶּלַח תִּמְלָח. אין להביא קרבן מנחה בלי מלח. וְלֹא תַשְׁבִּית, תבטל מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ.נוסף על כך – עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח, ולא על המנחות בלבד.

וְאִם־תַּקְרִ֛יב מִנְחַ֥ת בִּכּוּרִ֖ים לַיהוָ֑ה אָבִ֞יב קָל֤וּי בָּאֵשׁ֙ גֶּ֣רֶשׂ כַּרְמֶ֔ל תַּקְרִ֕יב אֵ֖ת מִנְחַ֥ת בִּכּוּרֶֽיךָ׃

וְאִם, כאשר תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים לַה'.לפי פירוש חכמים זוהי מנחת העומר – המבוארת במקום אחר, המובאת ראשונה מן התבואה החדשה, מהשעורים. אופן עשייתה הוא אָבִיב, מצב התבואה בשלבי צמיחה, לפני גמר הבשלתה קָלוּי בָּאֵשׁ, גֶּרֶשׂ, גרגרים הגרוסים בגריסת כַּרְמֶל– גרגרים רכים שעדיין לא התייבשו והצטמקו. כך תַּקְרִיב אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ.

וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃

וְנָתַתָּגם עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה– מִנְחָה הִוא, וכך דרכה של מנחה.

וְהִקְטִ֨יר הַכֹּהֵ֜ן אֶת־אַזְכָּרָתָ֗הּ מִגִּרְשָׂהּ֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ עַ֖ל כָּל־לְבֹנָתָ֑הּ אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃ (פ)

וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ מִגִּרְשָׂהּ, מגרגיריה הגרוסים וּמִשַּׁמְנָהּ עַל, עם כָּל לְבֹנָתָהּ,אלו יהיו אִשֶּׁה לַה'. גם הוא על פי רוב קרבן מתנה. עם זאת, שלא כמו העולה, שהיא קרבן של נתינה ומסירות גמורה, ובשונה מן המנחה, שחלק ממנה עולה למזבח וחלק אוכל הכהן, כמתנה שנתן לו ה' מאִשו, בזבח השלמים הכול משתתפים – חלק מסוים ממנו עולה למזבח, חלק אחר ניתן לכהנים וחלק גדול נשאר אצל הבעלים. בסעודה הקדושה שהבעלים עורכים כרוכה חוויה שונה מזו המתעוררת בהבאת קרבנות העולה והמנחה. גם שמו של קרבן השלמים מורה על שלמות, על אווירת השלום וההרמוניה הנלווית לקרבן זה. אולי גם הכינוי 'זבח' המיוחד לשלמים (ולקרבן פסח) בא על שם הסעודה החגיגית המאפיינת קרבן זה.